“וקורינני”: (יהודים, טטרים קרים, בולגרים, הונגרים) – הקרנת בכורה של סרט דוקומנטרי על “קהילות לאומיות ועמים ילידים של אוקראינה” התקיימה באוקראינה - 13.05.2026
- Новости Израиля
הרוסים ערפו את ראשיהם של שני לוחמים אוקראינים: המטה הכללי של הכוחות המזוינים של אוקראינה דיווח על פשע מלחמה חדש של הכובשים הרוסים בכיוון זפוריז’יה - 13.05.2026
- Новости Израиля
הניסיון האוקראיני נגד רחפני FPV הגיע לצה”ל: תיל פשוט הפך לחלק מהמלחמה החדשה בצפון - 12.05.2026
- Новости Израиля
…
הסיפור עם תיל מסתובב נגד רחפני FPV נראה כמעט פרדוקסלי: צבא שבנה במשך עשורים מוניטין על טכנולוגיות מתקדמות, מכ”מים, חיישנים והגנה רב-שכבתית, נאלץ להסתכל בקפידה על פתרון פשוט מאוד שנולד בחזית המלחמה הרוסית-אוקראינית.
לפי דיווחים פתוחים בתקשורת הישראלית, משרד הביטחון אכן בחן את הגישה האוקראינית להגנה מפני רחפני FPV עם שליטה בסיבים אופטיים. מדובר בתיל מסתובב ממונע שאמור לתפוס ולקרוע את הכבל הדק של הרחפן. כאשר כבל כזה נקרע, המפעיל מאבד קשר עם המכשיר, והרחפן עצמו נופל או הופך לחסר תועלת עד לפגיעה במטרה.
חשוב להבהיר מיד: זה לא נראה כמו תוכנית רשמית גדולה לשיתוף פעולה צבאי אוקראיני-ישראלי ברמת הממשלות. לפי הנתונים הקיימים, מדובר יותר בהשאלה מעשית של ניסיון חזיתי שהתברר כיותר מדי בולט מכדי להתעלם ממנו. על הקרקע, חיילים לומדים לעיתים קרובות מהר יותר מפוליטיקאים, במיוחד כאשר האיום כבר לא תיאורטי, אלא מגיע כל יום לעמדות.
מדוע רחפני חיזבאללה הפכו לבעיה כזו עבור ישראל
רחפני FPV עם כבל סיבים אופטיים הפכו לאתגר רציני עבור צה”ל בכיוון הצפוני. הסכנה שלהם היא שהם אינם תלויים באות רדיו רגיל שניתן לשבש באמצעים לוחמה אלקטרונית. הכבל נמשך אחרי הרחפן, המפעיל מקבל תמונה ושולט במכשיר דרך קו תקשורת פיזי.
זו הסיבה שהלוגיקה הרגילה של “לשבש, להפיל, ליירט” מתחילה להיכשל. רחפן כזה זול, מהיר, טס נמוך, קשה לגילוי ויכול לתקוף ציוד, עמדות, מקלטים או קבוצות חיילים. חיזבאללה החלה להשתמש ברחפנים כאלה נגד כוחות ישראליים, והשימוש הנרחב בהם כבר נראה מזמן בחזית הרוסית-אוקראינית.
עבור ישראל זהו שיעור כואב. לצה”ל יש מערכות הגנה אווירית מתקדמות, יש כיפת ברזל, יש טרופי לכלי רכב משוריינים, יש תעשייה ביטחונית מפותחת. אבל רחפן FPV בעלות של מאות דולרים לפעמים יוצר בעיה שלא תמיד ניתן לפתור בטיל יקר או מכ”ם מורכב.
בזה טמון השינוי המרכזי במלחמה המודרנית: אמצעי פגיעה זולים מאלצים צבאות עשירים לחפש דרכים זולות, מהירות והמוניות להגנה.
מה עושה התיל המסתובב
הסכמה נראית גסה, אבל זה בדיוק הכוח שלה. התיל מותקן כמחסום פיזי ומסתובב לאט בעזרת מנוע חשמלי. אם רחפן FPV על סיבים אופטיים עובר מעל קו כזה, הכבל התלוי יכול להיתפס על התיל, להסתובב ולהיקרע.
