טרוריסטים רוסים שוב מכים באזרחים: קריבוי רוג הכריזה על אבל לאחר מתקפת טילים - 23.06.2026
- Новости Израиля
2.5 טריליון שקל חוב פרטי: מדוע ישראל נראית רגועה מבחוץ, אך מבפנים מצטבר סיכון - 23.06.2026
- Новости Израиля
ישראל נכנסה לחמשת המדינות המובילות במספר הביקורים באוקראינה בשנת 2025: מה עומד מאחורי המספר הזה - 22.06.2026
- Новости Израиля
…
וידאו של לב דובינסקי עם איגור סליקוב ואיבן דולביץ’ מ-11 ביוני 2026 — זה לא סתם עוד שיחה על חברת וגנר. זה חומר שנוגע ישירות לביטחון ישראל, כי בו נעשית הקשר בין מבנים צבאיים רוסיים, איראן, חיזבאללה, חמאס, המלחמה נגד אוקראינה והתקפת הטרור ב-7 באוקטובר 2023.
השאלה המרכזית נשמעת קשה: האם המערכת הצבאית והפרוקסי הרוסית יכלה להיות לא רק צופה מהצד, אלא חלק מארכיטקטורה רחבה יותר של לחץ על ישראל?
התשובות שנשמעו בראיון דורשות בדיקה עצמאית. אבל אי אפשר להתעלם מהן. יותר מדי קווים מתכנסים בנקודה אחת: סוריה, לבנון, איראן, עזה, כוחות מיוחדים רוסיים, מבנים לשעבר של וגנר, מסלולי נשק, רחפני FPV וניסיון המלחמה נגד אוקראינה.
מי מדבר בוידאו הזה ולמה זה חשוב
בשיחה משתתפים שלושה אנשים.
לב דובינסקי — מנחה ערוץ היוטיוב, חוקר בכיר לשעבר ב’מחלקה הרוסית’ של משטרת תל אביב. עבור הקהל הישראלי זו פרט חשוב: השיחה מתנהלת לא במרחב פוליטי מופשט, אלא מתוך ההקשר הישראלי, שבו 7 באוקטובר — לא נושא למשחקים גיאופוליטיים, אלא טראומה לאומית, מלחמה, הרוגים, בני ערובה, משפחות הרוסות ופצע שעדיין פתוח.
איגור סליקוב מוצג כקצין לשעבר בכוחות המיוחדים של ה-GRU הרוסי ומדריך בחברת וגנר. בראיון הוא מדבר לא כפרשן חיצוני, אלא כאדם שלדבריו ראה חלק מהמערכת הזו מבפנים.
איבן דולביץ’ — מחבר שותף של ספר על וגנר, אדם עם ניסיון בעבודה במבנים צבאיים פרטיים ואנליסט שעוזר להסביר לקהל המערבי במה וגנר הרוסי שונה מחברת צבאית או אבטחה פרטית רגילה.
זה מה שהופך את הוידאו לחשוב. ערכו אינו בכך שהוא ‘סוגר את השאלה’ ונותן פסק דין משפטי מוכן. לא. משמעותו אחרת: הוא מראה את הלוגיקה הפנימית האפשרית של הקשר בין מבנים צבאיים רוסיים לרשתות טרור במזרח התיכון.
לישראל זה עקרוני. אם מוסקבה, טהרן, חיזבאללה וחמאס קשורים לא רק פוליטית, אלא גם דרך מומחים צבאיים, טכנולוגיות, מסלולים וניסיון קרבי, אז הנוסחה הישנה ‘רוסיה — שחקן מורכב אך נפרד’ כבר לא עובדת.
מבנים רוסיים ו-7 באוקטובר: מה טוען סליקוב
אחד הפרקים המרכזיים בראיון — טענתו של איגור סליקוב על הכשרת מומחים באביב ובקיץ 2023.
לדבריו, עוד לפני התקפת חמאס על ישראל הוא נתקל בסימני פעילות הקשורה למזרח התיכון, עזה, לבנון, סוריה, מחוז חומס וסודן. לאחר 7 באוקטובר, קטעים אלה, לטענת סליקוב, התגבשו עבורו לתמונה של השתתפות אפשרית של מבנים של המינהל הראשי של המטה הכללי הרוסי בהכנת קבוצות הקשורות להתקפה על ישראל.
זו הצהרה חמורה ביותר.
