יום העצמאות של אוקראינה בישראל 2026: ב-24 באוגוסט תוקם אנדרטה של חמניות בשגרירות בתל אביב - 21.08.2026
- Новости Израиля
נתניהו ואינטרפול: טורקיה שואפת להשיג Red Notice — מה יהיה הלאה - 21.08.2026
- Новости Израиля
רוסיה וישראל: מדוע השמדת החירות ברוסיה הופכת לאיום גם על אזרחי ישראל - 20.08.2026
- Новости Израиля
…
ב-21 באוגוסט 2026 הופיעה סביב בנימין נתניהו ניסוח שנשמע כמעט כמו גזר דין מוכן: טורקיה מכריזה על ראש ממשלת ישראל כדרוש בינלאומי דרך האינטרפול. אך מבחינה משפטית זה עדיין לא קרה. אנקרה רק החלה בהליך קבלת הודעה אדומה – Red Notice. ההחלטה צריכה להתקבל על ידי האינטרפול עצמו.
ההבדל כאן אינו מילולי. אם האינטרפול ידחה את הבקשה הטורקית, מחוץ לטורקיה כמעט ולא יקרה דבר חדש: יישארו הצווים הטורקיים והתיק הפלילי. אם תפורסם הודעה אדומה, המידע על החיפוש ייכנס למערכת המשטרתית הבינלאומית שמשתמשות בה המדינות החברות באינטרפול. אז לפני כל נסיעה של נתניהו לחו”ל יעלה השאלה, שכרגע עדיין לא קיימת במבנה הזה: מה בדיוק תעשה המשטרה של מדינה מסוימת כשתראה את הבקשה הטורקית.
ואפילו בתרחיש כזה, הנוסחה “האינטרפול הורה לעצור את נתניהו” תהיה שגויה. האינטרפול בכלל לא מוציא צווים בינלאומיים למעצר ולא שולח את אנשיו לעצור אנשים. הוא מעביר למדינות בקשה לחיפוש ולעיכוב זמני אפשרי, ומכאן פועלים בתי המשפט הלאומיים, הפרקליטויות, חוקי ההסגרה ובמקרה של ראש ממשלת ישראל המכהן – גם הכללים הבינלאומיים על חסינות.
עבור לב ורשבסקי העלילה הזו נמצאת בדיוק בצומת של הפוליטיקה הבינלאומית והיומיום הישראלי: מלחמה דיפלומטית גדולה הופכת בשלב מסוים לשאלה פשוטה למדי – לאן ראש ממשלת ישראל יכול לטוס בלי סיכון לקבל משבר משפטי ישירות בשדה התעופה.
טורקיה עדיין לא קיבלה הודעה אדומה. מה היא עשתה ב-21 באוגוסט
הסיבה לגל הפרסומים החדש הייתה הצהרת שר המשפטים של טורקיה, אקין גיורלק. משרד המשפטים פנה למשרד הפנים בבקשה להתחיל בהליך פרסום ההודעה האדומה של האינטרפול, והמסמכים נשלחו במקביל למשרד החוץ הטורקי.
גיורלק התייחס לתיק מספר 2026/108, הנדון בבית המשפט ה-11 באיסטנבול לעבירות פליליות חמורות. בהצהרתו הוא הזכיר במיוחד את הצווים מ-14 ביולי 2026 נגד נתניהו ואפק מוסקוביץ’. ההליך הטורקי רחב בהרבה משני השמות הללו: לאחר חקירת הסיפור עם Global Sumud Flotilla, הפרקליטות הכינה כתב אישום נגד 35 אנשים.
גיורלק עצמו קשור לסיפור הזה לא רק כשר הנוכחי. מאוקטובר 2024 ועד למינויו לשר המשפטים ב-11 בפברואר 2026 הוא היה התובע הראשי של איסטנבול. כלומר, החקירה התנהלה בתקופה שבה הדמות הפוליטית של משרד המשפטים הטורקי של היום ניהלה ישירות את הפרקליטות של איסטנבול.
