ראש אוקראינה של המכון הלאומי לזיכרון אלפרוב: המשפחה לא מתנגדת להעביר את קברו של סטפן בנדרה לאוקראינה, אך יש הסתייגויות לגבי בטיחות הקבר בזמן המלחמה

צלם ישראלי יוצר פרויקט המוקדש לנשים אוקראיניות בישראל. דוגמניות מצטלמות בתלבושות אוקראיניות מסורתיות על רקע ערי ישראל, ומאחדות את התרבות וההיסטוריה של שני העמים. - 30.05.2026 - Новости Израиля

באודסה נפגשו שלוש קווי ביטחון: אוקראינה, ישראל והאופוזיציה האיראנית - 30.05.2026 - Новости Израиля

יהודים מאוקראינה: 8 ילידי אוקראינה מתוארים על שטרות ישראלים - 30.05.2026 - Новости Израиля
…

27 במאי 2026, נושא האפשרות להעתקת קברו של סטפן בנדרה לאוקראינה עלה שוב לשיח הציבורי. ראש המכון האוקראיני לזיכרון לאומי אלכסנדר אלפיורוב סיפר כי משפחת בנדרה אינה מתנגדת לצעד כזה, אך במהלך המלחמה קיימות חששות רציניים לגבי בטיחות הקבר העתידי.

מדובר לא רק בהעברת שרידיו של דמות היסטורית אחת. אוקראינה בהדרגה מפתחת מדיניות משלה להחזרת זיכרון על דמויות שנקברו בחו”ל, ותהליך זה כבר נוגע לאנדריי מלניק, יבגני קונובאלץ, סימון פטליורה, פאבל סקורופדסקי ודמויות אחרות בהיסטוריה האוקראינית של המאה ה-20.

עבור הקהל הישראלי, נושא זה רגיש במיוחד. בו מצטלבים הזיכרון הלאומי האוקראיני, המלחמה נגד רוסיה, המורשת המורכבת של מזרח אירופה, הטראומה ההיסטורית היהודית והשאלה כיצד מדינות מודרניות בונות את הפנתיאונים שלהן בתנאים של מחלוקות פוליטיות ומוסריות.

מה אמר ראש המכון האוקראיני לזיכרון לאומי

אלכסנדר אלפיורוב בשידור הטלמרתון הלאומי הצהיר כי צאצאיו של סטפן בנדרה אינם מתנגדים להעתקת שרידיו לאוקראינה. עם זאת, לדבריו, המשפחה לוקחת בחשבון את הסיכונים הצבאיים: הקבר בשטח האוקראיני עלול להיות בסכנה.

אלפיורוב ציין במיוחד כי הסכנה למקומות זיכרון כאלה קיימת לא רק באוקראינה.

אפילו קברים בחו”ל אינם תמיד מוגנים מלחץ פוליטי, ונדליזם או ניסיונות להשתמש בזיכרון ככלי לסכסוך.

לשאלה המבהירה האם מתבצעת כעת עבודה קונקרטית על העתקת קברו של בנדרה, ראש המכון האוקראיני לזיכרון לאומי השיב בזהירות: אוקראינה עובדת על נושאים הקשורים למספר דמויות היסטוריות, ונושא בנדרה נבחן גם הוא.

זו ניסוח חשוב. הוא אינו מציין החלטה מיידית, אך מראה שהנושא כבר אינו נמצא אך ורק באזור הדיונים הציבוריים או ההצהרות הפוליטיות. הוא כבר הפך לחלק מתהליך מדיני רחב יותר.

מדוע נושא הבטיחות הפך למפתח

במהלך מלחמה כוללת, כל מקומות סמליים באוקראינה עלולים להפוך למטרה פוטנציאלית עבור רוסיה – ממוזיאונים ועד בתי קברות, מוזיאונים ומתקני תשתית אזרחיים.

לכן, הספקות של משפחת בנדרה נראים לא כסירוב, אלא כניסיון להעריך את המצב האמיתי.

מלבד הבטיחות הפיזית, קיים גם סיכון פוליטי. העתקת קבר של דמות כזו תעורר בהכרח תגובה מחוץ לאוקראינה, כולל בישראל, פולין, גרמניה ובקרב ארגונים יהודיים.

עבור קייב, זה אומר צורך לפעול לא בסיסמאות, אלא בהליך מדיני מתוכנן: עם בסיסים משפטיים, הקשר היסטורי, הסבר לקהל הבינלאומי והבנה כיצד החלטות כאלה ייתפסו על ידי בעלי ברית.

