מאמרים - עמוד 10 מתוך 15

פורסם ב-16.03.2026 מאת SuperKids — כתיבת תגובה

נפגעו רחבת הר הבית ומתחם כנסיית הקבר – שברים ותחמושת מצרר של טילים איראניים נפלו בכמה מקומות בעיר העתיקה של ירושלים

צלם ישראלי יוצר פרויקט המוקדש לנשים אוקראיניות בישראל. דוגמניות מצטלמות בתלבושות אוקראיניות מסורתיות על רקע ערי ישראל, ומאחדות את התרבות וההיסטוריה של שני העמים. - 30.05.2026 - Новости Израиля

באודסה נפגשו שלוש קווי ביטחון: אוקראינה, ישראל והאופוזיציה האיראנית - 30.05.2026 - Новости Израиля

יהודים מאוקראינה: 8 ילידי אוקראינה מתוארים על שטרות ישראלים - 30.05.2026 - Новости Израиля
…

ב-16 במרץ 2026, התקפת טילים נוספת על ירושלים מצד איראן שוב הראתה את מה שבישראל מבינים מזמן ללא אשליות מיותרות: לא רק שכונות מגורים וצמתים תחבורתיים נמצאים תחת איום, אלא גם נקודות סמליות שעליהן תלויה תחושת היציבות של המדינה. הפעם נמצאו שברי טילים שיורטו ליד כנסיית הקבר, בהר הבית, ברובע היהודי בעיר העתיקה, וגם ליד הספרייה הלאומית בקרבת הכנסת.

לקהל הישראלי זו לא סתם עוד ידיעה על נפילות לאחר יירוט. כאשר שברים נמצאים ליד מקומות קדושים מרכזיים בירושלים, המכה נתפסת לא רק כהתקפה צבאית על הבירה, אלא כהתערבות ישירה במרחב שבו נפגשים ביטחון, דת, מדינה ורגישות בינלאומית.

מדוע התקפת הטילים על ירושלים נראית מסוכנת במיוחד

תחת המכה נמצאות לא נקודות אקראיות בעיר

לפי נתוני המשטרה ושירותי ההצלה, לאחר יירוט טילים בליסטיים איראניים נפלו שברים גדולים בכמה אזורים בבירה. אחד מהם פגע בבית מגורים במזרח ירושלים. שברים אחרים תועדו ליד הספרייה הלאומית, בקרבת הכנסת, וגם בעיר העתיקה — ליד מתחם כנסיית הקבר.

בנפרד אושר כי נמצאו שברים גם בשטח הר הבית, וגם ברובע היהודי. עבור ירושלים זה כבר לא אירוע מקומי בפריפריה, אלא תקרית רגישה במיוחד באזור שבו כל פרט מקבל מיד ממד דתי, פוליטי ובינלאומי.

מדובר במרחב שבו נפגשות שלוש דתות וסמלים מדינתיים

הר הבית, מתחם כנסיית הקבר, הכנסת והספרייה הלאומית — אלה לא רק נקודות ציון על המפה. אלה נקודות שדרכן נקראת ירושלים עצמה: עיר של אמונה, היסטוריה, שלטון וזיכרון. לכן גם אם מדובר לא בפגיעה ישירה במקומות הקדושים, אלא בשברים לאחר יירוט, עצם היקף הסיכון כבר משנה את תפיסת ההתקפה.

במקום הזה מתבהר המשמעות של מה שכותבים כל הזמן נאנווסטי — חדשות ישראל | Nikk.Agency: המלחמה נגד ישראל מזמן חורגת מגבולות הגיאוגרפיה החזיתית. כאשר שברי טילים נופלים ליד הכנסת ובלב העיר העתיקה, תחת המכה נמצאים לא רק תשתיות, אלא גם המרכז הסמלי של המדינה.

מה ידוע על ההשלכות והנפגעים

יש נזקים, נמנעו נפגעים בירושלים

שירותי ההצלה דיווחו כי שבר גדול של טיל שיורט גרם נזק לבית במזרח ירושלים. לפי דיווחי התקשורת הישראלית, שבר נוסף נפל על בית כנסת של חסידי בויאן באזור עזרא. לא דווח על הרוגים בירושלים באירוע זה.

מהנפגעים המאושרים ידוע לפחות על אדם אחד: גבר קיבל כוויה קלה ביד לאחר שנגע בשבר לוהט. האירוע הזה חשוב לא בפני עצמו, אלא כתזכורת נוספת לכך שהסכנה לאחר האזעקה לא מסתיימת ברגע שבו אנשים יוצאים מהמקלטים.

האיום העיקרי לאחר יירוט — חוסר זהירות אנושי

המשטרה והרופאים שוב קראו לתושבים לא להתקרב לשברי טילים ומיירטים, גם אם הם נראים כבר “מנוטרלים”. חלק מהשברים עשויים להישאר חמים, להכיל אלמנטים מסוכנים או שאריות נפיצות. הרשויות מדגישות: במקרה של גילוי חפצים כאלה יש לדווח מיד לשירותים, ולא לנסות לבדוק אותם בעצמכם.

על רקע האירועים הללו המשטרה גם הצהירה במפורש כי נפילת שברים באזורים של מקומות קדושים מאשרת שוב את ההצדקה להגבלות על ביקורים ותפילות במקומות רגישים במיוחד לפי הוראות פיקוד העורף. ההיגיון כאן ישראלי לחלוטין ונוקשה לחלוטין: קודם כל חיים, אחר כך כל השאר.

מה המכה הזו משנה עבור ישראל ועבור ירושלים עצמה

איראן מכה לא רק בשטח, אלא גם במערכת העצבים של הבירה

כאשר תחת איום נמצאים אזור הכנסת, הספרייה הלאומית והמקומות הקדושים בעיר העתיקה, משמעות ההתקפה הופכת רחבה יותר מאשר רק ניסיון לגרום נזק פיזי. זו מכה לדימוי של ירושלים כמרכז מוגן של המדינה. וזו מכה לתחושה שגם הנקודות הכי קדושות ורגישות בינלאומית יכולות להישאר מחוץ לאזור הסיכון הישיר.

עבור ישראל כאן יש גם מסקנה חשובה נוספת. מערכת ההגנה האווירית ממשיכה להציל חיים ולמנוע פגיעות ישירות, אבל הגיאוגרפיה של הנפילות מראה: גם יירוט מוצלח לא אומר שאין איום. אם שברים מגיעים להר הבית, למתחם כנסיית הקבר ולאזור הכנסת, המשמעות היא שכבר לא מדובר בתיאוריה, אלא בנורמה חדשה של מלחמה, שבה הבירה חיה בין יירוט להשלכות היירוט.

זו הסיבה שהסיפור של 16 במרץ 2026 — זו לא רק ידיעה על התקפת טילים איראנית נוספת על ירושלים. זהו אות לכך כמה הצטמצמה המרחק בין אזעקת האוויר למקומות שנשארים קדושים למיליוני אנשים, ועבור ישראל — מגדירים מדינתית.

Text "נפגעו רחבת הר הבית ומתחם כנסיית הקבר – שברים ותחמושת מצרר של טילים איראניים נפלו בכמה מקומות בעיר העתיקה של ירושלים" appeared first on NAnews חדשות ישראל Nikk.Agency.

פורסם ב-15.03.2026 מאת SuperKids — כתיבת תגובה

מנהיג פצוע ופינוי סודי: התקשורת מדווחת על טיפול במוג’תבא ח’אמנאי במוסקבה

במדיה במזרח התיכון הופיעה מידע שיכול לשנות באופן משמעותי את ההבנה של המתרחש סביב המלחמה של ישראל נגד איראן. העיתון הכוויתי ‘אל-ג’רידה’ ב-15 במרץ 2026, בהסתמך על מקור הקרוב להנהגת הרפובליקה האסלאמית, טוען: המנהיג העליון החדש של איראן, מוג’תבא ח’אמנאי, הועבר בחשאי למוסקבה לטיפול לאחר שנפצע במתקפות הישראליות.

מדווח כי המבצע לפינוי התנהל במצב של סודיות מוחלטת. מטוס צבאי רוסי הביא אותו לבירת רוסיה, שם הוא עבר ניתוח וכעת עובר טיפול באחת הקליניקות הפרטיות.

עדיין אין אישור רשמי למידע זה. עם זאת, הפרסום עצמו עורר תהודה ניכרת בחוגים אנליטיים – הן במזרח התיכון והן בישראל.

מה ידוע על הפציעה האפשרית של מוג’תבא ח’אמנאי

המתקפה ב-28 בפברואר והפינוי האפשרי

לפי מקורות עליהם מסתמך ‘אל-ג’רידה’, מוג’תבא ח’אמנאי נפצע קשה במהלך מתקפות אמריקאיות-ישראליות על מתקנים איראניים ב-28 בפברואר.

לאחר מכן הציע נשיא רוסיה פוטין עזרה להנהגת איראן. כתוצאה מכך התקבלה החלטה על פינוי דחוף. לפי הגרסה שפורסמה של האירועים, ההעברה בוצעה על ידי מטוס צבאי רוסי כדי למנוע דליפות מידע.

במוסקבה בוצע ניתוח לח’אמנאי הצעיר. מדווח כי הניתוח עבר בהצלחה, אך הוא זקוק לשיקום ממושך ולמעקב רפואי מתמיד.

מדוע נבחרה דווקא מוסקבה

לפי מקורות העיתון, הסיבה לפינוי לא הייתה רק נסיבות רפואיות.

בתנאי המלחמה המתמשכת והאיומים של הנהגת ישראל לחסל את ההנהגה העליונה של המשטר האיראני, שירותי הביטחון של טהראן חוששים כי מיקום המנהיג עלול להיחשף.

