SuperKids, Автор в בגדי ילדים באוקראינה ובישראל

פורסם ב-01.06.2026 מאת SuperKids — כתיבת תגובה

אוקראינה מכה בלב הנפט של רוסיה: התקפות מאי משנות את מפת המלחמה והדלק

אוקראינה מכה בלב הנפט של רוסיה: התקפות מאי משנות את מפת המלחמה והדלק - 01.06.2026 - Новости Израиля

אודסה הפכה לנקודת דיפלומטיה יהודית: שגרירי ישראל וגרמניה, לורד מבריטניה ושיחה על עתיד הקהילה - 01.06.2026 - Новости Израиля

אירופה וצללי השנאה: מדוע האנטישמיות חוזרת ומה הקשר לרוסיה ולחמאס - 31.05.2026 - Новости Израиля
…

אוקראינה במאי 2026 הגבירה באופן חד את המתקפות על תשתיות הנפט הרוסיות. לפי נתוני בלומברג, עליהם מסתמכים פרסומים אוקראיניים ובינלאומיים, במהלך החודש הותקפו שמונה מתוך עשרת מתקני הזיקוק הגדולים ביותר ברוסיה, ומספר המתקפות הכולל על מתקני הנפט הגיע לשיא מאז תחילת המלחמה הכוללת.

זה כבר לא נראה כמו סדרת אירועים נפרדים. מדובר באסטרטגיה עקבית שמטרתה להקטין את יכולת רוסיה לזיקוק נפט, ייצור דלק, תמיכה בלוגיסטיקה צבאית ולהרוויח מייצוא משאבי אנרגיה.

מה קרה במאי: תאריכים, מתקנים וגיאוגרפיה של המתקפות

במאי המתקפות האוקראיניות כוונו למספר מתקני זיקוק רוסיים ואובייקטים קשורים. רויטרס ציינה במיוחד את יערוסלב, טואפסה, פרם, ניז’ני נובגורוד, ריאזן, סיזראן, נובוקויבישבסק, קירישי, אופה, אסטרחן, מתקן הזיקוק במוסקבה, וכן מסופי נפט ותשתיות אחסון.

ב-7 במאי, לפי נתוני רויטרס, לאחר מתקפת רחפנים הופסקה הזיקוק במתקן הזיקוק בפרם. המפעל הזה זיקק בשנת 2024 כ-12.6 מיליון טון נפט, או כ-250 אלף חביות ביום.

ב-15 במאי רחפנים אוקראיניים תקפו את מתקן הזיקוק בריאזן. ריאזן נמצאת כ-200 קילומטרים דרום-מזרחית למוסקבה, מה שהראה שוב: אזור הסיכון עבור רוסיה כבר מזמן חרג מגבולות האזורים הקדמיים.

בסוף החודש המתקפות נמשכו. בלילה של 31 במאי רחפנים אוקראיניים, לפי נתוני רויטרס, פגעו במתקן הזיקוק בסרטוב, תחנת השאיבה ‘לזרבו’ באזור קירוב ובמתקן דלק במטבייב קורגן באזור רוסטוב. הרשויות הרוסיות הכירו בשריפות ונזקים, אם כי באופן מסורתי לא חשפו את התמונה המלאה של הנזק.

מדוע המתקפות החוזרות הפכו לחלק חשוב מהאסטרטגיה

הנקודה המרכזית במאי היא לא רק כמות המתקפות, אלא גם החזרתיות שלהן. לפי דיווחי בלומברג, אוקראינה הגבירה את המתקפות על אותם מתקנים כדי להקשות על תיקון מהיר ולא לאפשר לזיקוק הנפט הרוסי לחזור במהירות לנפחים הקודמים.

לפי ההיגיון הזה, המתקפה מפסיקה להיות הדגמה חד-פעמית של יכולות. היא הופכת ללחץ על מחזור הייצור: נזק, תיקון, מתקפה חדשה, עצירה חדשה, עלייה בעלויות, שיבוש לוחות זמנים של אספקה.

לקהל הישראלי כאן יש אנלוגיה מובנת. במלחמות מודרניות תשתיות הפכו למטרה לא פחות חשובה מבסיסים צבאיים. דלק הוא תנועה של ציוד, אספקת החזית, עבודה של תעופה, הובלת תחמושת ויכולת המדינה לעמוד בקמפיין ממושך.

זיקוק הנפט יורד: מדוע זה כואב למוסקבה

רויטרס דיווחה ב-20 במאי כי הקיבולת הכוללת של מתקני הזיקוק הרוסיים, שהפסיקו לעבוד באופן מלא או חלקי לאחר המתקפות, עלתה על 83 מיליון טון בשנה. מתקנים אלה מספקים חלק משמעותי מהבנזין והדיזל הרוסי, ולכן ההשלכות מורגשות לא רק על הנייר, אלא גם בלוגיסטיקה, ביצוא ובשוק הדלק הפנימי.

לפי חישובי רויטרס, מינואר עד מאי המתקפות האוקראיניות הוציאו מכלל פעולה כ-700 אלף חביות ביום של קיבולת זיקוק ראשונית ב-16 מתקנים. זה פי שניים ממספר המתקנים שנפגעו בתקופה המקבילה בשנת 2025.

בנפרד, רויטרס כתבה שבמאי ייצור הדיזל ברוסיה ירד בעוד 10% לאחר ירידה דומה באפריל. עבור מדינה שמנסה לנהל מלחמה גדולה, זה כבר לא רק סטטיסטיקה תעשייתית, אלא מדד ללחץ על בסיס המשאבים.

מתקפה לא רק על מתקני הזיקוק, אלא גם על הלוגיסטיקה

אוקראינה תוקפת לא רק את מתקני הזיקוק. תחת מתקפה נמצאים מתקני אחסון נפט, מסופים, תשתיות צינורות ואובייקטים הקשורים להובלת דלק.

זה חשוב במיוחד בהקשר של קרים והשטחים הכבושים. כאשר נהרס לא רק מפעל אחד, אלא שרשרת שלמה — ייצור, אחסון, הובלה, אספקה — לרוסיה יש בעיות לא רק עם תיקון, אלא גם עם הפצת דלק.

זו הסיבה שהדיווחים על הפרעות והגבלות במכירת בנזין בקרים על רקע המתקפות על התשתיות הרוסיות נראים לא כאירוע מקרי, אלא כחלק מתמונה רחבה יותר. רויטרס ב-31 במאי גם ציינה שהרשויות הרוסיות בקרים הכריזו על הגבלות במכירת בנזין על רקע המתקפות המתמשכות על תשתיות הדלק.

באמצע הנושא הזה חשוב לראות לא רק את המשמעות הצבאית, אלא גם את המשמעות האזורית. חדשות ישראל | Nikk.Agency רואה באירועים כאלה חלק מקשר גדול בין אוקראינה — המזרח התיכון — אנרגיה — ביטחון: ככל שלרוסיה יש פחות יציבות במערכת הדלק, כך קשה לה יותר לממן ולהמשיך במלחמה, וזה משפיע ישירות על מדינות שעוקבות אחר מאזן הכוחות באירופה וסביב ישראל.

מדוע מאי הפך לחודש מכריע עבור תשתיות הנפט הרוסיות

המתקפות במאי מראות שינוי בגישה האוקראינית. המתקפות מכוונות לא רק למתקני הזיקוק הראשוניים, שלפעמים ניתן לשקם אותם יחסית מהר, אלא גם למתקנים משניים מורכבים יותר, מתקני אחסון וצמתים לוגיסטיים. זה מגדיל את עלות התיקון ומאריך את זמני השיקום.

בלומברג, לפי פרסומים אוקראיניים, העריך את הזיקוק במאי ברוסיה כנופל בכ-13% משנה לשנה, לאחד הרמות הנמוכות ביותר מזה שנים רבות. פרסומים אוקראיניים, בהסתמך על בלומברג, כתבו שהמדד עשוי להיות מינימלי מאז אוקטובר 2009.

מה זה אומר עבור אוקראינה ובעלות בריתה

עבור קייב, אסטרטגיה כזו יש לה מספר מטרות.

הראשונה — להחליש את המכונה הצבאית הרוסית ללא עימות ישיר עם כל יחידה בחזית. אם הצבא מאבד את יציבות הדלק, קשה לו יותר להזיז ציוד, לספק קבוצות כיבוש ולשמור על קצב הפעולות.

השנייה — לפגוע בהכנסות ובביטחון התעשייתי של רוסיה. נפט ומוצרי נפט נשארים אחד היסודות של הכלכלה הרוסית, ולכן מתקפות על הזיקוק והיצוא פוגעות בבסיס הכלכלי של המלחמה.

השלישית — להראות שהעומק הרוסי כבר אינו בטוח. פרם, יערוסלב, ריאזן, סרטוב, קירישי, אזור קירוב — זה כבר לא קו החזית. זו המפה התעשייתית הפנימית של רוסיה, שכעת גם היא חיה תחת לחץ היכולות ארוכות הטווח של אוקראינה.

המבט הישראלי: מדוע הסיפור הזה חשוב מעבר לאוקראינה

עבור ישראל, הנושא הזה חשוב לא רק כחדשות על המלחמה באירופה. רוסיה נשארת שחקן במזרח התיכון, יש לה קשרים עם איראן והיא ממשיכה להשתמש במשאבי אנרגיה ככלי פוליטי.

כאשר אוקראינה מצמצמת בעקביות את היכולות הרוסיות בזיקוק נפט, היא פוגעת לא רק בבנזין או בדיזל. היא מצמצמת את המרחב לכוח הרוסי — צבאי, כלכלי ודיפלומטי.

לכן מאי 2026 ניתן לראות כחודש שבו האסטרטגיה האוקראינית של מתקפות ארוכות טווח על מערכת הנפט הרוסית הפכה למורחבת יותר. הסטטיסטיקה, הגיאוגרפיה והחזרתיות של המתקפות מראות: זו כבר לא סדרת פגיעות מקריות, אלא לחץ שיטתי על תשתית, שבלעדיה המלחמה עבור רוסיה הופכת ליקרה יותר, קשה יותר ופחות יציבה.

Text "אוקראינה מכה בלב הנפט של רוסיה: התקפות מאי משנות את מפת המלחמה והדלק" appeared first on NAnews חדשות ישראל Nikk.Agency.

פורסם ב-01.06.2026 מאת SuperKids — כתיבת תגובה

אודסה הפכה לנקודת דיפלומטיה יהודית: שגרירי ישראל וגרמניה, לורד מבריטניה ושיחה על עתיד הקהילה

ב-31 במאי 2026, פדרציית הקהילות היהודיות של אוקראינה דיווחה על סדרת ביקורים בקהילה היהודית של אודסה. במשך שבוע אחד העיר אירחה מספר אורחים בינלאומיים בכירים – נציגים מישראל, גרמניה ובריטניה.

עבור אודסה, זה לא רק סיפור פרוטוקולי. על רקע המלחמה, איומי הביטחון והגידול בדאגה סביב אנטישמיות, מפגשים כאלה מראים שהקהילה היהודית של אוקראינה נשארת חלק נראה מהאג’נדה הבינלאומית.

שגריר ישראל מיכאל ברודסקי ביקר בתיכון חב”ד “אור-אבנר”

ב-31 במאי 2026 ביקר בקהילה היהודית של אודסה שגריר ישראל באוקראינה מיכאל ברודסקי. ביקורו היה קשור לאירועים חגיגיים לרגל סיום שנת הלימודים בתיכון חב”ד “אור-אבנר”.

ברודסקי פנה לתלמידים, למורים ולבוגרים. הוא איחל לצעירים הצלחה, אומץ והישגים גדולים בשלב החדש של חייהם.

