“וקורינני”: (יהודים, טטרים קרים, בולגרים, הונגרים) – הקרנת בכורה של סרט דוקומנטרי על “קהילות לאומיות ועמים ילידים של אוקראינה” התקיימה באוקראינה - 13.05.2026
- Новости Израиля
הרוסים ערפו את ראשיהם של שני לוחמים אוקראינים: המטה הכללי של הכוחות המזוינים של אוקראינה דיווח על פשע מלחמה חדש של הכובשים הרוסים בכיוון זפוריז’יה - 13.05.2026
- Новости Израиля
הניסיון האוקראיני נגד רחפני FPV הגיע לצה”ל: תיל פשוט הפך לחלק מהמלחמה החדשה בצפון - 12.05.2026
- Новости Израиля
…
פנייה רשמית לניר ברקת
הרב הראשי של אוקראינה משה ראובן אסמן הודיע ב-30 באפריל 2026 כי שלח מכתב רשמי לשר הכלכלה של ישראל ניר ברקת בבקשה לשקול מחדש את מדיניות רכישת הדגן.
מדובר בעיקר על דגן רוסי.
בפנייתו הדגיש אסמן כי חלק מהדגן המיוצא על ידי רוסיה עשוי להיות קשור לשטחים הכבושים זמנית של אוקראינה. לדבריו, בתנאים הנוכחיים רכישת חיטה כזו כבר לא יכולה להיחשב רק כעסקה מסחרית רגילה.
זהו עניין של מוסר, ביטחון ואחריות פוליטית.
אות זה חשוב במיוחד עבור ישראל. המדינה עצמה נמצאת במצב מלחמה, תלויה באספקת מזון חיצונית ומבינה היטב את מחיר הפגיעות האסטרטגית. לכן נושא הדגן הרוסי חורג הרבה מעבר לסכסוך האוקראיני-רוסי.
מדוע החיטה הרוסית הפכה לבעיה עבור ישראל
במכתב לניר ברקת ציין הרב הראשי של אוקראינה במפורש: החלטות כלכליות היום יש להן לא רק משמעות פיננסית, אלא גם משמעות מוסרית עמוקה.
אסמן הזכיר כי רוסיה מנהלת מלחמה נגד אוקראינה, והיא גם בעלת ברית של איראן – מדינה המהווה איום ישיר הן על אוקראינה והן על ישראל. בהקשר זה, רכישת דגן רוסי נראית לרבים לא כיבוא נייטרלי, אלא כתמיכה עקיפה במערכת המממנת תוקפנות.
בנפרד הוא הפנה את תשומת הלב למקור האפשרי של חלק מהדגן. לדבריו, ישנן טענות מבוססות כי חלק מהאספקה עשויה להגיע מהשטחים הכבושים של אוקראינה, שם הדגן למעשה נלקח.
עבור הקהל הישראלי זו שאלה כואבת.
אם מדינה שנבנתה על זיכרון של רדיפה, גירוש ומאבק על זכות לביטחון, מתחילה להיות תלויה במשאב שיכול להיות קשור לשוד של מדינה אחרת, מתעוררת לא רק בעיה דיפלומטית, אלא גם בעיה מוסרית.
בנקודה זו נושא הדגן מפסיק להיות חשבונאות.
הוא הופך לשאלה: האם ישראל יכולה להרשות לעצמה לעצום עיניים למקור החיטה, אם ליד זה עומדים מלחמה, כיבוש, אזרחים הרוגים ויהודים אוקראינים שחיים כל יום תחת התקפות רוסיות?
תלות ברוסיה כסיכון לביטחון המזון
אסמן גם הדגיש את הצד המעשי של הבעיה. לדבריו, תלות יתר של ישראל בדגן רוסי מסוכנת בפני עצמה.
במכתב הרשמי נאמר כי, לפי הערכות זמינות, רוסיה עשויה לשלוט עד 85% מייבוא הדגן של ישראל. ריכוז כזה של אספקה בידי מקור אחד הופך את המדינה לפגיעה הן כלכלית והן גיאופוליטית.
זה חשוב במיוחד עכשיו, כאשר המזרח התיכון נותר לא יציב, ואיראן ובעלי בריתה ממשיכים לנצל כל חולשה נגד ישראל.
אם ביטחון המזון של ישראל תלוי במדינה שמשתפת פעולה עם איראן, זה כבר לא רק סחר חוץ. זהו סיכון אסטרטגי.
NAחדשות — חדשות ישראל | Nikk.Agency מציינת: שאלת אספקת הדגן עשויה להפוך עבור ישראל למבחן כמו שאלות נשק, סנקציות, הצבעות דיפלומטיות ויחס למלחמת רוסיה נגד אוקראינה. לפעמים מדינה עושה בחירה לא בהצהרה רועשת, אלא בחוזה, חשבון ואישור יבוא.
מה הציע משה ראובן אסמן
הרב הראשי של אוקראינה לא קרא לישראל לניתוק חד ומיידי של רכישות הדגן. בהודעתו הפומבית הוא הבהיר בנפרד שהוא מבין את מורכבות המצב.
גם ישראל נמצאת במצב מלחמה. הכלכלה הישראלית גם היא נתונה ללחץ. לכן אסמן מדבר על ויתור הדרגתי על החיטה הרוסית, ולא על איסור מיידי.