במיוחד ערוץ פגיע יכול להיות הרופאים והצוות הרפואי. כל מעקב אחר הרופאים יכול להוביל לגילוי המטופל.

לכן מוסקבה, בעלת יחסים בריתיים עם טהראן ויכולות תשתית רפואית סגורה, נחשבה למקום הבטוח ביותר.

מוזרויות סביב הפניות פומביות של מנהיג איראן

במקביל לדיווחים על טיפול במוסקבה הופיעו גם פרטים נוספים שמחזקים את הספקות בכך שמוג’תבא ח’אמנאי כעת מסוגל לנהל את המדינה.

הפנייה לאומה ייתכן שנכתבה על ידי אדם אחר

מקורות בחוגים רפורמיסטיים באיראן טוענים כי הפנייה האחרונה של ח’אמנאי לאזרחי המדינה ייתכן שלא נכתבה על ידו כלל.

לדבריהם, את טקסט ההצהרה כתב מזכיר המועצה לביטחון לאומי עלי לריג’אני.

לא נשללת אפילו הגרסה שהמנהיג עצמו לא ידע על כך שהפנייה נשמעה בשמו.

זה מאושר בעקיפין גם על ידי העובדה שמאז 28 בפברואר ח’אמנאי לא הופיע בפומבי.

לא פורסם אף סרטון או תמונה.

הצהרות בשמו שודרו אך ורק דרך קריינים של ערוצי הטלוויזיה הממלכתיים.

נוהג כזה משמש לעיתים קרובות במשטרים אוטוריטריים במצבים שבהם המצב האמיתי של המנהיג אינו ידוע או מוסתר.

לכן הפרסום של העיתון הכוויתי כעת נדון באופן פעיל על ידי מומחים ודיפלומטים.

נאנובסטי — חדשות ישראל | Nikk.Agency מציינים שאם המידע על הפינוי יאושר, זה יהווה עדות נוספת לברית האסטרטגית העמוקה בין מוסקבה לטהראן — ברית שמשפיעה ישירות גם על ביטחון ישראל.

מדוע הסיפור הזה חשוב לישראל

לישראל המידע על טיפול אפשרי של מנהיג המשטר האיראני במוסקבה יש כמה ממדים.

ראשית, הוא מדגים את רמת האינטראקציה בין רוסיה לאיראן בתנאי מלחמה.

שנית, זה עשוי להעיד על הנזק האמיתי שהמתקפות הישראליות והאמריקאיות גרמו להנהגה העליונה של הרפובליקה האסלאמית.

לבסוף, המצב עצמו מראה את רמת המתח בתוך מערכת הביטחון האיראנית.

אם יש צורך לפנות בדחיפות את המנהיג העליון מהמדינה ולהסתיר את מיקומו, זה אומר שההנהגה האיראנית תופסת את האיום של חיסול כמציאותי לחלוטין.

בינתיים, לא מוסקבה ולא טהראן הגיבו לפרסום של ‘אל-ג’רידה’.

אבל העובדה שמוג’תבא ח’אמנאי כבר כמה שבועות לא מופיע בפומבי ממשיכה להזין שמועות וגרסאות — מפציעה קשה ועד משבר חמור בתוך המשטר האיראני עצמו.

Text "מנהיג פצוע ופינוי סודי: התקשורת מדווחת על טיפול במוג’תבא ח’אמנאי במוסקבה" appeared first on NAnews חדשות ישראל Nikk.Agency.

פורסם ב-14.03.2026 מאת SuperKids — כתיבת תגובה

ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו שלח לאוקראינה בקשה לקיים שיחות עם הנשיא ולדימיר זלנסקי – רחפנים?

ב-14 במרץ 2026 נודע כי ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו שלח לאוקראינה בקשה לשיחות עם הנשיא ולדימיר זלנסקי. לפי Ynet, מדובר לא בקשר סמלי, אלא בנושא מעשי לחלוטין: שיתוף פעולה בתחום ההתמודדות עם מל”טים איראניים, שכבר שנים רבות משנים את אופי המלחמה גם במזרח התיכון וגם במזרח אירופה.

לקהל הישראלי בסיפור הזה חשובים כמה רמות בבת אחת. הראשונה – צבאית טהורה: אוקראינה צברה ניסיון ממשי, קשה ויקר בהדיפת התקפות Shahed-136 והמודיפיקציות שלהן, שרוסיה משתמשת בהן נגד ערים ותשתיות אוקראיניות. השנייה – אסטרטגית: איראן מחברת יותר ויותר בין שתי המלחמות למעגל איום אחד. השלישית – דיפלומטית: שיחה אפשרית בין נתניהו לזלנסקי עשויה לסמן מעבר לתיאום צפוף ופתוח יותר בין ירושלים לקייב.

אוקראינה הפכה את שטחה ל”מטרה חוקית של איראן” בשל הסיוע במל”טים במזרח התיכון, הצהיר ראש ועדת הביטחון הלאומי והמדיניות החוץ של הפרלמנט האיראני, אבראהים עזיזי.

“בתמיכה במשטר הישראלי באמצעות מל”טים, אוקראינה הכושלת למעשה נכנסה למלחמה ולפי סעיף 51 של אמנת האומות המאוחדות, הפכה את כל שטחה למטרה חוקית עבור איראן”, – כתב ב-14 במרץ ברשת החברתית ח.

“המשטר האיראני הלא לגיטימי סיפק שוב ושוב לרוסים ‘שאהדים’ להרוג אוקראינים. לאחר מכן כל נציג של המשטר האיראני הוא מטרה חוקית”, – השיב לו על כך יועץ שר ההגנה של אוקראינה סרגיי סטרננקו.

מדוע ישראל פנתה לאוקראינה דווקא עכשיו

ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו שלח לאוקראינה בקשה לקיום שיחות עם הנשיא ולדימיר זלנסקי - מל — ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו שלח לאוקראינה בקשה לקיום שיחות עם הנשיא ולדימיר זלנסקי – מל”טים?

לפי מידע של Ynet, הצד הישראלי ביקש שיחה על רקע הניסיון הרב של אוקראינה ביירוט מל”טים איראניים. זה לא נראה כמו מקרה. אוקראינה כבר לא שנה ראשונה חיה תחת מכות מל”טים שפותחו על בסיס הפלטפורמה האיראנית Shahed, ונאלצה לחפש לא רק פתרונות צבאיים אלא גם כלכליים יציבים.

זה בדיוק מה שחשוב במיוחד עכשיו גם לישראל. כאשר האיום הוא המוני, השאלה נוגעת לא רק לטכנולוגיה אלא גם לעלות. ניתן ליירט מל”טים זולים באמצעות יירוטים יקרים, אך מודל כזה הופך במהירות לבעיה תקציבית ולוגיסטית. הפרקטיקה האוקראינית בהקשר זה הפכה לא לתיאוריה, אלא למערכת פתרונות שנבדקו בתנאי לחץ מתמיד.

שגריר אוקראינה בישראל יבגני קורניצ’וק אישר כי הבקשה לשיחה הועברה. לדבריו, השיחות עדיין לא התקיימו בשל לוחות זמנים צפופים של המנהיגים, אך מצופה שהן עשויות להתקיים בתחילת השבוע. עצם הניסוח הזה מראה: הקשר לא הוסר מהסדר היום, אלא להיפך, מתוכנן כתוכן משמעותי.

מדובר לא רק בפוליטיקה, אלא גם במודל צבאי מעשי

הצד האוקראיני, כפי שעולה מההצהרות שהובאו, רואה אינטראקציה כזו בלוגיקה של התמודדות משותפת עם האיום האיראני. קורניצ’וק אמר במפורש כי איראן העבירה לרוסיה טכנולוגיות מל”טים כבר בתחילת המלחמה, והדגיש: אוקראינה מוכנה לתמוך בשותפים, כולל ישראל.

זהו ניואנס חשוב. בשדה המידע הישראלי במשך זמן רב הדיון על אוקראינה התנהל לעיתים קרובות דרך פריזמה של זהירות דיפלומטית. אבל עכשיו קשה יותר להתעלם מהעובדה שאותו ייצוא טכנולוגי וצבאי-פוליטי איראני פועל בבת אחת בכמה חזיתות.

מה בדיוק אוקראינה יכולה לתת לישראל

הערך העיקרי של הניסיון האוקראיני – לא רק במודיעין, אם כי חילופי המידע, לדברי השגריר, כבר מתבצעים בין מבנים אוקראיניים וישראליים. העיקר – זהו ידע מעשי כיצד להתמודד עם התקפות מל”טים המוניות מבלי לעבור אוטומטית לאמצעים היקרים ביותר.

האוקראינים, כפי שמודגש בפרסום, פיתחו לא מעט שיטות זולות ויעילות ליירוט מל”טים. זה חשוב במיוחד על רקע מלחמת ההתשה, שבה מחיר של אמצעי הגנה מוצלח אחד לפעמים חשוב לא פחות מהמורכבות הטכנית שלו. מדובר בטקטיקות שאינן דורשות שימוש מתמיד בטילים יקרים ליירוט.

בין הפתרונות הללו מוזכרים מל”טים ליירוט ושיטות לוחמה אלקטרונית. בחודשים האחרונים גישה זו נדונה יותר ויותר בסביבה הצבאית הבינלאומית כגמישה וניתנת להרחבה. אוקראינה כאן לא רק כמדינה ש”חוותה הרבה”, אלא כמעבדה להגנה מודרנית נגד מל”טים – הגדרה קשה, אך למעשה מדויקת.