מדוע הביקור הזה חשוב לישראל ולאוקראינה

עבור הקהל הישראלי יש כאן הקשר חשוב. אודסה היא אחד המרכזים הסמליים של ההיסטוריה היהודית במזרח אירופה. העיר קשורה לתרבות היהודית, לחיים הדתיים, לתנועה הציונית, לספרות ולגורלות של אלפי משפחות שצאצאיהן חיים היום בישראל.

לכן ביקור שגריר ישראל בבית ספר יהודי באוקראינה הוא לא רק מחווה דיפלומטית. זהו אות תמיכה לקהילה שממשיכה ללמד ילדים, לחגוג חגים, לשמר מסורת ולבנות עתיד גם בתנאי מלחמה.

לאחר החגיגות, מיכאל ברודסקי נפגש עם רב אודסה ודרום אוקראינה אברהם וולף. הצדדים דנו באתגרים העכשוויים העומדים בפני הקהילות היהודיות באוקראינה, וכן בשיתוף פעולה נוסף בין שגרירות ישראל לקהילה היהודית של אודסה.

שגריר גרמניה הייקו טומס נפגש עם ילדים מ”משפחה אוקראינה”

יום לפני כן, ביקר בקהילה שגריר גרמניה באוקראינה הייקו טומס. באודסה הוא נפגש עם רב העיר, נציגי הקהילה היהודית וילדי בית הילדים “משפחה אוקראינה”.

השיחה של הדיפלומט עם הילדים הייתה במיוחד רגשית. הם הודו לעם הגרמני על התמיכה, הביטחון והדאגה שקיבלו במהלך שהותם בגרמניה בתחילת המלחמה המלאה.

עבור הילדים, שחוו פינוי, דאגה ופרידה מהחיים הרגילים, מילים כאלה יש להן משמעות אישית. זו לא דיפלומטיה מופשטת, אלא חוויית עזרה קונקרטית.

הייקו טומס, מצדו, הדגיש את חשיבות התמיכה בילדים האוקראינים. הוא אישר את נכונותו לסייע לכך שהם יוכלו לחיות תחת שמיים שלווים וליהנות מעתיד מאושר.

באמצע הסיפור הזה ניכר במיוחד כיצד נושאי אוקראינה, ישראל, הקהילה היהודית והאחריות האירופית מתכנסים בנקודה אחת. בדיוק סיפורים כאלה חדשות – חדשות ישראל | Nikk.Agency רואה לא כביקורים נפרדים של דיפלומטים, אלא כחלק מתמונה רחבה יותר: מי תומך היום ביהודי אוקראינה, איך פועלת הסולידריות הבינלאומית ולמה אודסה נשארת חשובה לישראל.

לורד הנרי ביירון דייוויס דן באודסה באנטישמיות ובביטחון הקהילות

אורח כבוד נוסף של הקהילה היהודית היה חבר בית הלורדים של הפרלמנט הבריטי לורד הנרי ביירון דייוויס, הברון דייוויס מגאוור. הוא הגיע לאודסה במהלך פורום הביטחון של הים השחור.

בבית הכנסת “חב”ד” התקיימה פגישה חמה של לורד דייוויס עם הרב אברהם וולף. במרכז השיחה היו צורות מודרניות של אנטישמיות, אתגרים לקהילות היהודיות במדינות שונות והניסיון האוקראיני לשמור על אחדות בתנאי מלחמה.

הניסיון האודסאי כדוגמה לעמידות

הקהילות היהודיות של אוקראינה בשנים האחרונות מצאו את עצמן במציאות שבה עבודה דתית, חברתית והומניטרית מצטלבת עם שאלות ביטחון. בתי כנסת, בתי ספר, מוסדות ילדים ומרכזים קהילתיים נאלצים לחיות לא רק לפי לוח השנה של חגים ותוכניות לימודים, אלא גם לפי ההיגיון של זמן מלחמה.

אודסה בהקשר זה הפכה לאחת הדוגמאות החשובות. העיר ממשיכה להיות מרכז דרומי של החיים היהודיים באוקראינה, למרות איומי הטילים, הדאגות והלחץ המתמיד של המלחמה.

עבור ישראל, הניסיון הזה גם חשוב. החברה הישראלית מבינה היטב מה זה לשמור על חינוך, חיים דתיים ותמיכה קהילתית בתנאי איום. לכן הסיפור האוקראיני כאן נתפס לא כחדשות חיצוניות רחוקות, אלא כסיפור קרוב ומובן.

מה מראה שבוע הביקורים הבינלאומיים

ביקורי נציגי ישראל, גרמניה ובריטניה בקהילה היהודית של אודסה מראים כמה דברים.

ראשית, הקהילות היהודיות האוקראיניות נשארות חלק מהדיאלוג הבינלאומי. שומעים אותן לא רק בקייב או באודסה, אלא גם בירושלים, ברלין ולונדון.

שנית, שאלות הביטחון, החינוך והמאבק באנטישמיות שוב עולות לראש סדר היום. זה חשוב במיוחד על רקע המלחמה של רוסיה נגד אוקראינה והגידול במתח בעולם.

ולבסוף, אודסה עצמה ממשיכה לשחק תפקיד של עיר שבה ההיסטוריה היהודית לא מסתכמת בעבר. כאן יש בתי ספר, ילדים, רבנים, פרויקטים קהילתיים, קשרים בינלאומיים ואנשים שמנסים לשמור על חיים נורמליים במקום שבו המלחמה בודקת את החברה על חוסנה כל יום.

Text "אודסה הפכה לנקודת דיפלומטיה יהודית: שגרירי ישראל וגרמניה, לורד מבריטניה ושיחה על עתיד הקהילה" appeared first on NAnews חדשות ישראל Nikk.Agency.

פורסם ב-31.05.2026 מאת SuperKids — כתיבת תגובה

אירופה וצללי השנאה: מדוע האנטישמיות חוזרת ומה הקשר לרוסיה ולחמאס

המלחמה שוב משנה את פניה של אירופה — ולא רק בחזיתות. במקום שבו נשמעו סיסמאות של סובלנות וזכויות אדם, נשמעים בקול רם יותר לחישות של שנאה ישנה. אנטישמיות — הווירוס העתיק של היבשת — מתעוררת שוב, עולה משכבות תת-קרקעיות של ההיסטוריה לרחובות ברלין, פריז ובריסל.

הפגנות המוניות, הצתות של בתי כנסת, תקיפות על יהודים — כל זה כבר לא תמונות מארכיונים של שנות ה-30, אלא כרוניקה של חדשות אירופיות בשנת 2025.

אבל הסיבות למה שקורה הן הרבה יותר מורכבות מאשר רק ויכוח פוליטי על המלחמה של ישראל עם חמאס. זהו השתקפות של שינוי גלובלי — איך רוסיה, איראן ושותפיהן האידיאולוגיים משתמשים ברטוריקה אנטי-ישראלית ואנטי-מערבית כדי להצית את אירופה מבפנים.

מתי האנטישמיות שוב הפכה ל”אופנתית”

בחודשים האחרונים רמת התקריות האנטישמיות באירופה עלתה פי כמה.

בצרפת — תקיפות על בתי ספר ובתי קברות יהודיים.
בגרמניה — איומים כלפי רבנים וסטודנטים ישראלים.
בבריטניה המשטרה מתעדת עלייה של יותר מ-500% בפשעי שנאה.

אבל הסכנה אינה רק במספרים.

מדובר בצורה חדשה של רוע ישן — אנטישמיות במסווה של אקטיביזם פוליטי.

היום השנאה מוצגת לעיתים קרובות כ”מאבק באימפריאליזם” או “סולידריות עם המדוכאים”.
אתמול זה נקרא פשיזם, היום — “אנטי-קולוניאליזם”.
המהות לא השתנתה.

רבים מהמומחים מציינים: האנטישמיות היום לא תמיד מתבטאת דווקא בעלבונות.

היא יכולה להסתתר מאחורי סיסמאות, מאחורי “מאבק לחירות פלסטין”, מאחורי נרטיבים מלאכותיים שמוחדרים דרך רשתות חברתיות ותעמולה.

בזה בדיוק — הסכנה העיקרית של הגל החדש.

רוסיה וחמאס — חזיתות שונות של אותה אידיאולוגיה

אירופה וצללי השנאה: למה האנטישמיות חוזרת ומה הקשר לרוסיה ולחמאס

בהקשר האוקראיני ההשוואה בין רוסיה לחמאס נשמעת במיוחד מדויקת.

שתי הישויות פועלות לפי אותו עיקרון: טרור כטיעון.

הצבא של פוטין הורס ערים באוקראינה תחת סיסמת “שחרור”, בדיוק כמו שחמאס הורג אזרחים ישראלים, תוך שהוא מסתתר מאחורי “מאבק לצדק”.

המקבילה הזו אינה מקרית.

רוסיה בונה באופן שיטתי קשרים אידיאולוגיים ומידעיים עם כוחות אנטי-מערביים במזרח התיכון.

מוסקבה מצדיקה את הטרור של חמאס כ”תגובה לתוקפנות הישראלית”, ובתורה, היא מכנה את המלחמה של רוסיה נגד אוקראינה “מאבק בנאציזם”.

למעשה — זהו שפה משותפת של משטרים אוטוריטריים ותנועות קיצוניות: הכל מותר, אם אפשר לקרוא לזה “התנגדות”.

אנטישמיות ככלי של הקרמלין

הקרמלין לא המציא שנאה — הוא למד להרוויח ממנה.

מבני התקשורת הרוסיים יצרו במשך שנים ניתוחים מזויפים, שבהם ישראל ו”השפעה יהודית” הוצגו כסיבה לאי-צדק עולמי.

אותה לוגיקה משמשת נגד אוקראינה: “בובות של המערב”, “משתפי פעולה של נאט”ו”, “קורבנות ההון היהודי”.

למעשה, זה לא רק אנטישמיות, אלא טכנולוגיה גיאופוליטית.

היא פועלת על רגשות, על פחדים, על תחושת “זהות גנובה”.

בדיוק כך פועלים גם תעמולנים איסלאמיסטים רדיקליים, שמגייסים תומכים תחת סיסמת המאבק “במושבות”.

שני הזרמים הללו — האימפריאליזם הרוסי והפנאטיות המזרח תיכונית — מתמזגים באחד: בשנאה למערב, ליהודים ולדמוקרטיה.

אירופה שאיבדה את החיסון

חברות אירופיות רבות לא היו מוכנות לצורה החדשה הזו של מחלה ישנה.

לאחר עשורים של שלום ורווחה, השליטה על שפת השנאה נחלשה בהן.

חופש הביטוי לעיתים קרובות הופך לכיסוי לנרטיבים הרסניים.

הרשתות החברתיות מלאות בבלוגים “אנטי-אימפריאליסטיים”, שבהם ישראל מכונה “כובשת”, ורוסיה — “לוחמת במערב”.

מאות עמודים כאלה פועלים על אותם שרתים, לעיתים קרובות ממומנים ממוסקבה או טהראן.

כך האנטישמיות שוב נכנסת למיינסטרים — לא דרך סיסמאות “הכה ביהודים”, אלא דרך המילים “נתמוך בפלסטין”.

זה הופך אותה למסוכנת במיוחד: אדם יכול להיות קורבן של תעמולה, מבלי להבין שהוא חוזר על שפתם של אלה שמצדיקים טרור.

הנרטיב הפלסטיני כמראה לתוקפנות הרוסית

כאשר חמאס מצדיק תקיפות על ישראל בסיסמאות “מאבק בכיבוש”, קל לזהות באותן מילים את הלקסיקון של הקרמלין: “דנאזיפיקציה”, “שחרור”, “שטחים היסטוריים”.