אוקראינה בונה פנתיאון זיכרון: מאולס למלניק

שאלת החזרת שרידיהם של אוקראינים בולטים עלתה בקייב לא בפעם הראשונה. בינואר 2017, באוקראינה הועברו שרידיו של הסופר והמשורר אלכסנדר אולס. הוא נפטר ב-1944 בפראג ונקבר שם. מאוחר יותר הוצאו שרידיו של אולס ואשתו, שכן הכללים הצ’כיים דרשו תשלום שכירות על מקום בבית הקברות.

לאחר מכן, במשרד התרבות הצהירו על כוונה להקים ועדה מיוחדת לשאלות העתקת קברים של אוקראינים בולטים. עם זאת, לא היה תנועה ניכרת במשך זמן רב.

המצב השתנה כבר בתנאי המלחמה. ביוני 2025, ממשלת אוקראינה אישרה את סדר העתקת הקברים בבית הקברות הלאומי הצבאי של לוחמים בולטים למען עצמאות אוקראינה במאה ה-20.

בסוף מרץ, ראש לשכת הנשיא קיריל בודאנוב הודיע כי בעקבות הדיונים יוכנו הצעות לנשיא להקמת פנתיאון של אוקראינים בולטים. מדובר באנשים ממוצא אוקראיני ששיחקו תפקיד משמעותי בהיסטוריה של המדינה, אך נקברו בחו”ל.

בדיוק בהקשר זה, חדשות ישראל —Nikk.Agency רואה את הדיון הנוכחי סביב בנדרה: לא כאפיזודה נפרדת סביב שם אחד, אלא כחלק מניסיון רחב של אוקראינה ליצור קאנון זיכרון לאומי משלה במהלך המלחמה.

העתקת קברו של אנדריי מלניק הפכה לאות הראשון הבולט

ב-15 במאי, הממשלה הורתה לבצע באוקראינה העתקת שרידיו של אנדריי מלניק ואשתו סופיה פדאק-מלניק בשטח בית הקברות הלאומי הצבאי.

ב-19 במאי התקיימה בלוקסמבורג טקס הוצאת השרידים. ההעתקה עצמה בבית הקברות הלאומי הצבאי התקיימה ב-25 במאי.

צעד זה עורר תהודה ניכרת, כולל מחוץ לאוקראינה. עבור קייב, הוא הפך לחלק ממדיניות החזרת הזיכרון ההיסטורי. עבור המבקרים — סיבה להזכיר את הדפים השנויים במחלוקת של התנועה הלאומנית האוקראינית ותפיסתה בזיכרון ההיסטורי היהודי.

בדיוק בגלל זה, העתקת קברו האפשרית של בנדרה תהיה עוד יותר רגישה. דמותו של בנדרה נותרת אחת השנויות במחלוקת בזיכרון האוקראיני והאירופי של המאה ה-20: עבור חלק מהחברה האוקראינית הוא סמל למאבק אנטי-סובייטי, עבור חלק אחר מהקהל הבינלאומי — שם הקשור לשאלות כבדות של לאומנות, מלחמה ויחס ליהודים ופולנים.

את מי עוד אוקראינה רוצה להחזיר מחו”ל

ב-19 במאי, הנשיא וולודימיר זלנסקי הצהיר כי אוקראינה מנהלת משא ומתן על החזרת גופתו של יבגני קונובאלץ — קולונל בצבא הרפובליקה העממית האוקראינית, מפקד הקלעים הסיצ’יים, מייסד וראש ראשון של הארגון הלאומני האוקראיני.

קונובאלץ נקבר בבית הקברות קרוסווייק ברוטרדם, הולנד. ב-25 במאי, סגנית ראש לשכת הנשיא אירינה ורשצ’וק הודיעה כי אוקראינה כבר קיבלה אישור להעתקת קברו וכי זה אמור לקרות בקרוב.

ב-20 במאי, ראש הארגון הלאומני האוקראיני וסגן ראשון לראש הוועדה הממלכתית לטלוויזיה ורדיו בוגדן צ’רוואק הצהיר כי בקרוב עשויה להתקיים החזרת שרידיו של יבגני קונובאלץ וסימון פטליורה לאוקראינה.

פטליורה, ראש הדירקטוריון של הרפובליקה העממית האוקראינית והאוטמן הראשי של הצבא והצי של הרפובליקה העממית האוקראינית, נקבר בפריז. שמו נותר גם הוא מורכב בזיכרון היהודי בגלל נושא הפוגרומים בתקופת מלחמת האזרחים, אף על פי שההיסטוריונים ממשיכים להתווכח על מידת האחריות האישית של פטליורה וההקשר הפוליטי של אותה תקופה.