כבר ב-7 בנובמבר 2025 הודיעו הרשויות הטורקיות על צווים נגד 37 בכירים ישראלים. ביניהם נקראו נתניהו, שר הביטחון ישראל כץ, השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, ראש המטה הכללי של צה”ל אייל זמיר ומפקד חיל הים דוד סער סלאמה. מאוחר יותר כלל הנאשמים בתיק שהועבר לבית המשפט כלל 35 אנשים.
באפריל 2026 ניסחה פרקליטות איסטנבול את האישומים בצורה רחבה במיוחד: פשעים נגד האנושות, “רצח עם”, כליאה בלתי חוקית, התעללות, גרימת נזק מכוון לבריאות, נזק לרכוש, שוד והחזקה בלתי חוקית של כלי תחבורה. עבור חלק מהמעורבים האישום דורש מאסר עולם ועונשים נוספים הנמדדים באלפי שנים.
יש להפריד זאת מהאשמה שנקבעה על ידי בית המשפט. לפנינו עמדת התביעה הטורקית בהליך פלילי שלא הושלם. ישראל דוחה את האישומים ברצח עם ומתעקשת כי פעולותיה הצבאיות והמצור הימי קשורים למלחמה נגד חמאס.
מאיפה הגיע תיק Global Sumud Flotilla
Global Sumud Flotilla – משט בינלאומי פרו-פלסטיני, שמשתתפיו ניסו בסתיו 2025 לעבור דרך הים לרצועת עזה. המארגנים הצהירו שהם מביאים סיוע הומניטרי ומתכוונים לפרוץ את המצור הימי של ישראל. בין המשתתפים היו פעילים ואזרחים ממדינות שונות, כולל טורקיה.
חיל הים הישראלי עצר את הספינות. ישראל טענה שהמשט ניסה במכוון להפר את המצור הקיים ושניתן היה להעביר את הסיוע ההומניטרי דרך הערוצים המיועדים לכך. המארגנים כינו את פעולות ישראל יירוט בלתי חוקי במים בינלאומיים. לאחר חזרת המשתתפים הטורקים לטורקיה הם החלו להיחקר, והפרקליטות פתחה בהליך פלילי.
כאן הפסיק התיק להיות סתם שערורייה דיפלומטית סביב משט נוסף. הפרקליטות הטורקית החלה לאסוף עדויות של המשתתפים, מסמכים רפואיים, חומרי וידאו ומידע נוסף, ואז קשרה את הפרק להאשמות רחבות יותר נגד ההנהגה הישראלית בשל המלחמה בעזה.
בישראל הקו הזה לא הופיע פתאום. החדשות כבר כתבו על איך הסכסוך עם טורקיה סביב המשט התערבב בהדרגה עם התקפות אישיות של ארדואן על ההנהגה הישראלית, פעולות משפטיות טורקיות והצהרות הולכות ומחמירות משני הצדדים.
לכן הסיפור של היום לא מתחיל ב-21 באוגוסט. ההודעה האדומה היא הניסיון הבא של אנקרה להוציא את ההליך הלאומי שלה מחוץ למערכת המשפטית הטורקית.
מה באמת ישתנה אם האינטרפול יסכים
להודעה האדומה של האינטרפול יש תכונה לא נעימה לכל דרוש: היא הופכת את הצו הלאומי לגלוי למשטרה מיד במדינות רבות. בבסיס מצוין מי מחפש את האדם, על איזה בסיס ולמה נדרשת מציאתו.
אבל מעבר לכך אין תכנית אוניברסלית. במדינה אחת ההודעה האדומה עשויה להיחשב כבסיס מספיק לעיכוב זמני. במדינה אחרת המשטרה צריכה קודם לקבל החלטה של שופט מקומי. במקום כלשהו הרשויות עשויות לסרב בכלל לפעול לפי הודעה מסוימת.
האינטרפול עצמו מנסח זאת די ברור: ההודעה האדומה היא בקשה לקבוע את מיקום האדם ולעכב אותו זמנית עד להסגרה או הליך משפטי דומה. זה לא צו של האינטרפול. המשמעות המשפטית של הודעה כזו נקבעת על ידי כל מדינה בעצמה.