בשני המקרים האלימות מוצדקת ב”מטרה עליונה”.

תעמולנים אוטוריטריים למדו להשתמש במילים “חירות” ו”צדק” כהסוואה.

כך גם רוסיה מצדיקה את הרג האוקראינים, כמו שחמאס — את הישראלים.

ההבדל הוא רק בקנה המידה: השיטות זהות, הקהלים שונים.

על כך מדברים יותר ויותר גם בישראל וגם באוקראינה: טרור, בכל מקום שהוא מתרחש, תמיד ניזון מחוסר עונש.

אידיאולוגיית השנאה והעייפות המערבית

אירופה המודרנית עייפה ממלחמה.

אבל עייפות היא קרקע אידיאלית למניפולציה.

כאשר אנשים מפסיקים להבחין בגוונים, סיסמת “למען השלום” יכולה להפוך להצדקת טרור.

באוניברסיטאות באירופה מתקיימות הפגנות “בתמיכה בפלסטין”, שבהן נשמעות קריאות “לטהר את הארץ מציונות”.

במילים אלו אין שום דבר הומניסטי — זהו שפת שנאה, רק בעטיפה חדשה.

כך האנטישמיות שוב הופכת למקובלת — אם היא מוסתרת תחת מסווה של “צדק”.

אוקראינה, ישראל והקשר המוסרי

אוקראינה וישראל מצאו את עצמן באותו צד של המציאות, שבה טרור — זו אידיאולוגיה, והאמת דורשת כוח.

לקייב ברור: כאשר המערב לא מגיב על ביטויי טרור מסוימים, הוא מעודד אחרים.

רוע שלא נקרא בשמו גדל מהר יותר מזה שמוכר.

אוקראינה לא במקרה תומכת בישראל במאבקה נגד חמאס.

שתי המדינות — מטרות של התקפות תעמולה, דיסאינפורמציה ולחץ בינלאומי.

לשתיהן המילה “הגנה עצמית” הפכה לא רק למונח משפטי, אלא לשאלה של הישרדות.

איך הקרמלין משחק על רגשות אנטישמיים

רוסיה מטמיעה באופן פעיל נרטיבים אנטישמיים ואנטי-ישראליים בתקשורת המערבית.

תחת מסווה של “נקודות מבט אלטרנטיביות” מופצים ברשת טקסטים על “אליטות יהודיות”, “שליטה ציונית” ו”קנוניה עולמית”.

אותם תזות נשמעו גם בשנות ה-30 — רק שעכשיו במקום עיתונים הם מופצים על ידי ערוצי טלגרם אנונימיים.

לעיתים קרובות האנטישמיות הופכת ל”תוצר לוואי” של תעמולה פרו-רוסית.

אלה שמצדיקים את המלחמה נגד אוקראינה משתמשים לעיתים קרובות באותן מבנים רטוריים כמו אנטישמים: חיפוש אחר אויב, תיאוריות קונספירציה, פולחן “מדינה מושפלת”.

למה זה חשוב עכשיו

כי ההיסטוריה שוב דופקת על דלתות אירופה.

אנטישמיות — זו לא רק בעיה של יהודים. זהו לקמוס למצב החברה.

כאשר שנאה ליהודים הופכת לנורמה, זה אומר שהיסודות של הדמוקרטיה מתפוררים.

הקריאות של היום בכיכרות “מהים עד הנהר” — זו לא סיסמת חירות, אלא אזהרה.

ואם אירופה לא תסיק מסקנות עכשיו, מחר הגל הזה ישטוף אותה עצמה.

מה יכול לעצור את הגל החדש של השנאה

1. תגובה נוקשה של הרשויות.
המדינות צריכות להגדיר אנטישמיות כאיום על הביטחון הלאומי, ולא רק כפשע שנאה.

2. תקשורת אחראית.
התקשורת חייבת להפסיק להשוות בין התוקף לקורבן.
ארגוני טרור לא יכולים להיות “צד שווה בסכסוך”.

3. חינוך וזיכרון.
לאירופה אין זכות לשכוח לאן כבר הוביל השתיקה מול אנטישמיות.
כל מקרה חדש צריך להיחשב כאות אזהרה, ולא כ”חריג של ההמון”.

4. סולידריות של מדינות שיודעות את מחיר הטרור.
אוקראינה וישראל צריכות להישאר בעלות ברית — לא רק בפוליטיקה, אלא גם במשמעויות.
הניסיון שלהן בהתנגדות לטרור — זה לא שני סיפורים נפרדים, אלא קו הגנה אחד של העולם המתורבת.

סיכום

אירופה שוב מצאה את עצמה בצומת דרכים.

מצד אחד — עייפות, ציניות, ניטרליות מזויפת.
מצד שני — בהירות: טרור אי אפשר לאזן, צריך לעצור אותו.

רוסיה וחמאס — שתי תופעות של מחלה אחת, שניזונה מחוסר עונש ופחד.

וכאשר באירופה מחפשים תירוצים לאלה שיורים בילדים, השנאה ממשיכה להחליף דגלים, אבל לא את המהות.

השלום יתחיל במקום שבו יפסיקו להצדיק רוע — תחת כל סיסמאות.

ואם אירופה רוצה להישאר אירופה, היא תצטרך לזכור למה היא נשבעה: לעולם לא עוד.

Text "אירופה וצללי השנאה: מדוע האנטישמיות חוזרת ומה הקשר לרוסיה ולחמאס" appeared first on NAnews חדשות ישראל Nikk.Agency.

פורסם ב-31.05.2026 מאת SuperKids — כתיבת תגובה

«עקבות» בתל אביב: סרט על שש נשים אוקראיניות ששרדו אלימות מינית ועינויים במהלך התוקפנות הרוסית, יוקרן ב-DOCAVIV – 4 ביוני 2026

הסרט מספר את סיפוריהן של שש נשים אוקראיניות מדונבאס, חרסון וקייב, שחוו אלימות מינית ועינויים מאז 2014 במהלך התוקפנות הרוסית נגד אוקראינה.

בתל אביב מתקיים DOCAVIV — אחד הפסטיבלים המרכזיים לקולנוע דוקומנטרי בישראל. בשנת 2026 הוא מתקיים מ-28 במאי עד 6 ביוני ומאגד למעלה ממאה סרטים דוקומנטריים ישראליים ובינלאומיים, מפגשים עם יוצרים, הקרנות מיוחדות ואירועים מקצועיים.

בין הדגשים האוקראיניים החשובים בתוכנית הפסטיבל — הסרט הדוקומנטרי האוקראיני-פולני «Сліди» / Traces של הבמאית אליסה קובאלנקו והבמאית השותפה מריסה ניקיטיוק.

הקרנת הסרט מתוכננת ל-4 ביוני בסינמטק תל אביב. עבור הקהילה האוקראינית בישראל, עולים מאוקראינה, צופים ישראלים וכל מי שעוקב אחר נושא המלחמה הרוסית נגד אוקראינה, זה לא רק פריט בלוח התרבות. זו הזדמנות נדירה לראות על המסך הגדול סרט-עדות על פשעים שלעיתים קרובות נשארים מחוץ לכותרות החדשות הרגילות.

DOCAVIV: מהו הפסטיבל ולמה הוא חשוב

DOCAVIV — פסטיבל הקולנוע הדוקומנטרי הבינלאומי של תל אביב. זהו אחד המוקדים המרכזיים בישראל לקולנוע דוקומנטרי, שבו הקולנוע הופך לא רק לאמנות, אלא גם לאמצעי לדבר על מלחמה, זיכרון, טראומה, זכויות אדם, פוליטיקה, חברה וסיפורים אישיים שלא ניתן לספר בשפה יבשה של דיווחים.

בשנת 2026 מתקיים הפסטיבל ה-28 של DOCAVIV. תוכניתו כוללת סרטים דוקומנטריים ישראליים ובינלאומיים, תחרויות בינלאומיות ולאומיות, סרטים קצרים, עבודות סטודנטים, מדורים נושאיים, מפגשים עם במאים ואירועים לתעשיית הקולנוע.

המוקד המרכזי של הפסטיבל הוא סינמטק תל אביב. כמו כן, הקרנות ואירועים מתקיימים במוקדים תרבותיים נוספים בעיר, כולל מוזיאון האמנות של תל אביב ומקומות נוספים.

עבור ישראל, DOCAVIV הפך מזמן ליותר מתוכנית קולנוע. זהו מרחב לשיחה ציבורית. הקולנוע הדוקומנטרי כאן עובד לעיתים קרובות כעדות לזמן: הוא מתעד את מה שעדיין לא הפך להיסטוריה, אך כבר דורש תשומת לב, הבנה ותגובה מוסרית.

מי מארגן את DOCAVIV

הפסטיבל נערך על ידי עמותת DOCAVIV — ארגון תרבותי ללא מטרות רווח, העוסק בקידום קולנוע דוקומנטרי בישראל לא רק במהלך הפסטיבל, אלא גם לאורך כל השנה.

העמותה מארגנת הקרנות, יוזמות חינוכיות, פרויקטים אזוריים ותוכניות הקשורות לפיתוח קולנוע דוקומנטרי כז’אנר חשוב חברתית.

בצוות DOCAVIV 2026 מצוינים:

יו”ר — רמי שלמור
מנכ”לית — לימור אהרונוביץ’
מנהלת אמנותית — מיכל וייץ
מפיק ראשי — גל חנוכי
מנהלת תוכנית — ענת נטל

הפסטיבל אוסף במאים, מפיקים, גיבורי סרטים דוקומנטריים, מבקרים, צופים, עיתונאים ונציגי תעשיית הקולנוע. בהקשר זה, ההשתתפות האוקראינית חשובה במיוחד: המלחמה הרוסית נגד אוקראינה נשארת לא רק נושא צבאי ופוליטי, אלא גם נושא לעדות דוקומנטרית.

«Сліди»: סרט על שש נשים אוקראיניות, טראומה והתנגדות

הסרט «Сліди» / Traces — סרט דוקומנטרי אוקראיני-פולני משנת 2026. הוא נוצר על ידי הבמאית אליסה קובאלנקו בשיתוף פעולה עם הבמאית השותפה מריסה ניקיטיוק.

הסרט מספר את סיפוריהן של שש נשים אוקראיניות מדונבאס, חרסון וקייב, שחוו אלימות מינית ועינויים מאז 2014 במהלך התוקפנות הרוסית נגד אוקראינה.

זהו נושא כבד ועדין. אבל «Сліди» לא נבנה רק על זוועות החוויות. הסרט מדבר על מה שקורה אחרי האלימות: על שתיקה, כאב, פחד, ניסיון לדבר שוב, תמיכה בנפגעות אחרות, חיפוש צדק וכבוד שלא הצליחו להשמיד.

במרכז הסרט — אירינה דובגן, אסירה לשעבר, פעילת זכויות אדם וראש ארגון SEMA Ukraine. דרך סיפורה, היוצרים מראים כיצד טראומה אישית יכולה להפוך לעדות ציבורית, ועדות — לחלק מהמאבק לאמת.

SEMA Ukraine — זהו קהילה אוקראינית של נשים שחוו אלימות מינית ומגדרית הקשורה למלחמה. לכן הסרט חשוב לא רק כעבודה קולנועית, אלא גם כעדות להתנגדות, תמיכה הדדית וניסיון לתת קול לאלו שהפושעים רצו להשתיק.

