“וקורינני”: (יהודים, טטרים קרים, בולגרים, הונגרים) – הקרנת בכורה של סרט דוקומנטרי על “קהילות לאומיות ועמים ילידים של אוקראינה” התקיימה באוקראינה - 13.05.2026
- Новости Израиля
הרוסים ערפו את ראשיהם של שני לוחמים אוקראינים: המטה הכללי של הכוחות המזוינים של אוקראינה דיווח על פשע מלחמה חדש של הכובשים הרוסים בכיוון זפוריז’יה - 13.05.2026
- Новости Израиля
הניסיון האוקראיני נגד רחפני FPV הגיע לצה”ל: תיל פשוט הפך לחלק מהמלחמה החדשה בצפון - 12.05.2026
- Новости Израиля
…
בקייב נרשם הישג תרבותי יוצא דופן: בפילהרמונית הלאומית של אוקראינה התקיים מרתון בן יומיים בשם “סוף שבוע בטהובן”, במהלכו תזמורת סימפונית אחת ביצעה את כל חמשת הקונצ’רטים לפסנתר של לודוויג ואן בטהובן.
חמשת הקונצ’רטים של בטהובן, 4 שעות 18 דקות ו-57 שניות של מוזיקה, תזמורת סימפונית אחת, ארבע סולניות ממדינות שונות ובימת הפילהרמונית הלאומית של אוקראינה — כל זה מתגבש לסיפור על מקצועיות, עמידות ויכולת התרבות לדבר במקום שבו מילים רגילות לעיתים קרובות אינן נשמעות חזקות מספיק.
האירוע הפך לשיא באוקראינה ובו זמנית למחווה בינלאומית חשובה — במיוחד בולטת לקהל הישראלי. בין ארבע הסולניות במרתון הופיעה הפסנתרנית הישראלית יעל קולודובסקי, לצד מוזיקאיות מאוקראינה, דנמרק וליטא.
כך נמסר מהפילהרמונית הלאומית של אוקראינה ב-1 במאי 2026.
זו לא רק ידיעה קונצרטית מקייב. זהו סיפור על איך מוזיקה קלאסית, עמידות תרבותית אוקראינית ושותפות בינלאומית ממשיכים להישמע גם בתקופת מלחמה, דאגה ולחץ מתמיד על החיים האזרחיים.
בקייב נוגנו כל חמשת הקונצ’רטים לפסנתר של בטהובן
בפילהרמונית הלאומית של אוקראינה התקיים מרתון קונצרטים בן יומיים בשם “סוף שבוע בטהובן”. על הבמה הופיעה התזמורת הנשיאותית הלאומית, שביצעה במשך שני ערבים רצופים את כל הקונצ’רטים לפסנתר של לודוויג ואן בטהובן.
בדיוק הפורמט הזה היה הבסיס לשיא.
לפי הפילהרמונית הלאומית של אוקראינה, במשך שני ערבי קונצרטים ביצעה תזמורת סימפונית אחת את התוכנית המקסימלית במסגרת אירוע כזה של קונצ’רטים לפסנתר של בטהובן: חמישה קונצ’רטים באורך כולל של 4 שעות 18 דקות ו-57 שניות.
למאזין זה נשמע כמו כרזה תרבותית יפה. למוזיקאים — זו עומס מקצועי עצום, שבו חשובים לא רק הטכניקה והדיוק, אלא גם הסיבולת, הריכוז, נשימת התזמורת, היכולת לשמור על הדרמטורגיה במשך מספר שעות.
השיא אושר רשמית
המנכ”ל של הפילהרמונית הלאומית של אוקראינה מיכאיל שווד קיבל דיפלומה של שותף מהרשימה הלאומית של שיאים של אוקראינה. המסמך אישר את קביעת השיא על ידי התזמורת הנשיאותית הלאומית.
את הדיפלומה העביר מקסים גוסאק — המנהל והמנצח של התזמורת הנשיאותית הלאומית.
כך, מרתון הקונצרטים כעת רשמית נרשם בהיסטוריה של הישגים תרבותיים של אוקראינה. ובמקרה זה חשוב לא רק המספר עצמו, אלא גם הנסיבות שבהן פרויקט כזה מומש.
אוקראינה ממשיכה להילחם, לחיות תחת איום התקפות ולשמור על תשומת הלב של העולם לא רק דרך דיווחים מהחזית, אלא גם דרך התרבות. במובן זה, ביצוע בטהובן בקייב הופך לא רק לאירוע מוזיקלי, אלא לסימן של עמידות פנימית.
הפסנתרנית הישראלית יעל קולודובסקי הופיעה בין ארבע הסולניות
לישראל יש משמעות מיוחדת בהרכב הסולניות של המרתון.
על הבמה עלו ארבע פסנתרניות: מריה פוחליאנקו מאוקראינה, יעל קולודובסקי מישראל, אליזבת נילסן מדנמרק ויוליה סדאוניקאיטה מליטא. כולן מייצגות את הדור החדש של מפרשי המוזיקה הקלאסית ומופיעות באופן פעיל על במות אירופאיות.
השתתפות הפסנתרנית הישראלית בפרויקט כזה בקייב עושה את הסיפור הזה קרוב יותר לקהל הישראלי.
אוקראינה וישראל חיות היום במציאויות שונות, אך בהרבה מובנים מקבילות: מלחמה, טראומה חברתית, מתח מתמיד, הצורך לשמור על התרבות, השפה, הזיכרון והחיים האנושיים הנורמליים במקום שבו האויבים היו רוצים לראות רק פחד.