בהקשר כזה הנושא יוצא מגבולות הדיפלומטיה הדו-צדדית. נאנובוסטי — חדשות ישראל | Nikk.Agency כבר לא פעם שמו לב לכך שהחזית האוקראינית הפכה למקום שבו נבדקות טכנולוגיות, שמשפיעות מאוחר יותר גם על ביטחון ישראל. עכשיו זה נראה במיוחד ברור: הידע שנרכש תחת מכות Shahed יכול להיות מועיל במקום שבו האיום האיראני הופך ישיר ומיידי.

המודיעין כבר משתף פעולה — וזה, אולי, חשוב יותר מהצהרות פומביות

הצהרתו של קורניצ’וק על כך שבין המודיעין האוקראיני והישראלי “לא לרגע אחד לא נפסק שיתוף הפעולה” ראויה לתשומת לב מיוחדת. גם אם הדיפלומט מציין שאינו חייב לדעת את כל הפרטים, עצם הניסוח נשמע כאישור: התיאום כבר קיים ואינו אפיזודי.

זה אומר ששיחה אפשרית בין נתניהו לזלנסקי נחוצה לא להתחיל מאפס, אלא לעיצוב פוליטי ואולי להרחבת ערוץ שיתוף הפעולה שכבר פועל. בסיפורים כאלה שיחה פומבית של מנהיגים היא בדרך כלל רק קצה הקרחון, ולא הבסיס שלו.

איראן, הגורם הרוסי והמעגל החדש של סיכון לאזור

החלק המדאיג ביותר בכל הסיפור קשור לתגובת טהראן. בפרסום מובאת הצהרה קשה של ראש ועדת הביטחון הלאומי של הפרלמנט האיראני, אבראהים עזיזי, שהאשים למעשה את אוקראינה בסיוע לישראל ואיים לראות בכל שטח אוקראינה כמטרה חוקית עבור איראן.

זה כבר לא רק חדות תעמולתית. זו ניסיון לשלב רשמית את אוקראינה בסכסוך המזרח תיכוני כצד עוין. עבור ישראל כאן חשוב לא רק הטון של האיומים עצמם, אלא גם הלוגיקה שלהם: איראן מראה שהיא תופסת כל צורה של שיתוף פעולה טכנולוגי, מודיעיני או צבאי נגד המל”טים שלה כאלמנט של מלחמה כוללת.

אוקראינה, מצידה, יש לה חשבון כבד משלה עם טהראן. קורניצ’וק הזכיר גם את האסון של מטוס הנוסעים האוקראיני שהופל על ידי איראן ב-2020, שלאחריו, כפי שנשמע, לא הייתה לא פיצוי מלא ולא הכרה מלאה באחריות בצורה שציפתה לה הצד האוקראיני. עבור קייב זה לא ויכוח מופשט על גיאופוליטיקה, אלא סיפור עם זיכרון קונקרטי וקורבנות קונקרטיים.

במקביל, בחומר עולה עוד שכבה – הרוסית. לפי מידע של Ynet, מוסקבה פנתה לישראל במחאה על התקפות שלטענת הצד הרוסי בוצעו בסמוך לאזורים ליד מתקן גרעיני בבושאר, שבו נמצאים מומחים רוסים. זה מראה עד כמה האינטרסים של רוסיה ואיראן שזורים זה בזה גם כאשר מדובר לכאורה בתיאטראות מתח שונים.

מדוע זה חשוב דווקא לישראל

עבור ישראל, שיתוף פעולה עם אוקראינה בתחום המאבק במל”טים איראניים – זה לא מחווה של סולידריות למען נוסחה יפה. זה סיפור על הישרדות, התאמה טכנולוגית והפחתת עלות ההגנה בתנאי איום מתמשך.

אם השיטות האוקראיניות אכן מאפשרות ליירט מל”טים בצורה יעילה יותר מבלי להעמיס יתר על המידה על מערכות יקרות, אזי נפתח בפני ישראל חלון לשותפות פרגמטית מאוד. לא אידיאולוגית. לא הצהרתית. אלא מעשית, שבה הערך נמדד במספר המטרות המיורטות, במהירות חילופי המידע וביציבות ההגנה.

תוספת נוספת – הודעתו האחרונה של ולדימיר זלנסקי על כך שאוקראינה שלחה לירדן מל”טים ליירוט וצוות מומחים לסיוע בהגנה על בסיסים צבאיים אמריקאיים. זה מראה שקייב כבר לא רק מגנה על עצמה, אלא גם מתחילה לייצא את ניסיונה לאזור ביטחון שנוגע ישירות לישראל.

לכן השיחה הקרובה בין נתניהו לזלנסקי, אם תתקיים בימים הקרובים, תהיה חשובה לא כטקס דיפלומטי, אלא כאינדיקטור לשלב חדש. אוקראינה וישראל כבר זמן רב קשורות בנושא האיראני המשותף. עכשיו השאלה היא האם הבנה זו תהפוך לברית מעוצבת יותר בטכנולוגיות, מודיעין וטקטיקה נגד איום המל”טים.

Text "ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו שלח לאוקראינה בקשה לקיים שיחות עם הנשיא ולדימיר זלנסקי – רחפנים?" appeared first on NAnews חדשות ישראל Nikk.Agency.

פורסם ב-13.03.2026 מאת SuperKids — כתיבת תגובה

שחרור חרסון 11 בנובמבר 2022: איך משאית “ATB” עם נהג ישראלי הפכה לסמל חזרת העיר לאוקראינה

תמונות מרגשות שזוכרת כל אוקראינה:

בדיוק לפני שלוש שנים כוחות ההגנה שחררו את חרסון. 11 בנובמבר 2022 כוחות אוקראינים נכנסו לעיר, שם קיבלו את פניהם התושבים המקומיים עם דגלים כחול-צהוב — אותם דגלים שהוסתרו מראש מהכובשים. אנשים חסרי פחד אלה הראו מיד לצבא פוטין שהיא הגיעה עם טנקים למקום הלא נכון: “חרסון — זו אוקראינה”. רבים מהם נשארים בעיר גם היום ועושים הכל כדי, למרות ההפגזות היומיות של רוסיה, חרסון תמשיך לחיות. תהילה לכל מי שנלחם! אנו זוכרים את אלה שנתנו את חייהם בקרבות למען אוקראינה.

סמל השחרור: איך הופיע בעיר משאית ATB

באותו יום, 11 בנובמבר 2022, כאשר כוחות הצבא האוקראיני נכנסו לחרסון המשוחררת, התושבים ראו ברחובות סמל בלתי צפוי של חזרת החיים — משאית עם לוגו של הקמעונאית האוקראינית “ATB”.
הרכב נסע ברחובות המרכזיים, ואנשים עם דגלים נופפו לו ובכו. הרגע הזה תועד בווידאו שהתפשט בכל המדינה.

כל מי שראה את המשאית — שמח והיה בטוח שזהו סוף הכיבוש, למרות שיחידות כוחות ההגנה רק נכנסו לפרברי העיר. לכן, לאחר זמן מה, המקומיים עם דגלים כחול-צהוב כבר במרכז העיר חיכו למגיני אוקראינה.

לפי נתוני 24 קאנאל, מאחורי ההגה היה אייל ישראלי — מהגר מישראל, שחי באוקראינה מתחילת שנות ה-2000.
כאשר הכוחות הרוסיים עזבו את העיר, הוא החזיר את המשאית שנגנבה על ידי הכובשים ונסע ברחובות עם דגל אוקראיני.

אייל עם חבריו נוסעים בעיר במשאית ATB, שעוצרת ליד כל שלט חוצות – מהם מסירים את הפוסטרים שהשאירו הרוסים. “חרסון לנצח עם רוסיה” – פיקציה שנעלמת מהרחובות תחת קריאות “תהילה לאוקראינה” ו”פוטין – ח***ו!”. על שלטי החוצות נשארים רק חלקים מודבקים היטב – שאריות קרועות של “העולם הרוסי”.

על אייל ישראלי כבר כתבנו בחומר – “גיבור על ‘כמו מ’פאודה” במלחמה נגד רוסיה: ותיק ישראלי על גדות הדנייפר“

אייל ישראלי — האיש שהחזיר את הסמל

לדברי עמיתים ותושבים מקומיים, אייל עבד זמן רב בלוגיסטיקה והיה שותף של רשת ATB באזור.
במהלך הכיבוש הוא סירב לעזוב את העיר, עזר לתושבים, וביום השחרור — פשוט לקח והחזיר את המשאית.

כמה פרסומים אוקראינים כותבים שבישראל הוא שירת ביחידות מיוחדות ומן הימים הראשונים של הפלישה עזר לצבא האוקראיני במודיעין והתנדבות.
אבל עבור תושבי חרסון הוא לא הפך למרגל, אלא לאדם שפתח ראשון את הרחובות לחיים ולדגלים.

“אייל שמע הרבה על כך שקוראים לאוקראינים ‘ניאו-נאצים’ ועכשיו הוא כבר יודע שהוא ראה נאצים באוקראינה, בזמן שהיה בכיבוש. בזמן שהרוסים היו בעיר, הוא השתתף בכל דרך כדי שחייהם יהיו בלתי נסבלים. וכאשר הקולאבורנטים גנבו את משאיות ATB, אייל החליט שהוא יחזיר אותן. ועכשיו על אחת מהן הוא נוסע בעיר. ועליה הדגל האוקראיני הראשון שהופיע בחרסון. הדגל הראשון של החירות על משאית של חברה שאייל יהיה אסיר תודה לה תמיד, כי בחרסון קיבלו אותו לעבודה ב-ATB עוד מזמן בלי ידיעת השפה – לימדו אותו ועשו הכל כדי שיוכל לעבוד”.