מדובר לא רק בכך שרוסיה התקרבה פוליטית לאיראן. ולא רק בכך שמוסקבה מקבלת משלחות חמאס או משחקת נגד המערב במזרח התיכון. בראיון מדובר בגרסה מסוכנת בהרבה: על השתתפות אפשרית של מומחים צבאיים, על הכנה, תיאום ונוכחות בסדרי הקרב במהלך ההתקפה ב-7 באוקטובר.
אי אפשר להציג האשמות כאלה כעובדה מבוססת ללא ראיות נוספות. אבל אי אפשר גם להדוף אותן הצידה כאילו זו רטוריקה פוליטית רגילה. אם לפחות חלק מהנאמר יאושר, ישראל תעמוד בפני רמת איום חדשה.
כי אז יהיה צורך לראות ב-7 באוקטובר לא רק כמבצע של חמאס בתמיכת איראן, אלא כחלק ממערכת רחבה יותר שבה הניסיון הרוסי במלחמות היברידיות, מבצעים מיוחדים ומבני פרוקסי יכול היה לשמש נגד אזרחי ישראל.
למה זה משנה את תמונת האיומים הישראלית
לאחר 7 באוקטובר ישראל מדברת לרוב על שלושה מקורות עיקריים של איום: חמאס, חיזבאללה ואיראן. זה נכון, אבל כבר לא מספיק.
הוידאו של דובינסקי מוסיף רמה רביעית — הרוסית.
ורמה זו כואבת במיוחד עבור דוברי הרוסית בישראל. במשך שנים רבות חלק מהחברה ניסתה להפריד: ‘רוסיה לחוד, המזרח התיכון לחוד, איראן לחוד, אוקראינה לחוד’. אבל המציאות של השנים האחרונות מראה אחרת. המלחמה של רוסיה נגד אוקראינה, התחזקות איראן, התקפות החות’ים, פעולות חיזבאללה וטרור חמאס נראים יותר ויותר לא כמשברים נפרדים, אלא כאלמנטים קשורים של קו אנטי-מערבי ואנטי-ישראלי אחד.
לישראל השאלה כבר אינה אם מישהו אוהב או לא אוהב את פוטין. השאלה היא אחרת: האם מבנים צבאיים רוסיים יכולים, ישירות או דרך פרוקסי, להשתתף בתהליכים שבסופו של דבר הורגים ישראלים?
אם כן, זו כבר לא בעיה דיפלומטית. זו שאלה של ביטחון לאומי.
וגנר ככלי מלחמה, טיהור ושליטה מדינית
חלק חשוב נוסף בראיון — השיחה על מקור חברת וגנר.
דולביץ’ וסליקוב מסבירים שוגנר אי אפשר להבין כאנלוגיה לחברת צבאית פרטית מערבית. במודל המערבי חברות צבאיות ואבטחה פרטיות עובדות לרוב במסגרת משפטית: אבטחת מתקנים, ליווי, ביטחון, משימות חוזיות. המודל הרוסי, לפי תיאורם, היה מסודר אחרת.
וגנר מוצג לא כעסק עצמאי של שכירי חרב, אלא ככלי היברידי של המדינה. הוא היה נחוץ שם, היכן שהקרמלין נזקק לכוח ללא אחריות רשמית ישירה.
סליקוב ודולביץ’ אומרים שאחת המשימות הראשונות של וגנר הייתה חיסול מפקדים של מה שנקרא ‘האביב הרוסי’ בשטח אוקראינה — אנשים שיכלו להפוך לכוח צבאי ופוליטי עצמאי, שאינו בשליטת מוסקבה. זהו רגע חשוב: בלוגיקה כזו וגנר נוצר לא רק למלחמה חיצונית, אלא גם לשליטה על מבנים רדיקליים שדהיים.
כלומר, זה לא רק ‘צבא לסוריה’ או ‘שכירי חרב לאפריקה’.
זהו מנגנון שיכול היה לבצע משימות מלחמה, רצח, טיהור, לחץ, השתתפות סמויה ושליטה פוליטית.
לישראל זה יש משמעות ישירה. אם וגנר והמבנים הקשורים אליו היו המשך של המערכת המדינית הרוסית, אזי לא ניתן להוריד את הקשרים שלהם במזרח התיכון ליוזמה פרטית של הרפתקנים בודדים.