מי עומד מאחורי הסרט

«Сліди» בתל אביב: סרט על שש נשים אוקראיניות שחוו אלימות מינית ועינויים במהלך התוקפנות הרוסית, יוקרן ב-DOCAVIV - 4 ביוני 2026 — «Сліди» בתל אביב: סרט על שש נשים אוקראיניות שחוו אלימות מינית ועינויים במהלך התוקפנות הרוסית, יוקרן ב-DOCAVIV – 4 ביוני 2026

במאית ותסריטאית הסרט — אליסה קובאלנקו. היא גם שימשה כצלמת-במאית. הבמאית השותפה הייתה מריסה ניקיטיוק.

מפיקות הסרט — אולגה ברגמן ונטליה ליבט. ההפקה בוצעה בקופרודוקציה של אוקראינה ופולין על ידי החברות 2Brave Productions ו-Message Film. המוזיקה נכתבה על ידי המלחין הפולני וויצ’ך פריץ’. העריכה בוצעה על ידי ניקון רומנצ’נקו והעורכת הפולנית מילניה פידלר.

בסרט מוצגות סיפורים של שש נשים מאזורים שונים באוקראינה — דונבאס, חרסון וקייב, — שחוו אלימות מינית ועינויים מאז 2014:

אירינה דובגן — כלכלנית לשעבר, בעלת סלון יופי, שהפכה לפעילת זכויות אדם וראש ארגון SEMA Ukraine לאחר שהייתה בשבי בשנת 2014.

אולגה צ’רניאק — עובדת מדינה במנהל המחוזי.

טטיאנה וסילנקו וגלינה טישצ’נקו — יזמיות.

נינה — חקלאית.

לודמילה מיפודייבנה מימריקובה — מורה לשעבר לשפה וספרות אוקראינית.

הביוגרפיות שלהן שונות. ביניהן יש כלכלנית לשעבר ובעלת סלון יופי, עובדת מדינה, יזמיות, חקלאית, מורה לשעבר לשפה וספרות אוקראינית.

אבל הסרט מאחד אותן לא במעמד ולא במקצוע. הוא מאחד אותן דרך חוויות האלימות, הטראומה והמאבק על הזכות להישמע.

הכרה בינלאומית

הבכורה העולמית של הסרט «Сліди» התקיימה ב-16 בפברואר 2026 בפסטיבל הסרטים הבינלאומי ה-76 של ברלין בתוכנית Panorama Dokumente.

מאוחר יותר הסרט זכה בפרס חביב הקהל Panorama Audience Award בקטגוריית הסרט הדוקומנטרי. עבור הקולנוע הדוקומנטרי האוקראיני זו הייתה הכרה בינלאומית חשובה.

ייחודו של הפרס הזה הוא בכך שהוא נקבע על ידי הקהל. כלומר, הסרט נשמע לא רק על ידי מומחים ומבקרים, אלא גם על ידי צופים שראו בו לא סיפור אוקראיני פרטי, אלא עדות אוניברסלית על אלימות, מלחמה, כבוד ואחריות.

בשנת 2026 הסרט גם קיבל ציון מיוחד ב-Millennium Docs Against Gravity. זה חיזק את מעמדו הבינלאומי כאחת העבודות הדוקומנטריות החשובות על המלחמה הרוסית נגד אוקראינה והשלכותיה האנושיות.

למה ההקרנה בתל אביב חשובה לישראל

עבור הקהל הישראלי, הקרנת «Слідів» יש לה משמעות מיוחדת. החברה הישראלית מבינה היטב שעדויות על אלימות, שבי, השפלה, עינויים ופשעים נגד אנשים חפים מפשע לא יכולים להישאר רק עניין פנימי של מדינה אחת.

סיפורים כאלה דורשים תיעוד. הם דורשים תשומת לב. והם דורשים סולידריות בינלאומית — לא הצהרתית, אלא אנושית, תרבותית וציבורית.

בישראל, נושא הזיכרון, הטראומה, המלחמה, השבויים, האלימות וכבוד האדם יש לו רגישות מיוחדת. לכן הסרט האוקראיני ב-DOCAVIV נשמע כאן לא כסיפור רחוק ממדינה אחרת, אלא כחלק משיחה גדולה על מה שקורה לחברה כאשר פשעים הופכים לכלי מלחמה.

חשוב להדגיש: «Сліди» לא צריך להיתפס כניסיון להשוות טרגדיות או להתחרות בכאב. משמעותו היא אחרת. הסרט מזמין לראות את החוויה האוקראינית דרך גורלות אנושיים ולהבין מדוע תיעוד הפשעים הרוסיים חשוב לא רק לאוקראינה.

עבור הצופה הישראלי זו גם הזדמנות לשמוע את קולות הנשים האוקראיניות ישירות — לא דרך הצהרות פוליטיות, לא דרך נוסחאות דיפלומטיות ולא דרך סטטיסטיקות צבאיות.

НАновости — חדשות ישראל | Nikk.Agency רואה באירועים כאלה כחלק משיחה רחבה יותר על הקשרים בין אוקראינה לישראל, על תפקיד התרבות בהבנת המלחמה ועל מדוע עדויות הקורבנות לפשעי מלחמה צריכות להישמע מעבר לגבולות המדינה שבה בוצעו הפשעים.

הקהילה האוקראינית בישראל וקול העדות

בישראל חיים עולים מאוקראינה, אוקראינים המתגוררים בארץ, משפחות עם שורשים אוקראיניים, מתנדבים, פעילים ואנשים המסייעים לאוקראינה לאחר הפלישה הרוסית המלאה בשנת 2022.

עבור קהל זה, הקרנת «Слідів» — לא רק אירוע פסטיבלי. זהו רגע שבו הכאב האוקראיני והעדות האוקראינית נכנסים למרחב התרבותי הישראלי.

הסרט עוזר להוציא את נושא הפשעים הרוסיים מעבר לחדשות. הוא מראה לא רק את עובדת האלימות, אלא גם את האופן שבו נשים ממשיכות לחיות, לדבר, לתמוך באחרות ולדרוש צדק.

בדיוק בזה כוחו של הקולנוע הדוקומנטרי. הוא לא מחליף בית משפט, חקירה או החלטה פוליטית. אבל הוא שומר על הפנים האנושיות שם, היכן שמסמכים רשמיים לעיתים קרובות משאירים רק ניסוחים.

מתי והיכן לצפות

הקרנת הסרט «Сліди» / Traces ב-DOCAVIV תתקיים:

4 ביוני 2026
תל אביב
סינמטק תל אביב
אולם 2
שעה: 14:15

עמוד הסרט וכרטיסים:
https://www.docaviv.co.il/films/traces/

הצופים צריכים לקחת בחשבון שהסרט מעלה נושא כבד וטראומטי של אלימות מינית ועינויים במהלך המלחמה. זו עבודה הדורשת צפייה קשובה, עדינה ומכבדת.

מה זה SEMA Ukraine

SEMA Ukraine — זהו ארגון ציבורי אוקראיני וקהילה של נשים שחוו אלימות מינית ומגדרית הקשורה למלחמה הרוסית נגד אוקראינה. באתר הרשמי שלה, הארגון כותב שהוא מאחד נשים אוקראיניות שנפגעו מאלימות כזו כתוצאה מהתוקפנות הצבאית הרוסית ונוקטות עמדה אזרחית פעילה.

SEMA Ukraine קיימת מאז 2019 כחלק מהרשת הבינלאומית SEMA Network, שהוקמה על ידי הארגון הבינלאומי קרן דוקטור דניס מוקווגה. דניס מוקווגה — רופא גינקולוג קונגולזי וחתן פרס נובל לשלום, הידוע בעבודתו עם נשים שחוו אלימות מינית בתנאי סכסוכים מזוינים.

1 בפברואר 2023 נרשם רשמית הארגון הציבורי «סמה אוקראינה». מטרתו — להעלות את המודעות הציבורית לסיבות ולהשלכות של אלימות מינית במהלך סכסוך מזוין, להילחם בחוסר העונשין ולדרוש להביא את פושעי המלחמה לדין.

הארגון עוזר לנשים שנפגעו לא להישאר לבד עם הטראומה: יוצר פלטפורמה בטוחה לתקשורת, מספק תמיכה פסיכולוגית, עוזר ליצור קשרים עם ארגונים רפואיים, משפטיים וזכויות אדם רלוונטיים. כמו כן, SEMA Ukraine עוסקת בתיעוד עדויות על פשעי הכובשים ובקידום ברמה הלאומית והבינלאומית.

בדצמבר 2024 ארגונים המאחדים נפגעים מאלימות מינית הקשורה לסכסוך השיקו יוזמה להכללת הפדרציה הרוסית בנספח לדו”ח השנתי של המזכיר הכללי של האו”ם על אלימות מינית הקשורה לסכסוך. מדובר ברשימת צדדים החשודים באופן סביר בביצוע אונס או צורות אחרות של אלימות מינית במצבי סכסוך מזוין.

בהקשר של הסרט «Сліди» SEMA Ukraine חשובה כי אחת הגיבורות המרכזיות של הסרט — אירינה דובגן, אסירה לשעבר, פעילת זכויות אדם וראש הארגון הזה. דרך סיפורה הסרט מראה לא רק את הטראומה, אלא גם את הדרך לעדות ציבורית, תמיכה הדדית ומאבק לצדק.

מידע

סרט: «Сліди» / Traces
שנה: 2026
מדינות: אוקראינה, פולין
ז’אנר: סרט דוקומנטרי, דוקודרמה
במאית: אליסה קובאלנקו
במאית שותפה: מריסה ניקיטיוק
מפיקות: אולגה ברגמן, נטליה ליבט
חברות: 2Brave Productions, Message Film
שפה: אוקראינית
נושא: אלימות מינית ועינויים במהלך התוקפנות הרוסית נגד אוקראינה
גיבורות: אירינה דובגן, אולגה צ’רניאק, טטיאנה וסילנקו, גלינה טישצ’נקו, נינה, לודמילה מימריקובה
פסטיבל: DOCAVIV 2026
תאריכי הפסטיבל: 28 במאי — 6 ביוני 2026
עיר: תל אביב
הקרנת הסרט: 4 ביוני, סינמטק תל אביב

הסרט «Сліди» חשוב לא רק כי הוא מוצג בפסטיבל בינלאומי. הוא חשוב כי הוא מחזיר לצופה את ההבנה: מאחורי המילים «פשעי מלחמה» עומדים אנשים ספציפיים, גופים ספציפיים, זיכרון ספציפי ומאבק ספציפי על הזכות לאמת.

עבור תל אביב, ההקרנה הזו הופכת לא רק למפגש עם קולנוע דוקומנטרי אוקראיני. זהו מפגש עם קולות נשים שחוו אלימות רוסית ולא אפשרו לאלימות הזו להיות המילה האחרונה בסיפור שלהן.

עמוד הסרט וכרטיסים:
https://www.docaviv.co.il/films/traces/

Text "«עקבות» בתל אביב: סרט על שש נשים אוקראיניות ששרדו אלימות מינית ועינויים במהלך התוקפנות הרוסית, יוקרן ב-DOCAVIV – 4 ביוני 2026" appeared first on NAnews חדשות ישראל Nikk.Agency.

פורסם ב-31.05.2026 מאת SuperKids — כתיבת תגובה

אוקראינה יורדת מתחת לאדמה למען הילדים: 113 בתי ספר נבנים שם, היכן שכיתה רגילה הפכה למטרה

באוקראינה ממשיכים לבנות רשת של בתי ספר תת-קרקעיים לילדים שנשארים לחיות וללמוד באזורים הקרובים לחזית. לפי נתוני משרד החינוך והמדע של אוקראינה, כעת נמצאים בשלבי בנייה שונים 113 פרויקטים כאלה, ויותר מ-60% מהם מתכננים לסיים עד 1 בספטמבר 2026 – לתחילת שנת הלימודים החדשה.