“ברחובות אייל עכשיו פוגשים אנשים שמחים ומופתעים. מי שעדיין לא ראה חיילים בעיר, היה בטוח שחרסון חופשית, אם כבר נכנסה לכאן ATB. המשאית נכנסה לכיכר החירות. כאן עדיין אין חיילים, אבל כבר יש אנשים שמחכים להם. כולם עם דגלים. כשראו את המשאית הקהל התחיל לקרוא ‘ATB! ATB!’, וכאשר יצאו ממנה גברים עם בלקלבות, אנשים חשבו שזה חיילים וקראו ‘הצבא האוקראיני!’. אבל זה עדיין לא הם. כלומר, במרכז הם עדיין לא היו.”

למה הסיפור הזה חשוב

שחרור — זה לא רק צבא ונשק, אלא גם אומץ של אזרחים שמאמינים ופועלים.
המשאית של רשת החנויות הפכה לסמל של חזרת הנורמליות — אוכל, עבודה, חיים.
ישראלי שהחליט להישאר בעיר אוקראינית בזמן הכיבוש, הראה איך גורלות של אנשים ממדינות שונות מתחברים במאבק לחירות.
עבור האוקראינים ועבור התפוצה היהודית הסיפור הזה — דוגמה לכך שנאמנות אמיתית למדינה נמדדת לא בדרכון, אלא במעשה.

הכוח באנשים

תושבי חרסון ממשיכים לחיות בתנאי הפגזות יומיות, אבל על הבתים עדיין תלויים דגלים כחול-צהוב.
המשאית של ATB באותו יום הפכה לסימן שהחיים חוזרים, והאנשים — לא נשברו.

הסיפור הזה נשאר בזיכרון של מיליונים: לא רק כסרטון עם דגלים, אלא כהוכחה שהשחרור תמיד מתחיל מאדם נחוש אחד.

מה צריך לדעת על שחרור חרסון?

חרסון הייתה המרכז האזורי היחיד באוקראינה שהרוסים כבשו לאחר תחילת הפלישה המלאה.
לאחר מבצע ממושך של הכוחות האוקראינים ההגנה הרוסית התמוטטה, מה שגרם לאויב להתחיל בריחה פאנית לגדה השמאלית של הדנייפר, שם התבסס. עכשיו חרסון מופרדת מהכובשים על ידי נהר ואיים, עליהם מתנהלים קרבות. העיר תחת אש יומית של ארטילריה, רקטות, פצצות, ובמיוחד – רחפנים.
לאחרונה ביקרה בחרסון אנג’לינה ג’ולי. זה קרה למרות שחרסון היא כיום אחת הערים המסוכנות ביותר באוקראינה.

חדשות — חדשות ישראל ואוקראינה.

Text "שחרור חרסון 11 בנובמבר 2022: איך משאית “ATB” עם נהג ישראלי הפכה לסמל חזרת העיר לאוקראינה" appeared first on NAnews חדשות ישראל Nikk.Agency.

פורסם ב-13.03.2026 מאת SuperKids — כתיבת תגובה

אוקראינה בונה את התשובה שלה ל’כיפת ברזל’: מדוע הניסיון הישראלי חשוב כאן, אך לא תהיה העתקה

אוקראינה עובדת על מערכת הגנה נגד טילים משלה, שכבר משווים אותה בדיון הציבורי ל’כיפת ברזל’ הישראלית. כך סיפר סגן מפקד חיל האוויר של הכוחות המזוינים של אוקראינה, פאבל יליזרוב, בראיון שפורסם ב-8 במרץ 2026. אך המשמעות העיקרית של הצהרתו היא שהדבר אינו עוסק בחזרה ישירה על המודל הישראלי.

לקהל הישראלי זהו ניואנס חשוב. ‘כיפת ברזל’ הישראלית הפכה לאחד הסמלים המוכרים ביותר של הגנה אווירית מודרנית, אך המשימה האוקראינית שונה מלכתחילה – בקנה מידה, בגיאוגרפיה, בצפיפות האיומים ובאורך החזית. לכן, לפי דברי יליזרוב, קייב בונה לא העתק, אלא מערכת רב-שכבתית משלה, המותאמת למלחמתה.

מדוע אוקראינה לא יכולה פשוט לקחת את המודל הישראלי כפי שהוא

פאבל יליזרוב אמר במפורש שלאוקראינה כבר יש הבנה של ארבעה מרכיבים שצריכים להוות את הבסיס ל’כיפה’ ההגנתית העתידית שלה. הוא הדגיש במיוחד: המערכת האוקראינית תהיה שונה מהישראלית, כי המדינה עצמה גדולה בהרבה בשטח, ולכן הדרישות להגנה כזו שונות לחלוטין.

זהו השאלה המעשית העיקרית. ישראל, למרות כל הקשיים, מגנה על שטח קומפקטי יחסית. זה לא הופך את המשימה לפשוטה, אבל מאפשר לרכז אזורים קריטיים במיירטים יקרים, מכ”מים וסוללות בצורה שלא אפשרית במקרה של אוקראינה.

שטח קטן ושטח גדול – שתי מתמטיקות שונות

יליזרוב למעשה ניסח זאת ללא עיקופים דיפלומטיים. את ישראל הקטנה בשטח ניתן לכסות בטילים יקרים ובמערכות מורכבות בצפיפות רבה יותר מאשר מדינה ענקית במרכז אירופה, שמתמודדת בו זמנית עם טילים, רחפנים, איומים בליסטיים ומתקפות על אנרגיה, ערים ולוגיסטיקה עורפית.

מכאן המסקנה: אם ישראל בנתה מערכת לפי תנאיה, אוקראינה נאלצת לחפש פתרון משלה.

זו הסיבה שהשיחה על ‘כיפת ברזל משלה’ צריכה להיות מובנת לא באופן מילולי, אלא כתמונה פוליטית וטכנולוגית מובנת. מדובר ביצירת מודל לאומי של הגנה אווירית והגנה נגד טילים, ולא בהעברה מכנית של התוכנית הישראלית למפה האוקראינית.

לאוקראינה, לפי דברי הצבא, כבר יש פתרון מאושר

עוד פרט חשוב מדברי יליזרוב הוא שהפרויקט, לטענתו, כבר לא נמצא רק ברמת רעיון מופשט. הוא הצהיר שהפתרון קיים, מאושר וכבר מתקדם.

זהו אות חשוב גם לאוקראינה וגם לשותפיה. משמעות הדבר היא שבתוך התכנון הצבאי כבר נוצרה הבנה של איזו ארכיטקטורה בדיוק דורשת ההגנה האווירית האוקראינית של העתיד. לא רכישות נפרדות לסגירת חורים דחופה, אלא גישה מערכתית יותר.

לישראל גישה זו מובנת יותר מאשר לרבות ממדינות אחרות. כאן יודעים מזמן שהגנה אווירית היא לא רק קומפלקס יחיד, אלא פילוסופיית ביטחון שלמה, שבה מכ”מים, מרכזי פיקוד, מיירטים, שכבות ומהירות החלטות פועלים כגוף אחד.

הניסיון הישראלי חשוב לקייב, אך ה’כיפה’ האוקראינית תהיה שונה

מערכת ‘כיפת ברזל’ פועלת בישראל מאז 2011 ומיועדת להגן על יישובים ומתקנים חשובים מאיומי טילים בעת התקרבותם למטרה. בהבנה בסיסית זו מערכת שבה כל סוללה כוללת מכ”ם ומשגרים עם טילים מיירטים. במקורות פתוחים צוין בעבר שטווח היירוט הוא בערך בין 4 ל-70 קילומטרים.

אך גם ביעילות גבוהה המערכת הישראלית מעולם לא נתפסה כאן ככפתור קסם. בישראל ומחוצה לה דנים מזמן ביתרונותיה ומגבלותיה. במיוחד, בעיתונות צוין לא פעם כי למרות התוצאה הגבוהה המערכת עלולה להתמודד עם עומס יתר במהלך התקפות מסיביות.

זו הסיבה שאוקראינה זקוקה לא לרשת אחת, אלא לרשת שלמה

המלחמה האוקראינית הראתה שסוללה אחת או קומפלקס ‘אגדי’ אחד לא פותרים את המשימה בקנה מידה של כל המדינה. יש צורך בשילוב של אמצעים: רחוקים, בינוניים וקרובים. יש צורך בסוגים שונים של יירוט. יש צורך בקישור עם מכ”מים, קבוצות ניידות, מאבק ברחפנים והחלפת נתונים מהירה.

אם לתרגם זאת לשפה מובנת לישראל, אוקראינה לא הולכת ליצירת סמל יפה אחד, אלא לבניית מעגל הגנה שלם. ומעגל זה צריך לקחת בחשבון לא רק טילים, אלא גם נחילי רחפנים, איומים טילים, בליסטיקה, וכן את השטח העצום של המדינה.

במובן זה, ישראל עבור קייב אינה דוגמה להעתקה ישירה, אלא דוגמה לאופן שבו איום צבאי מכריח מדינה להפוך את ההגנה האווירית לאלמנט קבוע באסטרטגיה הלאומית.

וכאשר נאנובסטי – חדשות ישראל | Nikk.Agency כותבים על הניסיון של אוקראינה ליצור ‘כיפה’ הגנתית משלה, מדובר לא בהשוואה תקשורתית יפה. מדובר בכך שהניסיון הישראלי הופך עבור קייב לאוריינטציה מובנת: להגן לא רק על החזית, אלא גם על החיים האזרחיים, ערים, אנרגיה ותחושת יציבות בתוך המדינה.

מדוע זה חשוב גם לישראל

לקורא הישראלי יש לסיפור זה גם משמעות רחבה יותר. אוקראינה היום עוברת את השלב שבו התברר לחלוטין: המלחמה האווירית כבר לא מסתכמת במטוסים ובכמה סוגי טילים. התקפות מסיביות ברחפנים, מכות משולבות, דלדול מלאי המיירטים וחיפוש מתמיד אחר פתרונות זולים יותר משנים את הגישה להגנה.

