הרכב הג’אז הישראלי Yogev Shetrit Trio יהיה אחד המשתתפים הבינלאומיים המרכזיים בפסטיבל הבינלאומי התשיעי לאמנות גבוהה Bouquet Kyiv Stage, שיתקיים בין ה-13 ל-16 באוגוסט 2026 בשמורת הטבע הלאומית ‘סופיה קייבסקאיה’.
הקונצרט של המוזיקאים הישראלים יתקיים ב-14 באוגוסט בשעה 18:00 על הבמה המרכזית של הפסטיבל. ההרכב יציג את התוכנית Way of Tradition, המשלבת ג’אז מודרני עם מסורות מוזיקליות מרוקאיות, אנדלוסיות ואחרות מצפון אפריקה.
ג’אז ישראלי בסופיה קייבסקאיה
על הבמה של Bouquet Kyiv Stage יעלו מייסד ההרכב, המתופף והמלחין יוגב שטרית, הקלידן דוד שטרית והקונטרבסיסט איתאי אליזרי.
אורחת מיוחדת של הקונצרט תהיה הזמרת הג’אז האוקראינית המפורסמת יוליה רומה. בקייב היא תבצע עיבודים אנדלוסיים חדשים ליצירות ג’אז פופולריות. בתוכנית נכללת גם פרשנות מקורית ליצירה המפורסמת Bésame Mucho.
המארגנים מבטיחים הופעה מרהיבה ודינמית, המבוססת על מקצבים עוצמתיים, מלודיות מרשימות ואימפרוביזציה חופשית של ג’אז. בתוכנית Way of Tradition הצורות המוזיקליות המסורתיות אינן משוחזרות באופן מילולי, אלא הופכות לבסיס לצליל עכשווי מקורי.
שילוב כזה של שכבות תרבותיות הפך למאפיין המוכר של יצירתו של יוגב שטרית. ביצירותיו ניתן לשמוע השפעה של מוזיקה מרוקאית ואנדלוסית, מקצבי גנאווה, מוטיבים ים תיכוניים וג’אז מודרני.
לקהל НАновости — חדשות ישראל ההופעה הזו מעניינת לא רק כאירוע בולט בתוכנית הפסטיבל. הופעת המוזיקאים הישראלים על הבמה במרכז ההיסטורי של קייב ממשיכה את הדיאלוג התרבותי בין ישראל לאוקראינה, שנשמר גם בשנים הקשות ביותר לאוקראינה.
מי הוא יוגב שטרית
יוגב שטרית הוא מתופף ישראלי, מלחין ומנהל פרויקט ג’אז משלו.
את ההרכב שלו הוא ייסד בשנת 2015 כדי לבצע יצירות מקוריות. בפברואר 2016 המוזיקאי הקליט את האלבום האולפני הראשון שלו כמנהל ההרכב ומלחין. האלבום נקרא New Path והוצג לציבור בספטמבר של אותה שנה.
לאחר יציאת אלבום הבכורה, Yogev Shetrit Trio החל להופיע באופן פעיל בישראל ובחו”ל. ההרכב השתתף בפסטיבלי ג’אז בינלאומיים ותוכניות קונצרטים באירופה, אסיה, צפון ודרום אמריקה. המוזיקאים הישראלים גם ערכו סדנאות וייצגו את המדינה בפלטפורמות תרבותיות בינלאומיות.
בבסיס המוזיקה של שטרית עומדת הקשר האישי עם המורשת המרוקאית של משפחתו. עם זאת, המוטיבים המסורתיים ביצירותיו מתקשרים עם הרמוניה ג’אז מודרנית, אימפרוביזציה וריתמיקה מורכבת. בזכות זה המוזיקה של Yogev Shetrit Trio נשארת מזוהה כישראלית וים תיכונית, אך פונה לקהל בינלאומי.
התוכנית Way of Tradition, שהמוזיקאים יציגו בקייב, מבוססת על אלבום באותו שם. היא משלבת מסורות מוזיקליות מרוקאיות ואנדלוסיות עם האנרגיה והחופש של ג’אז מודרני.
חזרת Yogev Shetrit Trio לקייב
עבור Yogev Shetrit Trio זו לא הפעם הראשונה להשתתף ב-Bouquet Kyiv Stage.
באוגוסט 2024 ההרכב הישראלי כבר היה בין האורחים הבינלאומיים המרכזיים של הפסטיבל השביעי. אז הקונצרט של המוזיקאים גם התקיים בשטח סופיה קייבסקאיה. השתתפות הקבוצה נתמכה על ידי שגרירות ישראל באוקראינה.
חזרת ההרכב לקייב לאחר שנתיים מראה שהקשר התרבותי שנוצר קיבל המשך. בשנת 2026 שגרירות מדינת ישראל באוקראינה שוב מצוינת בין השותפים הרשמיים של Bouquet Kyiv Stage.
השתתפות ההרכב הישראלי הופכת לחלק מתוכנית בינלאומית גדולה. בין האורחים הבינלאומיים של הפסטיבל גם מצוינים הסקסופוניסט והמלחין הנורווגי בנדיק הופסט, הפסנתרן והחצוצרן הגרמני סבסטיאן סטודניצקי, הפסנתרן הפולני רדוסלב סובצ’ק, הפסנתרן הבולגרי איוון ינאקוב והמנצח והמלחין הגאורגי ניקולוז רצ’בלי.
Bouquet Kyiv Stage 2026: ‘חמושים ביופי’
ה-Bouquet Kyiv Stage התשיעי יתקיים בקייב בין ה-13 ל-16 באוגוסט 2026.
הנושא המרכזי של הפסטיבל יהיה הנוסחה ‘חמושים ביופי’. לפי רעיון המארגנים, היא מדברת על התרבות ככוח המסוגל לשמר זיכרון, להגן על כבוד האדם ולהחזיק את העתיד.
במהלך ארבעת ימי הפסטיבל בשטח סופיה קייבסקאיה מתוכננים להתקיים יותר מ-50 אירועים. התוכנית תשלב מוזיקה קלאסית, ג’אז, אתנית ואלקטרונית, אמנות חזותית אוקראינית, תיאטרון, קולנוע, סיורים, פרויקטים צעירים, פעילויות לילדים ו’שיחות תחת האשוח’ המסורתיות.
בין הפרויקטים המרכזיים — תערוכה מולטימדיה ‘ניצחון הבוקה’, המוקדשת לאמן המונומנטליסט אלכסנדר דובוביק, תוכנית מחקר ‘מוזיקה משוחררת’, קונצרט ‘יוניסון: סילבסטרוב, פיארט, קנצ’לי’, הופעות התזמורת הנשיאותית הלאומית והאנסמבל הלאומי של סולנים ‘קייבסקאיה קמרטה’, וכן הקרנות בכורה של סרטים אמנותיים, דוקומנטריים וקצרים אוקראיניים.
הפסטיבל נוסד על ידי המרכז התרבותי הלא ממשלתי האוקראיני ‘בית מאסטר קלאס’ בשנת 2018. Bouquet Kyiv Stage ממוצב כפרויקט בינלאומי, רב תחומי, לא מסחרי ומכוון חברתי, המתקיים מדי שנה בסופיה קייבסקאיה ומציג תוכניות נפרדות מחוץ לאוקראינה.
מתי יתקיים הקונצרט וכמה עולה הכניסה
הקונצרט Yogev Shetrit Trio — Way of Tradition יתקיים:
תאריך: 14 באוגוסט 2026 תחילת: 18:00 מקום: הבמה המרכזית של Bouquet Kyiv Stage, שמורת הטבע הלאומית ‘סופיה קייבסקאיה’
תשלום נפרד עבור הקונצרט אינו נדרש. המבקרים יזדקקו לכרטיס כניסה לשטח המוזיאון.
ההופעה של Yogev Shetrit Trio תהיה אחד האירועים התרבותיים הישראליים הבולטים באוקראינה באוגוסט 2026. זה לא יהיה רק קונצרט בינלאומי בתוכנית הפסטיבל, אלא מפגש של סצנות המוזיקה הישראלית והאוקראינית, המבוסס על במה משותפת, אימפרוביזציה חיה וכבוד למסורות תרבותיות.
НАновости — חדשות ישראל ממשיך לספר על פרויקטים שמחברים בין ישראל לאוקראינה דרך מוזיקה, אמנות, יוזמות חברתיות ושיתוף פעולה ישיר בין אנשים.
בבית החולים לילדים בצ’רנוביץ מתחילים ליצור מרחב מיוחד שבו ילדים מאושפזים יוכלו להמשיך ללמוד, לעסוק ביצירה, לקבל תמיכה פסיכולוגית ולו לזמן מה להפסיק להרגיש רק מטופלים. הקרן ההומניטרית האוקראינית ‘מורשת העתיד’ מממשת את הפרויקט בשיתוף עם הארגון הישראלי SASA Setton בתמיכת משרד החוץ של ישראל.
על תחילת העבודה המעשית על הפרויקט ב-16 ביולי 2026הודיעה הצוות של הקרן ההומניטרית ‘מורשת העתיד’.
החדר העתידי קיבל את השם ‘מרחב השיקום’ (אוקראינית – Простір відновлення). הוא נוצר ישירות בבית החולים לילדים בצ’רנוביץ וצריך לשלב חינוך, יצירה, תרפיה באמנות, עזרה פסיכולוגית וגישות מודרניות לליווי הילד במהלך הטיפול.
זה לא חדר משחקים רגיל ולא העברה חד פעמית של מחשבים או משחקי שולחן. הפרויקט מבוסס על המודל הישראלי של חינוך מתמשך, לפיו האשפוז לא צריך להוציא את הילד לחלוטין מהחיים הנורמליים.
בצ’רנוביץ התחילו ליצור את ‘מרחב השיקום’ הישראלי לילדים בבית החולים
הילדות לא צריכה להיעצר בגלל אשפוז
עבור ילד, שהייה בבית החולים משמעותה לא רק הליכים רפואיים.
גם בטיפול מוצלח הוא עלול להימצא מנותק לזמן רב מבית הספר, מהשגרה, מחברים, ממורים ומהתקשורת הרגילה. במהלך המלחמה מתווספים לכך אזעקות אוויר, תוצאות המתקפות הרוסיות, העקירה הכפויה, אובדן הבית ותחושת חוסר הוודאות המתמדת.
‘מרחב השיקום’ צריך להיות מקום שבו הילד יוכל לא רק לעבור טיפול, אלא גם ללמוד, לצייר, לשחק, לעסוק ביצירה, לפתח מיומנויות חדשות ולקבל את התמיכה הרגשית הנדרשת.
לפי הודעת הקרן, מתכננים לצייד את החדר בציוד מודרני, משחקים חינוכיים וחומרים מפתחים. עבור המטופלים הקטנים מתוכננים פעילויות יצירה, תרפיה באמנות ועזרה פסיכולוגית מקצועית.
חלק נפרד מהפרויקט הוא הכנת הצוות הרפואי. עובדי בית החולים צריכים לעבור הכשרה אצל מומחים ישראלים ולהכיר את השיטות לעבודה עם ילדים שנמצאים זמן רב במוסדות רפואיים.
מייסד הקרן ‘מורשת העתיד’ פאבל פלדבלום ניסח את הרעיון המרכזי של הפרויקט כך:
“המטרה העיקרית שלנו היא לדאוג לכך שגם במהלך האשפוז הילדות לא תיעצר.”
לדבריו, המרחב צריך לעזור לילדים להרגיש בטוחים, לפחד פחות מהטיפול ולשמור על האפשרות לחיות חיים מלאים גם בתקופה לא פשוטה.
בפרסום הקרן עדיין לא מצוין השם הרשמי של בית החולים בצ’רנוביץ, המחלקה הספציפית, שטח החדר והתאריך המדויק לפתיחה. לכן מדובר על תחילת יצירת המרכז, ולא על פרויקט שכבר הושלם.
מהחלטה רשמית לעבודה בשטח
הפרסום מ-16 ביולי היה המשך ליוזמה ישראלית רחבה יותר לפיתוח חינוך בבתי חולים באוקראינה.
משרד החוץ של ישראל הודיע בעבר כי מרכזי חינוך חדשים לילדים מאושפזים יוקמו בצ’רנוביץ ובבילה צרקווה. בתוכנית משתתפים SASA Setton, Center for Jewish Impact, משרד החוץ ושגרירות ישראל באוקראינה.
כך שלפרויקט יש מספר רמות של שותפות.
הצד הישראלי מעביר שיטות, ניסיון חינוכי ומספק ליווי מקצועי.
הקרן ההומניטרית ‘מורשת העתיד’ מארגנת את מימוש היוזמה בצ’רנוביץ ואת האינטראקציה עם בית החולים המקומי.
המוסד הרפואי מספק את החדר והעובדים, שעתידים לעבוד עם הילדים.
NAחדשות — חדשות ישראל | Nikk.Agency מציין כי הודעת הקרן חשובה דווקא כסימן למעבר מהצהרה דיפלומטית לעבודה מעשית. אם קודם דובר על כוונה להרחיב את התוכנית הישראלית, כעת התחיל יצירת המרחב בצ’רנוביץ.
איך פועלת המודל הישראלי SASA Setton
SASA Setton — ארגון חינוכי וחברתי ישראלי, שמתמחה בעזרה לילדים העוברים טיפול בבתי חולים.
הארגון נוסד בשנת 2009 על ידי פיליפ והילדה סתון. הוא משתף פעולה עם משרד החינוך של ישראל ומרכזי חינוך בבתי חולים ברחבי הארץ.
כיום תוכניות SASA Setton מכסות כ-140 אלף ילדים ב-41 בתי חולים ישראליים. הארגון פועל בבתי חולים רגילים רב תחומיים, מוסדות פסיכיאטריים ושיקומיים, וכן במרכזי טיפול בחולים קשים.
SASA Setton מפתחת תוכניות המותאמות במיוחד לילדים מאושפזים. הן מתחשבות בגיל, במצב הפיזי, במשך הטיפול וביכולת הילד להשתתף בפעילויות.
מטופל אחד יכול לעבוד עם מחשב או להרכיב רובוט, אחר — לעסוק בציור, שלישי — לקבל משימות קצרות אישיות ישירות בחדר. עבור חלק מהילדים התוצאה העיקרית היא לא המשך תוכנית הלימודים, אלא האפשרות להפחית חרדה ולהתעניין שוב בעולם הסובב.
המודל הישראלי מניח שבבית החולים נוצר לא רק כיתה, אלא סביבה חינוכית שלמה. היא יכולה לכלול:
מחשבים, טאבלטים ותוכניות דיגיטליות;
ספרייה וחומרי לימוד;
פעילויות רובוטיקה וטכנולוגיה;
ציור, מוזיקה וסוגי יצירה אחרים;
משחקים חינוכיים ושולחניים;
עבודה אישית עם הילד;
תמיכה רגשית ופסיכולוגית.
הארגון גם מכשיר מורים, מדריכים ועובדי בתי חולים. זה מאפשר למרחב לפעול באופן קבוע ולא להיות תלוי רק בביקורים תקופתיים של מומחים זרים.
צ’רנוביץ תלווה בית החולים ‘ברזילאי’ באשקלון
ייחודיות הפרויקט היא בכך שהמרכז העתידי בצ’רנוביץ צריך לקבל שותף מקצועי בישראל.
לפי הודעת משרד החוץ של ישראל, הוא ילווה על ידי מרכז חינוכי במרכז הרפואי ‘ברזילאי’ באשקלון. מומחים ישראלים צריכים לעזור בהכשרת העובדים, בהעברת שיטות ובארגון עבודת המרחב.
בחירת ‘ברזילאי’ יש לה משמעות נפרדת.
בית החולים נמצא בדרום ישראל ועובד במשך שנים רבות בתנאי ירי רקטות, מצבי חירום וקליטת נפגעים המונית. עובדיו מבינים היטב כיצד לתמוך בילדים כאשר המוסד הרפואי עצמו פועל בתנאי איום.
ניסיון זה רלוונטי לאוקראינה, שבה בתי חולים ממשיכים לקבל מטופלים במהלך אזעקות אוויר, משברים אנרגטיים ומתקפות רוסיות.
הפרויקט מניח העברת לא רק ציוד, אלא גם מערכת עבודה. דווקא הליווי המקצועי מבדיל שותפות ארוכת טווח מאספקה הומניטרית רגילה.
אודסה הייתה הדוגמה האוקראינית הראשונה
צ’רנוביץ אינה העיר הראשונה באוקראינה שבה מיושם המודל SASA Setton.