זה לא רק פרויקט תשתיתי. עבור מדינה שחיה כבר ארבע שנים תחת מתקפות רוסיות, בית ספר תת-קרקעי הופך לתשובה לשאלה כיצד לשמור על החינוך במקום שבו מבנה בית ספר רגיל כבר לא מבטיח בטיחות.

מה בדיוק בונה אוקראינה ולמה זה חשוב

שר החינוך והמדע של אוקראינה אוקסן ליסובוי הודיע שכבר פועלים במדינה יותר מ-100 בתי ספר תת-קרקעיים. עוד 113 נבנים כעת, כאשר הפרויקטים נמצאים בשלבי מוכנות שונים.

כל בית ספר כזה מיועד לכ-500–1000 ילדים. לפי התוכנית, מערכת מרחבי הלימוד המוגנים אמורה לאפשר לימודים פרונטליים לכ-100 אלף תלמידים. בראש ובראשונה מדובר בקהילות הקרובות לחזית, שבהן עקב מתקפות טילים ורחפנים רוסיות ילדים נשארים לעיתים שנים רבות בפורמט למידה מרחוק.

מחיר הבטיחות

פרויקטים כאלה עולים ביוקר. לפי דברי ליסובוי, פרויקט אחד ל-500–1000 ילדים יכול לעלות כ-80–120 מיליון גריבנה. זה תלוי בתכולה, בדרישות הטכניות, בעומק ההגנה, בפתרונות ההנדסיים ובתנאי הקהילה הספציפית.

אבל בהקשר האוקראיני המחיר הזה כבר לא נתפס כמותרות, אלא כמציאות חדשה של מלחמה. בית ספר תת-קרקעי הוא לא מקלט עם שולחנות, אלא ניסיון להחזיר לילדים יום לימודים נורמלי: שיעורים, תקשורת חיה, מורים לידם, הפסקות, תחושת כיתה ובית ספר, ולא רק מסך מחשב בבית.

בשנת 2026 המדינה הקצתה 5 מיליארד גריבנה לבניית בתי ספר כאלה. בנפרד הוקצה לראשונה מיליארד גריבנה לגני ילדים תת-קרקעיים. כעת, לפי דברי השר, נבנים 18 גנים כאלה.

המתקפות הרוסיות שינו את מודל החינוך עצמו

מאז הפלישה הרוסית המלאה מערכת החינוך של אוקראינה ספגה נזק עצום. לפי נתונים שהושמעו על ידי אוקסן ליסובוי, יותר מ-400 מוסדות חינוך נהרסו לחלוטין, ויותר מ-4,000 נפגעו. בין המוסדות שנפגעו יש גם מוסדות להשכלה גבוהה: 153 מבנים של אוניברסיטאות נפגעו, ועוד שלושה מבנים של אוניברסיטאות נהרסו לחלוטין.

לקהל הישראלי הנושא הזה מובן לא רק כחדשות מאוקראינה. ישראלים יודעים היטב מה זה בית ספר ליד איום של הפגזות, אזעקות, מקלטים והצורך לבנות חיים אזרחיים סביב בטיחות. אבל הממדים האוקראיניים שונים: מדובר במאות קילומטרים של חזית, ערים הרוסות, הגירה המונית וילדים שמתבגרים בתנאי מלחמה.

NAחדשות — חדשות ישראל | Nikk.Agency רואה את הנושא הזה לא רק כחדשות חינוכיות מאוקראינה, אלא כחלק מתמונה רחבה יותר: אוקראינה, כמו ישראל, נאלצת לחפש דרכים לשמור על חיים נורמליים תחת איום מתמיד מצד התוקפן. בשני המקרים בית הספר הופך לא רק למקום לימודים, אלא לסמל של חוסן חברתי.

למה זה נוגע לקהילה האוקראינית בישראל

עבור עולים מאוקראינה, הקהילה האוקראינית בישראל ומשפחות שיש להן קרובים שנשארים בחארקוב, זפורוז’יה, דניפרופטרובסק, סומי, מיקולאייב או אזורים מסוכנים אחרים, החדשות האלה נושאות מימד אישי. בית ספר תת-קרקעי הוא הזדמנות לילדים לחזור ללימודים פרונטליים במקום שבו מבנה בית ספר רגיל עלול להיות פגיע מדי.

זה גם מסר: אוקראינה לא מוותרת על האזורים הקרובים לחזית. אם המדינה בונה בתי ספר, גני ילדים ומרחבים מוגנים, זה אומר שהיא מתכננת חיים בקהילות האלה לא רק בזמן המלחמה, אלא גם לאחריה.

מה ישתנה עד 1 בספטמבר 2026

אם התוכניות המוצהרות יבוצעו, כבר בתחילת שנת הלימודים החדשה חלק ניכר מ-113 בתי הספר התת-קרקעיים הנבנים יוכלו לקבל תלמידים. יותר מ-60% מהפרויקטים אמורים להיות מוכנים עד 1 בספטמבר. זה לא יפתור את כל בעיית החינוך בזמן המלחמה, אבל ייתן לעשרות אלפי ילדים גישה ללימודים פרונטליים בטוחים יותר.

נשארים כמה שאלות קשות: האם קצב הבנייה יספיק, האם הקהילות יוכלו לתחזק פרויקטים כאלה, איך תתארגן הלוגיסטיקה וכמה ילדים באמת יחזרו לשולחנות הלימוד. במיוחד בערים וביישובים שבהם משפחות כבר התרגלו לחיות בין פינוי, לימודים מרחוק ודאגה מתמדת.

המשמעות העיקרית של הפרויקט

בתי הספר התת-קרקעיים מראים איך המלחמה משנה את התפיסות הבסיסיות של נורמליות. פעם בית ספר היה מזוהה עם חצר פתוחה, פעמון, מסדרונות מוארים וכיתות. עכשיו בחלק מאוקראינה הנורמליות נבנית מתחת לאדמה – עם אוורור, הגנה, מערכות אוטונומיות ותכנון למקרי חירום.

אבל המשמעות נשארת זהה: ילדים צריכים ללמוד, לראות מורים, לתקשר עם בני גילם ולא להישאר מחוץ לחיים רק בגלל שרוסיה ממשיכה לתקוף את התשתיות האזרחיות.

עבור אוקראינה זה לא רק עניין של חינוך, אלא גם של דמוגרפיה, עתיד האזורים הקרובים לחזית ואמון האנשים בכך שהערים שלהם לא ננטשו. עבור ישראל – תזכורת נוספת לכך שבטיחות הילדים במאה ה-21 הפכה לנושא משותף לחברות שחיות ליד מלחמה וטרור.

Text "אוקראינה יורדת מתחת לאדמה למען הילדים: 113 בתי ספר נבנים שם, היכן שכיתה רגילה הפכה למטרה" appeared first on NAnews חדשות ישראל Nikk.Agency.

פורסם ב-31.05.2026 מאת SuperKids — כתיבת תגובה

מרכז בריאות השיער ‘אברמסקי’ בחיפה: כאשר גירוד, נשירה ו’שביל מדלדל’ מפסיקים להיות עניין קטן

יש בעיות שמנסים לסבול אותן זמן רב.
שיער על המסרק. גירוד בקרקפת. תחושה שהזנב נהיה דק יותר. השביל התרחב. ועוד – “אולי זה עונתי”. בישראל זה נשמע במיוחד מוכר: חום, שמש, לחות, סטרס, שינויים חדים בטיפוח ובמים – כל זה פוגע בקרקפת ובזקיקים.

לכן רבים בשלב מסוים מפסיקים לחפש בגוגל את “השמפו להכל” ומחפשים מקום שבו קודם כל יבררו את הסיבה ורק אחר כך יציעו תוכנית. בחיפה כתובת כזו עבור רבים היא מרכז בריאות השיער “אברמסקי” – דף הבית ברוסית כאן: https://hair-health-center.nikk.co.il/ru/

למה “נשירה פשוטה” מתגלה לעיתים קרובות כמערכת של סיבות

הכאב הנפוץ ביותר – תחושת אובדן שליטה.
אתמול הכל היה בסדר, והיום השיער נשאר בניקוז המקלחת, על הכרית, על הבגדים. אנשים מתחילים לעשות צעדים טיפוסיים: מחליפים שמפו, קונים ויטמינים, מנסים מסכות, מבטלים צביעה, סובלים גירוד. לפעמים זה נהיה קל יותר, אבל לעיתים קרובות – לזמן קצר.

הבעיה היא שנשירה ודילול לעיתים קרובות הולכים יחד עם גירוי בקרקפת: דלקת, שומניות יתר, יובש, קילוף. וכאשר הקרקפת לא מסודרת, כל “אמצעי לאורכו” נותנים רק אפקט קוסמטי.

אם נוח לכם יותר לקרוא בעברית – דף הבית של המרכז כאן: https://hair-health-center.nikk.co.il/

כאבים שמגיעים איתם הכי הרבה – ומה עושים איתם

1) “השיער נושר חזק, במיוחד אחרי סטרס/מחלה/לידה”
זו סיפור שבו האדם מנסה להבין: האם זה זמני, או שהתהליך מתבסס. במרכז שמים דגש על אבחון הקרקפת ומצב הזקיקים – כדי להפריד בין “גלי” נשירה לבין מצבים שבהם נדרש התערבות.

2) “גירוד, צריבה, אי נוחות – ונראה שהקרקפת חיה חיים משלה”
זה לא סימפטום שכדאי להשתיק עם שינוי אינסופי של שמפו. כאשר הגירוד קשור לדלקת או להפרת איזון הקרקפת, חשוב יותר להבין את הטריגר ולהרגיע את סביבת הצמיחה של השיער. חומר בנושא (למי שרוצה להבין לעומק): https://hair-health-center.nikk.co.il/ru/zud-vospalenie-i-diskomfort/

3) “השביל מתרחב, השיער נהיה דק ושביר”
שבירות נדירה שמופיעה ביום אחד. לרוב זה הצטברות של גורמים: עיצוב בחום, צביעה, שמש, לחות, סטרס, לפעמים – סיבות פנימיות. במקרים כאלה התוכנית בדרך כלל נבנית כך שתעבוד במקביל גם עם הקרקפת וגם עם איכות השיער לאורך.

אגב, נאנובוסטי – חדשות ישראל | Nikk.Agency כותבים לעיתים קרובות על איך “סימפטומים קטנים” במציאות הישראלית הופכים במהירות לבעיה קבועה אם מושכים – עם שיער זה עובד בדיוק כך.

איך המרכז בונה גישה: פחות הבטחות – יותר שלבים

בחיפה, צ'ק-פוסט: מרכז בריאות השיער 'אברמסקי' - אבחון הקרקפת, עזרה בנשירה, אלופציה, גירוד ודילול. לוח זמנים: א'-ה' 9:00–19:00, ו'/ערב חג 9:00–14:00. 055-939-7729. — בחיפה, צ’ק-פוסט: מרכז בריאות השיער ‘אברמסקי’ – אבחון הקרקפת, עזרה בנשירה, אלופציה, גירוד ודילול. לוח זמנים: א’-ה’ 9:00–19:00, ו’/ערב חג 9:00–14:00. 055-939-7729.

אנשים לא מתעצבנים מהפרוצדורות עצמן. מעצבן הכאוס.
כשאין הבנה: מה קורה, למה, כמה זמן זה ייקח, ואיך להעריך את ההתקדמות.