לכן עבור נתניהו הבעיה מתחילה מוקדם יותר ממעצר אפשרי. נניח, לשכת ראש הממשלה מכינה ביקור במדינה אירופית. הדיפלומטיה הישראלית תצטרך לברר מראש כיצד ממשלתה ומערכת המשפט שלה מתכוונות להגיב להודעה האדומה הטורקית. הביטוי הפורמלי “אנחנו בעלי ברית של ישראל” עשוי להיות לא מספיק אם בתוך המדינה קיימת פרוצדורה משלה לביצוע בקשות כאלה.
מבחינה משפטית אפילו עיכוב עדיין לא אומר הסגרה לטורקיה. אנקרה תצטרך לשאוף להסגרה. בית המשפט של המדינה שבה נמצא האדם יבדוק את בסיס הבקשה, את החקיקה הלאומית, את ההסכמים הבינלאומיים, את אופי האישומים ואת המכשולים האפשריים להסגרה.
כלומר, בין שורה במערכת האינטרפול למטוס לאיסטנבול יש הליך משפטי שלם.
זה נראה היטב גם בסיפור אחר סביב ראש הממשלה הישראלי. ביולי החדשות סיפרו על הצהרות ראש עיריית ניו יורק על מעצר אפשרי של נתניהו. שם הבסיס לדיון היה כבר לא בית המשפט הטורקי, אלא בית הדין הפלילי הבינלאומי. אבל הבעיה הפוליטית דומה: אפילו אפשרות שנויה במחלוקת של עיכוב אורח בכיר מתחילה להשפיע על מסלול הנסיעה עוד לפני שמישהו פונה לשופט.
למה לא כל כך פשוט לעכב את נתניהו המכהן
יש עוד נסיבה שבגללה לא ניתן להעביר את הלוגיקה הרגילה של הודעה אדומה באופן מכני לראש ממשלת ישראל. בנימין נתניהו הוא ראש הממשלה המכהן.
בית הדין הבינלאומי של האו”ם במקרה של צו מעצר לשר החוץ של הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו ערך הבחנה בין אחריות פלילית לחסינות של בכירים במדינה. בית המשפט דיבר בנפרד על ראשי מדינות, ראשי ממשלות ושרי חוץ כעל תפקידים שלהם במהלך כהונתם ניתנת הגנה מיוחדת בפני סמכות שיפוט זרה.
זה לא אומר שראש ממשלה לא יכול לשאת באחריות פלילית בכלל. המשמעות של חסינות אישית היא שכאשר אדם מכהן בתפקיד המתאים, מדינה זרה לא צריכה להפריע לו בפעולות פליליות שלה למלא את תפקידי ראש הממשלה.
לכן הסצנה האפשרית “נתניהו נוחת, המשטרה רואה הודעה אדומה ושולחת אותו מיד לטורקיה” נראית פשוטה מדי. אם מדינה תחליט על עיכוב, עורכי הדין של ראש הממשלה יעלו מיד את שאלת החסינות. יהיה צורך להחליט על כך כבר בבית המשפט המקומי, על רקע משבר דיפלומטי עם ישראל.
החלק הכי לא נעים עבור נתניהו נמצא בהמשך הזמן. החסינות האישית של ראש הממשלה קשורה לתפקיד ולא נשמרת באותו היקף לאחר עזיבת האדם את התפקיד. אז מתחיל ויכוח מורכב יותר על אילו פעולות היו רשמיות, האם החסינות הפונקציונלית פועלת וכיצד היא מתייחסת לאישומים בפשעים בינלאומיים.
לכן הודעה אדומה, אם תופיע ותישאר במערכת במשך כמה שנים, עשויה להוות סיכון מעשי גדול יותר עבור ראש ממשלה לשעבר מאשר עבור המכהן.
לנתניהו כבר יש צו של בית הדין הפלילי הבינלאומי. זו סיפור אחר לגמרי
המצב מסתבך עוד יותר עם צו של בית הדין הפלילי הבינלאומי שהוצא ב-21 בנובמבר 2024 נגד נתניהו ושר הביטחון לשעבר יואב גלנט. צו זה נותר נפרד מהתיק הטורקי.