המרכז החינוכי הראשון מסוג זה נפתח ב-7 בספטמבר 2023 בבית החולים הקליני לילדים של מחוז אודסה. מוסד רפואי זה מקבל כ-700 ילדים ביום.
המרחב באודסה צויד במחשבים, טאבלטים, משחקים ותוכנות חינוכיות שתורגמו לאוקראינית.
הפרויקט נוצר בתנאים קשים ביותר. המארגנים נאלצו להמשיך בעבודה במהלך מתקפות רוסיות על אודסה, אזעקות אוויר והפסקות חשמל. למרות זאת, המרכז נפתח והחל לקבל ילדים.
הניסיון של אודסה הראה כי מרחב חינוכי בבית חולים יכול לפעול גם במהלך מלחמה כוללת.
כעת מרחיבים את המודל הזה לצ’רנוביץ ולבילה צרקווה. בעתיד המארגנים שוקלים לפתוח מרכזים כאלה גם באזורים אחרים באוקראינה.
עיר
סטטוס הפרויקט
השתתפות ישראלית
אודסה
המרכז פועל מ-7 בספטמבר 2023
ציוד, תוכניות חינוכיות אוקראיניות והכשרת עובדים
צ’רנוביץ
התחלת יצירת המרחב ביולי 2026
SASA Setton, משרד החוץ של ישראל, ליווי המרכז הרפואי ‘ברזילאי’
בילה צרקווה
הוכרז על יצירת מרכז חדש
SASA Setton, Center for Jewish Impact, משרד החוץ ושגרירות ישראל
מה הפרויקט נותן לילדים ולאוקראינה
בתנאי מלחמה, חינוך בבית חולים הופך לחלק מהשיקום.
לילד חשוב לא רק לקבל עזרה רפואית, אלא גם לשמור על קשר עם החיים הנורמליים. משימה לימודית, ציור, משחק מחשב, שיחה עם מורה או האפשרות לעשות משהו במו ידיו עוזרים להחזיר את תחושת השליטה והביטחון.
עבור אוקראינה, הפרויקט הזה גם אומר הופעת מודל מקצועי חדש לעבודה עם ילדים מאושפזים.
אם המערכת תתפתח, מרחבים כאלה יוכלו להפוך לחלק קבוע מבתי חולים לילדים — עם עובדים שהוכשרו במיוחד, תוכניות מותאמות והחלפת ניסיון בינלאומית.
עבור ישראל, היוזמה היא דוגמה לעזרה מעשית, המבוססת על ניסיון החיים תחת איומי רקטות ועבודת מוסדות רפואיים במהלך מצבי חירום.
NAחדשות — חדשות ישראל | Nikk.Agency רואה ביצירת המרכז בצ’רנוביץ כאחד הפורמטים המשמעותיים ביותר של שיתוף פעולה ישראלי-אוקראיני.
כאן אין מחווה סמלית שמסתיימת לאחר טקס רשמי. ארגונים ישראליים מעבירים לאוקראינה ידע, שיטות ותשתית שיכולה לפעול במשך שנים.
הקרן עדיין לא נקבה בתאריך סיום העבודות, בתקציב וברשימת הציוד הסופית. אך העיקר כבר קרה: הפרויקט עבר משלב ההצהרות הרשמיות ליצירת מרחב אמיתי בבית החולים לילדים.
עבור המטופלים הקטנים בצ’רנוביץ הוא צריך להפוך למקום שבו בין בדיקות, הליכים וביקורי רופאים מופיעה שוב חיים רגילים — לימוד, משחק, יצירה, תמיכה וחיוך ילדותי.
המשלחת האוקראינית סיימה בהצלחה את הופעתה במשחקי המכביה העולמיים ה-22 בישראל.
בצוות “מכבי-אוקראינה” נכללו 50 ספורטאים מ-11 ערים אוקראיניות. הם השתתפו בתחרויות ב-13 ענפי ספורט וזכו במדליות בסיף, בדמינטון, טניס שולחן, כדורעף, קראטה, ג’ודו, כדורעף חופים והיאבקות יוונית-רומית.
העמוד הרשמי של “ישראל באוקראינה — Israel in Ukraine” דיווח על 12 מדליות אוקראיניות: שלוש זהב, ארבע כסף וחמש ארד. עם זאת, הענפים המפורטים באותה פרסום, כמו גם הודעות נפרדות של וא”ו “מכבי” מצביעים על תוצאה שונה.
בבדיקה מפורטת עולה כי הצוות האוקראיני יכול היה לזכות ב-13 עמדות מדליה: שלוש זהב, שלוש כסף ושבע ארד.
אוקראינה במכביה-2026: 50 ספורטאים, 13 ענפי ספורט ו-13 מדליות
המכביה חזרה לישראל לאחר דחייה
המשחקים העולמיים ה-22 של “מכבי” התקיימו בישראל מ-30 ביוני עד 14 ביולי 2026.
טקס הפתיחה התקיים ב-1 ביולי באצטדיון “טדי” בירושלים, והאירוע הסופי נערך ב-13 ביולי בתל אביב.
במקור תוכננה המכביה להתקיים בקיץ 2025, אך התחרויות נדחו בשנה עקב המלחמה של ישראל עם איראן והסיכונים הביטחוניים הקשורים לכך.
המכביה מתקיימת בישראל אחת לארבע שנים ונחשבת לפורום הספורט הבינלאומי הגדול בעולם לספורטאים יהודים. היא מכונה לעיתים קרובות “האולימפיאדה היהודית”.
האתר הרשמי דיווח על יותר מ-8,000 ספורטאים מכ-55 מדינות, 45 ענפי ספורט, כ-3,000 טורנירים וכמות דומה של מדליות.
באותו זמן, עיתונאים שנכחו בפתיחה דיווחו על כ-5,000 ספורטאים שהגיעו בפועל, כולל כ-2,000 נציגים מישראל ו-900 משתתפים מארה”ב.
המארגנים גם דיברו על 5,000 ספורטאים מ-55 מדינות – בערך מחצית מהכמות שהייתה במכביה הקודמת ב-2022. ככל הנראה, המספר 8,000 התייחס להרכב שהוצהר או נרשם במקור, בעוד שחלק מהמשלחות צמצמו את השתתפותן עקב המלחמה, שאלות ביטחוניות וקושי בנסיעות לישראל.
המשחקים התקיימו תחת הסיסמה More Than Ever — “יותר מאי פעם”.
המארגנים הדגישו כי לאחר האירועים ב-7 באוקטובר 2023 והמלחמות הממושכות, המכביה צריכה להיות לא רק טורניר ספורטיבי, אלא גם הפגנת אחדות של ישראל עם הקהילות היהודיות בתפוצות.
לתוכנית נכללו ארבע קטגוריות עיקריות: נוער, Open, Masters ותחרויות פאראלימפיות.
ירושלים הפכה למרכז הראשי של תחרויות קטגוריית Open, חיפה אירחה את הנוער, והרצליה את משתתפי קטגוריית Masters. טורנירים התקיימו גם בתל אביב, חדרה, רעננה וערים אחרות.
לארגון המכביה גויסו נציגי ארגון נכי צה”ל. הם השתתפו במשחקים כספורטאים, עובדים, מתנדבים ומשתתפים באירועים רשמיים.
לפרויקטים של המכביה הצטרפו גם ניצולים מהתקפה על פסטיבל נובה, בני ערובה לשעבר ומשפחות נפגעי ה-7 באוקטובר.
אוקראינה יוצגה על ידי ספורטאים מ-11 ערים
למשלחת האוקראינית נכללו 50 ספורטאים מ:
קייב;
חרקוב;
אודסה;
דניפרו;
ויניצה;
זפורוז’יה;
ניקולייב;
פולטבה;
צ’רנוביץ;
לבוב;
חמלניצקי.
הקבוצה הורכבה על ידי האיחוד הכל-אוקראיני “מכבי”. המשתתפים האוקראינים הופיעו ב-13 ענפי ספורט.
עבור אוקראינה, ההשתתפות במכביה הייתה בעלת משמעות מיוחדת.
הספורטאים ייצגו מדינה שממשיכה להדוף את התוקפנות הרוסית המלאה. רבים מהמשתתפים התכוננו לתחרויות בתנאים של אזעקות אוויריות, הפגזות, תשתיות הרוסות ואי ודאות מתמדת.
עם זאת, אוקראינה הצליחה לאסוף אחת המשלחות הבולטות במזרח אירופה ולזכות במדליות במספר ענפים אישיים, זוגיים וקבוצתיים.
שלוש מדליות הזהב של אוקראינה
מריה בוגורד מקייב זכתה במדליית זהב בסיף.
וא”ו “מכבי” דיווח על ניצחונה ביום ה-12 של התחרויות, והדגיש את רמת ההכנה הגבוהה וההופעה הבטוחה של הספורטאית האוקראינית. סוג הנשק הספציפי בפרסום הזמין לא צוין.
סופיה צ’רנומורובה מניקולייב קיבלה זהב בזוגות נשים בבדמינטון.
בנוסף, הספורטאית האוקראינית זכתה בארד בזוגות מעורבים, וזכתה במכביה בשתי מדליות.
סבטלנה סימצ’בה מויניצה ניצחה בטורניר זוגות נשים בטניס שולחן.
היא הייתה אחת הנציגות הפוריות ביותר של המשלחת האוקראינית. לפי דיווחי “מכבי-אוקראינה”, סימצ’בה גם קיבלה כסף בטורניר הקבוצתי וארד בתחרויות האישיות.
כסף בכדורעף, קראטה וטניס שולחן
נבחרת הנשים “מכבי-אוקראינה” זכתה במדליית כסף בטורניר הכדורעף בקטגוריית Open.
הקבוצה האוקראינית הגיעה למשחקים המכריעים וסיימה את התחרויות במקום השני.
דוד שטוחין מאודסה קיבל מדליית כסף בקראטה.
במהלך התחרויות הוא נפצע, מה שלא אפשר לו להמשיך להופיע בקצב הקודם. למרות זאת, הקראטיסט האוקראיני הצליח לסיים את הטורניר עם כסף.
עמדת מדליית כסף נוספת הביאה לאוקראינה סבטלנה סימצ’בה בתחרויות הקבוצתיות בטניס שולחן.
כך, לפי פרסומים נפרדים של וא”ו “מכבי” מאושרות שלוש תוצאות כסף: כדורעף, קראטה וטניס שולחן קבוצתי.
בהודעה הרשמית של העמוד “ישראל באוקראינה” מצוינות ארבע מדליות כסף, אך שתיים מהן מיוחסות לטניס שולחן. ככל הנראה, בהכנת ההודעה הסופית אחת מהמדליות של סבטלנה סימצ’בה סווגה באופן שגוי.
שבע תוצאות ארד אפשריות
המדליה הראשונה של המשלחת האוקראינית במכביה זכה מיכאיל רודי.
ב-6 ביולי הוא זכה במקום השלישי בתחרויות היאבקות יוונית-רומית. “מכבי-אוקראינה” כינתה את תוצאתו כהצלחה הראשונה של הצוות האוקראיני במשחקי 2026.
סופיה צ’רנומורובה קיבלה מדליית ארד בזוגות מעורבים בבדמינטון.
ולדיסלאבה רליס מדניפרו זכתה בארד בתחרויות הנוער בג’ודו.
בהודעות באנגלית של “מכבי-אוקראינה” שמה מצוין כ-Vladislava Rehlis.
איגור מחיני מאודסה זכה בארד בקראטה.
הוא הופיע יחד עם דוד שטוחין, שזכה במדליית כסף.
יאנה ילכינה מאודסה ואליאונורה קירילובה מויניצה זכו בארד בכדורעף חופים.
מדליה פיזית קיבלה כל ספורטאית, אך בתוצאה הקבוצתית הכוללת התוצאה של הזוג נחשבת בדרך כלל כעמדת מדליה אחת.
הנוער קטרינה סגולובסקיה מקייב קיבלה מדליית ארד בתחרות הקבוצתית בסיף.
עוד ארד זכתה סבטלנה סימצ’בה בטורניר האישי בטניס שולחן.
מתקבלות שבע עמדות מדליית ארד:
היאבקות יוונית-רומית;
בדמינטון;
ג’ודו;
קראטה;
כדורעף חופים;
סיף קבוצתי;
טניס שולחן אישי.
מדוע התוצאה הרשמית של המדליות לא תואמת
בעמוד הרשמי “ישראל באוקראינה — Israel in Ukraine” מצוין כי אוקראינה זכתה ב-12 מדליות:
שלוש זהב;
ארבע כסף;
חמש ארד.
עם זאת, באותו פרסום מפורטים שישה ענפי ארד: סיף קבוצתי, קראטה, כדורעף חופים, ג’ודו, היאבקות יוונית-רומית ובדמינטון.
כלומר, גם ללא התחשבות בארד האישי של סבטלנה סימצ’בה בטניס שולחן, הרשימה מכילה לא חמש, אלא שש תוצאות ארד.
פרסומים נפרדים של וא”ו “מכבי” מוסיפים אליהם את מדליית הארד של סימצ’בה בטורניר האישי. הם גם מציינים כי הספורטאית קיבלה זהב בזוגות נשים וכסף באליפות הקבוצתית.
אם לאסוף את התוצאות שפורסמו ולחשב כל מקום זוגי או קבוצתי כעמדת מדליה אחת, התוצאה הסבירה ביותר נראית כך:
שלוש עמדות מדליית זהב;
שלוש כסף;
שבע ארד.
סה”כ — 13 תוצאות פרס.
סביר להניח, בהודעה הסופית התרחשה טעות עריכה או חישוב: מדליית ארד אחת הוחמצה, ואחת מהתוצאות בטניס שולחן סווגה באופן שגוי ככסף.
נאנובוסטי — חדשות ישראל מדגיש כי מדובר בתוצאה משוחזרת, המבוססת על פרסומים נפרדים של וא”ו “מכבי”.
טבלת התוצאות הסופית של המשלחת האוקראינית עם שמות כל המשתתפים, הקטגוריות המדויקות ותוצאות כל הגמרים לא פורסמה עדיין על ידי המארגנים. לכן, הניסוח על 13 מדליות דורש אישור סופי מצד “מכבי-אוקראינה” או מארגני המכביה ה-22.
יותר מתוצאה ספורטיבית
ללא קשר להבדלים בחישובים, הופעת הצוות האוקראיני הפכה לאירוע בולט במכביה-2026.
הם הופיעו ב-13 ענפי ספורט ועלו על הפודיום בשמונה תחומים ספורטיביים.
המכביה שוב הראתה שהקשרים של ישראל עם הקהילות היהודיות באוקראינה נשמרים ומתפתחים גם בתקופות הקשות ביותר.
עבור הספורטאים האוקראינים זה היה לא רק תחרות בינלאומית, אלא גם הזדמנות לייצג את מדינתם, להיפגש עם צוותים יהודיים מכל העולם ולהזכיר שאוקראינה ממשיכה להילחם, לחיות ולנצח.
הוצאת הספרים “הרוח והליטרה” היא אחת מבתי ההוצאה האוקראינים הוותיקים ביותר לספרות הומניטרית, שנוסדה ב-1992 באקדמיית קייב מוהילה. היא מתמחה בהוצאת ספרים בנושאי פילוסופיה, סוציולוגיה, לימודי תרבות, תיאולוגיה ובעיקר לימודי יהדות.
עבור הקהל היהודי בישראל, הוצאת ספרים זו מעניינת במיוחד, שכן היא מאחדת את מסורות שני העמים ומקדמת את חיזוק הקשרים הבין-עדתיים.
היסטוריה ומשימתה של הוצאת הספרים
ההוצאה הוקמה בשנת 1992 על בסיס מספר מרכזי מחקר של אקדמיית קייב מוהילה. משימתו היא להנגיש ספרות הומניטרית איכותית למגוון רחב של קוראים, לשמר ולהעביר מורשת רוחנית ותרבותית ולעורר דיאלוג בין התרבויות האוקראיניות והישראליות.
מהי יודאיקה? לימודי יהדות הוא תחום לימודים בינתחומי המקיף את ההיסטוריה, לימודי הדת, הפילוסופיה, הספרות והאמנות של העם היהודי. הוא עוזר לנו להבין את המורשת הרוחנית, המסורות, הטקסים וההישגים האינטלקטואליים שעיצבו את זהותה של הקהילה היהודית במשך מאות שנים.
סיפורת:
הוצאת אוספי פרוזה ושירה המשקפים השקפות קלאסיות ועכשוויות על החיים, התרבות והזהות הלאומית כאחד.