לכן השתתפות יעל קולודובסקי בשיא המוזיקלי האוקראיני נתפסת לא כפרט בינלאומי פורמלי, אלא כחלק מקשר רחב יותר בין אנשים, מדינות ובמות תרבותיות.
בעלילות כאלה חדשות ישראל | Nikk.Agency רואה לא רק כרוניקה תרבותית, אלא גם הקשר אנושי חשוב: כאשר מוזיקאים מישראל, אוקראינה, דנמרק וליטא עולים יחד על הבמה בקייב, זה הופך לשפה של סולידריות ללא סיסמאות מיותרות.
בטהובן כמבחן לכוח
הפרויקט הוקדש ל-255 שנה להולדת לודוויג ואן בטהובן. המארגנים היו התזמורת הנשיאותית הלאומית בשיתוף פעולה עם הפילהרמונית הלאומית של אוקראינה, פרויקט של ארגון ציבורי קרים-טטרי “אלם” בסיוע שגרירות ממלכת דנמרק באוקראינה.
שילוב כזה של שותפים מראה בעצמו שהבמה התרבותית האוקראינית נשארת פתוחה לשיתוף פעולה בינלאומי.
במרכז התוכנית היה בטהובן — מלחין שמוזיקתו מזמן הפכה לסמל של מאבק, מתח פנימי, כבוד והתגברות. עבור קייב של זמן מלחמה זה נשמע במיוחד מדויק.
לבצע את כל חמשת הקונצ’רטים לפסנתר במשך שני ערבים — זו משימה קשה אפילו בתנאים רגועים. לעשות זאת היום באוקראינה — פירושו להראות שהחיים התרבותיים לא מתבטלים על ידי המלחמה, אלא הופכים לאחד הדרכים להתנגד להרס.
למה השיא הזה חשוב לא רק לאוקראינה
מיכאיל שווד הדגיש שהשיא הזה לא מסתכם ברישום מספרים או זמן על הבמה. לדבריו, “סוף שבוע בטהובן” היה עדות לכך שגם בזמנים הקשים ביותר התרבות האוקראינית מסוגלת לממש פרויקטים ברמה עולמית, תוך איחוד סביב המורשת הקלאסית שותפים בינלאומיים ומבצעים חזקים.
המחשבה הזו חשובה.
כאשר מדינה עוברת מלחמה, התרבות לעיתים קרובות מוצאת את עצמה במצב שבו מצפים ממנה או להפסקה או לצליל של אבל בלבד. אבל קייב מראה אפשרות אחרת: הפילהרמונית עובדת, התזמורת מנגנת, סולניות בינלאומיות עולות על הבמה, והקהל מגיע להאזין לבטהובן.
לישראל ההיגיון הזה מובן היטב. בחברה שחיה עשרות שנים ליד האיום, התרבות גם הופכת לחלק מהעמידות. קונצרטים, תיאטראות, ספרים, פסטיבלים, אירועים קאמריים והופעות בינלאומיות לא מבטלים את הכאב, אבל לא נותנים לו להפוך לשפה היחידה של החיים.
קייב, ישראל ודיפלומטיה תרבותית
השתתפות הפסנתרנית הישראלית במרתון כזה ניתן לראות גם כאלמנט של דיפלומטיה תרבותית. ללא רעש רשמי, ללא הצהרות, אבל עם משמעות ברורה מאוד.
המוזיקאי עולה על הבמה לא כדובר פוליטי, אלא כאיש מקצוע. עם זאת, עצם נוכחותה של המבצעת הישראלית בקייב, בפרויקט של הפילהרמונית האוקראינית והתזמורת הנשיאותית הלאומית, יוצרת גשר נוסף בין קהלים.
היום גשרים כאלה חשובים במיוחד.
הם עוזרים לראות את אוקראינה לא רק דרך המלחמה, ההרס והחדשות מהחזית. הם מראים מדינה שבה ממשיכים לנגן בטהובן, להזמין מוזיקאים זרים, לקבוע שיאים, לעבוד עם שותפים אירופיים ולשמור על רמה מקצועית גבוהה.
לקורא הישראלי זה גם תזכורת: הקשר התרבותי עם אוקראינה נשאר חי, והשתתפות ישראלים בפרויקטים אוקראיניים יכולה להישמע הרבה יותר עמוק מאשר שורה רגילה בכרזה.
שיא שיישאר בהיסטוריה
ה”סוף שבוע בטהובן” בן היומיים בקייב כעת רשמית נרשם כהישג תרבותי של אוקראינה. אבל משמעותו רחבה יותר מרישום פרוטוקולי.
חמשת הקונצ’רטים של בטהובן, 4 שעות 18 דקות ו-57 שניות של מוזיקה, תזמורת סימפונית אחת, ארבע סולניות ממדינות שונות ובימת הפילהרמונית הלאומית של אוקראינה — כל זה מתגבש לסיפור על מקצועיות, עמידות ויכולת התרבות לדבר במקום שבו מילים רגילות לעיתים קרובות אינן נשמעות חזקות מספיק.
לאוקראינה זהו סימן של עמידות.
לישראל — סיבה לראות בסיפור הזה לא רק שיא אוקראיני, אלא גם נוכחות של אמנית ישראלית באירוע תרבותי בינלאומי חשוב.
ולכל הקהל זו תזכורת: גם בזמן מלחמה המוזיקה לא הופכת לשולית. לפעמים דווקא היא מראה עד כמה החברה עדיין חיה, מאוחדת ומסוגלת להסתכל מעבר לפחד של היום.
