זלנסקי דחה את “חברות ללא קול” — מדוע המחלוקת בין אוקראינה לאיחוד האירופי חשובה

זלנסקי דחה את “חברות ללא קול” — מדוע המחלוקת בין אוקראינה לאיחוד האירופי חשובה - 23.05.2026 - Новости Израиля

סידור נדיר מסאטאנוב: כיצד כתב יד משנת 1749 קישר בין אוקראינה, צפת ומוזיאון ANU בתל אביב - 23.05.2026 - Новости Израиля

יהודים ואוקראינים: היסטוריה בת אלף שנים של שכונה במחקר של ערוץ היוטיוב האוקראיני “על שם ט.ג. שבצ'נקו” – אנו ממליצים - 23.05.2026 - Новости Израиля
…

נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי יצא בחריפות נגד הרעיון להעניק לאוקראינה מעמד מיוחד של “חבר משויך” באיחוד האירופי. הצעה זו הועלתה בעבר על ידי קנצלר גרמניה פרידריך מרץ, שהציג אותה כפורמט ביניים בין מעמד המדינה המועמדת הנוכחי לבין הצטרפות מלאה לאיחוד האירופי. זלנסקי כינה את המבנה הזה “לא הוגן”, מכיוון שהוא היה משאיר את קייב בתוך המערכת האירופית, אך ללא זכות הצבעה מלאה.

עבור אוקראינה זה לא ויכוח טכני על נהלים. קייב רואה את שאלת החברות באיחוד האירופי כחלק מהביטחון שלה, מהסובייקטיביות הפוליטית שלה ומהעתיד שלה לאחר המלחמה עם רוסיה. לכן הנוסחה “להשתתף, אך לא להחליט” בלוגיקה האוקראינית נראית לא כוויתור מצד אירופה, אלא כצעד מסוכן.

מה הציע מרץ ולמה קייב הגיבה בחריפות

פרידריך מרץ הציע ליצור עבור אוקראינה פורמט השתתפות מיוחד באיחוד האירופי עד להצטרפות מלאה. לפי רעיונו, קייב תוכל להיות נוכחת בפגישות האיחוד האירופי ולהשתתף בעבודת כמה ממוסדות אירופה, אך ללא זכות הצבעה. כמו כן, נדונו נציגי אוקראינה בנציבות האירופית ובפרלמנט האירופי ללא מנדט מלא, גישה הדרגתית לתקציב האיחוד האירופי והבטחות פוליטיות לביטחון, כולל קישור לסעיף 42(7) של אמנת האיחוד האירופי על עזרה הדדית.

בברלין מציגים גישה זו כניסיון להאיץ את האינטגרציה האירופית של אוקראינה, ולא כתחליף לחברות מלאה. ההיגיון של גרמניה מובן: הדרך המלאה לאיחוד האירופי עשויה לקחת שנים, דורשת ביצוע רפורמות מורכבות, הסכמה של כל המדינות החברות ואשרור בכל אחת מהן.

אבל עבור זלנסקי הבעיה היא אחרת.

אם אוקראינה תקבל מקום ליד השולחן האירופי, אך לא תקבל זכות להשתתף בקבלת החלטות, זה ייצור תקדים פוליטי משפיל. מדינה שכבר כמה שנים נלחמת נגד התוקפנות הרוסית ומגנה למעשה על הגבול המזרחי של אירופה, תמצא את עצמה בתוך הארכיטקטורה של האיחוד האירופי ללא השפעה ממשית.

הנוסחה “ללא זכות הצבעה” הפכה לקו אדום

במכתב למנהיגים האירופיים הדגיש זלנסקי כי נוכחות אוקראינה באיחוד האירופי ללא קול תהיה לא הוגנת. הוא הצהיר כי הגיע הזמן להתקדם לחברות מלאה ומשמעותית, ולא ליצור מבנים ביניים שיכולים לקבע את אוקראינה במצב לא ברור לאורך זמן.

עמדה זו מכוונת לא רק לבריסל. היא מופנית גם לחברה האוקראינית, שעבורה ההצטרפות לאיחוד האירופי הפכה לאחת המטרות המרכזיות לאחר 2014 ובמיוחד לאחר הפלישה המלאה של רוסיה ב-2022.

זלנסקי למעשה אומר לאירופה: אוקראינה לא מבקשת מעבר סמלי למועדון. קייב דורשת הכרה בתפקידה בביטחון האירופי ונכונות לעבור את הדרך לחברות לא בפורמט דקורטיבי, אלא בפורמט מלא.

למה באיחוד האירופי מחפשים פורמטים עוקפים

עצם הרעיון של “חברות משויכת” מראה עד כמה נותרה שאלת ההרחבה של האיחוד האירופי מורכבת.

בהסכמים הנוכחיים של האיחוד האירופי אין קטגוריה כזו, וחלק מהדיפלומטים האירופיים כבר מטילים ספק אם ניתן ליצור מנגנון כזה ללא שינוי המסמכים המייסדים.

באופן פורמלי אוקראינה כבר יש לה מעמד מועמד והיא מתקדמת במסלול המשא ומתן. אבל המציאות של הבירוקרטיה האירופית קשה: כל החלטה גדולה דורשת הסכמה בין 27 מדינות. כל בירה יכולה לעכב את התהליך, ואשרור החברות המלאה יכול להפוך למרוץ פוליטי ארוך.

מרץ, לפי הצעתו, מנסה למצוא מנגנון ביניים מהיר. מצד אחד, הוא מכיר בכך שאוקראינה לא יכולה לחכות שנים רק להבטחות סמליות. מצד שני, גרמניה ומדינות אחרות באיחוד האירופי מבינות שהצטרפות מלאה של אוקראינה בשנים הקרובות עשויה להיתקל במכשולים תקציביים, פוליטיים ומשפטיים.

