צלם ישראלי יוצר פרויקט המוקדש לנשים אוקראיניות בישראל. דוגמניות מצטלמות בתלבושות אוקראיניות מסורתיות על רקע ערי ישראל, ומאחדות את התרבות וההיסטוריה של שני העמים. - 30.05.2026
- Новости Израиля
באודסה נפגשו שלוש קווי ביטחון: אוקראינה, ישראל והאופוזיציה האיראנית - 30.05.2026
- Новости Израиля
יהודים מאוקראינה: 8 ילידי אוקראינה מתוארים על שטרות ישראלים - 30.05.2026
- Новости Израиля
…
המודיעין הישראלי הפך מזמן לחלק מהמיתוס הפוליטי הגלובלי. מדברים על המוסד כעל כוח כמעט מופשט — ללא פנים, ללא ביוגרפיות, ללא עבר. עם זאת, לכל מוסד יש מימד אנושי. אם נבחן היטב את ההיסטוריה של הנהגת המוסד, במיוחד במחצית השנייה של המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21, מתברר: השלבים המרכזיים בהתהוות והתחזקות המודיעין הישראלי קשורים לאנשים ששורשיהם באוקראינה.
הדבר אינו נוגע להשפעת מדינות ולא לשליטה חיצונית. מדובר באנשים שעוצבו על ידי חוויית החיים היהודיים באודסה, חרקוב, חרסון — ערים שבהן הביטחון מעולם לא היה מובטח, והיכולת לשרוד הפכה לחלק מהתרבות היומיומית. חוויה זו התבררה כדרושה ברגע שבו מדינת ישראל הצעירה נזקקה לא רק למודיעין, אלא למערכת הישרדות. על כך הפנה תשומת לב ולריי בויאנג’ו ב”עיתון החיים באודסה”.
המציאות היהודית האוקראינית כגורם מחשבה
אוקראינה היהודית בסוף המאה ה-19 ובמחצית הראשונה של המאה ה-20 הייתה מרחב של סיכון מתמיד. פוגרומים, מהפכות, חילופי אימפריות, מלחמת האזרחים, רדיפות סטלין, הכיבוש הנאצי — כל אלה אינם פרקים מופשטים בספרי הלימוד, אלא זיכרון אישי של אלפי משפחות. עבור אנשים אלה, המדינה לעיתים רחוקות הייתה מקור להגנה. לעיתים קרובות יותר — מקור לאיום או, במקרה הטוב, אדישות.
בסביבה כזו התפתח סוג של חשיבה המבוסס על שלושה עקרונות: לא להאמין להצהרות, לבדוק את המציאות ולפעול מראש. גישה זו הפכה מאוחר יותר לאחת מהיסודות הלא רשמיים של מערכת הביטחון הישראלית.
המוסד כמוצר לא רק של המדינה, אלא גם של התפוצה
באופן רשמי, המוסד הוקם בשנת 1949, לאחר הכרזת העצמאות של ישראל. בשלב מוקדם זה הייתה זו מבנה קומפקטי עם משאבים מוגבלים. עם זאת, די מהר הוא החל להסתמך על אנשים עם ניסיון במאבק מחתרתי, מודיעין צבאי וחיים בתנאי איום מתמיד.
יוצאי מזרח אירופה, כולל אוקראינה, השתלבו באופן אורגני בלוגיקה זו. הם לא ראו בביטחון דבר מובן מאליו. עבורם, זה תמיד היה תהליך ולא מצב.
מאיר עמית (1963–1968): שורשים חרקוביים וטרנספורמציה מערכתית
מאיר עמית (עברית: מאיר עמית, נולד מאיר חייםוביץ’ סלוצקי) עמד בראש המוסד בשנים 1963–1968, בתקופה שבה המודיעין הישראלי עבר משלב ההתהוות לשלב הבגרות המוסדית. אף על פי שעמית נולד כבר בישראל, הוריו הגיעו מחרקוב — אחד המרכזים האינטלקטואליים היהודיים הגדולים במזרח אירופה.
מאמר בוויקיפדיה האוקראינית – מאיר עמית.
בביוגרפיות באנגלית מצוין בעקביות שהוא בן דודו של המשורר בוריס סלוצקי, וסלוצקי עצמו גדל/התעצב בחרקוב (זה כבר על המשורר).
רקע זה השתקף בסגנון הניהול שלו. עמית היה מתנגד לאלתור למען הגבורה. הוא התעקש על אנליטיקה, מבנה נתונים ותכנון אסטרטגי. בתקופתו הפך המוסד לא רק לאוסף של פעולות, אלא לחלק מארכיטקטורה מאוחדת של ביטחון לאומי.
בשנות כהונתו שיחק המודיעין תפקיד מפתח בהכנות למלחמת ששת הימים. לאחר עזיבתו את התפקיד, עמית לא נעלם מהחיים הציבוריים: הוא הפך לחבר כנסת, השתתף בפרויקטים כלכליים וטכנולוגיים, כולל תקשורת ותעשיית הביטחון. זה מדגיש פרט חשוב: עבור דור זה, המודיעין לא היה מקצוע מבודד, אלא חלק מהמחשבה הממלכתית הכללית.
יצחק חופי (1974–1982): פרגמטיזם אודסאי בעידן המשבר
יצחק חופי (עברית: יצחק חופי, שם בלידה יצחק פוברז’סקי) עמד בראש המוסד בשנים 1974–1982 — אחת התקופות הקשות ביותר בהיסטוריה של ישראל. הנהגתו חלה לאחר מלחמת יום הכיפורים, עליית הטרור הבינלאומי והתגברות האיומים מחוץ למזרח התיכון.