במילים אחרות, אם אנשים מהסביבה הזו היו באינטראקציה עם איראן, חיזבאללה או כוחות רדיקליים אחרים, השאלה צריכה להישמע לא ‘מה עשו שכירי החרב?’, אלא ‘איזו משימה פתרה המערכת הרוסית?’.
אוקראינה כשטח ניסוי, איראן כקולטת ניסיון, ישראל כמטרה הבאה
אחד הבלוקים המדאיגים ביותר בוידאו נוגע לרחפנים.
סליקוב טוען שמומחי חיזבאללה וצבא איראן קיבלו אפשרות ללמוד את הניסיון של האוקראינים בשדה הקרב של מלחמת רוסיה נגד אוקראינה. בראיון נשמעת במיוחד הנושא של רחפני FPV ומומחים רוסים שעסקו בטכנולוגיות רחפנים, לא מצאו תמיכה בתוך רוסיה ואז, לדבריו של סליקוב, הגיעו לאיראן, שם קיבלו מעבדות.
קטע זה חשוב במיוחד עבור הקהל הישראלי.
המלחמה באוקראינה הפכה לשטח הניסוי הגדול ביותר של מלחמת רחפנים מודרנית. שם נבדקו רחפני סיור, רחפנים תקיפה, רחפני FPV, מערכות הנחיה, לוחמה אלקטרונית, צורות חדשות של אינטראקציה בין חיל רגלים, ארטילריה וסיור אווירי.
איראן עקבה בקפידה אחרי המלחמה הזו. רוסיה קיבלה מאיראן רחפני שאהד, ואיראן קיבלה גישה למאגר עצום של ניסיון קרבי. בסכימה כזו, ההחלפה לא מתבצעת רק בברזל, אלא גם בידע: איך להשתמש ברחפנים, איך לעקוף הגנה, איך למצוא נקודות תורפה, איך להוזיל את המכה, איך לרוות את החזית בטכנולוגיות זולות.
עכשיו חלק מהניסיון הזה יכול לחזור נגד ישראל.
חדשות ישראל | Nikk.Agency רואה בנושא זה כאחד המפתחות להבנת המלחמה החדשה: החזית האוקראינית והחזית הישראלית קשורות לא בסיסמאות, אלא בטכנולוגיות, יריבים ופרקטיקה צבאית. מה שנבדק היום נגד אוקראינה, מחר יכול להיות מיושם נגד צה”ל. מה שנבדק נגד חיילי ישראל בצפון, יכול להיות חלק מאותה בית ספר למלחמה שרוסיה, איראן ובעלי בריתם מפתחים במשך שנים.
רחפני FPV ואיום חדש לצה”ל
בראיון נאמר שהופעת רחפני FPV אצל חיזבאללה הייתה למעשה בלתי נמנעת. איבן דולביץ’ מדגיש: לאיראן אין הרבה שותפים שיכולים ללמד לעבוד עם סוג כזה של נשק, ושיתוף הפעולה עם מבנים רוסיים, לדבריו, התחיל לא ב-2023, אלא נמשך כמעט עשר שנים.
לישראל זו לא שאלה תיאורטית.
רחפני FPV משנים את אופי הקרב. הם מסוכנים לחיל רגלים, טנקים, עמדות מבוצרות, נקודות תצפית, אנטנות, מחסנים, קבוצות ניידות ואפילו לוחמים בודדים. הם זולים, מהירים, גמישים ויכולים להיות מיושמים בהמונים. יריב שמקבל טכנולוגיה כזו יחד עם ניסיון קרבי, הופך להרבה יותר מסוכן.
אם מאחורי הופעת אפשרויות כאלה אצל חיזבאללה עומד לא רק איראן, אלא גם הניסיון הרוסי במלחמה נגד אוקראינה, אזי ישראל מתמודדת לא עם איום מקומי מלבנון. היא מתמודדת עם רשת צבאית בינלאומית שבה היריבים לומדים זה מזה מהר יותר ממה שהפוליטיקאים מספיקים להכיר במציאות החדשה.
סוריה, לבנון, עיראק ועזה: מסלולי נשק אפשריים
בראיון סליקוב מדבר על מסלולי אספקת נשק לרצועת עזה. בגרסה זו מופיעות סוריה, מחוז חומס, עיראק, לבנון, מצרים ומנהרות לעזה. גם מוזכרים נציגי חמאס שהיו בשטח לבנון וביקרו בסוריה.
זהו בלוק חשוב, כי הוא מראה את המפה הלוגיסטית האפשרית.