זה לא מגן אוניברסלי ולא נשק פלא. הוא לא סוגר את השמיים לחלוטין, לא מחליף מכ”מים ולא מבטל את הצורך ברחפני יירוט. אבל ברמת עמדה מסוימת, דרך, מבצר או קו זמני, מערכת כזו יכולה לתת לחיילים כמה שניות נוספות ולפעמים להציל חיים.
פרסומים ישראליים מתארים גישה זו כאחד האלמנטים של חיפוש פתרונות דחוף. במקביל נבחנים רשתות, מכ”מים, רחפני יירוט, רובים ותחמושת מיוחדת נגד FPV. באחד הדיווחים של Ynet נאמר במפורש שהצד הישראלי בוחן סט של פתרונות שונים, כי טכנולוגיה אחת לא מספיקה לאיום כזה.
החזית האוקראינית הפכה למעבדה שאי אפשר להתעלם ממנה
אוקראינה הפכה במהלך שנות המלחמה המלאה עם רוסיה לאחת המעבדות העולמיות המרכזיות למלחמת רחפנים. שם נבדקים מדי יום לא מצגות יפות, אלא פתרונות שצריכים לעבוד בבוץ, תחת אש, במחסור בזמן ומשאבים.
לכן אין זה מפתיע שהצבא הישראלי והמומחים הביטחוניים מסתכלים על הניסיון האוקראיני. השאלה היא רק עד כמה מהר וכנה ישראל מוכנה להכיר במציאות זו.
עד לא מזמן, הטענות שישראל יש לה מה ללמוד מאוקראינה בנושאי רחפנים נשמעו לחלק מהציבור הישראלי כבלתי רגילות. אבל המלחמה שינתה את הממדים. אוקראינה לא רק משתמשת ברחפנים – היא חיה בתוך מלחמת רחפנים, מתאימה טקטיקה, בונה ייצור, אוספת ניסיון יחידות ומחפשת פתרונות נגד מערכות איראניות, רוסיות ומאולתרות.
אוקראינה מפתחת באופן פעיל את מה שנקרא “דיפלומטיית רחפנים” וכמעט 20 מדינות הביעו עניין בפיתוחים האוקראיניים ובניסיון הביטחוני. זה לא אומר השתתפות אוטומטית של ישראל בהסכמים כאלה, אבל זה מראה על מגמה כללית: הניסיון האוקראיני הפך למוצר ביטחוני בינלאומי.
בהקשר זה, התיל המסתובב הוא רק דוגמה קטנה אחת. חשוב יותר העיקרון עצמו: לא לחכות לפתרון מושלם מחברה גדולה, אלא לקחת רעיון עובד מהחזית, להתאים אותו במהירות לתנאים שלך ולהעביר אותו ליחידות.
מדוע זה נראה כמו יוזמה מלמטה
לפי מידע פתוח, נכון יותר לדבר כעת לא על ברית אסטרטגית מלאה בין ישראל לאוקראינה בתחום הרחפנים, אלא על השאלות מעשיות נקודתיות. כלומר, יחידות, קבוצות טכנולוגיות ומומחים ביטחוניים מסתכלים על מה שכבר עובד בחזיתות אוקראינה ומנסים להתאים את זה ללבנון, לצפון ישראל ולאיום חיזבאללה.
זהו הבדל חשוב מאוד.
ברמת החיילים והמפקדים השאלה נשמעת פשוטה: אם הפתרון יכול לעצור רחפן, צריך לנסות אותו. ברמת הממשלה השאלה מורכבת יותר: יחסים עם אוקראינה, איזון עם רוסיה, סיכונים אזוריים, איראן, ארה”ב, מגבלות ביטחוניות, חישובים דיפלומטיים.