ישראל חיה בלוגיקה זו מזמן. אוקראינה נכנסה אליה מאוחר יותר, אך בקנה מידה הרבה יותר רחב וכבד. לכן כל מה שקייב בונה כעת בתחום ההגנה האווירית יהיה שונה באופן בלתי נמנע מהמודל הישראלי, גם אם הוא בהשראתו חלקית.

מה המשמעות של הצהרת יליזרוב בפועל

בעצם, הצד האוקראיני כבר הכיר בעיקרון: לא ניתן לכסות את כל שמי המדינה רק במערכות גדולות ויקרות כמו פטריוט או IRIS-T. גם אם בעלי הברית ימשיכו באספקה, זה לא מספיק לכיסוי רציף של השטח העצום.

מכאן הלוגיקה של פתרון משלה. גמיש יותר. רב-שכבתי יותר. וכנראה, יותר קשור לשילוב של טכנולוגיות מערביות, פיתוחים אוקראיניים וגישות חדשות למאבק באיומים אוויריים מסיביים.

זה כבר לא מטאפורה פוליטית, אלא שאלה של הישרדות

עבור אוקראינה יצירת ‘כיפה’ כזו אינה שאלה של תדמית ולא תחרות שמות. זו שאלה האם המדינה תוכל להגן על עריה, תשתיותיה וכלכלתה לאורך זמן.

לישראל יש כאן מקבילה מוכרת. כל מערכת הגנה אווירית מודרנית היא לא רק טכנולוגיה, אלא גם זמן, כסף, תעשייה, מלאי טילים, פתרונות הנדסיים ונכונות להסתגל כל הזמן. ואם אוקראינה כעת נעה ברצינות לכיוון מודל משלה, זה אומר שהמלחמה שינתה סופית את החשיבה ההגנתית שלה.

ישראל כבר מזמן חיה במציאות שבה ביטחון באוויר הוא צורך יומיומי. נראה שאוקראינה הגיעה גם היא לאותה נקודה. רק שהדרך שלה לשם תהיה ארוכה יותר, יקרה יותר והרבה יותר רחבת היקף.

Text "אוקראינה בונה את התשובה שלה ל’כיפת ברזל’: מדוע הניסיון הישראלי חשוב כאן, אך לא תהיה העתקה" appeared first on NAnews חדשות ישראל Nikk.Agency.

פורסם ב-11.03.2026 מאת SuperKids — כתיבת תגובה

שערורייה באוקראינה סביב Monobank: דגל רוסיה או סלובניה ושאלת סודיות הבנק

הסיפור עם המייסד השותף של הבנק האוקראיני Monobank, אולג גורוחובסקי, יצא תוך שעות ספורות מגבולות הנושא הפיננסי והפך לוויכוח רועש ברשתות החברתיות. הסיבה הייתה תמונה של בחורה במהלך וידאו-אימות של חשבון בנק – וההשערה כי ברקע היה דגל רוסי.

בתנאי מלחמה, סמלים כאלה נתפסים באוקראינה ברגישות רבה. אך כאשר הופיע ההסבר של הבחורה עצמה – והגרסה כי זה היה בכלל לא דגל רוסיה, אלא דגל סלובניה – הדיון שינה כיוון בחדות. כעת דנים לא רק בסמליות, אלא גם בהפרת סודיות בנקאית אפשרית, וכן באחריות של הצהרות פומביות של בנקאים.

לקהל הישראלי הסיפור הזה מעניין לא רק כחדשות מאוקראינה. הוא מעלה שאלות מוכרות – על גבולות הביטחון, על תגובת החברה לסמליות של מדינות תוקפניות ועל איך קמפיינים ציבוריים יכולים להפוך במהירות לשערוריות תקשורתיות.

איך התחיל הסקנדל סביב Monobank

הכל התחיל עם פרסום של אולג גורוחובסקי ב-9 במרץ ברשת החברתית Threads. הבנקאי פרסם תמונה של בחורה שעברה תהליך וידאו-אימות לפתיחת חשבון בנק.

בהודעה הראשונה הוא כתב בציניות שהבחורה כביכול לא עברה את הבדיקה בגלל ‘ראש לא רחוץ’, כשהוא רומז שהסיבה הייתה דגל רוסי ברקע. מאוחר יותר הוא הבהיר: לדבריו, הכרטיס נחסם בדיוק בגלל הסמליות של רוסיה.

וידאו-אימות הוא תהליך רגיל לשירותים בנקאיים. עובד הבנק מתקשר עם הלקוח בווידאו ובודק את הזהות, המסמכים ותנאי הרישום. בדיקות כאלה משתמשים בנקים בכל העולם, כולל שירותים פיננסיים באירופה ובישראל.

עם זאת, פרסום תמונה של אדם המשתתף בתהליך כזה עורר גל של ביקורת.

משתמשי הרשתות החברתיות התחילו לשאול: האם היה למנהל הבנק זכות לפרסם תמונה כזו, אפילו אם אין בה נתונים אישיים.

סודיות בנקאית ותגובה ציבורית

הביקורת העיקרית כלפי גורוחובסקי נגעה להפרת סודיות בנקאית אפשרית. לפי החוק האוקראיני, מידע שנמסר על ידי הלקוח לבנק נחשב לסודי.

מבקרים טענו שאפילו ללא שם האדם, פרסום תמונת הלקוח יכול להפר את הנורמות הללו.

ב-Monobank עצמו דחו את ההאשמות. נציגי הבנק טענו שהתמונה לא מכילה מידע שמאפשר לזהות את הלקוח.

לדבריהם, הפרסום נגע לנושא ציבורי רחב יותר – היחס לסמליות של מדינה תוקפנית בזמן מלחמה.

הבנק הדגיש שאזרחים רוסים לא יכולים לפתוח חשבונות בבנקים אוקראיניים, ושמוסדות פיננסיים מחויבים לבדוק בקפידה את הלקוחות.

בבנק הלאומי של אוקראינה כבר הודיעו שהם ביקשו הבהרות לגבי מה שקרה ויבדקו את המצב.

בהקשר של מלחמה, כל סיפור הקשור לסמליות של רוסיה הופך במהירות לרגשי. זו הסיבה שהסיפור של Monobank הופיע בעמודים הראשונים של המדיה האוקראינית ועורר עשרות אלפי תגובות.

דגל רוסיה או דגל סלובניה

המצב השתנה בחדות כאשר הופיעו הצהרות של הבחורה עצמה.

הפעיל הצבאי והחברתי סרגיי גנזדילוב הודיע שהוא יצר איתה קשר באופן אישי. לדבריו, הבחורה טוענת: ברקע היה דגל סלובניה, ולא רוסיה.

הדגלים האלה אכן דומים. לשניהם יש פסים לבנים, כחולים ואדומים. עם זאת, לדגל הסלובני יש סמל מדינה בפינה העליונה.

לדברי הבחורה, היא פליטה מחארקוב וכעת גרה בגרמניה. בעבר היא חיה זמן מה בסלובניה.

היא הסבירה שבמהלך שיחת הווידאו היא הייתה בבית של חברה סלובנית, שם היה תלוי דגל סלובניה על הקיר.

בגלל תחילת הווידאו-אימות באופן בלתי צפוי, הבחורה פשוט נכנסה לחדר הקרוב ביותר – זה שבו היה תלוי הדגל.

מאוחר יותר היא פרסמה צילום מסך מ-TikTok שבו היא מצלמת את דגל סלובניה המונח על הקרקע.

בתגובתה היא הדגישה שהיא תומכת באוקראינה ושאביה משרת בצבא האוקראיני כבר שנים רבות.

הסיפור קיבל תהודה רבה יותר לאחר שהחלה להתפשט ברשתות החברתיות מידע על שירותו של אביה ועל כך שהמשפחה תומכת באופן פעיל בצבא האוקראיני.

פרטים כאלה הופכים אפיזודה מקומית לדיון ציבורי מלא – במיוחד בתנאי מלחמה.

באמצע הדיון הזה, מדיה אוקראינית רבות הזכירו שסכסוכים מידע והאשמות פומביות יכולים לגרום נזק לא פחות מאשר טעויות אמיתיות. על כך כתבו גם עיתונאים של פרויקט НАновости — Новости Израиля | Nikk.Agency, כשהם מציינים שסיפורים כאלה מראים עד כמה הגבול בין מאבק בסמליות של תוקפן לפופוליזם תקשורתי הפך לדק.

למה הוויכוח נמשך

אפילו יומיים לאחר תחילת הסקנדל, משתמשי הרשתות החברתיות ממשיכים להתווכח: איזה דגל בדיוק היה בתמונה.

יש שטוענים שסמל סלובניה היה צריך להיות נראה בתמונה.

אחרים סבורים שבגלל זווית הצילום או אפקט המראה של המצלמה, הוא באמת לא היה יכול להיות נראה.

חלק מהמשתמשים שמים לב לעוד היבט – השפה של הרשתות החברתיות של הבחורה. התחילו להעלות נגדה טענות בגלל פרסומים ברוסית וסרטונים עם מוזיקה רוסית.

עם זאת, באוקראינה זה לא נדיר, במיוחד עבור תושבי האזורים המזרחיים.

המצב קיבל תגובה גם מחבר הפרלמנט האוקראיני ולדימיר ארייב. הוא ציין שאם מכסים חלק מדגל סלובניה, אפשר באמת לטעות ולחשוב שזה דגל רוסי.

הגרסה הזו הפכה לאחד מהטיעונים המרכזיים בדיון.

מה הסקנדל הזה מראה באמת

הסיפור סביב Monobank מדגים כמה מגמות עכשוויות.

