מנובמבר ועד “מלחמה לעשורים”: מדוע שוב מציינים לאוקראינה מועדים שונים לסיום המלחמה

צלם ישראלי יוצר פרויקט המוקדש לנשים אוקראיניות בישראל. דוגמניות מצטלמות בתלבושות אוקראיניות מסורתיות על רקע ערי ישראל, ומאחדות את התרבות וההיסטוריה של שני העמים. - 30.05.2026 - Новости Израиля

באודסה נפגשו שלוש קווי ביטחון: אוקראינה, ישראל והאופוזיציה האיראנית - 30.05.2026 - Новости Израиля

יהודים מאוקראינה: 8 ילידי אוקראינה מתוארים על שטרות ישראלים - 30.05.2026 - Новости Израиля
…

החברה האוקראינית שוב מצאה את עצמה בתוך מערבולת מידע: מקורות מסוימים מדברים על סיום אפשרי של השלב החם של המלחמה כבר בנובמבר, אחרים על הכנה לשנתיים-שלוש נוספות של פעולות לחימה, ושלישיים מזהירים מפני סכסוך שיכול להימשך עשור.

לישראל הנושא הזה גם לא נראה רחוק. כאן מבינים היטב שמלחמה לעיתים רחוקות מסתיימת בתאריך אחד בלוח השנה. לפעמים השלב הפעיל מסתיים, אבל נשארות רקטות, חבלות, מתקפות סייבר, לחץ פוליטי, טראומה חברתית והצורך המתמיד לשמור על הגנה.

זו הסיבה שהשאלה המרכזית עכשיו נשמעת לא רק כך: “מתי תסתיים המלחמה?”. הרבה יותר חשוב דבר אחר: מה בדיוק פוליטיקאים שונים, תקשורת ומומחים מכנים “סוף המלחמה” – הפסקת אש, הקפאת החזית, תהליך משא ומתן, הפסקת אש או שלום יציב אמיתי.

מדוע הופיעו שיחות על נובמבר

הסיבה לגל החדש של דיונים הייתה דיווחים על פגישה סגורה של ולדימיר זלנסקי עם סיעת “משרת העם”. לאחר מכן, במרחב הפוליטי האוקראיני החלו לדבר שהנשיא כביכול אפשר את האפשרות לסיום השלב החם של המלחמה עד נובמבר – בתנאי של ערבויות ביטחוניות.

לפני כן, יועץ ראש משרד הנשיא מיכאיל פודוליאק הביע מחשבה דומה. לפי ההיגיון שלו, אם המתקפה הקיץ של רוסיה לא תיתן תוצאה, בסתיו עשוי להופיע סיכוי להקפאת קו החזית, הפסקת התקפות רקטות-מל”טים ומעבר לפורמט מבוקר עם מתווכים.

זה לא אומר הסכם שלום.

יותר מדובר בתרחיש שבו פעולות הלחימה הפעילות עשויות להיעצר בקו המגע. עבור אוקראינה זה יכול לתת הפוגה, אבל לא להסיר את האיומים המרכזיים: שטחים כבושים, ביטחון גבולות, ערבויות המערב, מוכנות צבאית של רוסיה והסיכון למכה חדשה.

מה אמרו חברי הפרלמנט

חברת הפרלמנט אולגה וסילבסקיה-סמגליוק אישרה שבפגישה אכן נדונה האפשרות לסיום השלב החם של המלחמה. לדבריה, עד נובמבר אפשרות כזו נשקלת רק בנוכחות ערבויות ביטחוניות.

חבר פרלמנט אחר, יורי קמלצ’וק, דיבר בזהירות רבה יותר. הוא לא אישר תאריך ישיר, אבל ציין שסיכויים כאלה נדונים באופן קבוע, והמציאות שלהם קשורה בעיקר לפעולות הכוחות המזוינים של אוקראינה בחזית.

במקביל, חלק מהפוליטיקאים התייחסו ל”תרחיש נובמבר” בספקנות. ירוסלב ז’לזניאק הזכיר שבפגישות עם הנשיא כבר נשמעו תחזיות שונות, שלאחר מכן לא תאמו את המציאות. אלכסיי גונצ’רנקו, בהסתמך על מקורותיו, טוען שלא היו תאריכים ברורים מזלנסקי – יותר דובר על האפשרות להיכנס לתהליך משא ומתן אמיתי בערך בעוד חצי שנה.