זו הסיבה שהביטוי “ישראל לומדת מאוקראינה” דורש היום זהירות. צה”ל, לפי הדיווחים, אכן לומד ומיישם רעיונות נפרדים שנולדו בחזית האוקראינית. אבל מה בדיוק חושבת ממשלת ישראל על שיתוף פעולה צבאי מערכתי עם אוקראינה בתחום זה – לא ברור עד הסוף בפומבי.
הפוליטיקה נזהרת, והמלחמה מאלצת ללמוד מהר יותר
הצד האוקראיני כבר הבהיר מספר פעמים שקייב מוכנה לחלוק ניסיון בהתמודדות עם רחפנים. יתרה מכך, השגריר האוקראיני בישראל יבגני קורניצ’וק ביקר את חוסר העניין של ישראל במומחיות האוקראינית ואמר שרבים בישראל לא מבינים מדוע אוקראינה מצליחה להתמודד עם איום הרחפנים, וישראל נתקלת בקשיים כאלה.
כאן עולה שאלה לא נוחה אך הכרחית עבור הקהל הישראלי: אם אוקראינה כבר כמה שנים נלחמת נגד פתרונות רחפנים רוסיים ואיראניים, מדוע הניסיון הזה לא שולב עמוק יותר בהכנה הביטחונית הישראלית קודם לכן?
אין תשובה בפסקה אחת. לישראל יש מערכת איומים משלה, סדרי עדיפויות משלה, מגבלות פוליטיות משלה ותרבות ביטחונית משלה. אבל המציאות בצפון מראה: הביטחון הקודם כבר לא מספיק.
חיזבאללה, הנתמכת על ידי איראן, לומדת מהר. היא משתמשת בטכנולוגיות זולות, משלבת מודיעין ורחפנים תקיפה, מפרסמת צילומי תקיפות ומנסה ללחוץ פסיכולוגית על החברה הישראלית. עבור ישראל זה לא רק אתגר טכני, אלא חלק ממלחמה רחבה יותר של התשה.
באמצע הסיפור הזה, חדשות ישראל | Nikk.Agency רואה מסקנה חשובה לישראל: אי אפשר לראות את הניסיון האוקראיני כמלחמה רחוקה של אחרים. מה שעבד אתמול תחת באחמוט, אבדייבקה או בחזיתות אחרות של המלחמה הרוסית-אוקראינית, עשוי להיות נחוץ היום בגליל, בגבול עם לבנון או באזורי הפעולה של צה”ל.
מה זה משנה לישראל
תיל מסתובב פשוט לא יפתור את כל בעיית רחפני FPV. אבל הוא מראה שהמלחמה נכנסת לשלב שבו מנצח לא רק מי שיש לו מערכת יקרה יותר, אלא מי שלומד מהר יותר.
ישראל תצטרך לשלב כמה רמות הגנה: גילוי, מחסומים פיזיים, נשק ירי, רחפני יירוט, רשתות, קבוצות ניידות, תחמושת חדשה והכשרה מתמדת של יחידות. יתרה מכך, פתרונות רבים צריכים להופיע לא תוך שנים, אלא תוך שבועות.
וכאן הניסיון האוקראיני במיוחד יקר ערך. אוקראינה למדה להפוך במהירות אלתורים חזיתיים לפרקטיקות המוניות. לא תמיד מושלם, לא תמיד יפה, אבל לעיתים קרובות יעיל.
עבור ישראל זה יכול להיות שיעור רציני. לא כל פתרון צריך להיוולד במעבדה של חברה גדולה. לפעמים הוא מופיע בחפירה, בעמדה, בסדנה הנדסית או ביחידה שפשוט לא יכולה לחכות עד שיאשרו תוכנית חדשה למעלה.
המסקנה הסופית זהירה אך חשובה: הדיווחים על יישום רעיונות אוקראיניים נגד רחפני FPV בצה”ל נראים אמינים ומאושרים על ידי פרסומים ישראליים. אבל לדבר על פנייה רשמית מלאה של ממשלת ישראל לשיתוף פעולה צבאי מערכתי עם אוקראינה עדיין מוקדם.
על הקרקע לומדים מהר.
הפוליטיקה, כרגיל, מפגרת.