מאמר בוויקיפדיה האוקראינית – יצחק חופי.
חופי נולד בפלשתינה המנדטורית, אך הוריו היגרו מאודסה. הסביבה היהודית באודסה תמיד שילבה אירוניה, זהירות וריאליזם קשוח. קוד תרבותי זה השתקף גם בסגנון הניהול שלו.
חופי נמנע מפרסום וסבר שהמבצע הטוב ביותר הוא זה שלא יודעים עליו לא עיתונאים ולא פוליטיקאים. בתקופתו הרחיב המוסד באופן משמעותי את רשתות הסוכנים הבינלאומיות וחיזק את היכולת לפעול מחוץ לאזור, כולל באירופה וביבשות אחרות.
מאיר דגן (2002–2011): חרסון, השואה וסירוב לאשליות
הדמות המוכרת ביותר עם שורשים אוקראיניים הייתה מאיר דגן (נולד גוברמן, בתעתיק אחר חוברמן (Huberman)), שעמד בראש המוסד בשנים 2002–2011. הוא נולד בחרסון בשנת 1945 למשפחה ששרדה את הכיבוש הנאצי. (במקורות מסוימים מצוין שנת 1947; מקום לידתו של דגן נקרא גם אודסה).
סבו נרצח במהלך השואה, וטרגדיה משפחתית זו הפכה לחלק מהשקפת עולמו.
מאמר בוויקיפדיה האוקראינית – מאיר דגן.
דגן הגיע למודיעין מהצבא, עבר דרך מלחמות המפתח של ישראל ורכש מוניטין של אדם שאינו מאמין ב”רצון הטוב” של האויב. במשרדו נשמרה במשך שנים רבות תמונה של קרוב משפחה שנהרג — לא כסמל לנקמה, אלא כתזכורת למחיר הטעויות האסטרטגיות.
בתקופת דגן התמקד המוסד בפעולות מנע נגד איומים אסטרטגיים, כולל תוכניות גרעיניות של אויבי ישראל. הוא התנגד בעקביות לאשליות של פיוס דיפלומטי וסבר שהמודיעין חייב למנוע איומים לפני שהם הופכים לנושא לדיונים ציבוריים.
עם זאת, מאחורי הדמות הקשוחה הסתתר אדם עם תחומי עניין בלתי צפויים. דגן התעניין בציור ופיסול, היה צמחוני והעריך חשיבה לא שגרתית. שילוב זה של רפלקסיה פנימית ונוקשות אסטרטגית הפך אותו לאחת הדמויות המורכבות ביותר בהיסטוריה של המודיעין הישראלי.
מכנה משותף: חוויית חוסר היציבות
מה שמאחד את האנשים האלה אינו הגיאוגרפיה כשלעצמה, אלא חוויית החיים בתנאי חוסר יציבות, האופיינית ליהדות אוקראינה. חוויה זו עיצבה מספר עקרונות מפתח, שהפכו מאוחר יותר ליסודות התרבות המודיעינית הישראלית:
חוסר אמון מוחלט בהצהרות ללא אישור;
נכונות לפעול בתנאי אי ודאות;
הבנה שחולשת המדינה תמיד נתפסת כהזמנה לתוקפנות;
התמקדות בהישרדות ארוכת טווח ולא בנוחות פוליטית קצרה.
מיתוסים סביב “העקבות האוקראיני”
בשנים האחרונות נושא השורשים האוקראיניים של ראשי המוסד משמש לעיתים קרובות למטרות תעמולה. זהו עיוות של המציאות. המוסד תמיד היה ונשאר כלי של מדינת ישראל, הכפוף לחוקיה ולהנהגה הפוליטית שלה.
השורשים האוקראיניים של ראשיו הם חלק מההיסטוריה של התפוצה היהודית, כמו הפולנית, הליטאית, הגרמנית או העיראקית. ניסיונות להפוך עובדה זו לסנסציה פוליטית רק מפשטים את ההיסטוריה המורכבת והטראגית של המאה ה-20.
מדוע זה חשוב היום
על רקע המלחמה המתמשכת באוקראינה והסכסוך המתמשך סביב ישראל, ההקשר ההיסטורי מקבל משמעות חדשה. יהודי אוקראינה — אינם “גשר השפעה” ואינם כלי פוליטי. הם חלק מהמרקם ההיסטורי הכללי, שבו נשזרו גורלות אוקראינה, ישראל והעם היהודי.
הבנת זאת מאפשרת לראות טוב יותר את הלוגיקה של הביטחון הישראלי — לוגיקה שנוצרה לא על ידי דוקטרינות מופשטות, אלא על ידי חוויות אמיתיות של אובדן, בריחה והישרדות.
במקום נקודה סופית
ההיסטוריה של המוסד היא ההיסטוריה של אנשים ספציפיים, שהביאו אליו לא רק כישורים מקצועיים, אלא גם זיכרון אישי של מה שקורה כאשר מזלזלים בביטחון. העקבות היהודי האוקראיני בהיסטוריה זו — אינו סנסציה ואינו טיעון בוויכוחים פוליטיים.
זהו תזכורת לכך שמאודסה, חרקוב וחרסון הדרך הובילה לעיתים לא רק להגירה, אלא גם ללב המערכת האחראית על הישרדות המדינה.
קטגוריה: «יהודים מאוקראינה» | חדשות – חדשות ישראל