זו פרט חשוב.
הוא הציע לישראל להתחיל בתהליך ברור ועקבי: לצמצם ככל האפשר את רכישות החיטה הרוסית ולהרחיב את הרכישות משותפים אסטרטגיים. בראש ובראשונה – מארצות הברית של אמריקה.
מדוע במכתב הוזכרו ארצות הברית
בפנייה לניר ברקת כינה אסמן את ארצות הברית כשותפה אסטרטגית של ישראל, המסוגלת להבטיח אספקה יציבה ושקופה של דגן.
המשמעות של עמדה זו ברורה: אם ישראל יכולה לקבל משאבי מזון קריטיים מבעלת ברית, ולא ממדינה תוקפנית ושותפה של איראן, מעבר כזה מחזק לא רק את העמדה המוסרית, אלא גם את הביטחון האמיתי.
עבור ישראל זה רגיש במיוחד.
לאחר ה-7 באוקטובר המדינה מסתכלת מחדש על התלות בגורמים חיצוניים: מנשק, תמיכה דיפלומטית, לוגיסטיקה, נתיבי ים, אנרגיה ומזון. חיטה ברשימה זו חשובה לא פחות מציוד צבאי. ללא יציבות מזון אין יציבות לאומית ארוכה.
מדוע הפנייה הזו חשובה לעולם היהודי
משה ראובן אסמן במכתבו הזכיר בנפרד שבאוקראינה נהרגים אזרחים מדי יום מהתקפות רוסיות, כולל יהודים.
זו לא פרט רטורי.
הקהילה היהודית האוקראינית חווה את המלחמה יחד עם כל המדינה. משפחות יהודיות יושבות במקלטים במהלך התקפות טילים רוסיות, מאבדות בתים, עוזרות לצבא, מתנדבים, פליטים ופצועים. על רקע זה, רכישת דגן מרוסיה נראית לרבים מהיהודים האוקראינים כסימן כואב במיוחד.
ישראל לא חייבת לקבל כל החלטה תחת לחץ רגשות. אבל היא לא יכולה להתעלם מהצד המוסרי כאשר מדובר במשאב שיכול להיות קשור לכיבוש, אלימות ומימון מלחמה.
לכן הפנייה של אסמן חשובה לא רק לקייב ולירושלים.
היא מופנית לכל העולם היהודי.
מדוע במכתב לא נשמע קריאה ישירה לקנות דגן מאוקראינה
מושכת תשומת לב פרט אחד: משה ראובן אסמן לא ניסח את המכתב כבקשה להחליף את החיטה הרוסית דווקא באוקראינית. למרות שהוא הרב הראשי של אוקראינה, הפנייה שלו בנויה אחרת.
הדגש העיקרי הוא לא על קידום הייצוא האוקראיני, אלא על ויתור של ישראל על תלות מסוכנת ברוסיה. זהו מהלך דיפלומטי חשוב. אם המכתב היה נשמע כקריאה מסחרית “קנו מאוקראינה”, היו יכולים לנסות להציג אותו כלוביזם. במקום זאת, אסמן מדבר על עיקרון: ישראל לא צריכה לחזק את הקשר הכלכלי עם מדינה תוקפנית ושותפה של איראן.
לכן במכתב הוזכרו ארצות הברית כשותפה אסטרטגית של ישראל. עבור השלטון הישראלי טיעון כזה נשמע מעשי: מדובר לא רק על מוסר, אלא גם על אספקה יציבה ושקופה מבעלת ברית, ולא ממדינה שמנהלת מלחמה נגד אוקראינה ובו זמנית קשורה לאויבי ישראל.
עם זאת, ההקשר האוקראיני לא נעלם לשום מקום. להפך, הוא נשאר במרכז הפנייה: חלק מהדגן הרוסי יכול היה להיגנב מהשטחים הכבושים של אוקראינה, והכנסות מהייצוא הרוסי עוזרות למערכת שממשיכה את המלחמה.
ישראל ניצבת בפני בחירה לא נעימה
המצב עם הדגן הרוסי מציב את ישראל בפני שאלה מורכבת אך בלתי נמנעת: האם ניתן להמשיך ברכישות ממדינה שמנהלת מלחמה נגד אוקראינה, משתפת פעולה עם איראן ובו זמנית עשויה להשתמש בהכנסות מייצוא להמשך התוקפנות?
פורמלית מדובר בחיטה.
במהות – האם ישראל מוכנה לשנות הרגלים כלכליים אם הם יוצרים תלות מוסרית ואסטרטגית במקור מסוכן.
אסמן הציע לא סיסמה, אלא דרך מעשית: ויתור הדרגתי, הרחבת רכישות מבעלי ברית, הפחתת תלות ברוסיה וחיזוק ביטחון המזון.
עבור ישראל זה יכול להיות הזדמנות לא רק לתקן פרקטיקה מסחרית שנויה במחלוקת, אלא להראות שזיכרון, בריתות ואחריות מוסרית לא מסתיימים במקום שבו מתחיל חוזה יבוא.
השאלה כעת היא לשלטון הישראלי.
הם יכולים להעמיד פנים שזה רק דגן. אבל לאחר הפנייה הרשמית של הרב הראשי של אוקראינה, עמדה כזו תישמע חלשה יותר.