אוקראינה חוששת ממלכודת המעמד הזמני

עבור קייב הסיכון העיקרי הוא שהמעמד הזמני עשוי להפוך לקבוע. ההיסטוריה של הפוליטיקה הבינלאומית מכירה לא מעט מקרים שבהם “פתרונות מעבר” התקבעו לשנים ולעשורים.

לכן התגובה האוקראינית כל כך חריפה.

זלנסקי לא רוצה שאוקראינה תקבל שלט יפה של אינטגרציה אירופית, אך תישאר ללא הכלי המרכזי – הזכות להשתתף בהצבעות ולהשפיע על החלטות שמשפיעות ישירות על ביטחונה, כלכלתה ושיקומה לאחר המלחמה.

במחלוקת זו יש עוד שכבה חשובה. זלנסקי מודה לאירופה על התמיכה, אך בו זמנית מזכיר: אוקראינה מבצעת רפורמות בתנאי מלחמה. כלומר, קייב מנסה להוכיח שהיא לא מבקשת חריגות מהכללים, אלא דורשת לא להוריד את הרף של ההבטחה הפוליטית שכבר ניתנה לאוקראינים.

הזווית הישראלית: למה המחלוקת הזו חשובה לא רק לאירופה

עבור הקהל הישראלי הסיפור הזה חשוב מכמה סיבות. ראשית, הוא מראה כיצד משתנה מאזן הכוחות באירופה על רקע המלחמה של רוסיה נגד אוקראינה. שנית, הוא מדגים שהביטחון היום נדון יותר ויותר לא רק דרך נשק, אלא גם דרך חברות בבריתות, מוסדות ומערכות של אחריות קולקטיבית.

ישראל עוקבת בקפידה אחר האופן שבו המערב בונה הבטחות ארוכות טווח לאוקראינה. זו לא דיפלומטיה מופשטת. עבור המזרח התיכון, שבו איראן והפרוקסי שלה בודקים כל הזמן את גבולות המותר, שאלת הנחישות המערבית יש לה משמעות ישירה.

אם אירופה תוכל להפוך את התמיכה באוקראינה לאסטרטגיה יציבה, זה יהיה איתות לא רק למוסקבה. זה יהיה איתות גם לטהראן ולמשטרים אחרים שמסתמכים על עייפות הדמוקרטיות, מחלוקות פנימיות ופחד מהתחייבויות ארוכות.

בהקשר זה, חדשות ישראל Nikk.Agency רואה במחלוקת סביב “חברות משויכת” לא כבירוקרטיה אירופית צרה, אלא כחלק מדיון גדול על מה בדיוק המערב מוכן להבטיח לבעלי ברית שנמצאים תחת לחץ מתמיד של משטרים תוקפניים.

אוקראינה דורשת לא סמלים, אלא מעמד

זלנסקי פנה במקביל לבריסל בקריאה לפתוח במשא ומתן על כל ששת הבלוקים הנושאיים הנדרשים להצטרפות אוקראינה לאיחוד האירופי. הוא הצהיר כי נוכחות אוקראינה באיחוד האירופי צריכה להיות מלאה ובעלת זכויות מלאות, ובלי אוקראינה לא יכול להיות פרויקט אירופי מלא.

נוסחה זו חשובה. קייב מנסה לקבע לעצמה לא תפקיד של מבקשת, אלא תפקיד של מדינה שבלעדיה הביטחון האירופי לאחר 2022 כבר לא יכול להיות מתואר בכנות.

עבור אירופה זה רגע לא נוח. מצד אחד, אוקראינה אכן הפכה לאחד הגורמים המרכזיים בהגנה האירופית. מצד שני, הרחבת האיחוד האירופי תמיד קשורה לכסף, לאיזונים פנימיים, להשפעת חברים ישנים וחדשים, לחקלאות, לשוק העבודה, לתקציב ולזכות הווטו.

בדיוק כאן הקונפליקט בין הכרת התודה הפוליטית לזהירות המוסדית הופך להיות בולט במיוחד.

מה יהיה הלאה

כרגע ההצעה של מרץ לא יכולה להיחשב כהחלטה מוכנה. יותר נכון זה בלון ניסוי פוליטי שהראה עד כמה נותרה נושא החברות של אוקראינה באיחוד האירופי רגישה. ברלין יכולה להתעקש שמדובר בהאצת האינטגרציה, אך קייב כבר הבהירה: פורמט ללא זכות הצבעה לא צריך להפוך לתחליף לחברות אמיתית.

עבור אוקראינה המשימה הקרובה היא להשיג פתיחת אשכולות המשא ומתן ולשמור על הקצב הפוליטי. עבור האיחוד האירופי – למצוא דרך לתמוך באוקראינה לא רק בחבילות צבאיות ופיננסיות, אלא גם במפת דרכים ברורה של אינטגרציה.

השאלה היא האם אירופה תוכל לשלב את הזהירות של הנהלים שלה עם גודל הרגע ההיסטורי. לאחר המלחמה שרוסיה פתחה נגד אוקראינה, הלוגיקה הקודמת של “מתי שהוא אחר כך” כבר לא עובדת כל כך משכנעת.

זלנסקי בסירובו למעשה מציב את האיחוד האירופי בפני בחירה: או שאוקראינה נעה לעבר חברות מלאה כמשתתפת עתידית בהחלטות, או שאירופה מסתכנת ביצירת אזור אפור חדש – לא על מפת הביטחון, אלא בתוך הרעיון עצמו של הפרויקט האירופי.