וכאן מתחילה הבעיה המרכזית: אותה פגישה סגורה הולידה מיד כמה גרסאות. עבור החברה זה נראה כמו כאוס, אבל עבור המלחמה חוסר ודאות כזה הוא כמעט נורמה.

שנתיים-שלוש של מלחמה או “השלכה ישנה”?

כמעט מיד לאחר השיחות על נובמבר הופיעה קו אחר. The Economist, בהסתמך על מקורות ממשלתיים אוקראיניים, כתב שזלנסקי כביכול הורה להתכונן למלחמה לעוד שנתיים-שלוש.

בחומר של המהדורה הבריטית ההיגיון היה אחר: אוקראינה יכולה להמשיך להתנגד, בעוד רוסיה נחלשת תחת לחץ של התקפות על תשתיות זיקוק נפט, בעיות כלכליות ואי שביעות רצון של האליטות. בתמונה כזו ההימור הוא לא על שלום מהיר, אלא על התשה של האויב.

משרד הנשיא דחה את המידע הזה בחריפות.

יועץ הנשיא לתקשורת דמיטרי ליטווין כינה את הפרסום “השלכה ישנה” והדגיש שזלנסקי בפגישה עם הסיעה דיבר על מיקוד לחצי שנה – עד נובמבר. מקורות אינטרפקס-אוקראינה ו-LIGA.net גם העבירו הכחשות מהשלטון. וראש המרכז למאבק בדיסאינפורמציה במועצה לביטחון לאומי אנדריי קובלנקו כינה את האינסיידים המערביים על שנתיים-שלוש של מלחמה ככותרות רועשות, רחוקות מהמציאות.

אבל גם ההכחשות האלה לא מסירות את השאלה המרכזית.

אם השלטון מדבר לחברה על נובמבר, זה יכול להיות אות פוליטי, ניסיון לשמור על המצב המורלי ולהראות שהחלון הדיפלומטי לא נסגר. אם התקשורת המערבית כותבת על שנתיים-שלוש, זה יכול לשקף תכנון צבאי למקרה של תרחיש גרוע יותר. במלחמה אמיתית שני הקווים האלה לא תמיד סותרים זה את זה.

המדינה יכולה לקוות להפסקת אש בסתיו – ובמקביל להכין את הצבא, הכלכלה והשותפים להמשך המלחמה.

לקורא הישראלי לוגיקה כפולה כזו מוכרת היטב. המדינה יכולה לנהל משא ומתן, לדון בהחלפות, לעבוד עם מתווכים – ובמקביל להתכונן לסבב הבא של הסכסוך, כי האויב לא נעלם יחד עם הנוסחה הדיפלומטית.

בהקשר הזה, חדשות ישראל – Nikk.Agency רואה את התחזיות האוקראיניות לא כוויכוח על תאריך יפה, אלא כוויכוח על איזה סוג של מלחמה רוסיה תמשיך לנהל נגד אוקראינה גם לאחר עצירת החזית האפשרית.

מדוע התחזיות כל כך שונות

הסיבה היא לא רק בפוליטיקה ולא רק בתקשורת.

אנשים שונים מדברים על דברים שונים. עבור חלקם “סוף המלחמה” הוא הפסקת הקרבות הפעילים. עבור אחרים – החזרת השטחים. עבור שלישיים – ערבויות ביטחוניות. עבור רביעיים – התפרקות היכולת הרוסית לתקוף שוב את אוקראינה. לכן נובמבר, שנתיים-שלוש ואפילו עשור יכולים להתקיים בו זמנית בדיון הציבורי, למרות שהם נשמעים כגרסאות סותרות.

יש עוד גורם: המלחמה הפכה לרב-שכבתית.

גם אם קו החזית ייעצר, יישארו רקטות, מל”טים, מתקפות סייבר, רשתות סוכנים, פעולות מידע, ניסיונות לפלג את החברה ולחץ על בעלי ברית של אוקראינה. במובן כזה “שלום” עשוי להתברר לא כסיום, אלא כהפסקה בין צורות מלחמה.

התסריט הכבד ביותר: סכסוך לשנים

ההערכות הקודרות ביותר נשמעות מאלה שחושבים שרוסיה לא תוותר על המטרה להשמיד את המדינה האוקראינית. בהיגיון הזה השלב הפעיל עשוי להסתיים, אבל המלחמה עצמה – כאיום, אסטרטגיה ולחץ – תימשך.