בית הדין הפלילי הבינלאומי הוא גוף שיפוטי. האינטרפול הוא מערכת לשיתוף פעולה משטרתי בינלאומי. טורקיה מנהלת הליך פלילי לאומי משלה וכעת רוצה להפעיל את מנגנון האינטרפול. בית הדין הפלילי הבינלאומי פועל על בסיס אמנת רומא והחלטות שיפוטיות משלו.
אפילו האישומים מנוסחים לא באותה צורה. בית הדין הפלילי הבינלאומי בצו נגד נתניהו דיבר על פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות לכאורה. האישום הטורקי מוסיף “רצח עם”, כמו גם פרקים ספציפיים הקשורים למשט, לעיכוב פעילים, לרכושם ולהתנהלות כלפיהם.
לכן לנסיעות לחו”ל עשויות להתקיים בו זמנית שתי שאלות שונות. הראשונה: אילו התחייבויות יש למדינה כלפי בית הדין הפלילי הבינלאומי. השנייה: איזו משמעות משפטית היא מייחסת להודעה האדומה של האינטרפול, אם טורקיה תקבל אותה.
החדשות – חדשות ישראל ניתחו בעבר בפירוט את מגבלות האינטרפול עצמו על דוגמת הבקשות האוקראיניות לחיפוש חשודים בפשעי מלחמה. שם התגלתה תכונה חשובה של הארגון: ההקשר הפוליטי והצבאי של התיק עשוי להפוך לא לפרט נוסף, אלא לסיבה לבדיקה משפטית ממושכת או לסירוב.
זו הסיבה שטורקיה עדיין עשויה לקבל סירוב
הבקשה של אנקרה לא מופיעה במאגר האינטרפול באופן אוטומטי. לפני פרסום ההודעה האדומה, מבנה מיוחד של הארגון בודק את המסמכים להתאמה לכלליו.
וכאן עולה סעיף 3 של חוקת האינטרפול. הוא אוסר על הארגון להתערב בפעילות פוליטית, צבאית, דתית או גזעית. התיק הטורקי נוגע לראש ממשלה מכהן, להחלטות ממשלת ישראל, לפעולות חיל הים במהלך המלחמה, לעזה ולסכסוך הפוליטי רב השנים של אנקרה עם ירושלים. לבדיקה לפי סעיף 3 יש יותר ממספיק חומר.
אבל גם כאן אין תשובה פשוטה “זאת אומרת, האינטרפול חייב לסרב”. בפרקטיקה של הארגון מצוינים בנפרד פשעים בינלאומיים חמורים – רצח עם, פשעים נגד האנושות ופשעי מלחמה. אם בבקשה יש מרכיב פוליטי או צבאי, האינטרפול מעריך מה שולט בתיק המסוים: המרכיב הפלילי הרגיל או הפוליטי-צבאי.
לכן לטורקיה יש טיעון: היא מצהירה לא על אי הסכמה פוליטית עם נתניהו, אלא על חקירת פשעים חמורים ומביאה מסמכים משפטיים. לישראל יהיה טיעון הפוך: אנקרה מנסה להפוך את מערכת המשטרה הבינלאומית להמשך הסכסוך בין שתי המדינות ורודפת את המנהיג המכהן על החלטות שהתקבלו במהלך המלחמה.
אין דבר יוצא דופן בכך שניתן לערער על הודעה כזו לאחר מכן. מערכת האינטרפול כוללת בדיקה והסרת נתונים אם הם מפסיקים להתאים לחוקתו ולכלליו.
למה הצעד הזה של טורקיה הופיע דווקא עכשיו
הכרונולוגיה המשפטית מסבירה מדוע הבקשה אפשרית דווקא באוגוסט: החקירה החלה כבר לאחר המשט, בסתיו הופיעו הצווים, באביב הפרקליטות העבירה את כתב האישום, ביולי בית המשפט קיבל החלטות חדשות, ולאחר מכן המסמכים נשלחו למשרד הפנים ולמשרד החוץ.
אבל גם את לוח הזמנים הפוליטי קשה להתעלם.
ב-18 באוגוסט ישראל תקפה את בסיס התעופה אבו-דוחור בסוריה. הצד הישראלי הצהיר על איום אפשרי של חיזוק הנוכחות הצבאית הטורקית. טורקיה הכחישה שהיא מתכוונת להציב שם את כוחותיה וגינתה בחריפות את המתקפה. ארצות הברית החלה לקדם מנגנון נפרד למניעת עימות צבאי מקרי בין ישראל, טורקיה וסוריה.