לאברמסקי יש לוגיקה ברורה:
קודם כל אבחון, אחר כך פרוטוקול אישי, ואז דינמיקה – ותיקונים לפי תגובת הקרקפת והשיער. לא “לכולם אותו דבר”, אלא התאמה לתמונה הספציפית.

אם אתם רוצים לעקוב אחרי עדכונים, ניתוח מקרים טיפוסיים והסברים קצרים – המרכז מנהל דף בפייסבוק: https://www.facebook.com/profile.php?id=61583975616191 (שם נוח לראות פרסומים וחדשות, במיוחד לקהל דובר רוסית).

גיאוגרפיה: למי שנוח להגיע

המרכז נמצא בחיפה, באזור צ’ק-פוסט – מקום שקל להגיע אליו גם לתושבי העיר וגם למי שמגיע מקריות, נשר, טירת כרמל וכל הצפון.

כתובת: שד’ ההסתדרות 44, צ’ק פוסט, חיפה.
אם אתם צריכים מפה/מסלול ישירות בטלפון, השתמשו בקישור ל-Google: https://share.google/ZQvv9ENHX3H1rWwqh

לוח זמנים ויצירת קשר

לוח זמנים שחשוב לדעת מראש, כדי לא לנסוע “לחינם”:

א’-ה’: 9:00–19:00
ו’ וערבי חג: 9:00–14:00

טלפון לקביעת תור/בירורים: 055-939-7729.

אם אתם רוצים “תשובות מהירות” בלי רעש מיותר

לפעמים לאדם קל יותר לצפות בסרטון קצר מאשר לקרוא הסברים ארוכים. לשם כך יש ערוץ YouTube של המרכז: https://www.youtube.com/@HairHealthHaifa – שם אפשר לאסוף הבנה בסיסית, מה נחשב לנורמה ומה סיבה לאבחון.

ואם חשוב לכם פורמט יותר עסקי (הגשה מקצועית, עדכונים, הערות מומחים) – יש LinkedIn: https://www.linkedin.com/in/hairhealthhaifa/

למי שרגיל לקבל חדשות בקצרה ולעניין, יש גם X (טוויטר): https://x.com/HairHealthHaifa – נוח כשצריך ממש 2–3 מחשבות בלי “מגילות”.

מה אפשר לעשות כבר היום, בזמן שאתם חושבים על ביקור

בלי קסמים ובלי “הבטחות”:

להפסיק להחליף שמפו “במקרה” כל 5 ימים;
לא לגרד את הקרקפת “עד דם” ולא להחמיר את הגירוי עם סקרבים/חומרים אלכוהוליים;
לרשום: מתי התחיל, מה השתנה (סטרס, מחלה, צביעה, דיאטה, תרופות);
ולהגיע לאבחון, כדי לא לנחש.

כי הטעות הכי יקרה בבעיות שיער – לא המחיר של הפרוצדורה.
הטעות הכי יקרה – חודשים אבודים במצב של “זה יעבור לבד”.

Text "מרכז בריאות השיער ‘אברמסקי’ בחיפה: כאשר גירוד, נשירה ו’שביל מדלדל’ מפסיקים להיות עניין קטן" appeared first on NAnews חדשות ישראל Nikk.Agency.

פורסם ב-30.05.2026 מאת SuperKids — כתיבת תגובה

צלם ישראלי יוצר פרויקט המוקדש לנשים אוקראיניות בישראל. דוגמניות מצטלמות בתלבושות אוקראיניות מסורתיות על רקע ערי ישראל, ומאחדות את התרבות וההיסטוריה של שני העמים.

פרויקט צילום של צלם ישראלי אולגה סווינהייעודי נשים אוקראיניות בישראלהפך לא רק לדרך לשמר מורשת תרבותית, אלא גם לגשר בין שני עמים.

דוגמניות לבושות בתלבושות אוקראיניות מסורתיות מצטלמות על רקע ערי ישראל, ויוצרות סיפור ויזואלי המאחד עבר והווה.

“הייתי רוצה לעשות סדרת צילומים על נשים אוקראיניות בישראל.

תמונות שמאחדות עבר והווה.

דוגמניות לבושות בתחפושת אזורית (תלבושות אופייניות לאזורים שמהם הגיעו) על רקע הערים שבהן הן מתגוררות כיום”. – אומרת אולגה סווינה.

קונספט הפרויקט: עבר והווה

הרעיון לפרויקט הצילום נולד מהעניין האישי של אולגה בלבוש אוקראיני מסורתי. היא חוקרת, אוספת ומשחזרת תלבושות אזוריות כדי לשמר את זיכרון התרבות שלה.

התמונה המוקדשת לאזור לוהנסק הפכה לסמל של חוסן ותזכורת לזהות התרבותית של האזור, שרובו נמצא היום בכיבוש זמני. צילום עם מערכת לוהנסק משקף את החשיבות של שימור המורשת גם בתנאי מלחמה ושינוי החולצה, שנוצרה על בסיס תערוכות מוזיאליות, היא בעלת גזרת פולטבה מסורתית, אך בולטת עם שילוב אופייני של צבעים: אדום ו. כְּחוֹל. העיצובים כוללים את עץ החיים, מוטיבים פרחוניים על השרוולים ופסי רקמה על התפרים. הקישוט הספציפי משלים על ידי העתק של סוודר צפע, מעוטר בסרטי קטיפה וקפלים רחבים בתחתית ערכת האביזרים כוללת דוקאטות לוגנסק מסורתיות וחרוזים “צפעיים”, המשוכפלים על בסיס תצלומי מוזיאון. השרשרת החיצונית עשויה מחרוזי ענבר גדולים, האופייניים לתכשיטים באזור לוגנסק. על רקע ערימת פסולת ונופי ערבות, התלבושת הזו מסמלת את הקשר העמוק עם המולדת ואת חוזקן של נשים אוקראיניות.

תמונה כאן

מה מייחד את הפרויקט?

פרויקט הצילום בולט ברצונו לא רק לשמר את המורשת התרבותית האוקראינית, אלא גם להתאים אותה למציאות הישראלית.

הדגשים עיקריים:

תלבושות כנשאי היסטוריה. כל פרט, מרקמה ועד בד, מספר את סיפורו של האזור ואנשיו.
ניגוד חזותי. השילוב של תלבושות מסורתיות עם אדריכלות ישראלית מודרנית יוצר דימויים חזקים.
איחוד תרבויות. הפרויקט עוזר לנשים אוקראיניות למצוא את מקומן במדינה חדשה תוך שמירה על קשר עם השורשים שלהן.

מבט על התרבות היהודית והאוקראינית

פרויקט צילום זה מסמל גם את הקשר בין העם היהודי לאוקראינה. ישראל, ביתם של אלפי ניצולי מלחמה אוקראינים, מספקת פלטפורמה ייחודית לדיאלוג בין תרבויות.

“אני לומד את התכונות של תלבושות אזוריות כבר כמה חודשים. התחלתי לאסוף תחפושות. קניתי כמה, חברים שאלו כמה לפרויקט. התלבושות עתיקות, חלקן בנות כמאה שנים, והעותקים קרובים למקור.

אני שומע הרבה הרצאות, אני מוקסם ממגוון המסורות ומאיך שהן שוחזרו בחולצות רקומות ושילוב האלמנטים של ה”מערכת” האזורית. זה כמו היסטוריה של אזור על קנבס, אתה יכול “לקרוא” אותו, זה מספר על האזור ובעליו”. – משתפת אולגה סווינה.

האתר שלנו חדשות – חדשות ישראל תמיד שם לב ליוזמות חשובות שמחזקות הבנה הדדית בין עמים. פרויקט זה הוא דוגמה מצוינת לאופן שבו אמנות עוזרת לבנות גשרים תרבותיים.

פרויקט אולגה סווינה הוא יותר מסתם מפגשי צילום. סיפור חזותי הוא שמשמר מורשת תרבותית ובונה גשרים בין עמים.

על אולגה סווינה

אולגה סווינה — צלם ילדים ומשפחה בישראל. היא מקייב. כיום גר בחיפה.

“אני מצלם כל מה שקשור לאהבה. סיפור אהבה, חתונות, הריון, יילודים, ילדים, משפחות. אני גם מצלם מתחת למים – כי אני אוהב את הים 🙂

בטיול מסביב לעולם, אני עורכת מפגשי צילום בפינות היפות ביותר של הפלנטה שלנו. ישראל היא אחת המדינות היפות עבורי.

מציאת לוקיישנים יפים ויוצאי דופן חדשים לצילום היא התשוקה שלי. ניתן לצפות במקומות לצילומים בישראל בחלק המקביל באתר שלי”.

תוכלו להכיר אחד את השני טוב יותר ואפילו להזמין כאן סשן צילומים:

פייסבוק – https://www.facebook.com/olga.savina.94

אינסטגרם – https://www.instagram.com/olga.savina.photo

אתר אינטרנט – https://savinaphotos.com/

…………………..

NAnews – חדשות ישראל ימשיך לדבר על יוזמות דומות שמחזקות את הקשר בין ישראל לאוקראינה.

טֶקסט”צלם ישראלי יוצר פרויקט המוקדש לנשים אוקראיניות בישראל. דוגמניות מצטלמות בתלבושות אוקראיניות מסורתיות על רקע ערי ישראל, ומאחדות את התרבות וההיסטוריה של שני העמים.“הופיע לראשונה NAnews – Nikk.Agency ישראל חדשות NIKK.

Text "צלם ישראלי יוצר פרויקט המוקדש לנשים אוקראיניות בישראל. דוגמניות מצטלמות בתלבושות אוקראיניות מסורתיות על רקע ערי ישראל, ומאחדות את התרבות וההיסטוריה של שני העמים." appeared first on NAnews חדשות ישראל Nikk.Agency.

פורסם ב-30.05.2026 מאת SuperKids — כתיבת תגובה

באודסה נפגשו שלוש קווי ביטחון: אוקראינה, ישראל והאופוזיציה האיראנית

ב-30 במאי 2026, אודסה הפכה שוב לא רק לעיר נמל אוקראינית, אלא לאחת מהבמות שבהן דנים בביטחון של כל אזור הים השחור. בפורום הביטחון של הים השחור, שגריר ישראל באוקראינה, מיכאל ברודסקי, דיווח על שיחה עם יורש העצר של איראן, רזא פהלווי — אחד מהמתנגדים המפורסמים ביותר למשטר הנוכחי בטהרן.

לקהל הישראלי, הפגישה הזו חשובה ממספר סיבות. מדובר לא רק באירוע דיפלומטי בפורום בינלאומי, אלא בחציית המלחמה האוקראינית, הביטחון הישראלי והשאלה האיראנית, שיצאה מזמן מגבולות המזרח התיכון.

אודסה כבמה לשיחה גדולה על ביטחון

פורום הביטחון של הים השחור 2026 נפתח באודסה ב-29 במאי. זהו כבר הפורום השנתי השלישי המוקדש לביטחון אזור הים השחור, למלחמת רוסיה נגד אוקראינה, לתמיכה הבינלאומית בקייב, לעמידות הערים, לתשתיות, לסיכונים כלכליים ולאתגרים פוליטיים.

לפי נתוני המדיה האוקראינית, הפורום אסף יותר מ-1200 משתתפים מאוקראינה, אירופה, ארה”ב ומדינות אחרות. בין האורחים היו פוליטיקאים, דיפלומטים, אנשי צבא, מומחים ועיתונאים. השתתפו בפורום גם נציגים אמריקאים, כולל הסנאטורים ריצ’רד בלומנטל ומארק קלי, חבר הקונגרס ג’ים היימס, וכן ממלאת מקום השגריר האמריקאי באוקראינה, ג’ולי דייוויס.