ראשית, מהירות הפצת המידע. פוסט אחד ברשת החברתית יכול תוך כמה שעות להפוך לדיון לאומי.

שנית, הרגישות הרגשית של החברה בתנאי מלחמה. סמליות, תמונות ואפילו פרטים אקראיים של עיצוב פנים יכולים להיתפס כהצהרה פוליטית.

שלישית, הציפיות הגוברות מדמויות ציבוריות. מנהלי חברות, במיוחד פיננסיות, נמצאים היום תחת תשומת לב ציבורית כמו פוליטיקאים.

לישראל הסיפור הזה גם נראה מוכר. ברשתות החברתיות הישראליות מתעוררים באופן קבוע דיונים דומים – על סמלים, ביטחון וגבולות הפומביות.

וזו הסיבה שהסקנדל האוקראיני סביב Monobank התברר כמעניין לקהל הרבה מעבר לגבולות אוקראינה.

הוא מראה כיצד בעידן המדיה הדיגיטלית כל טעות – או אפילו אי הבנה – יכולה להפוך מיד לנושא של ויכוח לאומי.

Text "שערורייה באוקראינה סביב Monobank: דגל רוסיה או סלובניה ושאלת סודיות הבנק" appeared first on NAnews חדשות ישראל Nikk.Agency.

פורסם ב-11.03.2026 מאת SuperKids — כתיבת תגובה

בגלריה לאמנות בקייב התקיימה תערוכה על גולדה מאיר, כולל תמונות של גולדה בלבוש רקום אוקראיני עם הציטוטים המפורסמים ביותר שלה.

“בתערוכה מוצגות 14 תמונות ארכיון מרגעים שונים בחייה של גולדה מאיר, אשר ‘עודכנו’ בעזרת טכנולוגיות בינה מלאכותית ו-13 תמונות של גולדה בחולצות רקומות עם הציטוטים המפורסמים ביותר שלה.

בזכות חידושים טכנולוגיים, אנו רואים את גברת מאיר במראה מודרני וטבעי, ואולי זהו סמל לכך שהמורשת והחוכמה שלה חורגות מגבולות הזמן, מה שהופך אותה לדוגמה למנהיגות מודרנית”.

במוזיאון הלאומי “גלריית האמנות של קייב” התקיימה תערוכה “גולדה מאיר. אתמול. היום. עכשיו”, המוקדשת לקייבית בעבר ולאחת האגדות של המאה ה-20. התערוכה נמשכה מה-4 עד ה-17 ביוני 2024.

עוד תמונות כאן.

הילדה שנולדה בקייב בשנת 1898, התפרסמה כגולדה מאיר, ראש ממשלת ישראל. בתקופה שבה נשים היו אמורות להיות בבית עם הילדים, היא השיגה הצלחות יוצאות דופן בפוליטיקה, והפכה לאחת ממייסדות ישראל וזכתה למוניטין של “אשת הברזל”. דרכה להצלחה לא הייתה קלה, שכן היא נאלצה להתגבר על סטריאוטיפים מדי יום.

כל חייה של גברת מאיר, כל 80 שנותיה, עברו במאבק: חיצוני – לעצמאות מדינתה ופנימי – לאפשרות להיות אישה ופוליטיקאית בו זמנית. כל יום עמדה בפניה הבחירה בין משפחה לקריירה וכל יום גולדה בחרה באותו הדבר – חוכמה.

בתערוכה מוצגות 14 תמונות ארכיון מתקופות שונות בחייה של גולדה מאיר, וכן 13 תמונות של גולדה בחולצות רקומות עם הציטוטים המפורסמים שלה. בזכות השימוש בטכנולוגיות בינה מלאכותית, אנו יכולים לראות את גולדה מאיר במפתח מודרני, מה שמסמל שהמורשת והחוכמה שלה רלוונטיות גם כיום.

והציטוטים של מאיר רלוונטיים מתמיד, במיוחד עבור אוקראינה. הם מראים כיצד אדם יכול להיות פטריוט אמיתי. חייה של מאיר יכולים לשמש דוגמה לרבים מהפוליטיקאים, אנשי המדינה והחברה האזרחית. ובכן, ביצירת והגנה על מדינה קטנה עבור עמה, גולדה מאיר שינתה רבות לטובה בעולם הזה.

בתערוכה מוצגים גם ציטוטים של מאיר, שהם רלוונטיים גם היום. חייה מהווים דוגמה לפוליטיקאים, אנשי ציבור והחברה האזרחית. ביצירת והגנה על ישראל, היא תרמה תרומה משמעותית לשיפור העולם.

Text "בגלריה לאמנות בקייב התקיימה תערוכה על גולדה מאיר, כולל תמונות של גולדה בלבוש רקום אוקראיני עם הציטוטים המפורסמים ביותר שלה." appeared first on NAnews חדשות ישראל Nikk.Agency.

פורסם ב-10.03.2026 מאת SuperKids — כתיבת תגובה

ירוסלבה לויצקי האוקראינית היא חסידת אומות העולם היחידה שחיה כיום בישראל וזכתה לשלט זיכרון במהלך חייה.

חיפה מכירה ומכבדת גיבורה צנועה — ילידת זלוצ’וב (מחוז לבוב, אוקראינה). ב-12 בפברואר 2025 היא חגגה את יום הולדתה ה-90.

בגן חסידי אומות העולם בחיפה, שבו מוצבים 20 אבני זיכרון עם שמות המצילים היהודים שחיו בעיר, ירוסלבה לויצקי היא היחידה שקיבלה לוח הנצחה עוד בחייה.

בבית העלמין הלטיני בחיפה קבורים 11 חסידי אומות העולם. העירייה הקימה גן ייחודי לזכרם בשכונת רמת אלון.

ב-18 במאי 2008 התקיים טקס חנוכה חגיגי של “גן תושבי חיפה – חסידי אומות העולם” (גן חסידי אומות העולם) בשכונת רמת אלון.

הגן כולל מספר שבילים שעליהם מוצבות אבנים עם שמות המצילים ותיאור קצר של מעשיהם. בעת פתיחת הגן היו ידועים 19 אנשים שחיו בעיר: 9 מפולין, 6 מאוקראינה ואחד מכל אחת מהמדינות: הונגריה, צ’כיה, רומניה ושוודיה. מאוחר יותר נוספה אבן מספר 20.

רק חמישה מהם היו עדיין בחיים בעת פתיחת הגן.

ארבעה מהם קיבלו את התואר על מעשים שביצעו בגיל ילדות.

ירוסלאווה לויטסקה היא הצעירה ביותר שקיבלה את התואר הזה על השתתפות בהצלת יהודים.

בכניסה לגן, על אבן עם שם הפארק, חקוקים שלושה סמלים: סמל חסידי אומות העולם, סמל יד ושם, וסמל עיריית חיפה. מתחת חקוק הציטוט מהתלמוד: “כל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם ומלואו”.

אבני זיכרון בגן חסידי אומות העולם בחיפה

בגן מוצבות אבנים עם שמות מצילים מתקופת השואה. הנה חלק מהסיפורים:

הלינה לוגובסקה (פולין): הסתירה אישה יהודייה בביתה במשך 32 שבועות ולאחר מכן מצאה עבורה מקלט נוסף.
אנה הורנונג-טומצ’אק (אוקראינה): התחזתה לאם של משפחה יהודית כדי להצילם באזור טרנופול.
ויקטוריה צוקרוביץ’-אייכברגר (פולין): הסתירה יהודי שברח מהנאצים יחד עם אחותה.
פלאגיה גוצ’ק-שפרינגר (פולין): הצילה 20 נשים יהודיות ומשפחת בעלת בית המלאכה.
ירוסלבה לויצקי (אוקראינה): בגיל ילדות העבירה מזון לגטו והסתירה ילדות יהודיות יחד עם משפחתה.
יאז’י שלגה (פולין): העביר מכתבים ואוכל לגטו ורשה תוך סיכון חייו.
יוליה קלדי-ראלבובסקה (צ’כוסלובקיה): הסתירה יהודי, וקברה את אמו כדי לא לחשוף את המסתור.
אליזבטה ניקופוי-סטרול (רומניה): הזהירה על פוגרום, הסתירה והאכילה יותר מ-15 יהודים למרות מעצר והכאה.
טמרה מקסימניוק-ברומברג (אוקראינה): העבירה מזון לגטו יחד עם אמה, ארגנה מקלטים למשפחות יהודיות.
בלה (ואליה) ליפר (אוקראינה): הסתירה את בעלה היהודי ועוד שישה אנשים במשך 19 חודשים.
ויקטור מלניק (אוקראינה): הסתיר יהודים עם משפחתו, סיפק תעודות מזויפות וסייע להם להימלט.
זופיה-מרתה אבני (פולין): הסתירה שישה יהודים בעליית הגג שלה בוורשה במשך שנה וחצי.
אירנה יקירה-זינטל (פולין): הסתירה עם אמה 13 יהודים במסתור מיוחד.
ראול ולנברג (שוודיה): דיפלומט שהציל אלפי יהודים בהונגריה, נעלם לאחר שנעצר ב-1945 על ידי הסובייטים.
אנה דוברוצקה-ייז’רסקה (פולין): הצילה משפחה בזמן חיסול גטו טארנוב, ונישאה לאחד הניצולים.
פרניה דדק-בלסקה (אוקראינה): ילידת נדבירנה, הצילה שני ילדים יהודים, עברה איתם מחנות עקורים, ספינת “אקסודוס” ועלתה לישראל, שם התגיירה.

כל שם כאן הוא עדות לאומץ, אנושיות ומסירות נפש. האנדרטה בחיפה מנציחה את זכרם של מי שסיכנו את חייהם למען אחרים.