תשומת לב מיוחדת מוקדשת לספרים על לימודי יהדות, שכן הם תרומה ייחודית לחקר ושימור המורשת התרבותית היהודית באוקראינה.
פרויקטים ופרסומים איקוניים
ההוצאה מבצעת מספר פרויקטים מרכזיים בשיתוף המרכז למדעי היהדות של אקדמיית קייב מוהילה. בין הפרסומים האיקוניים נוכל להדגיש:
“תהלים – תהילים” (כרכים א’ ו-ב):
פירוש מפורט למזמורים, המשלב פרשנויות מסורתיות עם מחקר מודרני.
“כתובות יהודיות של אוקראינה”:
מדריך לאתרים היסטוריים הקשורים לתרבות היהודית באוקראינה.
«הספר השחור»:
אוסף חומרים המוקדשים לשואה ולהיסטוריה של העם היהודי.
“תרבות ביידיש”:
חקר מסורות תרבות יהודיות דרך עדשת היידיש.
“תפילה לכוח”:
יצירה היסטורית על התהליכים המהפכניים ביחסים בין אוקראינים ליהודים.
“ציוויליזציה יהודית. ספר הלימוד של אוקספורד למדעי היהדות:
ספר יסוד החושף את יסודות לימודי היהדות.
השפעה על דיאלוג בין-תרבותי
להוצאה לאור “רוח וספרות” תפקיד מרכזי בפיתוח הדיאלוג הבין-עדתי. הוא לא רק מפרסם ספרים, אלא גם מארגן הרצאות, מצגות ודיונים, ומאפשר מפגשים בין מדענים וקוראים. אינטראקציה כזו חשובה במיוחד לקהל היהודי בישראל, שכן היא מסייעת להעמקת ההבנה של המורשת התרבותית של אוקראינה ומחזקת את הקשרים בין העמים.
בחומרים אנליטייםNAnews – News of Israel הודגש שוב ושוב כי שיתוף פעולה בתחום מדעי הרוח הוא כלי רב עוצמה ליצירת גשרים תרבותיים בין אוקראינה לישראל.
מייסדים
קונסטנטין סיגוב
מייסד שותף, מנהל
מדען, פילוסוף ואיש ציבור, מנהל המרכז למחקר הומניטרי אירופאי באוניברסיטה הלאומית של קייב”אקדמיית מוהילה”, מארגנת הכנס הבינלאומי השנתי “קריאת ההנחה” והמכון התיאולוגי של קייב. בעל ניסיון רב בהוראה באוניברסיטאות מובילות ברחבי העולם (סורבון, אוקספורד, סטנפורד, ז’נבה, לובן וכו’). מחבר הקורס “תרבות אירופית: קונפליקט של פרשנויות” ב-NaUKMA. אביר מסדר הדקלים האקדמיים (צרפת).
לאוניד פינברג
מייסד שותף, עורך ראשי
סוציולוג, עורך ראשי של “רוח וספרות”, מנהל המרכז לחקר ההיסטוריה והתרבות של יהדות מזרח אירופה ב-NaUKMA. ערך מספר ספרים עבור ההוצאה, ביניהם “ציוויליזציה יהודית. ספר הלימוד של אוקספורד ללימודי יהדות (ב-2 כרכים), יהודים וסלאבים, מידן. עדויות” (ב-2 כרכים) ועוד. מחבר הספר “על דברים שונים וקצת על עצמי”. עורך ראשי של האלמנך “אגופטס”, חבר הנשיאות של הסניף האוקראיני של מועדון ה-PEN הבינלאומי, מנחה התוכנית UKRLIFETV – “רוח ומכתב: דיאלוגים על תרבות”.
אתגרים והמלצות עיקריים
למרות ההצלחות, ההוצאה מתמודדת עם האתגרים הבאים:
מימון ומודרניזציה:
יש צורך למשוך השקעות לעדכון תשתית ההוצאה לאור ולהחדרת טכנולוגיות חדישות.
הרחבת הקהל שלך:
קידום פעיל של ספרים ופרויקטים תרבותיים באוקראינה ומחוצה לה.
שימור מורשת תרבותית:
עיבוד של טקסטים קלאסיים לקורא המודרני מבלי לאבד את המשמעות המקורית.
אנו ממליצים לקוראים:
היכרות עם פרסומי מפתח (לדוגמה, “תגלים – תהילים”, “כתובות יהודיות של אוקראינה”).
השתתף באירועי תרבות, הרצאות ומצגות שמארגנת ההוצאה.
תמיכה בפרויקטים התורמים לחיזוק הדיאלוג הבין-אתני בין אוקראינה וישראל.
שיתוף פעולה בינלאומי וסיכויים
סיכויי ההוצאה קשורים קשר הדוק לשיתוף פעולה בינלאומי. הרחבת השותפויות עם אוניברסיטאות ומרכזי תרבות מובילים לא רק תגדיל את תפוצת הפרסומים, אלא גם תאפשר גישה לספרות הומניטרית איכותית לקהל רחב. זה נכון במיוחד עבור ישראל, שבה העניין בלימודי יהדות גובר.
היעדים האסטרטגיים כוללים:
פיתוח חדשני של פעילויות הוצאה לאור תוך שימוש בטכנולוגיות דיגיטליות מודרניות.
משיכה פעילה של השקעות למודרניזציה של הייצור.
חיזוק קשרי תרבות באמצעות ארגון פרויקטים בינלאומיים משותפים.
מסקנה
הוצאת רוח וספרות היא פרויקט תרבותי ייחודי המאחד מסורות אוקראיניות וישראליות דרך הפריזמה של הספרות היהודית. במשך למעלה מ-25 שנה הוא שימש כגשר בין עמים, עוזר לשמר את הזיכרון ההיסטורי ולפתח דיאלוג בין תרבויות. ספרות איכותית יכולה לא רק לחנך, אלא גם לאחד עמים, לקדם הבנה הדדית וחילופי תרבות.
אנו, צוות NAnews, ממליצים לכם בכנות להכיר את עבודת ההוצאה לאור “רוח וספרות”. תמיכה ביוזמות מסוג זה משחקת תפקיד מכריע בחיזוק הקשרים התרבותיים בין אוקראינה לישראל, הרחבת אופקי הידע לכל המתעניינים.
הרעיון של שר הביטחון הלאומי איתמר בן גביר להציב תנינים סביב היקף הכלא למחבלים חדל להיות רק הצהרה פוליטית. שרת הגנת הסביבה אידית סילמן שינתה את המעמד המשפטי של התנינים, ופתחה את הדרך לשירות בתי הסוהר של ישראל לבדוק את הפרויקט באופן מעשי – 16 ביולי 2026.
שר הביטחון הלאומי של ישראל איתמר בן גביר, המייצג את מפלגת ‘עוצמה יהודית’, ושרת הגנת הסביבה אידית סילמן מ’הליכוד’ קידמו תוכנית לשימוש בתנינים לשמירה על מתקן כליאה שבו עשויים להחזיק מחבלים מיחידת ‘נוחבה’ של חמאס.
לפי ‘חדשות 13’, סילמן סיווגה את התנין הנילוסי כ«חיית בר מטופחת» — חיית בר מטופחת. החלטה זו אמורה לאפשר לגוף הביטחוני להחזיק חיות כאלה במתקן שבשליטתו ולמעשה פותחת את האפשרות להצבתן במתחם הכלא קציעות בנגב.
עיתונאים כינו את המתרחש «תפיסת התנינים», שכן רשות הטבע והגנים של ישראל התנגדה לפרויקט המקורי. לאחר מכן ניצלה סילמן את סמכויות משרדה ושינתה את המעמד המשפטי של החיות.
עם זאת, התנינים עדיין לא הובאו לקציעות, החפיר סביב הכלא לא נחפר, והפרויקט הסופי לשמירה לא אושר.
איך הרעיון של בן גביר הפך לפרויקט מדיני
לראשונה נודע על ההצעה ב-20 בדצמבר 2025.
בן גביר הציג אותה במהלך ישיבת עבודה עם נציב שירות בתי הסוהר של ישראל – שב”ס – רב-גונדר קובי יעקובי. השר הציע לבנות מתקן מיוחד למחבלים, מוקף בשטח עם תנינים, שאמורים לשמש כמכשול נוסף לבריחה.
חלק מהקצינים הבכירים בשב”ס קיבלו את ההצעה בלעג. עם זאת, הנהלת שירות בתי הסוהר קיבלה הוראה לבדוק את היתכנותה הטכנית, הכלכלית והמשפטית. בתחילה נשקל בניית מתקן חדש ליד חמת גדר – מתחם תיירותי מדרום לכנרת, שבו פועל כבר למעלה מ-40 שנה חוות התנינים הגדולה ביותר בישראל.
ב-1 בינואר 2026 הגיעה קבוצת קצינים משב”ס לחמת גדר.
עובדי שירות בתי הסוהר חקרו את התנהגות התנינים, דרכי ההאכלה, כללי ההחזקה, עומק ורוחב הבריכות הנדרשים, גובה הגדרות, סיכונים לצוות ועלות הפרויקט האפשרית.
זה לא היה ביקור תיירותי. נציגי שב”ס תיעדו דרישות טכניות ואספו מידע להכנת חוות דעת מקצועית.
לפי פרסום מאוחר יותר של ‘חדשות 13’, הקונספט השתנה: במקום לבנות מתקן נפרד ליד חמת גדר, כעת נשקלת העברת התנינים למתחם הקיים קציעות, שכיום נקרא רשמית כלא ‘לוי’.
קציעות ממוקמת בצפון-מערב הנגב, סמוך לגבול עם מצרים. המתחם משתרע על כ400 אלף מטרים רבועים ומשמש בעיקר להחזקת אסירים הקשורים לפעילות טרור. לאחר תחילת המלחמה הובאו לשם גם לוחמים עצורים, כולל חברי יחידת ‘נוחבה’.
למה בן גביר היה צריך תנינים
תומכי הפרויקט מציגים שני טיעונים עיקריים.
הראשון – מניעת בריחות.
בן גביר סבור שנוכחות טורפים מסוכנים ליד היקף החיצוני של הכלא תהיה לא רק מכשול פיזי אלא גם פסיכולוגי. לדבריו, עצם האפשרות להימצא באזור עם תנינים אמורה להפחית את המוטיבציה של האסירים לתכנן בריחה.
הטיעון השני – חיסכון כלכלי משוער.
במשרד הביטחון הלאומי סבורים שיצירת מחסום טבעי עשויה להפחית את ההוצאות על שמירה, כוח אדם ואמצעי תצפית טכניים. נציגי הפרויקט טענו שרכישת החיות תעלה פחות מבניית ותחזוקת מתקני הגנה נוספים לאורך שנים.
עם זאת, חישוב כלכלי פתוח, המשווה את עלות היקף התנינים למערכות אבטחה רגילות, עדיין לא פורסם.
תוכנן לרכוש כ60 תנינים.
חיה צעירה הוערכה בכ8,000 דולר, בוגרת – עד 20,000 דולר. במשרד נשקלה רכישת תנינים צעירים אך כבר מסוכנים פוטנציאלית, שימשיכו לגדול ישירות בשטח המתחם.
אם ירכשו 60 תנינים צעירים במחיר המינימלי שנקבע, רק רכישת החיות עשויה לעלות כ480,000 דולר. סכום זה אינו כולל בניית בריכות, גדרות, מערכת טיהור מים, משאבות, חשמל, האכלה, טיפול וטרינרי ומשכורות מומחים.
נאנווסטי — חדשות ישראל מציין: ההצהרות על חיסכון מבוססות כרגע על הערכות מוקדמות של תומכי הפרויקט, ולא על תקציב מדינה שפורסם.
תנין – לא מערכת אזעקה
מנכ”ל חמת גדר יוסי מוסנגד הזהיר שהחזקת תנינים מורכבת בהרבה ממה שנראה.
לדבריו, תנין אינו חיה שניתן פשוט לשחרר בחפיר מלא מים. הוא זקוק לבריכות ברוחב, עומק ורמת מים מסוימים, גדרות מיוחדות, האכלה סדירה ובקרת טמפרטורה.
פעילות החיות תלויה בעונת השנה. בחורף התנינים הופכים לפחות ניידים, מה שעשוי להפחית את יעילותם כאמצעי הרתעה משוער.
החזקת 60 חיות, לפי הערכת הנהלת חמת גדר, תדרוש כמה אלפי שקלים בשבוע רק להוצאות שוטפות. בנוסף יידרשו מטפל מקצועי, שמירה, משאבות, טיפול במים ואספקת אנרגיה קבועה.
«להחזיק תנין בשבי זה לא פשוט. זה לא פודל», הסביר מוסנגד.
הוא גם הדגיש שלא ניתן לחזות במדויק את תגובת הטורף לאדם. ההתנהגות תלויה בטמפרטורה, בעונה, במצב החיה, בזמן ההאכלה האחרון והאם התנין תופס את האדם כפלישה לשטחו.
עולות גם שאלות נוספות, שעליהן עדיין אין תשובות פומביות:
מה יקרה במקרה של ירי רקטות ונזק לגדר;
איך לפנות את החיות במקרה של שריפה;
מי יהיה אחראי על בטיחות צוות הכלא;
איך לבצע תיקון בריכות וטיהור מים;
מה לעשות עם התנינים במקרה של הפסקת חשמל או משאבות;
האם החיות יוכלו לשרוד את תנאי האקלים של מדבר הנגב;
איך למנוע את בריחתם מחוץ למתחם הכלא.
מה בדיוק שינתה אידית סילמן
לפני התערבותה של סילמן, התנינים נחשבו כחיות בר מוגנות. החזקתם, העברתם והובלתם דרשו אישורים מיוחדים.
חוק הגנת חיות הבר של ישראל קובע קטגוריה נפרדת של «חיות בר מטופחות». ניתן לכלול בה מינים שמגודלים בשבי ומוכרים רשמית על ידי השר ככאלה.
בעבר נכללו בקטגוריה זו בישראל תנינים ויענים. מצב זה אפשר לגדלם למטרות חקלאיות. מאוחר יותר, במהלך כהונתו של גלעד ארדן כשר הגנת הסביבה, הוצאו התנינים והיענים מהרשימה, והקטגוריה נותרה למעשה ריקה.
כעת סילמן כללה מחדש את התנין הנילוסי במבנה המשפטי הזה, תוך שהיא מאפשרת את החזקתו על ידי גוף ביטחוני.
לכן, הטענה שהכנסת קיבלה חוק מיוחד «חוק התנינים» תהיה לא מדויקת. לפי הנתונים שפורסמו, מדובר בהחלטה מנהלית של השר במסגרת החוק הקיים, ולא בחוק חדש שעבר שלוש קריאות בפרלמנט.
עם זאת, שינוי מעמד החיה אינו מבטל את דרישות חוק הגנת החיות. המדינה עדיין מחויבת להבטיח תנאי החזקה התואמים את הצרכים הביולוגיים וההתנהגותיים של התנינים.
התשובה הישראלית ל’אליגטור אלקטרז’
בן גביר לא הסתיר שהוא קיבל השראה מהפרויקט האמריקאי Alligator Alcatraz — «אליגטור אלקטרז».
מרכז ההגירה הזה נפתח בפלורידה ביולי 2025 בשטח שדה תעופה לשעבר באזור ביצות האוורגליידס. תומכי המתקן הדגישו שהביצות הסובבות, התנינים והפיתונים יוצרים מחסום טבעי לבריחות.
אבל המודל האמריקאי היה שונה באופן עקרוני מהרעיון הישראלי.
בפלורידה לא רכשו חיות במיוחד ולא הציבו אותן בחפיר סביב כל קיר. המרכז פשוט היה ממוקם באזור שבו תנינים וחיות מסוכנות אחרות חיים בסביבה טבעית.
הפרויקט לווה בתביעות סביבתיות וזכויות אדם. המתנגדים טענו שהמתקן נבנה ללא בדיקה סביבתית נדרשת ואיים על המערכת האקולוגית הרגישה של האוורגליידס.
מעניין לציין שב-25 ביוני 2026, פחות מחודש לפני החלטתה החדשה של סילמן, הודיעו הרשויות בפלורידה על סגירת ‘אליגטור אלקטרז’. האסירים הועברו למתקנים אחרים. הרשויות הצהירו רשמית שהמתקן הזמני מילא את תפקידו, ושימושו הנוסף הפך ללא בטוח עם תחילת עונת ההוריקנים.
מתברר שישראל ממשיכה לבחון מודל שממנו הרשויות האמריקאיות כבר נסוגו לאחר שנה של מחלוקות משפטיות, סביבתיות וארגוניות.