על רקע זה, הופעתו של רזא פהלווי באודסה הפכה לאירוע בולט. יורש העצר של איראן נמצא בגלות ומופיע כאחד מהסמלים של האופוזיציה האיראנית למשטר הנוכחי. הגעתו לעיר האוקראינית, שחווה באופן קבוע התקפות רוסיות, הוסיפה לפורום עוד שכבה פוליטית.

מדוע השיחה בין ברודסקי ופהלווי חשובה לישראל

מיכאל ברודסקי דיווח כי ב-30 במאי בפורום הביטחון של הים השחור באודסה שוחח עם רזא פהלווי. הניסוח עצמו קצר, אך ההקשר הופך את השיחה הזו לרחבה בהרבה מפגישה דיפלומטית רגילה.

ישראל רואה באיראן כאחד מהיריבים האסטרטגיים המרכזיים. אוקראינה, מצידה, מתמודדת עם ההשלכות של שיתוף הפעולה הצבאי בין רוסיה לאיראן, כולל השימוש ברחפנים התקפיים וטכנולוגיות הקשורות להתקפות על ערים אוקראיניות. לכן, הפגישה של שגריר ישראל באוקראינה עם נציג האופוזיציה האיראנית באודסה נראית לא כפרט מקרי, אלא כחלק מתמונה אזורית רחבה יותר.

לאוקראינה זו גם הזדמנות להראות שהמאבק נגד התוקפנות הרוסית קשור למערכת איומים רחבה יותר. לישראל — תזכורת שהשאלה האיראנית נידונה היום לא רק בירושלים, וושינגטון או במזרח התיכון, אלא גם באזור הים השחור האוקראיני.

מה עשה שגריר ישראל באודסה

יומיים לפני הדיווח על השיחה עם רזא פהלווי, הדף הרשמי “ישראל באוקראינה – Israel in Ukraine” דיווח על ביקורו של מיכאל ברודסקי באודסה. שם הוא קיים פגישה עבודה עם ממלא מקום ראש העיר, איגור קובל.

הנושאים המרכזיים היו ביטחון העיר, האתגרים היומיומיים בשל התקפות מתמשכות, תמיכה באוכלוסייה האזרחית ותפקוד התשתיות העירוניות. עבור אודסה, נושאים אלו אינם תיאוריה: העיר נותרת אחת מהמטרות המרכזיות של רוסיה בשל הנמל שלה, הלוגיסטיקה, המשמעות הסמלית והתפקיד שלה באזור הים השחור.

שגריר ישראל ציין את עמידות תושבי אודסה והדגיש את חשיבות החלפת הניסיון בתחומי ההגנה האזרחית, הביטחון והבטחת חיי הקהילות בתנאי איומים צבאיים. לישראל, ניסיון זה גם מובן: נושא הגנת הערים, האזעקות, המקלטים, עמידות התשתיות ועבודת השירותים האזרחיים הוא חלק מהמציאות הישראלית מזה זמן רב.

באמצע הסיפור הזה, תפקיד המדיה בולט במיוחד, שמסבירה קשרים כאלה לא רק כפרוטוקול דיפלומטי, אלא גם כמדיניות ביטחון מעשית. לקהל בישראל נאנובוסטי — חדשות ישראל | Nikk.Agency בוחנת את הסיפור הזה דווקא דרך הפריזמה של האינטראקציה האוקראינית-ישראלית, ההבנה המשותפת של האיומים והצורך לדבר על המלחמה לא כקטעים נפרדים, אלא בהקשר אזורי.

עסקים, חדשנות ופרויקטים הומניטריים

במהלך הפגישה של ברודסקי עם הנהגת העיר אודסה, נדונו בנפרד אפשרויות שיתוף הפעולה האוקראיני-ישראלי. בין התחומים שהוזכרו היו עסקים, חדשנות ויוזמות הומניטריות.

זו חלק חשוב מהביקור, כי היחסים בין אוקראינה לישראל אינם מסתכמים רק בנושא הצבאי. ברמת הערים והקהילות מדובר בתמיכה בתושבים, פרויקטים משותפים, טכנולוגיות ביטחון, רפואה, שיקום תשתיות ופורמטים הומניטריים שיכולים לפעול גם בזמן מלחמה.

לאודסה יש משמעות מיוחדת בהקשר זה. זו עיר עם היסטוריה יהודית עמוקה, זהות אוקראינית חזקה, כלכלה נמלית ותחושת איום מתמדת מצד רוסיה. עבור הקהל הישראלי, השילוב הזה הופך את מה שמתרחש באודסה לקרוב במיוחד.

מי הוא רזא פהלווי ולמה שמו לב להגעתו

רזא פהלווי נולד ב-31 באוקטובר 1960 בטהרן. הוא הבן הבכור של השאה האחרון של איראן, מוחמד רזא פהלווי, והקיסרית לשעבר, פארה פהלווי. מאז 1967 היה לו מעמד של יורש העצר ונחשב כיורש העתידי של כס המלוכה האיראני.

לאחר המהפכה האסלאמית ב-1979, המונרכיה באיראן הופלה ומשפחת פהלווי עזבה את המדינה. לאחר מות אביו ב-1980, רזא פהלווי הפך לראש שושלת פהלווי בגלות. הוא קיבל השכלה בארה”ב, למד באקדמיה הצבאית האווירית ולמד מדעי המדינה.

כיום רזא פהלווי מתגורר בארצות הברית ונשאר אחד מהמתנגדים המוכרים ביותר לשלטון הנוכחי באיראן. הוא תומך בשינויים דמוקרטיים במדינה ומקושר לחוגי האופוזיציה האיראנית, שנמצאים תחת איסור ברפובליקה האסלאמית.

העקבות האוקראיניות בשאלה האיראנית

הופעתו של רזא פהלווי באודסה הייתה המשך לקשריו עם הצד האוקראיני. קודם לכן, ב-13 במרץ 2026, הוא נפגש עם נשיא אוקראינה, וולודימיר זלנסקי. כעת, השתתפותו בפורום הביטחון של הים השחור חיזקה את התחושה שאוקראינה הופכת לאחת מהבמות שבהן דנים לא רק בתוקפנות הרוסית, אלא בכל שרשרת הבריתות, האיומים והמשטרים הקשורים למלחמה זו.

לקייב יש בכך משמעות מעשית. המשטר האיראני נתפס כשותף של רוסיה במלחמה נגד אוקראינה, ולכן השיחה עם האופוזיציה האיראנית הופכת לחלק מהמסר הפוליטי: אוקראינה רואה לא רק את מבצעי ההתקפות, אלא גם את אלה שעוזרים למוסקבה להמשיך במלחמה.

לישראל זה גם חשוב. איראן נשארת אויבת של ישראל, והשפעתה באזור נוגעת ללבנון, סוריה, עזה, תימן וכיוונים אחרים. כאשר הנושא האיראני מופיע בפורום אוקראיני באודסה, זה מראה שהאיומים כבר לא חיים בקופסאות גיאוגרפיות נפרדות.

שמונה אנשים גדולים שנולדו בשטחה של אוקראינה הותירו חותם בל יימחה בהיסטוריה של ישראל. התמונות שלהם על השטרות הן לא רק סימן להכרה, אלא גם תזכורת עד כמה גורלם של שני העמים קשור קשר הדוק. עובדה ייחודית זו מצביעה על כך שתרומתם של יהודי אוקראינה לפיתוח ישראל הייתה ונותרה משמעותית.

קרא עוד באתר NAnews – חדשות ישראללהיות מודעים לעובדות היסטוריות שמאחדות את מדינותינו.

מבוסס על חומרי האתר זוסטריך יהודי-אוקראיני.

יוֹתֵר קרא במדור שלנו “יהודים מאוקראינה“.

…

קרא בוואטסאפ – ערוץ חדשות ↓ — חדשות ישראל

לִקְרוֹא בטלגרם – ערוץ חדשות ↓ — חדשות ישראל

טֶקסט”יהודים מאוקראינה: 8 ילידי אוקראינה מתוארים על שטרות ישראלים“הופיע לראשונה NAnews – Nikk.Agency ישראל חדשות NIKK.

Text "יהודים מאוקראינה: 8 ילידי אוקראינה מתוארים על שטרות ישראלים" appeared first on NAnews חדשות ישראל Nikk.Agency.

פורסם ב-29.05.2026 מאת SuperKids — כתיבת תגובה

אוקראינה קוראת לישראל לדיאלוג מקצועי ובלתי משוחד של היסטוריונים, וכן לחקר הארכיונים במסגרת ועדה היסטורית אוקראינית-ישראלית משותפת

אוקראינה הגיבה על הביקורת של ישראל בשל קבורתו מחדש של אנדריי מלניק והציעה להעביר את הוויכוח הציבורי החריף לפורמט מקצועי – באמצעות דיאלוג אוקראיני-ישראלי משותף של היסטוריונים, ארכיונים ועבודת ועדת מומחים.

העניין אינו רק בטקס באוקראינה. עבור ישראל, נושא ה-OUN, מלחמת העולם השנייה, השואה וזיכרון הקורבנות של הנאציזם נותר רגיש ביותר. עבור אוקראינה, שמאז 2022 נלחמת נגד התוקפנות הרוסית, שאלת הפנתיאון הלאומי והחזרת דמויות היסטוריות הפכה גם היא לחלק ממדיניות זיכרון רחבה יותר.

דווקא בצומת זה של שני סיפורים טראומטיים נוצר עצב דיפלומטי חדש.

מה גרם לוויכוח בין אוקראינה לישראל

הסיבה הייתה תגובת הצד הישראלי לקבורתו מחדש של ראש ה-OUN אנדריי מלניק ואשתו סופיה פדאק-מלניק באוקראינה.

משרד החוץ של ישראל הביע צער על הטקס הממלכתי הרשמי של קבורתו מחדש של מלניק, וציין כי “אי אפשר להתעלם מהאמת ההיסטורית ומזיכרון הקורבנות שנרצחו על ידי הנאצים ועוזריהם”. גם מרכז ההנצחה “יד ושם” הביע ביקורת, והביע “דאגה מההערצה הממלכתית” של דמות כזו.

הצד האוקראיני עונה כעת לא בהכחשה פשוטה של הטענות, אלא בניסיון להעלות את השאלה בצורה רחבה יותר: אם מדובר בהיסטוריה מורכבת, עליה להיבחן לא על ידי סיסמאות פוליטיות ולא על ידי קלישאות סובייטיות-רוסיות, אלא על ידי היסטוריונים, ארכיונים ובחינה משותפת.

זהו רגע חשוב עבור הקהל הישראלי. בישראל, זיכרון השואה אינו נושא מופשט מהעבר, אלא חלק מהזהות הלאומית, ההיסטוריה המשפחתית והביטחון הציבורי. לכן כל הצהרה אוקראינית בנושא זה בירושלים נתפסת במיוחד בתשומת לב.

חברי הפרלמנט האוקראינים קראו לוועדה היסטורית משותפת

יושבי הראש המשותפים של קבוצת הידידות הבין-פרלמנטרית אוקראינה–ישראל אולגה וסילבסקה-סמגליוק וויקטוריה קינזבורסקה פרסמו ב-29 במאי 2026 הצהרה משותפת בנוגע לקבורתו מחדש של קולונל אנדריי מלניק.

בהם הם הדגישו כי אוקראינה מכבדת עמוקות את זיכרון קורבנות השואה, מגנה בתוקף את הנאציזם ומעריכה מאוד את תמיכת ישראל במאבק נגד התוקפנות הרוסית.