רק כמה ימים לאחר מכן שר המשפטים של טורקיה מכריז על התקדמות התיק הטורקי נגד נתניהו לכיוון האינטרפול.
זה לא מוכיח שההחלטה התקבלה אך ורק בגלל המשבר הסורי. לבקשה יש היסטוריה משפטית משלה שהחלה זמן רב לפני המתקפה על בסיס התעופה. אבל שני התהליכים כעת מתנהלים במקביל: התחרות הצבאית של ישראל וטורקיה בסוריה וניסיון של אנקרה להרחיב את הלחץ המשפטי על ההנהגה הישראלית.
יש עוד פרט אחד. גיורלק לא מסתיר את הערכתו הפוליטית לנתניהו. בהצהרות רשמיות קודמות השתמש השר הטורקי בלשון חריפה במיוחד נגד ראש הממשלה הישראלי ותמך בפומבי בקו של ארדואן. זה לא מבטל את קיומו של התיק המשפטי, אבל עבור בדיקת האינטרפול השאלה על המרכיב הפוליטי לא הופכת פשוטה יותר.
לישראל ולטורקיה כבר היה מעגל משפטי דומה
הסיפור עם המשט מיד מעורר בישראל זיכרון של מאווי מרמרה. ב-31 במאי 2010 עצר הקומנדו הישראלי ספינה טורקית שהייתה בדרכה לעזה כחלק ממשט. במהלך העימות נהרגו עשרה פעילים טורקים, וחיילים ישראלים גם נפצעו. לאחר מכן היחסים בין שתי המדינות נכנסו למשבר קשה למשך שנים.
בטורקיה החלו בהליכים פליליים נגד בכירים ישראלים לשעבר. הוצאו צווים, התיק נדון ללא נוכחות הנאשמים. באותה תקופה גם זה נראה כמו חזית משפטית ארוכה שיכולה להתקיים במשך שנים.
ואז השתנתה הפוליטיקה.
ב-2016 ישראל וטורקיה חתמו על הסכם לנורמליזציה. ישראל העבירה 20 מיליון דולר במסגרת מנגנון פיצוי למשפחות ההרוגים, ובית המשפט הטורקי הפסיק את התיק נגד החיילים הישראלים וביטל את הצווים הקשורים אליו.
עם התהליך הנוכחי אי אפשר לבצע השוואה אוטומטית. היקף האישומים שונה, נתניהו הוא ראש ממשלה מכהן, והיחסים בין אנקרה לירושלים היום נמצאים בנקודה שונה לחלוטין. אבל התקדים של מאווי מרמרה מראה: הליכים פליליים טורקיים נגד מנהיגים ישראלים לעולם לא ניתן לראות בנפרד לחלוטין ממצב היחסים בין שתי המדינות.
בערב ה-21 באוגוסט המצב נשאר כך. ההליך הפלילי הטורקי נגד נתניהו קיים, הצווים הלאומיים קיימים, משרד המשפטים הטורקי החל רשמית בהליך קבלת הודעה אדומה. ההודעה האדומה של האינטרפול עדיין לא פורסמה.
אם הארגון ידחה את הבקשה, אנקרה תשמור על התיק הלאומי, אך לא תקבל כלי משטרתי בינלאומי חדש. אם הבקשה תעבור את הבדיקה, נסיעות לחו”ל של נתניהו יהפכו למורכבות יותר: לא בגלל שהמשטרה של כל המדינות תהיה חייבת לעצור אותו, אלא בגלל שכל מדינה תצטרך להחליט בעצמה מה לעשות במקביל עם הבקשה הטורקית, החסינות של ראש הממשלה והצו הקיים של בית הדין הפלילי הבינלאומי.
דווקא חוסר הוודאות המשפטית הזו, ולא הנוסחה “נתניהו כבר הוכרז על ידי האינטרפול כדרוש”, היא השינוי העיקרי לאחר הצהרת אנקרה ב-21 באוגוסט.