מה הוחלט ומה קיים כרגע רק על הנייר
ב16 ביולי 2026 ניתן לדבר על כמה צעדים ממשיים.
בן גביר הורה רשמית לשב”ס לבדוק את היתכנות הפרויקט.
קציני שירות בתי הסוהר ביקרו בחמת גדר וחקרו את תנאי החזקת התנינים.
התקבלו הערכות מוקדמות של עלות רכישת כ-60 חיות.
אידית סילמן שינתה את הסיווג המשפטי של התנינים הנילוסיים, והסירה אחד המכשולים להעברתן לגוף ביטחוני.
כעת מצוין מתחם הכלא קציעות כמקום אפשרי למימוש הפרויקט.
אבל עדיין לא פורסמו:
תוכנית הנדסית סופית;
תקציב מדינה מאושר;
אישור לבניית בריכות;
חוזה לרכישת חיות;
תוכנית וטרינרית;
בדיקה סביבתית;
הערכת בטיחות עצמאית;
מועדי תחילת הפרויקט הפיילוט;
החלטה על איזה חלק מקציעות אמורים להקיף התנינים.
לא ברור אפילו אם מדובר בהיקף החיצוני המלא, במגזר נפרד לאסירים המסוכנים ביותר או במקטע הדגמה קטן.
נאנווסטי — חדשות ישראל מדגיש: לקרוא לפרויקט כבר כ’כלא עם תנינים’ זה מוקדם מדי. עם זאת, זו כבר לא אמירה מקרית של בן גביר. הרעיון עבר דרך מהצעה שגרמה לצחוק בקרב הקצינים לבדיקה שירותית, ביקור מומחי שב”ס ושינוי המעמד המשפטי של החיות.
כעת השאלה המרכזית היא לא אם יאפשרו לגופי הביטחון הישראליים להחזיק תנינים, אלא אם המדינה תחליט להפוך יוזמה פוליטית יוצאת דופן זו לאלמנט ממשי, יקר ומסוכן פוטנציאלית בתשתית בתי הכלא.
החיים בלתי צפויים: אתמול הכול היה רגוע, והיום לכם או לקרוביכם יש צורך דחוף בעורך דין.
איפה למצוא מומחה מוסמך בחיפה או בתל אביב? על מה לשים לב בפגישה הראשונה? איך להבין שעורך הדין באמת עובד למען התוצאה? להלן מדריך ברור ותוכנית פעולה מעשית ממשרד עורך הדין והנוטריון אריאל קצמן.
הניסוח המשפטי עדין: מילה אחת בחוזה יכולה לשנות את תוצאת הסכסוך. כשמומחה מסביר את הניואנסים ברוסית ומראה במקביל איך זה נקרא בעברית, אתם מקבלים החלטות מושכלות ולא משלמים על טעויות של אחרים. למי שמחפש עורך דין דובר רוסית בחיפה או מתכנן ייעוץ במרכז הארץ – זה קריטי.
איך לבחור עורך דין טוב: צ’ק-ליסט ללקוח
— שאלו על ניסיון ותיקים מעשיים: כמה שנים בעבודה, ואיך נפתרו תיקים דומים.
— בירור השכלה והסמכה: איזו אוניברסיטה, רישיונות נוספים, היתרים מיוחדים.
— בדקו את תחום ההתמחות: האם הוא תואם את הצורך שלכם – משפחה, נדל”ן, מעמד, פלילי/תעבורה וכד’.
— דונו בנושא התקשורת: כל כמה זמן תקבלו דיווח, מי יהיה בקשר, איך מתקבלות החלטות בכל שלב.
— בדקו פרטים “יומיומיים”: האם המיקום נוח, האם יש קבלת קהל בחיפה ובתל אביב, כמה מהר עונים.
ניסיון ורישיונות: למה המשרד של אריאל קצמן
אריאל רומן קצמן – חבר לשכת עורכי הדין בישראל מיום 31.05.1999 (רישיון עו”ד מס’ 25942), נוטריון (רישיון מס’ 218510). בעל רישיון מיוחד לייצוג בבתי דין צבאיים ואישור הלשכה להדרכת מתמחים. מעל 20 שנות ניסיון: מסכסוכים אזרחיים ומשפחתיים ועד תיקים פליליים, תעבורה, הגירה ועסקאות נדל”ן.
מיקומי המשרד: חיפה ותל אביב
— חיפה: רח’ העצמאות 43 (קומה 5).
— תל אביב: רח’ בן יהודה 32 (קומה 7, משרד 725).
— טלפון לקביעת תור: 077-869-9526.
— אתר אינטרנט: www.katsmanlaw.co.il
עורך דין בישראל — סיוע דובר רוסית בחיפה ובתל אביב
תחומי עיסוק עיקריים
דיני משפחה (עורך דין לדיני משפחה)
נישואין וגירושין, מזונות, חלוקת רכוש, הסדרי ראייה, יציאה לחו”ל. בישראל פועלים במקביל בתי דין אזרחיים ודתיים; חשוב לבחור את הסמכות הנכונה, לאסוף ראיות ולהכין הסכמים כך שבית המשפט יבין בדיוק “מה מבקשים” ו”למה זה צודק”.
נדל”ן ועסקאות
קנייה/מכירה/השכרה כוללת בדיקות בטאבו, משכנתאות וזיקת הנאה, הסכמות בני זוג ובנקים, חישובים מדויקים ולוחות זמנים להעברת הנכס. אנו מעריכים סיכונים מראש, קובעים תנאים מגנים, מלווים את התשלום ורישום הזכויות כדי שהאינטרסים של הלקוח יהיו מוגנים בכתב ולא רק “בדיבורים”.
עלייה, אזרחות, סטופרו, מעמד תושבות
נושאי מעמד דורשים צ’ק-ליסטים וראיות: קשרי משפחה, תאריכים, אישורים. “עורך דין סטופרו” מסייע לעבור תהליכים מורכבים ללא עיכובים או סירובים: אילו מסמכים קריטיים, היכן נפוצות טעויות, סדר ההגשה ואיך להגיב לפניות הרשויות.
דין פלילי ותעבורה
מהסברים ראשוניים ובקשות – עד משא ומתן על עסקת טיעון והגנה בבית המשפט. בתיקי תעבורה – עבודה עם קנסות, שלילת רישיון, תאונות, פיצויים, חברות ביטוח ומסמכים רפואיים.
דין מסחרי ואזרחי
רישום חברות, חוזים, טיפול בדרישות, יישוב סכסוכים. בתיקים אזרחיים – גביית חובות, הגנת חייבים, משא ומתן וליווי משפטי בבתי המשפט.
ירושה וצוואות
צוואות דו-לשוניות, הגשת בקשות, ליווי יורשים לפי מועדים ונהלים. סכסוכים נולדים לעיתים קרובות מפרטים קטנים: חתימה לא במקום, לא הודיעו לכולם, תאריך שגוי. הכנה מדויקת של מסמכים חוסכת חודשים.
איך מתנהל התהליך: שלבים ברורים
בדיקה ראשונית: תיאור קצר של המצב, מסמכים, מטרה.
תוכנית: היכן מגישים, אילו ראיות נדרשות, סדר וזמנים.
ביצוע: הכנת מסמכים, הגשה, מעקב אחרי הסטטוס, דיווח על כל שלב.
תקשורת: הסבר החלטות בשפה פשוטה, ללא “משפטית”, שמירה על קשר עם עו”ד אחראי.
סיום: אישור התוצאה, מסירת כל המסמכים והנחיות להמשך.
מתי עדיף היה לפנות “אתמול”
קיבלתם זימון, טיוטת הסכם פשרה או טיוטת חוזה? אל תדחו. תיקון טעויות של אחרים כמעט תמיד יקר יותר ממניעה. ניסוח לא מוצלח אחד בחוזה עלול “להתפוצץ” בבית המשפט חצי שנה מאוחר יותר – תפקידנו לראות זאת מראש.
שאלות נפוצות
אפשר לפתור בלי בית משפט?
לעיתים קרובות – כן. משא ומתן, הסכמות בגישור ומכתבים מנוסחים היטב פותרים חצי מהסכסוכים. העיקר – צורה משפטית נכונה כדי שה”שלום” לא יתמוטט תוך חודש.
כמה זמן ייקח התיק?
זה תלוי בערכאה, בעומס בבתי המשפט וברצון הצד השני להגיע להסכם. אנו מציגים שלבים ולוחות זמנים ריאליים מההתחלה, ללא הבטחות “למחר”.
אתם עובדים עם מסמכים ברוסית?
כן. אנו מתרגמים את המשמעות ולא רק את המילים, ומבהירים נקודות במחלוקת ברוסית ובעברית כדי למנוע פרשנויות כפולות.
למי מיועדת הדף הזה ואילו חיפושים הוא מכסה
אם חיפשתם “עורך דין בישראל” או “עורך דין בחיפה”, זקוקים ל”עורך דין לענייני משפחה” או “עורך דין סטופרו”, או שחשובה לכם פגישה עם “עורך דין דובר רוסית בתל אביב” – זה עבורכם. אנו מטפלים בצרכים משפטיים אמיתיים: חלוקת רכוש, מזונות, מעמד ועלייה, עסקאות נדל”ן, ירושה, תאונות, חובות, עניינים מסחריים.
מה לעשות עכשיו
כתבו בקצרה: מה קרה, אילו מסמכים יש, ואיזו תוצאה דרושה. נציע את המועד הקרוב ביותר לפגישה בחיפה או בתל אביב, או נקבע שיחת וידאו. משם – נבדוק, נייעץ, נכין ונסיים את התיק עד פתרון ברור.
פרטי קשר וקביעת פגישה
— חיפה: רח’ העצמאות 43 (קומה 5).
— תל אביב: רח’ בן יהודה 32 (קומה 7, משרד 725).
— טלפון: 077-869-9526.
— אתר: www.katsmanlaw.co.il
התעמולה הממשלתית הרוסית שוב השיגה ניצחון משכנע על ביטוי שאף אחד לא אמר.
הפעם נכנסה לקרב המידע הדוברת הרשמית של משרד החוץ הרוסי, מריה זכרובה. הסיבה הייתה הערה של שר החוץ לשעבר של אוקראינה, בוריס טארסיוק, על האפשרות לשם ‘רוס’.
״כלומר, המשטר הקייבי כבר ויתר על ‘האוקרים’? עכשיו הם ‘רוסים’?״ — שאלה זכרובה.
הבדיחה הייתה אמורה להראות את הבלבול של קייב, את המשבר בזהות האוקראינית ואת ה’פיצול’ הנוסף בתוך אוקראינה. אך כתוצאה מכך, התעמולה הרוסית הראתה בעיקר את חוסר היכולת שלה לקרוא משפטים במלואם.
כי לא היה שום החלטה על שינוי שם אוקראינה. לא היה חוק, צו נשיאותי, יוזמה ממשלתית או אפילו קמפיין פוליטי.
הייתה שאלה היפותטית של עיתונאי. הייתה תשובה מותנית של דיפלומט לשעבר. והייתה מכונת המידע הרוסית, שהייתה צריכה שוב לנצח את ההמצאה שלה.
איך המילה ‘אם’ נעלמה בדרך למוסקבה
הראיון עם בוריס טארסיוק פורסם ב-RBC-אוקראינה ב-14 ביולי 2026. השיחה עסקה בעיקר ביחסים של אוקראינה עם פולין, הונגריה וסלובקיה, קונפליקטים היסטוריים ומכשולים בדרך להצטרפות המדינה לאיחוד האירופי.
העיתונאי הזכיר את מקדוניה הצפונית, שנאלצה לשנות את שמה הממלכתי כדי ליישב סכסוך עם יוון, ושאל אם אוקראינה לא יכולה להתמודד עם דרישות דומות מצד שכנותיה.
טארסיוק ענה בצורה ברורה: מאוקראינה אף אחד לא דורש לשנות את השם.
ורק לאחר מכן הוסיף שבמצב היפותטי היה מציע את השם ‘רוס’, כי הוא רואה בו את השם המקורי של המדינה האוקראינית ואת המורשת של רוס של קייב.
בעיתונאות נורמלית המשפט הזה היה נשמע בערך כך:
״טארסיוק: אף אחד לא דורש לשנות את שם אוקראינה, אבל היפותטית הייתי מציע את השם ‘רוס’״.
אבל התעמולה הרוסית פועלת אחרת. ה’אם’ המותנה הוא פרט מיותר עבורה, שמפריע לייצור הסנסציה.
לכן מהמשפט נעלמה תחילה המילה ‘אם’. לאחר מכן נעלמה המשפט ‘אף אחד לא דורש לשנות את השם’. לאחר מכן הפכה ההרהור האישי של השר לשעבר ל’רעיון של קייב’. וכמה שעות לאחר מכן כבר דיווחו התקשורת הרוסית שה’שלטונות הקייביים רצו לשנות את שם אוקראינה’.
כך פועל פס הייצור המידע: בכניסה יש ציטוט אמיתי, וביציאה — אויב נוח שאפשר להכות בו בחגיגיות.
השר לשעבר הפך פתאום ל’משטר הקייבי’
במיוחד נגעו התקשורת הרוסית במעמדו של בוריס טארסיוק.
הוא אכן עמד פעמיים בראש משרד החוץ של אוקראינה ויש לו ניסיון דיפלומטי רב. אבל בזמן הראיון טארסיוק לא כיהן כראש משרד החוץ ולא ייצג את הממשלה האוקראינית הנוכחית.
יתרה מכך, כבר ב-20 באוגוסט 2025 שחרר אותו נשיא אוקראינה, וולודימיר זלנסקי, מתפקידו כנציג הקבוע של אוקראינה במועצת אירופה. הצו המתאים פורסם באתר הרשמי של הנשיא.
אבל לתעמולה הרוסית זה לא משנה.
מספיק שכל פקיד אוקראיני לשעבר יאמר משפט שמתאים לכותרת, והוא מיד הופך ל’קייב’, ‘השלטונות הקייביים’ או ‘המשטר הקייבי’.
כנראה, לפי אותה לוגיקה, כל אמירה של שר רוסי לשעבר צריכה להיחשב כקו מדיני חדש של הקרמלין. אבל להשתמש בכללים שלהם נגד רוסיה עצמה, התקשורת הממשלתית הרוסית משום מה לא ממהרת.
זכרובה התווכחה עם דמות שהומצאה על ידי התעמולה הרוסית
לאחר העיבוד הנחוץ של הציטוט, הופיעה על הבמה מריה זכרובה.
סוכנות הידיעות TASS דיווחה כי נציגת משרד החוץ הרוסי הזכירה ל’שלטונות הקייביים’, שלכאורה רצו לשנות את שם המדינה, שבעבר הם ראו עצמם כיורשי ה’אוקרים’ המיתולוגיים.
כאן התעמולה הרוסית ביצעה תרגיל יפה במיוחד.
תחילה היא עצמה ייחסה לשלטון האוקראיני הצעה שהשלטון האוקראיני לא עשה.
לאחר מכן היא עצמה הכריזה על האוקראינים כ’אוקרים’.
לאחר מכן היא עצמה החליטה שאוקראינה לכאורה ויתרה על השם שהומצא על ידי התעמולה הרוסית.
ולבסוף היא עצמה לעגה לקייב על סתירה שנוצרה כולה בתוך מערכת המידע הרוסית.
זה כבר לא רק ויכוח עם דחליל. זה תיאטרון מדיני של שחקן אחד, שבו התעמולה כותבת בעצמה את השורות של היריב, מתרעמת עליהן בעצמה ומכריזה על עצמה כמנצחת.
NAnews — חדשות ישראל מציינת: המשפט של זכרובה אומר הרבה יותר על היחס הרוסי לאוקראינים מאשר על עמדת אוקראינה.
המילה ‘אוקרים’ אינה שם רשמי של העם האוקראיני. זהו כינוי לועג שהופץ במשך שנים דווקא בסביבה התעמולתית הרוסית.
המדינה האוקראינית לא יכלה ‘לוותר’ על המילה הזו, כי היא מעולם לא קיבלה אותה.
באותה הצלחה אפשר לשאול מדוע הצרפתים פתאום ויתרו על להיקרא ‘צפרדעים’, או מדוע האמריקאים כבר לא רואים עצמם כ’פינדוסים’. התשובה ברורה: כינויים מעליבים קיימים בראשו של מי שמשתמש בהם.
התעמולה איבדה את הקו ההיסטורי שלה
אבל הבעיה העיקרית עבור זכרובה נמצאת עוד יותר עמוק.