אלכסנדר אלפיורוב, מצדו, דיבר במיוחד על הצורך לדון בהעתקת קברו של סימון פטליורה והגטמן של המדינה האוקראינית פאבל סקורופדסקי, שנקבר באוברסטדורף, גרמניה.

הנשיא השלישי של אוקראינה ויקטור יושצ’נקו גם סבור שהמדינה צריכה לשאוף להחזיר את שרידיהם של הגטמנים איוואן מזפה ופיליפ אורליק, כמו גם של סטפן בנדרה.

מדוע לישראל חשוב לעקוב בקפידה אחר נושא זה

עבור ישראל, חדשות כאלה אינן היסטוריה פנימית אוקראינית רחוקה. אוקראינה היא מדינה שבה חיו קהילות יהודיות במשך מאות שנים, שבה התרחשו פוגרומים, שבה הייתה טרגדיית השואה, שבה התפתחה תרבות יהודית, חסידות, מחשבה ציונית וזהות אוקראינית-יהודית מודרנית.

לכן, כל החלטה על פנתיאון לאומי באוקראינה תיתפס בהכרח דרך מספר עדשות בו זמנית.

מצד אחד, אוקראינה נלחמת על זכותה לריבונות משלה ומנסה להחזיר לעצמה את הסובייקטיביות ההיסטורית שלה לאחר עשורים של לחץ סובייטי ורוסי. מצד שני, הזיכרון של המאה ה-20 במזרח אירופה אינו יכול להיות מצומצם לנוסחה פשוטה של “גיבור או אויב”. עבור הקהל היהודי בישראל, חשוב במיוחד שהמדיניות האוקראינית של זיכרון לא תתעלם מהדפים הטראגיים, אלא תדע לדבר עליהם בפתיחות.

בדיוק כאן מתחיל האתגר המרכזי עבור קייב. הפנתיאון הלאומי יכול להפוך לא רק למקום של כבוד, אלא גם למרחב של שיחה כנה על העבר. אם הוא ייבנה רק דרך הגיבורים ללא הסבר על הקונפליקטים ההיסטוריים המורכבים, זה ייצור בהכרח מתחים דיפלומטיים וציבוריים חדשים.

העתקת קבר כמדיניות ולא רק טקס

כעת אוקראינה למעשה יוצרת מסורת מדינית חדשה: להחזיר למולדת אנשים שחיו, נלחמו, מתו ונקברו בחו”ל בגלל מלחמות, הגירה, תבוסות, כיבושים והתמוטטות הריבונות האוקראינית במאה ה-20.

בתנאי המלחמה עם רוסיה, זה מקבל משמעות נוספת. מוסקבה ניסתה במשך עשורים לשלוט בזיכרון ההיסטורי האוקראיני, לכפות את תוויותיה ולהפוך כל מסורת אוקראינית עצמאית לאובייקט של התקפה תעמולתית.

אבל התשובה לתעמולה הרוסית לא צריכה להיות פשטות מראה. עבור אוקראינה היום חשוב לא רק להחזיר שמות, אלא גם להסביר מדוע שמות אלה מופיעים במרחב הזיכרון הלאומי, איך המדינה רואה את מקומם בהיסטוריה והיכן עוברות הגבולות בין זיכרון, כבוד והבנה ביקורתית.

סיפורו של בנדרה בהקשר זה יהפוך למבחן הקשה ביותר. השאלה כבר אינה האם ניתן טכנית להעביר את השרידים. השאלה היא האם אוקראינה תוכל לבצע תהליך כזה כך שלא יפגע בדיאלוג עם בעלי הברית, לא יפחית מערך הזיכרון היהודי ובו זמנית לא ימסור את ההיסטוריה שלה לידי התעמולה הרוסית.

מה יהיה הלאה

כרגע אין החלטה רשמית על העתקת קברו של סטפן בנדרה. יש הצהרה ציבורית של ראש המכון האוקראיני לזיכרון לאומי, יש הבנה של עמדת המשפחה, יש כבר תהליך מדיני שהושק להחזרת מספר דמויות היסטוריות ויש מלחמה שהופכת כל צעד סמלי לפגיע יותר.

כנראה שהחודשים הקרובים יראו עד כמה קייב מוכנה להתקדם בשאלת הפנתיאון הלאומי. לאחר העתקת קברו של אנדריי מלניק וההכנות להחזרת יבגני קונובאלץ, השאלה של בנדרה כבר אינה נחשבת תיאורטית.

עבור אוקראינה זהו שיח על ריבונות וזכות לזיכרון משלה. עבור ישראל והקהל היהודי — סיבה לעקוב בקפידה, האם זיכרון זה יהיה כנה, מורכב ואחראי, ולא רק חגיגי.