מדובר לא במגע מקרי ולא בהעברה בודדת. לפי הגרסה שהושמעה בראיון, הייתה מערכת שבה סוריה ולבנון שימשו אזורי ביניים לאספקה, תיאום וקשר בין משתתפים שונים.
לישראל סוריה כבר מזמן אינה רק מדינה שכנה. זו טריטוריה שדרכה איראן ניסתה לבנות תשתית צבאית, להעביר נשק לחיזבאללה, לחזק את עמדותיה וליצור לחץ נוסף על ישראל.
אבל אם לסכימה הזו מתווסף הגורם הרוסי, התמונה הופכת לעוד יותר מורכבת.
סוריה — זהו מרחב שבו מצטלבים האינטרסים של מוסקבה, טהרן, משטר אסד, חיזבאללה, קבוצות פלסטיניות ומבני פרוקסי שונים. הנוכחות הצבאית הרוסית בסוריה במשך שנים יצרה עבור מוסקבה אפשרות לצפות, להשפיע, לתאם, להסכים ולעצום עיניים למה שמועיל ברגע מסוים.
לכן השאלה על מסלולי הנשק לא ניתן לבחון בנפרד מהשאלה על התפקיד הפוליטי של רוסיה במזרח התיכון.
רוסיה ופרוקסי איראניים: ברית שהוערכה נמוך מדי זמן רב מדי
בשיחה נשמעת עוד מחשבה חשובה: שיתוף הפעולה של מבנים רוסיים עם איראן והכוחות הקשורים אליה לא התחיל אתמול.
דולביץ’ מציין את הפרדוקס: חיילים רוסים ואנשי שירותי הביטחון, שלחמו פעם נגד איסלאמיסטים בקווקז, לאחר פקודות חדשות היו מוכנים לשתף פעולה עם חיזבאללה ומבנים הקשורים למשמרות המהפכה האסלאמית. בראיון אפילו מדובר על חיילים רוסים שלבשו תגי חיזבאללה ויחידות ערביות אחרות הקשורות למערכת האיראנית.
זו לא רק פרט למומחי צבא. זהו סימפטום.
כאשר מדינה מפסיקה להבחין בין טרור לבעלי ברית במאבק אנטי-מערבי, היא מגיעה במהירות לנוסחה צינית: האויב של אתמול הופך לשותף אם הוא עוזר ללחוץ על ארה”ב, אירופה, אוקראינה או ישראל.
וכאן לישראל עולה מסקנה קשה אך הכרחית. המדיניות הרוסית במזרח התיכון אינה נייטרלית. היא יכולה להיות גמישה, סמויה, דו-משמעית, אבל הווקטור הכללי שלה תואם יותר ויותר את האינטרסים של אלה שמחלישים את ישראל והמערב.
איראן מקבלת מרוסיה הגנה פוליטית, ניסיון צבאי, תמרון בינלאומי ותחושה שהיא לא לבד. רוסיה מקבלת מאיראן נשק, רחפנים, חזית אנטי-מערבית ודרך נוספת להסיח את דעת העולם מאוקראינה.
וישראל במבנה הזה אינה צופה מהצד, אלא אחת מהמטרות של הלחץ.
מה בדיוק דורש בדיקה
מאמר חזק בנושא זה לא צריך להפוך את הראיון לפסק דין סופי. להיפך, ככל שההאשמות חמורות יותר, כך יש לטפל בעובדות בזהירות רבה יותר.
הצהרות סליקוב ודולביץ’ דורשות בדיקה על ידי עיתונאים, חוקרים, שירותי ביטחון ומבנים בינלאומיים.
יש לבדוק לא את הרגשות הכלליים, אלא את הפרטים.
מי בדיוק יכול היה להכין קבוצות הקשורות להתקפה ב-7 באוקטובר? היכן התקיימה ההכנה? אילו קצינים או מבנים רוסיים יכלו להיות מעורבים? איזו תפקיד יכלו לשחק קשרים לשעבר או קיימים של ה-GRU? אילו מסלולי נשק עברו דרך סוריה, עיראק, לבנון, מצרים ועזה? מי העביר את ניסיון העבודה עם רחפני FPV לאיראן ולחיזבאללה? אילו קשרים התקיימו בין פרוקסי רוסיים ופרוקסי איראניים לאחר 2014?