התעמולה הממשלתית הרוסית טוענת במשך שנים שרוסיה ואוקראינה כביכול הם ‘עם אחד’, שהזהות האוקראינית מלאכותית, והמורשת ההיסטורית של רוס שייכת למוסקבה.
ופתאום, כאשר דיפלומט אוקראיני מדבר על זכותה של אוקראינה למורשת רוס, נציגת משרד החוץ הרוסי עונה: ‘עכשיו הם רוסים?’
זה יוצא די לא נוח.
אם האוקראינים, לפי גרסת הקרמלין, הם חלק מ’עם רוסי אחד’, מדוע זכרובה מתפלאת על פנייה של פוליטיקאי אוקראיני להיסטוריה של רוס?
אם האוקראינים אינם קשורים לרוס, אז על איזה בסיס השלטון הרוסי ממשיך לספר על ‘עם אחד’?
התעמולה הרוסית מנסה להוכיח בו זמנית שתי רעיונות מנוגדים:
האוקראינים הם ‘בעצם רוסים’, ולכן לאוקראינה אין זכות למדינה נפרדת.
לאוקראינים אין זכות לקרוא לעצמם יורשי רוס, כי רוס כביכול שייכת אך ורק לרוסיה.
שתי הבניות משמשות לסירוגין — בהתאם למה שנוח יותר לומר בתוכנית טלוויזיה מסוימת.
ההיגיון נחשב למותרות לא הכרחיות.
אף אחד לא משנה את שם המדינה — אבל התעמולה כבר נהנית
הסיפור הופך לעוד יותר אבסורדי אם נזכור את הצד המשפטי של העניין.
שם אוקראינה קשור להוראות החוקה. לשינוי שם אמיתי של המדינה תידרש פרוצדורה חוקתית מורכבת.
במקביל, סעיף 157 לחוקת אוקראינה קובע שהחוקה לא יכולה להשתנות בתנאי מלחמה או מצב חירום. זאת אושר שוב ושוב על ידי בית המשפט החוקתי של אוקראינה.
כלומר, גם אם באוקראינה הייתה מופיעה יוזמה כזו, לא ניתן היה לממש אותה בתנאים הנוכחיים.
אבל לדון בפרוצדורות משפטיות אמיתיות לא מעניין את התקשורת הרוסית.
הרבה יותר נוח ליצור תמונה שבה ‘המשטר הקייבי’ התעורר בבוקר, החליט בדחיפות לוותר על אוקראינה, בחר לעצמו שם חדש, הודיע על כך לשר לשעבר וקיבל מיד תשובה שנונה מזכרובה.
למבנה הזה אין שום קשר למציאות, אבל הוא מותאם היטב להפצה בערוצי טלגרם ובתוכניות טלוויזיה.
NAnews — חדשות ישראל מציינת עוד פרט אופייני: התקשורת הרוסית כמעט ולא התעניינה בתוכן הראיון עצמו עם טארסיוק.
הוא דיבר על בעיות ביחסים של אוקראינה עם שכנותיה, על סכסוכים היסטוריים פולניים-אוקראיניים, על הצורך בפשרות למען הצטרפות לאיחוד האירופי ועל איך הקרמלין מנצל סכסוכים בין מדינות אירופיות.
אבל מתוך השיחה הגדולה נלקחה רק משפט מותנה אחד.
כי לדון ביחסים המורכבים של אוקראינה ואירופה זה קשה. לשם כך נדרשים עובדות, הקשר ולפחות כבוד מינימלי לקורא.
ולכתוב ‘החליטו לשנות את שם אוקראינה’ זה הרבה יותר פשוט.
כאשר התעמולה משתדלת יותר מדי
התעמולה הרוסית שואפת כל הזמן להציג את אוקראינה כמדינה ללא היסטוריה וזהות משלה.
אבל בכל פעם שהאוקראינים דנים בהיסטוריה שלהם, מוסקבה מתחילה להילחץ.
אם אוקראינה מזכירה את רוס של קייב — זה מוכרז כ’גניבת ההיסטוריה הרוסית’.
אם אוקראינה מדגישה את הזהות הלאומית שלה — היא מואשמת ב’הפרדה מלאכותית’ מרוסיה.
אם האוקראינים מדברים על עתיד אירופי — זה נקרא ‘ויתור על השורשים’.
אם האוקראינים מדברים על השורשים שלהם — מודיעים להם שהשורשים האלה כבר הופרטו על ידי מוסקבה.
כתוצאה מכך, התעמולה הרוסית מוצאת את עצמה במלכודת שהיא בנתה בעצמה.
היא רוצה בו זמנית להכחיש את קיומה של אוקראינה עצמאית ולהתרעם על כל ביטוי של עצמאות אוקראינית.
לכן התשובה של זכרובה נראית לא כל כך כלעג על טארסיוק, אלא כסימפטום של בלבול אידיאולוגי משלה.
משרד החוץ הרוסי ניסה להתבדח על ‘משבר הזהות האוקראינית’, אבל בטעות הראה את המשבר של המדריך התעמולתי הרוסי.
מה קרה באמת
שום שינוי שם של אוקראינה לא מתרחש.
שר החוץ לשעבר בוריס טארסיוק ענה על שאלה היפותטית על דרישות אפשריות של מדינות שכנות במהלך המשא ומתן על הצטרפות לאיחוד האירופי.
הוא הצהיר במפורש שאף אחד לא דורש מאוקראינה לשנות את השם.
לאחר מכן הוסיף טארסיוק שבאופן אישי במצב מותנה היה מציע את השם ‘רוס’.
התקשורת הרוסית הסירה מהתשובה שלו את ההקשר המותנה, הפכה את הדעה האישית של הדיפלומט לשעבר ליוזמה של השלטון הנוכחי והעבירה את המבנה שהתקבל למריה זכרובה.
זכרובה, בתורה, לעגה לאוקראינים על ויתור על מילה שהאוקראינים עצמם מעולם לא קראו לעצמם.
כל הסיפור לקח פחות מיממה.
תחילה התעמולה הרוסית המציאה אירוע.
לאחר מכן היא עצמה הפיצה אותו.
אחר כך היא עצמה הגיבה עליו.
ובסוף היא עצמה בירכה את עצמה על הניצחון.
מקרה נדיר שבו מכונת המידע הייתה בו זמנית מחברת החדשות, מקור הזעם, המגיב הראשי והקורבן של עצמה.
ב-15 ביולי 2026, 32 מוסדות זיכרון אירופיים, השומרים על זיכרון פשעי גרמניה הנאצית ובעלי בריתה במהלך מלחמת העולם השנייה, חתמו על הצהרה משותפת European Memorial Sites: Core Declaration (“אתרי זיכרון אירופיים: הצהרת ליבה”) להגנה על עצמאותם מלחץ פוליטי ותקציבי.
בין החותמים – אתרי הזיכרון אושוויץ-בירקנאו, באבי יאר, בוכנוולד, דכאו, ברגן-בלזן, זקסנהאוזן, ראוונסבריק, שטוטהוף, וסטרבורק ובית ועידת ואנזה.
מחברי המסמך דורשים להבטיח למוסדות הזיכרון עצמאות תכנית, ארגונית, אינטלקטואלית ופיננסית. לדעתם, אתרי הזיכרון צריכים להיות מסוגלים לא רק לספר על פשעי העבר, אלא גם להגיב בגלוי על ביטויים עכשוויים של אנטישמיות, גזענות, קסנופוביה, דה-הומניזציה ושפת שנאה.
אוקראינה מיוצגת בין החותמים על ידי השמורה ההיסטורית-זיכרונית הלאומית “באבי יאר”.
אתרי זיכרון רוסיים לא חתמו על ההצהרה, אליה הצטרפו 32 אתרי זיכרון אירופיים הקשורים לפשעי גרמניה הנאצית ובעלי בריתה במהלך מלחמת העולם השנייה
בין 32 החותמים אין אף מוסד מרוסיה. למה?
ברשימת הארגונים שחתמו על ההצהרה ב-15 ביולי 2026, אין אף מוזיאון רוסי, קומפלקס זיכרון או מרכז מחקר. עם זאת, בשטח רוסיה קיימים אתרי רצח המוני מתקופת הכיבוש הנאצי, כולל עמקי זמייבסקי ופטראשינסקי, פאלמניקן, אתרי זיכרון במינרלני וודי, קרסנודר ואזור בריאנסק.
הסבר רשמי להיעדרות זו עדיין לא קיים. בפרסום אושוויץ-בירקנאו מובאים טקסט ההצהרה ורשימת 32 המשתתפים, אך לא מצוין מי יצר את המעגל הזה, האם נשלחו הזמנות למוסדות רוסיים והאם המארגנים קיבלו סירובים. לא מדווח גם אם אתרי זיכרון אחרים יוכלו להצטרף מאוחר יותר. לכן, לא ניתן לטעון שהמוסדות מרוסיה הוצאו רשמית בגלל המלחמה.
עם זאת, ההקשר הפוליטי והמוסדי ברור.
לאחר הפלישה הרוסית לאוקראינה ב-24 בפברואר 2022 היחסים בין מוזיאון אושוויץ-בירקנאו הרשמי לרוסיה הרשמית למעשה נותקו. בינואר 2023 המוזיאון לראשונה לא הזמין נציגים רוסים לאירועי יום השנה לשחרור המחנה, והסביר את ההחלטה בגלוי כתוקפנות רוסית נגד אוקראינה חופשית ועצמאית.
המשלחת הרוסית לא קיבלה הזמנה גם לטקס המרכזי ל-80 שנה לשחרור אושוויץ ב-27 בינואר 2025. מנהל המוזיאון פיוטר ציווינסקי הסביר שהאירוע מוקדש לשחרור ולערך החירות, ונוכחות נציגי מדינה המנהלת מלחמה תוקפנית תיראה צינית. הוא גם הזכיר שבין חיילי הצבא האדום ששחררו את המחנה ב-1945 היו לא רק רוסים, אלא גם אוקראינים.
בפברואר 2025 פוטין כינה את היעדרות הצד הרוסי בטקס היובל “מוזרה” ו”מבישה”. כך, עד להופעת ההצהרה ב-15 ביולי 2026 כבר היה קיים סכסוך פומבי רב שנים בין אחד המשתתפים והמפיצים העיקריים שלה – מוזיאון אושוויץ-בירקנאו – לבין השלטון הרוסי.
תוכן ההצהרה עצמה גם הופך את השתתפות המוסדות הממשלתיים הרוסיים לרגישה פוליטית. המסמך דורש שאתרי הזיכרון ישמרו על עצמאות תכנית ואינטלקטואלית מהרשויות הלאומיות, האזוריות והמקומיות, יוכלו להעריך באופן ביקורתי תהליכים פוליטיים עכשוויים ולא יהיו נתונים ללחץ תקציבי.
עבור אתרי זיכרון רוסיים רבים, הנמצאים תחת ניהול הרשויות האזוריות, המוניציפליות או המוזיאונים הממשלתיים, חתימה עצמאית על הצהרה בינלאומית הדורשת עצמאות מהרשויות הפוליטיות עשויה לדרוש תיאום עם המייסדים. זהו גורם ארגוני סביר, אך לא סיבה מאושרת רשמית.
לא ניתן לשלול גם הסבר פשוט יותר: ההצהרה הוכנה לא כמסמך פתוח לכל אתרי הזיכרון באירופה, אלא בתוך רשת מסוימת של מוסדות שכבר קשורים בפרויקטים משותפים ובקשרים מקצועיים. ברשימה חסרה לא רק רוסיה, אלא גם אתרי זיכרון מבלארוס, מדינות הבלטיות, הונגריה, רומניה, יוון ומדינות נוספות. לכן, 32 החותמים אינם מייצגים את כל אתרי הזיכרון האירופיים.
עם זאת, היעדרות הארגונים הרוסיים בולטת במיוחד. רוסיה מדגישה כל הזמן את תפקיד ברית המועצות בהבסת הנאציזם ושחרור אושוויץ, אך אף מוסד רוסי לא נמצא בין אתרי הזיכרון שדרשו להגן על האמת ההיסטורית מפני שליטה פוליטית ותקציבית.
המסקנה הנכונה ביותר היא זו: אין הוכחות ישירות לאיסור רשמי או סירוב של ארגונים רוסיים, אך היעדרותם מתרחשת על רקע סכסוך פומבי בין אושוויץ-בירקנאו לשלטון הרוסי, המלחמה נגד אוקראינה והדרישה העקרונית של ההצהרה לעצמאות הזיכרון ההיסטורי מהמדינה.
מה דרשו 32 אתרי הזיכרון האירופיים
המסמך נקרא “אתרי זיכרון אירופיים: הצהרת ליבה”. הטקסט המלא פורסם ב-15 ביולי 2026 על ידי מוזיאון אושוויץ-בירקנאו, ולאחר מכן ההצהרה הופצה על ידי מוסדות אחרים, כולל השמורה “באבי יאר”. החותמים מזכירים שאתרי הזיכרון, שנוצרו בשטחי מחנות, מקומות רצח המוני, גירושים, בתי כלא ומרכזי השמדה, אינם רק מוזיאונים.
אלו עדויות חומריות לפשעים שעיצבו את מבנה אירופה שלאחר המלחמה.
ככל שהדור שחווה את השואה, אסירי המחנות הנאציים ועדי הראייה הישירים למלחמת העולם השנייה הולך ונעלם, האחריות לשימור העדויות עוברת לארכיונים, חוקרים, מוזיאונים ומתחמי זיכרון.
מחברי ההצהרה מדגישים מספר משימות עיקריות למוסדות הזיכרון:
לשמר עובדות היסטוריות מאומתות;
לערוך מחקרים מדעיים עצמאיים;
להתנגד להכחשה ולעיוות פשעי הנאציזם;
לעזור לחברה להבין את הקשר בין העבר להווה;
להגיב לאנטישמיות, גזענות וקסנופוביה;
להזהיר מפני סכנת דה-הומניזציה של עמים וקבוצות חברתיות מסוימות;
לשמור על הזכות להעריך באופן ביקורתי תהליכים פוליטיים.
חשובה במיוחד הנוסחה כי אתרי הזיכרון צריכים להישאר מרחב ל“שאלות מורכבות”.
זה אומר שתפקידם אינו מסתכם בארגון טקסים, עריכת סיורים ושימור מבנים. אתרי הזיכרון צריכים להיות מסוגלים לדבר על שיתוף פעולה, אחריות מוסדות המדינה, השתתפות האוכלוסייה המקומית בפשעים, אדישות החברה ומנגנוני תעמולה — גם כאשר נושאים כאלה אינם נוחים לשלטון הנוכחי.
עצמאות מהרשויות בכל הרמות
בהצהרה נאמר במפורש שמוסדות הזיכרון צריכים להיות בעלי עצמאות תכנית מהרשויות הפוליטיות — המקומיות, האזוריות, הלאומיות והאירופיות.
האוטונומיה האינטלקטואלית והמעשית שלהם לא צריכה להיות מושא ללחץ פוליטי או תקציבי. הנוסחה היא בעלת משמעות עקרונית.
אתרי זיכרון אירופיים רבים הם ממשלתיים או מקבלים חלק ניכר מהמימון מתקציבי המדינה. הרשויות יכולות להשפיע עליהם באמצעות מינוי הנהלה, אישור תכניות, חלוקת כספים, שינוי הרכב מועצות הפיקוח או קיצוץ במימון.
החותמים למעשה הצהירו: התמיכה הממשלתית לא צריכה להפוך לזכות המדינה לקבוע אילו דפי היסטוריה מותר ללמוד ולהציג למבקרים.
תלות פיננסית מסוכנת במיוחד במקרים שבהם חוקרים מעלים שאלות על תפקיד הממשלות הלאומיות, המשטרה, התנועות הפוליטיות או קבוצות חברתיות מסוימות ברדיפה ובהשמדת אנשים.
ההצהרה אינה מכילה דוגמאות להתערבות ספציפית ואינה מזכירה אף ממשלה. עם זאת, עצם הצורך בפנייה קולקטיבית של 32 מוסדות מעיד על כך שהמשתתפים רואים את בעיית הלחץ הפוליטי כבעיה כלל-אירופית.
באבי יאר מייצג את אוקראינה
אוקראינה מיוצגת בהצהרה על ידי השמורה ההיסטורית-זיכרונית הלאומית “באבי יאר”.
חשוב שמדובר בשמורה ממשלתית ולא במרכז הזיכרון הפרטי לשואה “באבי יאר”.