ב-12 בפברואר 2025, תלמידי בית הספר “בוסמת” ביקרו בבית האבות “בית גיל זהב” בקריית אליעזר כדי לברך את ירוסלאווה לויטסקה ליום הולדתה ה-90 ולהביע תודה על גבורתה. הטקס התקיים במסגרת פעילות “המכון העירוני ללימודי השואה” של עיריית חיפה, שמטרתו לשמר את זכר חסידי אומות העולם ולהעביר את מורשת השואה לדור הצעיר.

על פי יד ושם, כפי שדיווח העיתונאי שמעון ברימן, ירוסלאווה לויטסקה — היא חסידת אומות העולם היחידה שמתגוררת כיום בישראל. היא חיה בחיפה מאז תחילת שנות ה-90 ומקבלת תמיכה מלאה ממדינת ישראל.

ביוגרפיה של ירוסלבה לויצקי: הדרך מחסידת אומות העולם מזלוצ’וב לחיפה

ירוסלאווה לויטסקה, כך מספר העיתונאי שמעון ברימן, נולדה בשנת 1935 בעיר זלוצ’וב, אז חלק מפולין, כיום באוקראינה. ביולי 1941 האזור נכבש על ידי הצבא הגרמני והחלה השמדה שיטתית של יהודים. בעיר הוקם גטו, והאוכלוסייה היהודית נותרה ללא זכויות, מזון או סיכוי לשרוד. בתקופה זו פעלה משפחת לויטסקי באופן יוצא דופן — והפכה לסמל של אנושיות ואומץ.

הגבורה של משפחת לויטסקי: 29 ניצולים

סבה של ירוסלאווה, אלכסנדר לויטסקי, החל להעביר מזון ותרופות לחבריו היהודים מיד עם תחילת הכיבוש. בדצמבר 1942, עם הקמת גטו זלוצ’וב, הוא החל להשתמש בנכדתו בת ה-7 כדי להעביר אספקה בסתר. ירוסלאווה הלכה רגלית שני קילומטרים מהבית לגטו מדי שבוע — במשך עשרה חודשים. הסיכון היה עצום — חיילים גרמנים היו יורים על המקום. אך הילדה הקטנה פעלה בשקט ובאומץ.

הודות למעשיה ניצלו משפחות יהודיות רבות וילדים.

יורק שנקר וריצ’רדס פיירינג: סיפורי ניצולים

אחד הניצולים היה יורק שנקר, בן שש, שכיום נודע בשם יורם מירון. כדי לא לעורר חשד, ירוסלאווה שיחקה איתו ברחוב בזמן שהתחבא. מאוחר יותר הסתירה המשפחה גם את ריצ’רדס פיירינג. שניהם שרדו את השואה בזכות משפחת לויטסקי.

בנוסף, במשך עשרה חודשים, המשפחה העבירה מזון ותרופות לקבוצת יהודים שמנתה 25 איש שהסתתרו במרתף בניין הרוס. הקבוצה כולה שרדה עד לשחרור האזור ביולי 1944.

חיים אחרי המלחמה

אחרי המלחמה סיימה ירוסלאווה את לימודיה בתיכון בזלוצ’וב (1952) ולמדה סיעוד. היא עבדה כפראמדיקית וכמנהלת מחלקת מניעת מחלות מדבקות בשירות בריאות מקומי. היא חיה בצניעות, מעולם לא ניסתה להרוויח ממעשיה. אביה, פטרו לויטסקי, גם הוא סייע בהצלת יהודים אך לא זכה להכרה רשמית מיד ושם — דבר שעדיין נחשב לעוול היסטורי.

הכרה ועלייה לישראל

ב-20 באוגוסט 1989 שני ניצולים — אברהם שפירו וישראל פנסטר — הגישו בקשה ליד ושם להכיר באלכסנדר, יקתרינה וירוסלאווה לויטסקי כחסידי אומות העולם. ב-21 בספטמבר 1989 ניתן התואר הרשמי. ירוסלאווה נטעה עץ בגן חסידי אומות העולם בירושלים לכבוד משפחתה.

בשנת 1995 היא עלתה לישראל לצמיתות, קיבלה אזרחות, סיוע ממלכתי ודירה. מאוחר יותר עברה להתגורר בבית האבות “בית גיל זהב” בחיפה.

90 שנות גבורה ואנושיות

ביום הולדתה ה-90, ירוסלאווה לויטסקה זכתה לברכות חמות מהמכון העירוני ללימודי השואה בחיפה, ממועדון רוטרי “מוריה-חיפה” ותלמידי תיכון “בוסמת”. היא אמרה:

“אני מאושרת לחיות כאן, בישראל. בגיל 90 לא חסר לי דבר. זו מדינה מיוחדת.”

מילות תודה מישראל

“ישראל והעם היהודי לא ישכחו לעולם את תרומתם החשובה של חסידי אומות העולם בזמן השואה, כאשר הם סיכנו את חייהם כדי להציל אלפי יהודים”

חלק מאותם מצילים, כמו ירוסלאווה, בחרו בישראל כבית קבוע והפכו לחלק בלתי נפרד מההיסטוריה החיה של המדינה.

NAnews – חדשות ישראל ממשיכים לספר את הסיפורים האלו, כדי לשמר את זכר הסולידריות בין אוקראינים ליהודים ולהעביר השראה לדורות הבאים.

לקחי ההיסטוריה וכוחה של הזיכרון

היום, שמה של ירוסלאווה לויטסקה חקוק על אבן זיכרון בגן חסידי אומות העולם בחיפה — בעוד היא בחיים, דבר נדיר ומיוחד. היא מוכרת, מכובדת ומטופלת באהבה.

הסיפור שלה הוא דוגמה מעוררת השראה לאנושיות חסרת אנוכיות מול רוע מוחלט. הוא מראה כיצד ילדים, מבוגרים וזקנים יכולים לגלות אומץ לב ועקרונות מוסריים גם בזמנים הקשים ביותר.

NAnews – חדשות ישראל רואים חשיבות עצומה בשמירה על סיפורים אלה כדי לשמר את החיבור בין העמים היהודי והאוקראיני. בזמנים של מלחמה וטרור, כשהשנאה שוב מרימה ראש, הסיפורים האלה מזכירים לנו כיצד לראות את האדם שבזולת.

Text "ירוסלבה לויצקי האוקראינית היא חסידת אומות העולם היחידה שחיה כיום בישראל וזכתה לשלט זיכרון במהלך חייה." appeared first on NAnews חדשות ישראל Nikk.Agency.

פורסם ב-10.03.2026 מאת SuperKids — כתיבת תגובה

YAKTAK בישראל: קונצרט ב-6 במאי 2026 בתל אביב של המוזיקאי האוקראיני בתמיכת הכוחות המזוינים של אוקראינה וצה”ל – להיטים שכל האולם שר

הכרטיסים כבר במכירה! חלק מההכנסות יועברו לתמיכה בצבא אוקראינה ובצבא ההגנה לישראל.

НАновости ממשיך לעקוב אחר האירועים החשובים בעולם המוזיקה, ולכל חובבי התרבות האוקראינית בישראל יש הצעה ייחודית. ב-6 במאי 2026 תל אביב תהפוך למרכז אירוע מוזיקלי שחיכו לו רבים – קונצרט של הזמר האוקראיני YAKTAK.

YAKTAK

לאחר סיבוב הופעות אירופאי מוצלח שאסף אלפי צופים, YAKTAK יביא את המוזיקה שלו ללב ישראל – Havana Music Club.

YAKTAK הוא שם שמוכר היום במדינות רבות. צעיר, אך כבר אחד האמנים המבוקשים ביותר של הדור, הוא ממשיך לצבור פופולריות. שיריו “Ендорфін”, “Небо”, “Погляд” ו-“Уночі” כבר הפכו לפסקולים לאלפי סיפורים ברחבי העולם, וכעת הישראלים יוכלו לשמוע אותם בלייב.

«На беззвучный» (פסקול לפרויקט «Мавка»), «Селяві»», «Ультрамарин» ושירים חדשים נוספים שמושמעים באופן פעיל בשנים 2025–2026.

להאזנה – https://www.youtube.com/@YAKTAK_OFFICIAL

YAKTAK בתל אביב 6 במאי 2026: קונצרט של מוזיקאי אוקראיני עם תמיכה בצבא אוקראינה ובצה”ל – להיטים שכל האולם שר

השפעת המוזיקה האוקראינית על הבמה העולמית אינה ניתנת לערעור, ולא במקרה YAKTAK נמצא במרכז תשומת הלב. הקונצרט הזה בישראל מבטיח להיות בלתי נשכח.

סיפור ההצלחה של YAKTAK

ירוסלב מיקולאייביץ’ קרפוק, הידוע יותר בכינויו YAKTAK, החל את הקריירה שלו כמשתתף בעונה החמישית של התוכנית האוקראינית “Голос. Діти”, שם לא רק הגיע לסופר-גמר אלא גם זכה במקום השני. כבר משנת 2021 הוא החל לפתח את הפרויקט הסולו שלו, יוצר קומפוזיציות מוזיקליות ייחודיות ומשתף פעולה עם אמנים ידועים כמו Jerry Heil, MamaRika, SOBOL ועוד רבים.

מאז פברואר 2022 YAKTAK השיק רשמית את הפרויקט הסולו שלו, והפופולריות שלו צברה תאוצה במהירות. שיריו בז’אנר הפופ וההיפ-הופ מצאו הד אצל קהל צעיר וגם אצל מאזינים מבוגרים יותר שמעריכים כנות וכישרון. בשנת 2024 YAKTAK אף השתתף בבחירה הלאומית לתחרות אירוויזיון 2024, והראה את הרבגוניות שלו כאמן.