אבל בהמשך המסמך נשמע גם דגש אחר: קייב רואה בהערכות קטגוריות של דמויות התנועה לשחרור אוקראינה ללא התחשבות בכל ההקשר ההיסטורי כבלתי הולמות. לדעת מחברי ההצהרה, דמויות אלו פעלו בעידן שבו עמי מזרח אירופה מצאו עצמם בין הטוטליטריזם הנאצי והסובייטי, והמאבק לעצמאות לווה לעיתים קרובות בדילמות מוסריות ופוליטיות קשות.

מדוע קייב מדברת על ארכיונים

חברי הפרלמנט האוקראינים קראו לדיאלוג מקצועי ובלתי משוחד של היסטוריונים, וכן לחקר הארכיונים האוקראיניים במסגרת ועדה היסטורית אוקראינית-ישראלית משותפת.

אוקראינה קוראת לישראל לדיאלוג מקצועי ובלתי משוחד של היסטוריונים, וכן לחקר הארכיונים במסגרת ועדה היסטורית אוקראינית-ישראלית משותפת

בנפרד בהצהרה נשמע הטיעון על הסיכון בשימוש רק במקורות סובייטיים ורוסיים. לדעת הצד האוקראיני, פרספקטיבה כזו מובילה לעיתים קרובות לעיוות התמונה ההיסטורית ולמניפולציות תעמולתיות.

עבור ישראל, טיעון זה גם אינו נראה משני. לאחר ה-7 באוקטובר, החברה הישראלית מבינה היטב כיצד ההיסטוריה, הזיכרון והקטגוריות המוסריות הופכים במהירות לכלי לחץ פוליטי. אוקראינה, מצידה, רואה כיצד רוסיה משתמשת במשך שנים בנושא מלחמת העולם השנייה כדי לפגוע במדינתיות האוקראינית ובתנועה הלאומית.

לכן השאלה כבר אינה רק במלניק.

השאלה היא האם אוקראינה וישראל יוכלו לדבר על הדפים הכואבים ביותר של העבר כך שלא יישארו שדה לתעמולה הרוסית.

קורניצ’וק הזכיר את היוזמה הקודמת של קייב

שגריר אוקראינה בישראל יבגני קורניצ’וק סיפר בעבר כי עוד לפני הפלישה הרוסית המלאה הצד הדיפלומטי האוקראיני הציע לשותפים הישראלים להקים ועדת מומחים משותפת בנושאי מורשת היסטורית.

לדברי הדיפלומט, אז היוזמה לא זכתה לעניין מצד השותפים. כעת, סבורה קייב, חזרה לרעיון כזה עשויה להיות צעד חשוב לדיאלוג קונסטרוקטיבי ומקצועי.

במקום זה הסכסוך יוצא מגבולות טקס אחד. נאנובוסטי — חדשות ישראל | Nikk.Agency רואה בסיפור זה דוגמה לאופן שבו היחסים האוקראיניים-ישראליים מתמודדים לא רק עם המלחמה הנוכחית, הדיפלומטיה והביטחון, אלא גם עם שכבות זיכרון כבדות, שבהן כל מילה חדה יכולה להיתפס כאות פוליטי.

הקבלה עם מנחם בגין

בהצהרת חברי הפרלמנט האוקראינים מוזכר בנפרד מנחם בגין. המחברים עורכים הקבלה: בגין עמד בראש ארגון המחתרת “אצ”ל”, ניהל מאבק נגד המנדט הבריטי, ומאוחר יותר הפך לראש ממשלת ישראל וזוכה פרס נובל לשלום על הסדר השלום בין ישראל למצרים.

זה לא אומר שקייב מציעה לישראל לקבל באופן מכני את הגרסה האוקראינית של ההיסטוריה. במקום זאת, הצד האוקראיני מנסה להראות: הביוגרפיות של מנהיגי התנועות הלאומיות לעיתים קרובות אינן מתאימות לנוסחה פשוטה של “גיבור” או “פושע”, במיוחד כשמדובר במחתרת, מלחמה, אימפריות ומאבק על מדינתיות.

אבל עבור ישראל, טיעון כזה נותר בלתי נמנע כואב.

זיכרון השואה אינו מאפשר אנלוגיות קלות. לכן כל טיעון היסטורי אוקראיני צריך להישמע בזהירות מרבית, ללא ניסיון להמעיט בערך החוויה היהודית וללא רטוריקה שיכולה להיראות כהצדקה לשיתוף פעולה עם הנאצים.

מאולנה טליגה ועד וולף לאצקי

חברי הפרלמנט האוקראינים גם הזכירו כי במהלך הכיבוש הנאצי של קייב הוצאו להורג עשרות חברי מחתרת ה-OUN של מלניק. ביניהם – המשוררת האוקראינית אולנה טליגה.

טיעון סמלי נוסף בהצהרה הוא וולף לאצקי, שנקבר בישראל. הוא היה אחד משרי העניינים היהודיים של הרפובליקה העממית האוקראינית. המחברים הזכירו כי בשנים 1917–1920 אוקראינה הייתה אחת המדינות האירופיות הראשונות שבהן היה משרד נפרד לתמיכה בקהילה היהודית.

כך קייב מנסה להחזיר את השיחה ממישור ההאשמות ההדדיות למישור ההיסטוריה המשותפת.

לא למחוק את הוויכוח.

לא לסגור שאלות כואבות.

אלא להראות שההיסטוריה האוקראינית-יהודית אינה מסתכמת רק בטרגדיות, שיתוף פעולה, פוגרומים וקונפליקטים פוליטיים. בה היו גם תקופות של שיתוף פעולה, ניסיונות להגנה מוסדית על החיים היהודיים ודפים משותפים שיכולים כיום להיות בסיס לשיחה בוגרת יותר.

מדוע הוויכוח הזה חשוב דווקא עכשיו

קבורתו מחדש של אנדריי מלניק התרחשה ברגע שבו אוקראינה יוצרת את הפנתיאון הלאומי שלה, ורוסיה במקביל מנסה להשתמש בכל דיון על מלחמת העולם השנייה נגד קייב. מוסקבה כבר גינתה בפומבי את הקבורה מחדש וזימנה את שגריר לוקסמבורג בשל העברת שרידי מלניק לאוקראינה.

עבור ישראל המצב מורכב יותר.

מצד אחד, ירושלים אינה יכולה לשתוק כאשר מדובר בדמויות שהזיכרון ההיסטורי הישראלי “קושר” לתקופה הנאצית ולאיום על היהודים. מצד שני, ישראל מעוניינת לשמור על יחסים עם אוקראינה – מדינה שמתמודדת כיום עם התוקפנות הרוסית ושבה נותרה היסטוריה יהודית משמעותית, קהילות יהודיות וזיכרון השואה על אדמת אוקראינה.

לכן ההצעה לוועדה משותפת עשויה להתברר לא כפורמליות דיפלומטית, אלא כפתרון מעשי למשבר.

אם היסטוריונים משתי המדינות יקבלו הזדמנות לעבוד עם ארכיונים, להשוות מסמכים ולדון בדמויות שנויות במחלוקת ללא לחץ תעמולתי, זה לא יסיר את כל הסתירות. אבל פורמט כזה לפחות יאפשר לא להפוך כל תאריך זיכרון חדש לפיצוץ פוליטי.

הצד האוקראיני בהצהרתו מודה לחברה הישראלית ולמדינת ישראל על תמיכתה באוקראינה במאבק הקיומי נגד התוקפנות הרוסית.

כעת השאלה היא האם יהיו לצדדים מספיק רצון פוליטי לעבור מהאשמות פומביות לשיחה קשה אך הכרחית.

כי הזיכרון בין אוקראינה לישראל – זה לא נושא ארכיוני.

זה חלק מהדיפלומטיה, הביטחון והמאבק של היום על מי יסביר את העבר: היסטוריונים משתי המדינות או התעמולה הרוסית.

מי עשה את ההצהרה: קבוצת אוקראינה–ישראל ברדא העליונה

ההצהרה המשותפת על קבורתו מחדש של אנדריי מלניק נחתמה על ידי אולגה וסילבסקה-סמגליוק וויקטוריה קינזבורסקה – יושבי הראש המשותפים של קבוצת חברי הפרלמנט של הרדא העליונה של אוקראינה לקשרים בין-פרלמנטריים עם מדינת ישראל.

זו קבוצה פרלמנטרית שאחראית על קשרים עם הכנסת: פגישות חברי פרלמנט, דיאלוג פוליטי, שאלות תמיכה באוקראינה, ביטחון, זיכרון היסטורי וקשרים בין החברה האוקראינית והיהודית.

הקבוצה פועלת בכנסת הנוכחית של הרדא העליונה מאז 2019. הפגישה הראשונה בקו אוקראינה–ישראל התקיימה ב-12 בנובמבר 2019.

בעמוד הרשמי של הרדא העליונה בקבוצה מצוינים 63 חברי פרלמנט. יושבי הראש המשותפים הם אולגה וסילבסקה-סמגליוק וויקטוריה קינזבורסקה. בין סגני יושבי הראש מצוינים ולדימיר איוונוב, יורי קמלצ’וק, ולדימיר קריידנקו, אלכסנדרה אוסטינובה וסביאטוסלב יוראש.

ביקור אחרון בישראל

פרט חשוב: נציגי הקבוצה הזו היו לאחרונה בישראל.

משלחת חברי הפרלמנט האוקראינים בראשות אולגה וסילבסקה-סמגליוק שהתה בישראל בין ה-7 ל-13 ביוני 2025. בכנסת הוצג הביקור כנסיעת משלחת פרלמנטרית אוקראינית בראשות ראש קבוצת הידידות עם ישראל.

לפי דיווח הכנסת, חברי הפרלמנט האוקראינים נפגשו עם יושב ראש הכנסת אמיר אוחנה, יושב ראש ועדת החוץ והביטחון יולי אדלשטיין, יושב ראש משותף של קבוצת הידידות הפרלמנטרית ישראל–אוקראינה זאב אלקין, וכן עם חברי הכנסת בועז ביסמוט וולדימיר בליאק.

הנושאים המרכזיים של הפגישות היו המלחמה של רוסיה נגד אוקראינה, דיאלוג פרלמנטרי, ביטחון, לחץ סנקציות, שאלות הומניטריות ושיתוף פעולה אוקראיני-ישראלי.

בתום הביקור הסכימו הצדדים להרחיב את הדיאלוג הבין-פרלמנטרי, לשמור על קשר קבוע בין קבוצות הידידות של הרדא העליונה והכנסת, וכן לעבוד על תקשורת סדירה יותר בין חברי הפרלמנט של שתי המדינות. כך דיווח גם שגרירות אוקראינה בישראל.

מדוע זה חשוב ב”וויכוח” על מלניק

לכן ההצהרה הנוכחית אינה תגובה מקרית של פוליטיקאים בודדים.

היא נעשתה על ידי חברי פרלמנט שמנהלים את הערוץ הפרלמנטרי אוקראינה–ישראל וכבר היו מעורבים בקשר ישיר עם הכנסת. הצעתם לחזור לרעיון של ועדה היסטורית אוקראינית-ישראלית משותפת נראית כניסיון להעביר את הוויכוח על מלניק מהתנצחות ציבורית לפורמט של עבודה עם ארכיונים והיסטוריונים.

Text "אוקראינה קוראת לישראל לדיאלוג מקצועי ובלתי משוחד של היסטוריונים, וכן לחקר הארכיונים במסגרת ועדה היסטורית אוקראינית-ישראלית משותפת" appeared first on NAnews חדשות ישראל Nikk.Agency.