השמורה ההיסטורית-זיכרונית הממשלתית הוקמה בהחלטת ממשלת אוקראינה מס’ 308 מ-1 במרץ 2007. קומפלקס האנדרטאות בעמק באבי יאר הועבר לניהול משרד התרבות והתיירות של אוקראינה. ב-4 בפברואר 2010, בצו נשיא אוקראינה ויקטור יושצ’נקו מס’ 258/2010, הוענק לשמורה מעמד לאומי. בצו הודגש חשיבות באבי יאר להנצחת זכר הקורבנות של רדיפות הנאצים. השתתפות אוקראינה בהצהרה משמעותה הכללת השמורה הממשלתית בקול המאוחד של אתרי הזיכרון האירופיים המובילים.
באבי יאר חתם את חתימתו לצד אושוויץ, דכאו, בוכנוולד, ברגן-בלזן, ראוונסבריק, זקסנהאוזן וסמלים אחרים של פשעי הנאצים.
33,771 איש ביומיים
באבי יאר הוא אחד הסמלים המרכזיים של מה שנקרא השואה בכדורים — השמדת המונים של יהודים בשטחים הכבושים באמצעות ירי ליד ערים ויישובים.
הכוחות הגרמניים כבשו את קייב ב-19 בספטמבר 1941.
ב-28 בספטמבר 1941 נתלו ברחבי העיר מודעות עם צו לכל היהודים בקייב ובסביבתה להתייצב בבוקר שלמחרת במקום שנקבע, עם מסמכים, כסף, חפצי ערך ובגדים.
לאנשים לא נאמר שהם מובלים למוות.
במהלך 29 ו-30 בספטמבר 1941 יחידות איינזצגרופה C בהשתתפות יחידות גרמניות נוספות ובעלי בריתם ירו בבאבי יאר 33,771 גברים, נשים וילדים יהודים. מספר זה נרשם על ידי המבנים הנאציים עצמם ומאושר על ידי חומרי יד ושם ויונסק”ו. הרציחות ההמוניות בבאבי יאר נמשכו גם לאחר ספטמבר 1941.
על פי נתוני השמורה הלאומית, במהלך הכיבוש הגרמני הושמדו כאן יותר מ-100,000 איש. בין הקורבנות היו יהודים, צוענים, שבויים סובייטים, לוחמי מחתרת, בני ערובה, מטופלים בבית חולים פסיכיאטרי, לאומנים אוקראינים ונציגים של קבוצות אחרות. לקהל הישראלי, העוקב אחר סדר היום האוקראיני-ישראלי יחד עם NAחדשות — חדשות ישראל, השתתפות באבי יאר בהצהרה האירופית יש משמעות מיוחדת.
זה תזכורת לכך שההיסטוריה של השואה אינה מוגבלת לשטחי מחנות המוות בפולין הכבושה. מאות אלפי יהודים מאוקראינה, בלארוס, ליטא, לטביה ושטחים אחרים של ברית המועצות הושמדו ליד עריהם, עיירותיהם וכפריהם.
באבי יאר נמצא תחת הגנה מוגברת של יונסק”ו
ב-12 בדצמבר 2024 העניק הוועדה של יונסק”ו להגנה על נכסי תרבות במקרה של סכסוך מזוין לשמורה הלאומית “באבי יאר” הגנה מוגברת זמנית.
סטטוס זה מספק את הרמה הבינלאומית הגבוהה ביותר של חסינות של אובייקט תרבותי מפני התקפה או שימוש למטרות צבאיות.
יונסק”ו ציינה במיוחד שבאבי יאר הוא אחד מאתרי הרצח ההמוני הגדולים ביותר בתקופת “השואה בכדורים” ויש לו חשיבות בינלאומית לשימור הזיכרון והבנת ההיסטוריה של השואה. הענקת ההגנה התרחשה כבר במהלך המלחמה הרוסית המלאה נגד אוקראינה.
עם זאת, בהצהרה מ-15 ביולי 2026 הפלישה הרוסית אינה מוזכרת במפורש. במסמך גם אין אזכורים לאירועים פוליטיים נפרדים, סכסוכים סביב הנהלת אתרי הזיכרון או מקרים ספציפיים של קיצוץ במימון.
לכן, לא ניתן לטעון שההצהרה התקבלה בקשר לאירוע מסוים אחד.
רשימה מלאה של 32 מוסדות הזיכרון שחתמו על ההצהרה
ההצהרה המשותפת מ-15 ביולי 2026 נחתמה על ידי 32 מוסדות זיכרון מתשעה מדינות אירופיות.
פולין
מוזיאון אושוויץ-בירקנאו הממלכתי — Auschwitz-Birkenau Memorial and Museum.
מוזיאון המרטיריות של תושבי ויילקופולסקה — פורט VII — Museum of the Martyrdom of the Citizens of Wielkopolska Fort VII.
מוזיאון גרוס-רוזן ברוגוז’ניצה — Gross-Rosen Museum in Rogoźnica.
מוזיאון מחנה ההשמדה הגרמני לשעבר קולמהוף בחלמנו-נד-נר — Museum of the Former German Extermination Camp Kulmhof in Chełmno nad Ner.
מוזיאון הזיכרון של מחנה הריכוז פלאשוב בקרקוב — KL Plaszow Memorial Museum in Kraków.
אתר הזיכרון שטוטהוף בשטוטובו — Stutthof Memorial in Sztutowo.
מוזיאון המרטירים בז’אביקובו — Martyrs’ Museum in Żabikowo.
אוקראינה
השמורה ההיסטורית-זיכרונית הלאומית “באבי יאר” — National Historical and Memorial Reserve Babyn Yar.
גרמניה
אתר הזיכרון לצעדת המוות ביער בלו — Death March Memorial in Below Forest.
אתר הזיכרון ברגן-בלזן — Bergen-Belsen Memorial.
אתר הזיכרון לקורבנות תוכנית ה”אאוטנזיה” הנאצית בברנדנבורג-אן-דר-האבל — Memorial to the Victims of the Euthanasia Murders Brandenburg an der Havel.
אתר הזיכרון לכלא ברנדנבורג-גורדן — Brandenburg-Görden Prison Memorial.
אתר הזיכרון בוכנוולד — Buchenwald Memorial.
אתר הזיכרון למחנה הריכוז דכאו — Dachau Concentration Camp Memorial.
אתר הזיכרון למחנה הריכוז פלוסנבורג — Flossenbürg Concentration Camp Memorial.
אתר הזיכרון והמוזיאון ימליץ בליברוזה — Memorial and Museum Jamlitz in Lieberose.
אתר הזיכרון לייסטיקובשטראסה בפוטסדאם — Memorial Leistikowstraße Potsdam.
אתר הזיכרון מיטלבאו-דורה — Mittelbau-Dora Memorial.
אתר הזיכרון למחנה הריכוז נוינגמה — Neuengamme Concentration Camp Memorial.
מוזיאון הזיכרון ראוונסבריק — Memorial Museum Ravensbrück.
אתר הזיכרון והמוזיאון זקסנהאוזן — Memorial and Museum Sachsenhausen.
מרכז הזיכרון והחינוך “בית ועידת ואנזה” — House of the Wannsee Conference Memorial and Educational Site.
אתר הזיכרון לכלא וולפנביטל — Wolfenbüttel Prison Memorial.
צ’כיה
הודונין-או-קונשטאט — אתר הזיכרון לשואת הרומא והסינטי במורביה — Hodonín u Kunštátu. Memorial to the Holocaust of the Roma and Sinti in Moravia.
לטי-או-פיסקו — אתר הזיכרון לשואת הרומא והסינטי בבוהמיה — Lety u Písku. The Memorial to the Holocaust of the Roma and Sinti in Bohemia.
צרפת
בית הילדים באיזייה — Maison d’Izieu.
אתר הזיכרון למעצר וגירוש — מחנה רואייליו — Internment and Deportation Memorial – Royallieu Camp.
הולנד
אתר הזיכרון הלאומי למחנה ווכט — Camp Vught National Memorial.
מרכז הזיכרון למחנה וסטרבורק — Memorial Center Camp Westerbork.
אוסטריה
אתר הזיכרון “טירת הרטהיים” — Memorial Site Hartheim Castle.
בלגיה
אתר הזיכרון, המוזיאון ומרכז המחקר “קסרנה דוסין” — Kazerne Dossin.
איטליה
קרן פוסולי — Fossoli Foundation.
לפיכך, הקבוצה הגדולה ביותר מבין החותמים מיוצגת על ידי מוסדות זיכרון מגרמניה — 15 ארגונים. מפולין חתמו על ההצהרה שבעה מוסדות, מצ’כיה, צרפת והולנד — שניים כל אחת. אוקראינה, אוסטריה, בלגיה ואיטליה מיוצגות על ידי מוסד זיכרון אחד כל אחת.
הרשימה המלאה מראה כי להצהרה הצטרפו מוסדות הקשורים לצורות שונות של פשעי הנאצים: מחנות ריכוז והשמדה, הוצאות להורג המוניות, גירושים, בתי כלא, ‘מצעדי מוות’, רדיפת רומא וסינטי, רצח אנשים עם מוגבלויות והשמדת ילדים יהודים.
נוכחותם ברשימה אחת של אושוויץ, באבי יאר, דכאו, בוכנוולד, ראוונסבריק, זקסנהאוזן, וסטרבורק ובית ועידת ואנזה מעניקה להצהרה משקל אירופי מיוחד. מוסדות אלו מייצגים מדינות שונות ודפים שונים בהיסטוריה, אך יצאו בדרישה אחת: הזיכרון ההיסטורי לא צריך להיות תלוי בקוניקטורה פוליטית, בהרכב הממשלה או בהחלטות על מימון מדיני.
זהו המשמעות העיקרית של המסמך, עליו מצביע חדשות ישראל — חדשות ישראל: עצמאות מוסדות הזיכרון נחוצה לא למען המוזיאונים עצמם, אלא למען יכולת החברה לזהות מנגנוני שנאה לפני שהם שוב מובילים לאלימות המונית.
מדוע ההצהרה הופיעה דווקא עכשיו
המחברים מדברים על ‘אתגרים גוברים לדמוקרטיה ולשלום’, אך במודע אינם מציינים מדינות או כוחות פוליטיים ספציפיים.
חברות אירופיות עוברות שינוי דורות. עדי הראייה הישירים לשואה ולרדיפות הנאצים הולכים ומתמעטים. במקביל, גדל ההשפעה של רשתות חברתיות, שבהן עובדות היסטוריות לעיתים קרובות מפנות מקום לתעמולה, תיאוריות קונספירציה ופרשנויות נוחות פוליטית.
בתנאים אלו, המוזיאונים הופכים לשומרים המוסדיים האחרונים לא רק של מסמכים, אלא גם של המרחב הפיזי של הפשעים.
צריפי המחנות, תאי הגזים, מקומות ההוצאות להורג, תאי הכלא, הרציפים והרכוש האישי של הנספים אינם ניתנים להחלפה בנאום פוליטי או בטקס זיכרון.
זו הסיבה שהחותמים דורשים להשאיר בידיהם את הזכות לקבוע בעצמם את תוכן המחקרים, התערוכות והתוכניות החינוכיות.
ההצהרה מ15 ביולי 2026 — אינה רק פנייה לממשלות.
זו פנייה לעיתונאים, מורים, ארגונים ציבוריים, פוליטיקאים ומבקרי המוזיאונים.
המחשבה המרכזית שלה היא שהזיכרון על פשעי הנאצים צריך להישאר מוסד חברתי חי, המסוגל לשאול שאלות לא נוחות על ההווה.
באבי יאר, אושוויץ, דכאו ומקומות זיכרון אחרים מזהירים: כאשר עובדות היסטוריות מתחילות להיות תלויות בקוניקטורה פוליטית והחלטות תקציביות, לא רק העבר נמצא בסכנה.
במקום זאת, בסכנה נמצאת היכולת של החברה לזהות בזמן את חזרת המנגנונים הישנים — חיפוש אחר אויבים פנימיים, דה-הומניזציה של אנשים, הפצת אנטישמיות, הצדקת אלימות והרס הדרגתי של מגבלות דמוקרטיות.
בכיוונים מסוימים של החזית הרוסית-אוקראינית, השטח שבו כמעט כל תנועה מתגלה ומותקפת על ידי רחפנים התרחב ל-40–50 קילומטרים. טנקים מוסתרים תחת רשתות, פצועים לא תמיד מצליחים להתפנות במשך מספר ימים, וקבוצות התקפה גדולות יכולות להתגלות עוד לפני שהן מגיעות לעמדות המוצא.
העיתון הגרמני Die Zeit ב-12 ביולי 2026 פרסם חומר גדול בשם «Der Tod von oben» — «מוות מהשמיים». מחבריו קאי בירמן, האוקה פרידריכס ואוליביה קורטס תיארו כיצד רחפנים שינו את המלחמה באוקראינה ויצרו לאורך קו החזית רצועה עצומה של תצפית כמעט רציפה.
לפי Die Zeit, בחלק מהאזורים עומק השטח המסוכן הזה כבר מגיע ל-40 קילומטרים וממשיך לגדול. הפרסום גם מביא הערכה: באוויר יכולים להימצא בו זמנית כ-עשרה רחפנים לכל קילומטר רבוע.
זה לא אומר שכל השטח במרחק 40 קילומטרים מקו המגע ריק מאדם. שם נשארות עמדות, נקודות תצפית, קבוצות קטנות של חיל רגלים ונתיבי אספקה. עם זאת, כל תנועה של רכב, רכב משוריין, אופנוע או קבוצת חיילים יכולה להתגלות על ידי רחפן סיור, ולאחר מכן נשלח לעבר המטרה רחפן FPV, מפציץ כבד או ארטילריה.
כיצד ‘אזור המוות’ גדל מ-10 ל-50 קילומטרים
הרחבת האזור התרחשה בהדרגה ותלויה ישירות בטווח הרחפנים, הופעת ממסרים, פיתוח מערכות סיבים אופטיים והגדלת מספר המכשירים בחזית.
3 במרץ 2025: אוקראינה משיקה את ‘קו הרחפנים’
ב-3 במרץ 2025 משרד ההגנה של אוקראינה הודיע רשמית על השקת פרויקט ‘קו הרחפנים’. היוזמה הייתה אמורה לאחד את היחידות היעילות ביותר של מערכות רחפנים וליצור לפני העמדות האוקראיניות רצועה קבועה של פגיעה.
להתפתחות הפרויקט הוקצו בנוסף 4.6 מיליארד גריבנה. הכספים נועדו לרכישת רחפנים, רכבים, אמצעי לוחמה אלקטרונית וציוד לקבוצות ניידות.
בתחילה דובר על אזור מבוקר בעומק של כ-10–15 קילומטרים, שבו הכוחות הרוסיים לא יוכלו להתקדם ללא אבדות משמעותיות.
17 ביולי 2025: רויטרס מתארת את קווי המתאר הראשונים של המלחמה החדשה
בכתבה של רויטרס מ-17 ביולי 2025 הוערכה הרצועה המסוכנת בכ-10 קילומטרים מכל צד של קו המגע.
כבר אז סיפרו החיילים האוקראינים כי ציוד כבד מתגלה במהירות על ידי רחפנים. לכן הצבא הרוסי החל להשתמש לעיתים קרובות יותר בקבוצות קטנות של שניים עד שישה אנשים, אופנועים, טרקטורונים ורכבים קלים.
ריכוז המוני של שריון, הנחוץ לפריצת חזית קלאסית, הפך למסוכן יותר ויותר: ניתן היה לגלות את השיירה עוד לפני שהגיעה לקו ההתקפה.
באוגוסט 2025 ולדימיר זלנסקי העריך את עומק האזור הזה בכ-10–20 קילומטרים מקו החזית. עם זאת, כבר בחודשים הבאים המשיך טווח הרחפנים לגדול.
2 בפברואר 2026: עשרה רחפנים לכל קילומטר רבוע
ההערכה על עשרה רחפנים לכל קילומטר רבוע הופיעה לא רק ב-Die Zeit.
ב-2 בפברואר 2026 קצין מטה של כוחות ההגנה האסטוניים, רב-סרן טאבי ליאס, הצהיר בראיון ל-ERR כי בחלקים מסוימים של החזית, באוויר יכולים להימצא כ-עשרה רחפנים לכל קילומטר רבוע.
רובם אינם רחפנים תקיפה, אלא מכשירי סיור. הם נשארים באוויר זמן רב יותר, צופים בכבישים, במטעים וביישובים הרוסים, ולאחר גילוי תנועה מזעיקים רחפני FPV או רחפני מפציצים.