הקנצלרית לשעבר של גרמניה אנגלה מרקל הצהירה שהיא מקווה לסיום המלחמה תוך עשר שנים. ניסוח כזה עורר תגובה חזקה, כי עבור האוקראינים עשר שנים – זה לא תחזית, אלא כמעט גזר דין לדור שלם לחיות במצב של הגנה.

מחשבה קשה דומה הביעה מריה ברלינסקיה מ-Victory Drones. היא רואה את המונח “סיום המלחמה” כמסוכן, כי רוסיה נשארת אויב קיומי של אוקראינה. לדבריה, אפשרי לא שלום סופי, אלא הפסקת אש לתקופה מסוימת.

הערכה זו נשמעת כואבת, אבל היא חשובה לשיחה בוגרת.

אם המלחמה נתפסת רק כחזית, אז הפסקת האש נראית כסיום. אם המלחמה מובנת כפרויקט רוסי ארוך נגד העצמאות האוקראינית, אז עצירת החזית היא רק אחד השלבים.

מה המשמעות של המכתב לטראמפ והפגישה עם פורושנקו

על רקע כל התחזיות האלה, זלנסקי פנה לנשיא ארה”ב דונלד טראמפ ולקונגרס בקריאה לחזק את ההגנה על השמיים האוקראיניים מפני טילים בליסטיים. זה מראה שקייב לא בונה מדיניות רק על תקווה לנובמבר.

המצב עם ההגנה מפני טילים בליסטיים נשאר קריטי. אם רוסיה ממשיכה בהתקפות על ערים, אנרגיה ותשתיות, כל שיחות על סיום השלב החם תלויות לא רק בקו החזית, אלא גם ביכולת של אוקראינה להגן על העורף.

סימן נפרד – פגישות סגורות של זלנסקי עם מנהיגי סיעות ופרלמנטריות. במיוחד בולטת הפגישה האישית עם פטרו פורושנקו, יריבו הפוליטי הוותיק.

זה ניתן לפרש בדרכים שונות. יש שיראו בכך ניסיון לקונסולידציה לאומית לפני החלטות קשות. אחרים – סימן למשבר של מודל הניהול הישן, שבו ההחלטות התרכזו סביב משרד הנשיא ומעגל מצומצם של מנהלים.

אבל בכל מקרה פגישות כאלה מראות: לפנינו עשוי להיות תקופה שבה השלטון האוקראיני יזדקק לעורף פוליטי רחב יותר. לא רק למלחמה, אלא גם למשא ומתן אפשרי, ערבויות ביטחוניות, החלטות גיוס והסבר לחברה על פשרות קשות.

איפה לחפש תסריט ריאלי

התשובה הכנה ביותר היום נשמעת כך: אין תאריך מדויק.

נובמבר יכול להיות מטרה פוליטית או חלון הזדמנויות. שנתיים-שלוש יכולות להיות תרחיש ביטוחי של תכנון צבאי. עשור – אזהרה על כך שגם לאחר הפסקת אש האיום מצד רוסיה לא ייעלם אוטומטית.

הריאלי ביותר לדבר לא על “סוף המלחמה”, אלא על כמה שלבים אפשריים.

הראשון – עצירת פעולות הלחימה הפעילות.

השני – משטר שליטה, מתווכים, ערבויות ביטחוניות ובדיקה מתמדת אם רוסיה מקיימת את ההסכמים.

השלישי – תקופה ארוכה של מוכנות צבאית של אוקראינה, שיקום הכלכלה, חיזוק ההגנה האווירית, החזרת אנשים ומאבק בהשפעה הרוסית במרחב הסייבר, בפוליטיקה ובסביבה המידע.

לישראל יש לקח נפרד בסיפור הזה. אוקראינה, כמו ישראל, חיה ליד איום שלא תמיד נעלם לאחר חתימות והצהרות. לכן השאלה היא לא רק מתי התותחים ישתקו. השאלה היא האם תיווצר מערכת שלא תאפשר לרוסיה בעוד כמה חודשים או שנים להתחיל שוב במלחמה גדולה.

כל עוד מערכת כזו לא קיימת, כל תאריכים נשארים לא כהבטחה, אלא כגרסאות עבודה.

וככל שהתחזיות נשמעות חזקות יותר – “נובמבר”, “שלוש שנים”, “עשור” – כך חשוב יותר להפריד בין האות הפוליטי לבין המציאות הצבאית. אוקראינה יכולה לרצות דרך קצרה לעצירת האש, אבל חייבת להתכונן למאבק ארוך על ביטחון, ריבונות וזכות לא לחיות תחת סחיטה רוסית מתמדת.