התשובות לשאלות אלה חשובות לא רק להיסטוריונים ואנליסטים. הן חשובות למשפחות חיילי ישראל, לתושבי צפון ישראל, לנפגעי 7 באוקטובר, לפוליטיקאים שעדיין מנסים לדבר עם מוסקבה כאילו דבר לא השתנה.
חדשות ישראל | Nikk.Agency סבורה שהקהל הישראלי דובר הרוסית זכאי לדעת לא רק מי לחץ על ההדק, אלא גם מי במשך שנים יצר את התנאים, הטכנולוגיות, המסלולים והכיסוי הפוליטי למלחמה החדשה נגד ישראל.
למה הנושא הזה חשוב דווקא עכשיו
הוידאו פורסם ב-11 ביוני 2026, אבל משמעותו חורגת הרבה מעבר לוידאו אחד.
ישראל נכנסת לתקופה שבה נוסחאות מדיניות חוץ ישנות כבר לא עובדות. אי אפשר לדבר על איום אסטרטגי של איראן ולהתעלם מהתקרבות הצבאית הרוסית-איראנית. אי אפשר לדבר על ביטחון הגבול הצפוני ולא לנתח מאיפה לחיזבאללה יש טכנולוגיות חדשות. אי אפשר לדון ב-7 באוקטובר רק ככישלון של מודיעין מקומי, אם מאחורי ההכנה, האספקה וההכשרה יכלו לעמוד רשתות בינלאומיות רחבות יותר.
יש גם היבט נוסף.
עבור ישראלים רבים המלחמה באוקראינה נשארה זמן רב ‘מלחמה זרה’. אבל אם הניסיון של המלחמה הזו משמש את איראן, חיזבאללה וחמאס נגד ישראל, אז היא כבר לא זרה. אם מומחים, טכנולוגיות או מבני פרוקסי רוסיים עוזרים לאויבי ישראל, אז החזית האוקראינית והחזית הישראלית הופכות לחלק ממפת איומים אחת.
זה לא אומר שבין אוקראינה לישראל אפשר לשים אוטומטית סימן שוויון. לכל מדינה יש את המלחמה שלה, הכאב שלה, הטעויות שלה והאינטרסים שלה. אבל היריבים מצטלבים יותר ויותר. וזה כבר אי אפשר להתעלם.
ישראל צריכה כנות חדשה
המסקנה העיקרית מהראיון של דובינסקי, סליקוב ודולביץ’ אינה בכך שמחר צריך להכריז על מסקנות סופיות. המסקנה העיקרית — ישראל צריכה בכנות לבחון מחדש את הבנתה את התפקיד הרוסי במזרח התיכון.
אם רוסיה משתפת פעולה עם איראן, אם מבנים צבאיים רוסיים או פרוקסי קשורים לחיזבאללה ולחמאס, אם הניסיון של המלחמה נגד אוקראינה משמש נגד חיילי ישראל, אזי היחסים עם מוסקבה מפסיקים להיות רק נושא דיפלומטי.
זה כבר חלק מהדוקטרינה ההגנתית.
לאחר 7 באוקטובר ישראל לא יכולה להרשות לעצמה אשליות נוחות. האיום לא מוגבל לעזה. הוא עובר דרך טהרן, ביירות, דמשק, מוסקבה, החזית האוקראינית, מעבדות רחפנים, מסלולי נשק וקשרים ישנים של שירותי הביטחון.
וידאו של לב דובינסקי חשוב בדיוק בכך. הוא לא רק מעלה האשמות רועמות. הוא מראה את הארכיטקטורה האפשרית של מלחמה חדשה נגד ישראל.
איראן נותנת אידיאולוגיה, כסף, נשק ורשת פרוקסי. חמאס וחיזבאללה פועלים בשטח. מבנים רוסיים, אם המידע שנשמע בראיון יאושר, יכלו לתת ניסיון, טכנולוגיות, לוגיסטיקה ומומחיות צבאית.
לישראל זה אומר דבר אחד: 7 באוקטובר לא היה אפיזודה פלסטינית מבודדת. זו הייתה חלק מציר רחב יותר שבו אוקראינה, סוריה, איראן, לבנון, עזה וישראל מוצאות את עצמן יותר ויותר על מפת מלחמה אחת.
קישור לוידאו
כותרת – “חברת וגנר וכוחות מיוחדים של GRU: ציר הטרור? הקשר ל-7 באוקטובר נחשף! סליקוב דולביץ’ ולב דובינסקי”
הנה הוא – https://www.youtube.com/watch?v=2aP0tsNFIWQ