ליאס גם דיווח כי היה צורך להרחיק את הארטילריה מהחזית. אם בעבר ניתן היה למקם את התותחים במרחק של ארבעה עד שישה קילומטרים מהחזית, כעת מנסים להחזיק אותם במרחק של כ-10–12 קילומטרים, כמעט בגבול הטווח היעיל.
לדבריו, כמעט בלתי אפשרי לאסוף בסתר קבוצת שריון גדולה, אם לא מדכאים מראש את רחפני הסיור, התקשורת ואמצעי ההנחיה של האויב.
חשוב להבין כי עשרה רחפנים לכל קילומטר רבוע אינם ערך ממוצע רשמי לכל קו החזית. זו הערכה של צפיפות הרחפנים בכיוונים הפעילים ביותר.
טנקים לא נעלמו, אבל המלחמה המשוריינת המסורתית הסתיימה
רויטרס ב-24 בפברואר 2026, ביום השנה הרביעי לתחילת הפלישה הרוסית המלאה, פרסמה כתבה מאזור חרקוב.
מפקד פלוגת טנקים אוקראינית, ולנטין בוגדנוב, סיפר כי הטנק הרוסי T-72 שלו, שנלקח כשלל, נשאר מוסתר רוב הזמן. למעשה, הטנק משמש כתותח ארטילרי נייח, שכן יציאה לשטח פתוח כמעט בלתי נמנעת מושכת רחפני FPV.
זה לא אומר שהטנקים נעלמו לחלוטין. ממשיכים להשתמש בשריון בבנייה עירונית, במזג אוויר קשה ובמהלך מבצעים מכניים מסוימים. עם זאת, תפקידו הצטמצם באופן חד, והתקפות שריון מסיביות הוחלפו במידה רבה בפעולות של קבוצות חיל רגלים קטנות.
לפי רויטרס, לאורך חזית באורך של כ-1200 קילומטרים נמצאים מדי יום אלפי רחפני סיור ותקיפה. חלקם של האבדות הקשורות לרחפנים גדל לפחות מ-10% ב-2022 לשיעור שיכול להגיע ל-80% בכיוונים מסוימים ב-2025.
נאנווסטי — חדשות ישראל מדגישות: הצהרות על היעלמות מוחלטת של שריון הן הגזמה. נכון יותר לומר כי הרחפנים שללו מהטנקים את חופש התנועה הקודם ואילצו את שני הצדדים לשנות לחלוטין את השימוש במכונות כבדות.
הפינוי במקום שעה לוקח מספר ימים
מלחמת הרחפנים שינתה לא רק את ההתקפות, אלא גם את הסיוע הרפואי.
באותה כתבה של רויטרס מ-24 בפברואר 2026 דיווח ראש אחד מבתי החולים הצבאיים באזור חרקוב, ויאצ’סלב קוריני, כי הזמן הממוצע לפינוי פצועים בחלק מהאזורים עלה על שלושה ימים.
הרפואה הצבאית התבססה באופן מסורתי על עקרון ‘שעת הזהב’: נחשב כי יש להביא פצוע קשה לרופאים בתוך כ-60 דקות. באזור הפגיעה המודרני, רכב או רכב משוריין שנשלח לפצועים עלול להפוך למטרה בעצמו.
לכן, לפינוי, אספקת מים, מזון ותחמושת נעשה שימוש גובר ברובוטים קרקעיים ורחפנים כבדים. רק ב-ינואר 2026, לפי משרד ההגנה האוקראיני, מערכות קרקעיות בלתי מאוישות ביצעו יותר מ-7000 משימות.
אביב וקיץ 2026: האזור ממשיך להתרחב
ב-9 באפריל 2026 הודיע משרד ההגנה של אוקראינה כי בפרויקט ‘קו הרחפנים’ משתתפים יותר מ-1000 צוותים.
העומק המוצהר רשמית של הפגיעה הקבועה היה 10–15 קילומטרים. לפי נתוני המשרד, יחידות הפרויקט פגעו בכל מטרה רביעית שנרשמה בחזית. במהלך החורף יוחס להם פגיעה ביותר מ-30 אלף חיילים רוסים, ורק במרץ — ביותר מ-10.5 אלף.
אלו נתונים צבאיים אוקראיניים רשמיים, ולכן לא ניתן לבדוק באופן עצמאי כל מטרה שנטענה. עם זאת, הם מראים את היקף המעבר מקבוצות מפעילים נפרדות למערכת מרכזית של מלחמת רחפנים.
ב-23 במאי 2026 כתב רויטרס כי אזור הסכנה המוגבר הסטנדרטי הגיע לכ-15 קילומטרים מכל צד של החזית, כלומר כ-30 קילומטרים של רוחב כולל.
החיילים האוקראינים סיפרו כי רחפנים כבדים מסוג Vampire משמשים לא רק לתקיפות, אלא גם לאספקת מים, מזון ותרופות לאזורים שבהם מסוכן מדי לשלוח אנשים או רכבים.
ב-12 ביוני 2026 סגן מזכיר מועצת הביטחון הלאומי של אוקראינה, דוד אלויאן, בנאום בפסגת הרחפנים בלטביה, דיווח כי בכיוונים מסוימים עומק אזור הפגיעה מגיע ל-50 קילומטרים.
לדבריו, שם, היכן שצפיפות הרחפנים הסיוריים והתקיפה גבוהה במיוחד, רכב יכול להתגלות ולהיהרס תוך מספר דקות.
סגן שר החוץ של אוקראינה, אלכסנדר מישצ’נקו, נתן הערכה זהירה יותר — מ-20 עד 40 קילומטרים. הוא הדגיש כי הרחפנים הופכים את המבצעים ההתקפיים הגדולים למורכבים יותר, שכן לא ניתן לאסוף את הכוחות באזור אחד ללא התראה.
לכן המספר של 40 קילומטרים, שהובא על ידי Die Zeit ב-12 ביולי 2026, נראה ריאלי. אבל הוא מתייחס לכיוונים מסוימים ולא ניתן להחיל אותו אוטומטית על כל החזית.
מדוע ההתקדמות נמדדת בעשרות מטרים ביום
המרכז האמריקאי למחקרים אסטרטגיים ובינלאומיים — CSIS — בדו”ח מ-1 ביולי 2026 קישר את האטת הלחימה עם שדות מוקשים, ביצורים, ארטילריה ורוויה של החזית ברחפנים.
לפי הערכת CSIS, במחצית הראשונה של 2026, מהירות ההתקדמות הרוסית הממוצעת הייתה:
כ-50 מטרים ביום ליד קונסטנטינובקה;
כ-70 מטרים ביום בכיוון פוקרובסקי;
כ-90 מטרים ביום בכיוון סלוביאנסק.
לשם השוואה: במהלך שלב המנובר של המלחמה ב-2022 קבוצות נפרדות יכלו להתקדם ב-3000–7000 מטרים ביום.
האנליסטים מציינים כי שני הצדדים כעת לא יכולים ללא סיכון עצום לאסוף באזור של יותר מ-20 קילומטרים מספיק חיל רגלים ושריון לפריצה מהירה. במקום זאת, הצבא הרוסי מנסה לחדור בקבוצות קטנות, שתופסות מטעים, מבנים או עמדות נפרדות.
נאנווסטי — חדשות ישראל מדגישות: הרחפנים לא הפכו את המלחמה לפחות עקובה מדם. הם הפכו אותה למפוצלת יותר. במקום התקפות מהירות מתרחשות אלפי עימותים קטנים, תקיפות וניסיונות חדירה, שכל אחד מהם יכול לעלות בחיי אדם.
השלב הבא — רחפנים שאינם זקוקים לקשר עם המפעיל
בינה מלאכותית כבר נמצאת בשימוש בחזית, ולכן לקרוא לה ‘השלב הבא’ בלבד זה לא מדויק.
כבר ב-25 במרץ 2024 דיווחה רויטרס כי אוקראינה ורוסיה מפתחות רחפנים עם ראייה ממוחשבת. מכשיר כזה יכול לזהות מטרה, לקבע את תמונתה ולהמשיך בתקיפה ללא קשר מתמיד עם המפעיל.
ניתן לעצור רחפן FPV רגיל על ידי חסימת ערוץ הרדיו. אבל אם הרחפן כבר תפס את תמונת הרכב, הטנק או המטרה האחרת, המערכת על הסיפון מסוגלת לתקן את הטיסה באופן עצמאי בקטע האחרון.
ב-29 בנובמבר 2025 תיארה רויטרס תקיפה של יחידה אוקראינית על טנק רוסי משוער במרחק של כ-20 קילומטרים.
לאחר שהמפעיל הצביע על המטרה, התוכנה עזרה לרחפן לשמור אותה במסגרת. גם לאחר אובדן הקשר, המכשיר יכול להמשיך לטוס באופן עצמאי.
הצד האוקראיני מצהיר כי ההחלטה הסופית על התקיפה צריכה להתקבל על ידי אדם. הבינה המלאכותית משמשת לזיהוי, ליווי והנחיה, ולא לבחירה עצמאית של אנשים שיש להשמיד.
בסוף נובמבר 2025 אוקראינה פרסה עשרות גרסאות של מערכות כאלה, כאשר פתרונות נפרדים הותקנו כבר על אלפי רחפנים. המפתחים הכירו בכך שהיעילות של ראייה ממוחשבת תלויה במזג האוויר, תאורה, הסוואה ואיכות התמונה.
מה המשמעות של הופעת אזור של 40 קילומטרים
«אזור המוות» — זה לא מדבר רציף שבו אף אחד לא יכול להימצא.
בשטחו ממשיכים לשרת חיילים, פועלות נקודות תצפית, מתבצעות רוטציות ומובלים מטענים. אבל הסיכון עולה באופן חד ככל שמתקרבים לקו המגע.
השינוי העיקרי הוא שהחזית הפסיקה להיות רצועה צרה של תעלות. היא הפכה לשטח עמוק של תצפית קבועה, שיכול להתחיל עשרות קילומטרים מהמקום הישיר של הקרבות.
הרחפנים אילצו להרחיק אחורה את המטות, המחסנים, הארטילריה ונקודות הפיקוד. הם הקשו על פינוי הפצועים, הגבילו את השימוש בטנקים ועשו כמעט בלתי אפשרי את ההכנה הבלתי נראית של התקפה גדולה קלאסית.
אבל היתרון הטכנולוגי לא נשאר קבוע. כל אמצעי הגנה חדש גורם להופעת דרך תקיפה חדשה: לוחמה אלקטרונית הובילה להתפשטות רחפנים סיבים אופטיים, רשתות נגד רחפנים — להתקפות חוזרות על אותו מסלול, ואובדן קשר רדיו האיץ את פיתוח ההנחיה האוטונומית.
לכן הפרסום של Die Zeit מ-12 ביולי 2026 מתאר לא מהפכה טכנולוגית שהושלמה, אלא שלב נוסף שלה. גבול ‘אזור המוות’ ממשיך להתרחק מקו החזית, והמלחמה הופכת במהירות לעימות של מערכות סיור, אלגוריתמים ומכונות בלתי מאוישות המיוצרות בהמונים.
התאריך נבחר לא במקרה. ההצגה – בדיוק ביום השנה השלישי למותו של מקסים, שנהרג ב-15 ביולי 2023 במהלך ביצוע משימה קרבית בכיוון בחמוט.
הספר יצא לאור בבית ההוצאה לאור בצ’רנוביץ “בוקראק”. המפגש יונחה על ידי ד”ר להיסטוריה נטלי נצ’ייבה-יוריצ’וק. כפי שמדגישים המארגנים, זו לא רק הצגת ספרותית, אלא ערב החזרת קולו של אדם שהמלחמה מנעה ממנו להגשים את חלומו הישן — להוציא לאור את הפרוזה שלו.
העיתון היהודי בצ’רנוביץ Czernowitzer Zeitungמכנה את מקסים שוורצמן מגן יהודי של אוקראינה ומדגיש את החשיבות המיוחדת של סיפורו לקהילה היהודית בצ’רנוביץ. הוא היה שייך ליהדות האוקראינית, עבד בתקשורת, עסק באמנות, גידל ילדים ומן הימים הראשונים של הפלישה הרוסית הרחבה התנדב להגן על אוקראינה.
“לא על המלחמה”: ספרו של מגן יהודי של אוקראינה מקסים שוורצמן הוצג בצ’רנוביץ ביום השנה השלישי למותו בחזית
מקסים שוורצמן: מקלאנצ’אק לצ’רנוביץ
מקסים שוורצמן נולד ב-17 באוקטובר 1987 בקלאנצ’אק שבמחוז חרסון.
לאחר סיום בית הספר הוא התקבל לאוניברסיטה הלאומית של אודסה, שם בחר במקצוע ההיסטוריון. אך לא הצליח לסיים את לימודיו: לאחר מות אמו נאלץ לפרנס את עצמו.
בזמנים שונים מקסים עבד כשליח, טבח ולקח על עצמו עבודות שונות, אך ייעודו האמיתי נותר היצירה. הוא התעניין בהיסטוריה, ארכיטקטורה וארכיאולוגיה, השתתף בחפירות, אהב טבע, צילם, צייר, כתב סיפורים ושירים, ניגן בגיטרה, המציא תסריטים וצילם סרטים קצרים.
לאחר שעבר לצ’רנוביץ מקסים התחיל לעבוד בטלוויזיה המקומית. תחילה צילם כתבות חדשות, לאחר מכן תוכניות טלוויזיה, פרסומות ופרויקטים אישיים. מאוחר יותר עבד כצלם וכתב צילום בכמה מדיות בצ’רנוביץ, כולל בסוכנות הידיעות ASS.
עמיתיו הכירו אותו בעיקר כצלם וידאו מוכשר וצלם. אך לא כולם ידעו שבמשך שנים רבות מקסים כתב פרוזה אמנותית וחלם לעסוק לא רק בעיתונאות טלוויזיונית, אלא גם בקולנוע אמנותי.
לפי זכרונות אשתו, הוא התייחס ברצינות רבה לתמונה: הציב תאורה, בנה את הפריים, ניסוי באפקטים חזותיים. עם זאת, הוא עצמו כינה את עבודותיו חובבניות, מכיוון שחשש שלא קיבל השכלה מקצועית בבימוי.
חלומו האמיתי היה קולנוע משלו. הוא רצה לא רק לתעד את המתרחש, אלא לספר סיפורים — דרך פריים, ספרות, מוזיקה וציור.
משפחה שהפכה למשמעות החיים העיקרית
עם אשתו לעתיד מרינה מקסים הכיר במהלך עבודתו בתחום המדיה. הם נסעו יחד לצילומים, השתתפו בפרויקטים יצירתיים והפכו בהדרגה לאנשים קרובים.
למקסים ולמרינה נולדו שני ילדים — בת בשם סופיה ובן בשם אדם. המשפחה הפכה למרכז חייו העיקרי. קרוביו זוכרים את מקסים כאב ובעל אכפתי, שלא חילק את המטלות הביתיות ל”גבריות” ו”נשיות”, טיפל בילדים, ניקה וכיבס בגדים בידיים כאשר בדירה השכורה לא הייתה מכונת כביסה.
הוא למד לבשל בורשט, שהילדים כינו טעים יותר משל אמא. במשך זמן מה מקסים היה למעשה “אבא בחופשת לידה”: נשאר בבית עם הילדים בזמן שמרינה עבדה.
שוורצמנים חלמו על בית קטן משלהם ליד צ’רנוביץ — עם גן ומקום שבו המשפחה תוכל להתאסף ליד האש. מקסים אהב לקחת את הילדים למקומות מבודדים, שכינה “סבכים”, סיפר להם על ההיסטוריה של האזור, הטבע, הארכיטקטורה והמבנים הישנים.
בתחילת 2014 המשפחה חיה זמן מה בקלאנצ’אק שבמחוז חרסון, מקום הולדתו של מקסים. כבר אז התוקפנות הרוסית נגד אוקראינה נכנסה לחייהם היומיומיים: קרוב היה חצי האי קרים הכבוש, ומרינה זכרה מאוחר יותר איך הציצה מהחלון, חוששת לראות ציוד צבאי.
יצירה שמקסים לא רצה לעזוב
מקסים שוורצמן היה לא רק צלם טלוויזיה וצלם. הוא כתב פרוזה אמנותית ושירים, צייר, ניגן בגיטרה, התעניין בהיסטוריה וארכיאולוגיה, המציא תסריטים וחלם לעסוק בקולנוע אמנותי.
גם רבים מהעמיתים, שהכירו אותו היטב כצלם מוכשר, לא חשדו זמן רב שמקסים כותב סיפורים ועובד על נובלה פנטסטית.