זה לא יהיה רק קונצרט. האווירה שלא ניתן להעביר במילים, הלהיטים שכל האולם שר, הרגשות שנשארים לאורך זמן – כך מתארים המארגנים את האירוע העתידי. כרטיס הכניסה ייתן הזדמנות ייחודית להיות חלק מהמסע המוזיקלי הזה ולתמוך לא רק בתרבות אלא גם בחיילים שנמצאים במרכז המאבק לעצמאות וביטחון אוקראינה וישראל.

חלק מההכנסות יועברו לתמיכה בצבא אוקראינה ובצבא ההגנה לישראל

יש לשים דגש מיוחד על ההיבט החברתי של הקונצרט הזה. חלק מההכנסות ממכירת הכרטיסים יועברו לתמיכה בצבא אוקראינה ובצבא ההגנה לישראל, מה שמדגיש את התמיכה ההדדית והסולידריות של שני העמים, כולל העם היהודי שיש לו קשרים עמוקים עם אוקראינה. האירוע הזה חורג מגבולות המוזיקה והופך לסמל של אחדות בזמנים קשים.

למה כדאי לבקר בקונצרט של YAKTAK בתל אביב?

אירוע המוזיקה של השנה — YAKTAK — הוא אחד הנציגים הבולטים ביותר של המוזיקה האוקראינית בזירה הבינלאומית.
אווירה יוצאת דופן — הקונצרטים של YAKTAK תמיד מלאים ברגשות ואנרגיה שקשה לשכוח.
תמיכה בצבא אוקראינה ובצבא ההגנה לישראל — תוכלו לא רק ליהנות מהקונצרט אלא גם לתרום למטרה חשובה.
הזדמנות ייחודית לישראלים ממוצא אוקראיני — תמיכה בתרבות האוקראינית בישראל.

НАновости – חדשות ישראל מזכיר לכל חובבי המוזיקה האוקראינית שהקונצרט YAKTAK בתל אביב ב-6 במאי 2026 הוא לא רק קונצרט, אלא תמיכה בשתי אומות, מפגש תרבויות וסמל של סולידריות. הכרטיסים לאירוע כבר במכירה, וזו הזדמנות להיות חלק ממשהו חשוב, להרגיש את האחדות ולשמוע מוזיקה שתופסת את הנשמה.

אל תפספסו את האירוע הזה – בואו, תתמכו ותיהנו ממוזיקה נפלאה!

כרטיסים

קונצרט YAKTAK בתל אביב: מה מחכה לכם?

תאריך: 6 במאי 2026
שעה: 20:00
מקום: Havana Music Club, תל אביב, רחוב יגאל אלון 126
כרטיסים:

קישור לרכישת כרטיסים

…

Text "YAKTAK בישראל: קונצרט ב-6 במאי 2026 בתל אביב של המוזיקאי האוקראיני בתמיכת הכוחות המזוינים של אוקראינה וצה”ל – להיטים שכל האולם שר" appeared first on NAnews חדשות ישראל Nikk.Agency.

פורסם ב-09.03.2026 מאת SuperKids — כתיבת תגובה

הקרמלין מתאבל על “בית התרבות הרוסי” בלבנון, שהופצץ על ידי ישראל, אבל ב”רוססוטרודניצ’סטבו” שכחו לומר מי באמת הבעלים שם

ב-8 במרץ 2026 חיל האוויר הישראלי תקף את העיר נבטיה בדרום לבנון. בין המבנים שנהרסו היה גם מבנה שבו שכן מה שנקרא “בית התרבות הרוסי”.

כמעט מיד הגיעה הצהרה דרמטית ממוסקבה: רוססוטרודניצ’סטבו הכריז על התקיפה כ”תוקפנות בלתי מוצדקת” והבטיח שבמרכז כביכול התקיימו רק שיעורי שפה רוסית, פעילויות לילדים וערבי “ידידות רוסית-לבנונית”.

בקרמלין שוב ניסו להציג את עצמם כצד הנפגע. זה יצא, כרגיל, קצת תיאטרלי.

מה זה רוססוטרודניצ’סטבו באמת

הקרמלין בוכה על “בית התרבות הרוסי” בלבנון, שהופצץ על ידי ישראל, אבל ב”רוססוטרודניצ’סטבו” שכחו לומר מי באמת הבעלים שם

בתחילה כדאי להזכיר שרוססוטרודניצ’סטבו זה לא מועדון חובבי פושקין.

זהו סוכנות ממשלתית של רוסיה, שנוצרה לקידום ההשפעה הפוליטית והאידיאולוגית של מוסקבה בחו”ל. באופן רשמי היא עוסקת ב”תוכניות הומניטריות”, מרכזי תרבות ותמיכה בבני ארץ.

בפועל: — פותחת את מה שנקראים “בתים רוסיים” ברחבי העולם
— מקדמת תעמולה רוסית
— עובדת עם קבוצות פוליטיות נאמנות
— יוצרת רשתות השפעה

במדינות אירופה מרכזים אלו מזמן נתפסים ככלי כוח רך של הקרמלין. לאחר תחילת המלחמה נגד אוקראינה רבים מהם נסגרו או הוגבלו.

אבל באזורים מסוימים בעולם — במיוחד שם שיש כוחות אנטי-מערביים — מבנים כאלה ממשיכים לפעול.

דרום לבנון הוא בדיוק אחד מהמקומות האלה.

נבטיה — לא מועדון חובבי אמנות

העיר נבטיה היא אחד המרכזים המרכזיים של השפעת ארגון הטרור השיעי חיזבאללה.

כמעט כל התשתית בדרום לבנון נמצאת תחת שליטתה: — מחסני נשק
— מפקדות
— מנהרות
— עמדות צבאיות

נגד תשתית זו פועלת צבא ההגנה לישראל (צה”ל).

לפני מבצע קרקעי, הכוחות הישראליים תוקפים את מטרות רשת הטרור — מהאוויר ומהקרקע. על כך הודיעה ישירות דוברות הצבא.

על רקע זה, ההצהרה ממוסקבה נשמעת במיוחד מרגשת.

אם להאמין לרוססוטרודניצ’סטבו, אז במרכז שטח חיזבאללה פתאום היה מועדון תרבותי בלבד, שבו ילדים ציירו בצבעי מים ולמדו רוסית.

כמובן.

הקרמלין נזכר בשנת 1973

דרמטיות מיוחדת מוסיפה הערה היסטורית מההצהרה הרשמית.

הצד הרוסי הזכיר שבשנת 1973 בדמשק נהרס מרכז תרבות סובייטי, ואפילו הזכיר את גורלו של טייס, כביכול הופל על ידי הסורים.

מוסקבה מנסה בבירור להציג את המצב כהמשך של “מסורת התקפות על תרבות”.

אבל בהשוואה זו יש בעיה אחת.

מאז 1973 הרבה השתנה.

לדוגמה: — ברית המועצות התפרקה
— רוסיה החלה במלחמה נגד אוקראינה
— הקרמלין משתף פעולה באופן פעיל עם משטרים התומכים בטרור

ועכשיו “מרכזי התרבות” של מוסקבה מוצאים את עצמם לעיתים קרובות ליד שכנים מאוד מוזרים.

משימה הומניטרית בשטח חיזבאללה

בהצהרת רוססוטרודניצ’סטבו גם מדובר על פעילות הומניטרית: — סיוע למפונים
— עבודה עם פליטים
— איסוף סיוע הומניטרי

לפי נתוני הארגון, מאזורים דרומיים של לבנון כבר עברו יותר מ800 אלף איש.

זו באמת טרגדיה לאוכלוסייה האזרחית.

אבל היא לא נוצרה כי בנבטיה פעם לימדו רוסית.

היא נוצרה כי חיזבאללה במשך עשורים הפכה את דרום לבנון לבסיס צבאי.

וזה בדיוק למה שם היום מתנהלים קרבות.

כאשר תעמולה מתנגשת עם המציאות

הדבר הכי מעניין בסיפור הזה — זה לא המבנה שנהרס.

הדבר הכי מעניין — זו התגובה של מוסקבה.

מדינה שכבר שנה רביעית מנהלת מלחמה כוללת נגד אוקראינה, הורסת ערים ותשתיות, פתאום מופיעה כמגינת אובייקטים הומניטריים.

הקרמלין מופתע בכנות שמשהו יכול להיפגע בשטח שנשלט על ידי ארגון טרור.

זה נראה בערך כמו הרצאות על שלום ממדינה תוקפנית.

מה באמת קרה

העובדה נשארת פשוטה.

ישראל מבצעת מבצע צבאי נגד תשתית חיזבאללה בדרום לבנון כדי להגן על תושבי צפון ישראל.

במהלך התקיפות נהרס מבנה שבו שכן “בית התרבות הרוסי”.

אין נפגעים.

אבל ההיסטריה הדיפלומטית ממוסקבה כבר החלה.

ולפי הטון של ההצהרות, בקרמלין באמת מקווים שהעולם יאמין: בשטח חיזבאללה היה מועדון בלתי מזיק ללימוד השפה הרוסית בלבד.

ההיסטוריה מכירה הרבה צירופי מקרים מוזרים.

אבל זה — אחד מהמצחיקים ביותר.

НАновости‼️:- חדשות ישראל

И, судя по тональности заявлений, в Кремле искренне рассчитывают, что мир поверит: на территории Хизбаллы существовал исключительно безобидный кружок по изучению русского языка.

История знает много странных совпадений.

Но это — одно из самых комичных.

НАновости‼️:- новости Израиля

Text "הקרמלין מתאבל על “בית התרבות הרוסי” בלבנון, שהופצץ על ידי ישראל, אבל ב”רוססוטרודניצ’סטבו” שכחו לומר מי באמת הבעלים שם" appeared first on NAnews חדשות ישראל Nikk.Agency.