הוא התייחס ברצינות לכל פריים, הציב תאורה, חיפש פתרונות חזותיים יוצאי דופן ורצה לא רק לתעד אירועים, אלא לספר סיפורים. עם זאת, מקסים נותר תובעני מאוד כלפי עצמו ולעיתים קרובות כינה את עבודותיו חובבניות, מכיוון שחשש שלא קיבל השכלה מקצועית בבימוי.
היצירה הייתה עבורו לא תחביב שניתן לעסוק בו מדי פעם, אלא חלק חשוב מהאישיות. חוסר היכולת לכתוב, לצלם ולהתפתח בכיוון האהוב עליו הפכה מאוחר יותר לאחת הסיבות לכך שחיי המשפחה בישראל לא הסתדרו.
סוף 2014 — 2015: שבעה חודשים בישראל
בתחילת 2014, לאחר לידת בתם הבכורה סופיה, מקסים ומרינה שוורצמן עברו מצ’רנוביץ לקלאנצ’אק שבמחוז חרסון, מקום הולדתו.
בקלאנצ’אק המשפחה חיה כחצי שנה. זה היה זמן הכיבוש הרוסי של קרים: מרינה זכרה שהיא יצאה לחלון ובדקה אם הופיעה ליד הבית ציוד צבאי.
בערך במחצית השנייה של 2014 השוורצמנים חזרו לצ’רנוביץ. מקסים התחיל לעבוד שוב, ובקרוב מרינה נכנסה להריון עם בנם. בשל השכרת דירות מתמדת והכנסות מוגבלות, המשפחה החליטה לנצל את זכותו של מקסים לעלייה ולנסות להתחיל חיים חדשים בישראל.
התאריך המדויק של המעבר לא צוין בראיון שפורסם. עם זאת, מהשתלשלות האירועים עולה שהמשפחה, ככל הנראה, הגיעה לישראל בסוף 2014 או בתחילת 2015.
בישראל השוורצמנים חיו כ-שבעה חודשים. בתקופה זו, ככל הנראה ב-2015, נולד בנם אדם. תיארוך זה תואם גם לסיפור מאוחר יותר של מרינה: ב-1 בספטמבר 2022 אדם הלך לכיתה א’, מה שמאפשר לתארך את לידתו בערך ל-2015.
איזה עיר ישראלית בחרה המשפחה, בזכרונות הזמינים לא מצוין. ידוע רק שמקסים נסע לעבודה מדי יום באופניים במסלול שעבר ליד הים התיכון.
כדי לפרנס את אשתו ההרה, ולאחר מכן את אשתו ובנו היילוד, מקסים עבד במפעל ייצור. עבור אדם שהתרגל לעיתונאות, צילום, ספרות ופרויקטים יצירתיים, עבודה פיזית חדגונית הייתה מבחן קשה.
לפי זכרונות מרינה, מקסים אמר פעם: “אני נוסע כל יום באופניים ליד הים התיכון, אבל אני לא יכול לשחות שם”. הוא דיבר לא רק על חוסר זמן פנוי. המשפט הזה העביר את תחושת חייו ליד יופי וחופש, שהוא לא יכול היה לנצל בגלל עבודה מתמדת ולחץ כלכלי.
בערך לאחר שבעה חודשים, כנראה ב-2015, המשפחה החליטה לחזור לצ’רנוביץ. לאחר החזרה מרינה חזרה לעבודה, ומקסים, שלא הצליח למצוא מיד מקום מתאים, נשאר זמן מה בבית עם הילדים, ובביטוי משפחתי, הפך ל”אבא בחופשת לידה”.
כך ניתן לתארך את התקופה הישראלית בחיי משפחת שוורצמן בערך לסוף 2014 — 2015. תאריכים מדויקים של הגעה וחזרה, כמו גם שם העיר, מרינה לא ציינה בראיון שפורסם, ולכן לא ניתן לציין תיארוך צר יותר ללא אישור ישיר שלה.
עבור NAnews — חדשות ישראל החלק הישראלי בביוגרפיה של מקסים שוורצמן יש חשיבות מיוחדת. גורלו מחבר ישירות את ישראל, צ’רנוביץ היהודית ואוקראינה.
למקסים הייתה זכות לעלייה, בנו נולד בישראל, והמשפחה עצמה קיבלה ניסיון חיים במדינה. עם זאת, הבית, שאליו נקשרו עבודתו, יצירתו, חייו הציבוריים ולבסוף שירותו הצבאי, הפכו עבורו לצ’רנוביץ ואוקראינה.
…
הוא תמך גם ביצירה הספרותית של אשתו. בשנת 2022 מרינה הוציאה את הרומן הראשון שלה “הרוזן של חג המולד”. מקסים כבר היה בשירות ולא יכול היה להיות נוכח בהצגה, אך אשתו שלחה לו עותק של הספר. מאוחר יותר נמצא הספר בין הדברים היקרים ביותר עבורו יחד עם ציורי ילדים, מסמכים ושרוולים.
24 בפברואר 2022: הצלם החליף את המצלמה בנשק
קלאנצ’אק, מקום הולדתו של מקסים, היה בין היישובים האוקראיניים הראשונים שנכבשו על ידי הכוחות הרוסיים בפברואר 2022.
שם נותרו הבית המשפחתי, זכרונות ילדותו וקברי אמו ואביו החורג. תמונות הכיבוש של קלאנצ’אק היו עבורו מכה אישית.
ב-24 בפברואר 2022 מקסים קיבל החלטה ללכת ללשכת הגיוס ולהצטרף מרצון להגנת הטריטוריה של צ’רנוביץ. לפני כן לא היה לו ניסיון צבאי, אך הוא חשב שהוא לא יכול להישאר בצד.
הצלם והצלם, שהתרגל להחזיק מצלמה בידיו, לקח נשק כדי להגן על אוקראינה.
בתחילה היחידה שלו הייתה במחוז צ’רנוביץ. אשתו עם הילדים, לפי בקשת מקסים, נסעה לקרובי משפחה בפולין, אך לאחר חודשיים המשפחה חזרה. עד סוף הקיץ הוא לפעמים יכול היה לבוא הביתה, אך בתחילת ספטמבר 2022 הגדוד ה-92 נשלח למחוז חרקוב.
מקסים שירת כצלף בגדוד ה-92 של החטיבה הנפרדת ה-107 של כוחות ההגנה הטריטוריאליים של הכוחות המזוינים של אוקראינה. הכינוי שלו היה “מרוול”.
בתחילה הוא ביצע משימות קרביות בכיוון חרקוב, ולאחר מכן הועבר למחוז דונצק — לאחד הקטעים הקשים ביותר של החזית.
אשתו לא ידעה זמן רב אפילו את הכינוי שלו. היא ראתה במקרה את הכיתוב Marvel על המדים באחת התמונות שנשלחו. מקסים עצמו ניסה לא לספר למשפחה פרטים על השירות. במהלך השיחות הוא שאל יותר על הילדים, בית הספר, העבודה של מרינה והעניינים הביתיים מאשר דיבר על המתרחש בחזית.
במחוז חרקוב הקשר לפעמים נעלם לתקופה של שלושה עד עשרה ימים. לפני יציאה למשימה קרבית מקסים בדרך כלל רק הזהיר שהוא לא יוכל לכתוב ולהתקשר לזמן מה.
חבריו זכרו אותו כאדם שלא חיפש תירוצים ולא סירב לעבודה קשה. אם היה צורך לחפור עמדות, לשאת מטענים או לבצע משימה אחרת, הוא פשוט הלך ועשה.
כאשר הייתה אפשרות לנסות לעבור לתפקיד בטוח יותר, מקסים סירב לעזוב את היחידה שלו. עבורו זה היה עניין של אחריות כלפי האנשים איתם שירת, ועניין של כבוד אישי.
ההודעה האחרונה והמוות בבחמוט
ההודעה האחרונה לאשתו מקסים שלח מאוחר בערב 14 ביולי 2023. הוא הזהיר את מרינה שהיחידה עוברת למקום חדש וכנראה לא יהיה קשר יום או יומיים.
למחרת, 15 ביולי 2023, קבוצה של חיילים אוקראינים ביצעה משימה קרבית בכיוון בחמוט.
היחידה תפסה עמדות של האויב, אך נקלעה להפגזה ארטילרית רוסית. מקסים שוורצמן נהרג. הוא היה בן 35. יחד איתו נהרג חייל נוסף, ולוחם שלישי נפצע.
בימים הראשונים המשפחה לא קיבלה מידע מלא. הופיעו דיווחים סותרים, ומרינה המשיכה לקוות שבעלה יכול היה לשרוד.
מאוחר יותר מהיחידה נמסר שהגופות של ההרוגים נראו מהרחפן, אך לא ניתן היה לפנות אותן מיד: העמדות נתפסו זמנית על ידי חיילים רוסים. לאחר שהכוחות האוקראיניים החזירו את השטח, ניתן היה לפנות את גופות המגינים.
מקסים נקבר בשדרת התהילה בבית הקברות המרכזי בצ’רנוביץ.
לפי מכון המידע ההמוני, מקסים שוורצמן היה העובד ה-66 בתקשורת שנהרג כתוצאה מהתוקפנות הרוסית נגד אוקראינה.
עיטור “על אומץ” ופרסים נוספים
ב-16 בנובמבר 2023 נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי חתם על צו להענקת עיטור “על אומץ” מדרגה שלישית למקסים שוורצמן לאחר מותו.
בצו צוין האומץ וההקרבה שהפגין בהגנה על הריבונות המדינית של אוקראינה, וכן תרומתו של מקסים לפיתוח הטלוויזיה, הרדיו והתקשורת. על העברת הפרס המדיני למשפחה הודיעו בפומבי ביולי 2024.
מקסים גם זכה במדליה “על שחרור מחוז חרקוב”, פרס “על הישגים בבוקובינה”, אות מועצת העיר צ’רנוביץ “לכבוד צ’רנוביץ” ופרסים אזוריים נוספים. חלק מהפרסים הוענקו לאחר מותו.
עם זאת, עבור המשפחה והחברים הזיכרון של מקסים אינו מסתכם במדים צבאיים, כינוי ופרסים מדיניים.
מרינה שוורצמן מדגישה: היא רוצה שיזכרו את בעלה קודם כל כאדם חי, טוב ומוכשר — אב שטייל עם הילדים, בעל שחלם על בית עם גן, צלם שראה את העולם דרך פריים, וסופר שלא הספיק לראות את ספרו שלו.
מה נכנס לספר “לא על המלחמה”
“לא על המלחמה” — אינו כרוניקה צבאית ואינו אוסף יצירות של מחברים שונים. זהו ספר מחבר שיצא לאור לאחר מותו של מקסים שוורצמן.
למהדורה המודפסת המאושרת נכנסו:
כמה סיפורים אמנותיים;
נובלה פנטסטית לא גמורה “שומרי הרציפות”;
מכתבים והודעות לאשתו מרינה, שנכתבו מהחזית.
לפני הפלישה הרחבה בצ’רנוביץ הכירו את מקסים בעיקר כצלם וצלם. הפרוזה שלו נותרה כמעט לא ידועה. המלחמה הרוסית לא נתנה לו אפשרות להתממש כסופר ולהכין את יצירותיו לפרסום בעצמו, ולכן הספר נאסף מהטקסטים שהוא הספיק לכתוב בחייו.
בנובלה הפנטסטית “שומרי הרציפות” מקום חשוב תופסים צ’רנוביץ — העיר שמקסים אהב וראה בה את ביתו השני.
זה לא תיאור יבש של רחובות ומבנים. בנובלה העיר מופיעה כמרחב חי, אירוני וכמעט אגדי. מקסים כתב עליה בהומור טוב ותשומת לב לפרטים, מחבר את אהבתו להיסטוריה, ארכיטקטורה ופנטזיה.
היצירה נותרה לא גמורה.
מרינה החליטה לא להמשיך לכתוב אותה עבור בעלה. מקסים לא סיפר על רעיון היצירות עד שלא סיים את העבודה, ולכן לא ניתן לשחזר במדויק את ההמשך או הסיום המשוער. אשתו שמרה על הטקסט כפי שהשאיר אותו המחבר.
מכתבים שבהם כמעט אין מלחמה
חלק מיוחד מהספר מהווים המכתבים של מקסים למרינה.
למרות שהם נכתבו מהחזית, כמעט אין בהם תיאורים של פעולות קרביות. מקסים ניסה להפריד בין המלחמה לחיי המשפחה ולא להעביר את המציאות של החזית לשיחות עם אשתו וילדיו.
הוא כתב על אהבה, דאג למרינה, התעניין בילדים, התלוצץ, נזכר בחיים הרגילים והמשיך לחשוב על העתיד.
אחד המכתבים הוא התחיל לאחר יום הולדתו ה-35, פונה לאשתו כאדם שכותב לה לראשונה כבר בגיל חדש. מכתב אחר הוכן למקרה של מותו. בו מקסים הסביר איך היה רוצה להיקבר, תמך במרינה ושכנע אותה שהיא חזקה ותוכל להמשיך לחיות.
מכתב זה חושף במיוחד את אופיו. גם כשהוא חושב על מותו האפשרי, הוא דאג לא לעצמו, אלא לאשתו וילדיו.
פעם מהחזית מקסים שלח למרינה טקסט אמנותי והסביר שהוא “לא על המלחמה”. משפט זה הפך למפתח המשמעותי להוצאה לאחר מותו: הספר נוצר על רקע המלחמה וכולל מכתבים מהחזית, אך מספר קודם כל על חיים, אהבה, משפחה, צ’רנוביץ, יצירה וכבוד אנושי.
את הספר שמרה והכינה מרינה שוורצמן
תפקיד מכריע בהופעת “לא על המלחמה” שיחקה אשתו של מקסים.
מרינה שמרה על כתביו, קבצים אלקטרוניים, מכתבים, הודעות, ציורים, תמונות, טיוטות תסריטים ופרוזה לא גמורה. אך במשך זמן רב היא לא יכלה פיזית להכריח את עצמה לקרוא מחדש את הטקסטים שנותרו אחרי בעלה.
רק בערך שנה לאחר מותו מרינה מצאה את הכוח לחזור לכתבים ולהתחיל לערוך אותם.
כבר ב-2025 היא סיפרה על תוכניות להכין ספר שיכלול סיפורים, תסריטים, עבודות אמנות, נובלה לא גמורה ומכתבים של מקסים. למהדורה המודפסת הסופית, המאושרת בפומבי, נכנסו סיפורים, הנובלה “שומרי הרציפות” ומכתבים מהחזית. על פרסום תסריטים ותמונות במהדורה הנוכחית המארגנים עדיין לא הודיעו.
עבור מרינה הוצאת הספר — זו הגשמת חלום שמקסים לא הספיק להגשים בעצמו.
אך זו גם ניסיון להחזיר לקוראים את מקסים שוורצמן האמיתי — לא רק חייל עם הכינוי “מרוול”, שנהרג בבחמוט, אלא אדם שאהב ילדים, בישל בורשט, צילם סרטים, התעניין בארכיאולוגיה, צייר, ניגן בגיטרה, כתב סיפורים וחלם על בית עם גן.
זיכרון כאחריות החיים
עבור הקהילה היהודית בצ’רנוביץ הצגת “לא על המלחמה” תהיה לא רק אירוע ספרותי.
זהו ערב זיכרון לנציג היהדות האוקראינית, שהיה לו זכות לעלייה, חי עם משפחתו בישראל, גידל בן שנולד כאן, אך לאחר תחילת הפלישה הרחבה התנדב להגן על אוקראינה.
סיפורו מראה שההתנגדות לתוקפנות הרוסית איחדה אוקראינים ממגוון לאומים, תרבויות ומסורות דתיות.
NAnews — חדשות ישראל מספרת על סיפורו של מקסים שוורצמן דווקא משום שהיא חלק מהזיכרון המשותף הישראלי-אוקראיני. בה התחברו מוצא יהודי, ישראל, צ’רנוביץ, קלאנצ’אק הכבוש, התרבות האוקראינית והמאבק לחירות אוקראינה.
במסורת היהודית הזיכרון על הנפטר — זה לא רק זיכרון על העבר, אלא גם אחריות של אלה שממשיכים לחיות.
לאחר שמו של האדם שהלך לעולמו אומרים: זכרונו לברכה — “יהי זכרו ברוך”.
מקסים שוורצמן ממשיך לחיות בילדיו, בתמונות שנשמרו, בציורים, במכתבים ובספר שהופעתו התאפשרה בזכות אהבתה וכוחה של אשתו.
