ל”ג בעומר תחת צלילי המלחמה: יהודי אוקראינה הגיעו לאתרים הקדושים, המכונים “מירון האוקראיני”

“וקורינני”: (יהודים, טטרים קרים, בולגרים, הונגרים) – הקרנת בכורה של סרט דוקומנטרי על “קהילות לאומיות ועמים ילידים של אוקראינה” התקיימה באוקראינה - 13.05.2026 - Новости Израиля

הרוסים ערפו את ראשיהם של שני לוחמים אוקראינים: המטה הכללי של הכוחות המזוינים של אוקראינה דיווח על פשע מלחמה חדש של הכובשים הרוסים בכיוון זפוריז’יה - 13.05.2026 - Новости Израиля

הניסיון האוקראיני נגד רחפני FPV הגיע לצה”ל: תיל פשוט הפך לחלק מהמלחמה החדשה בצפון - 12.05.2026 - Новости Израиля
…

אפילו המלחמה לא עצרה את המסורת הזו.

ב-7 במאי 2026, ביום ל”ג בעומר, יהודי אוקראינה שוב התאספו במקומות הקדושים הקשורים להיסטוריה של חב”ד ולחיים היהודיים במזרח אירופה. למרות שחלק מהמקומות הללו נמצאים במזרח המדינה, קרוב לאזורי קרבות קשים, עשרות אנשים הגיעו מערים שונות כדי להתפלל, להדליק מדורה חגיגית ולהמשיך את המסורת שכבר קיימת יותר ממאתיים שנה.

לישראל הסיפור הזה נשמע קרוב במיוחד. ל”ג בעומר בעולם היהודי קשור באופן חזק למירון, למדורות, לתפילה, לזכרו של רבי שמעון בר יוחאי ולאלפי אנשים שנוסעים למקומות הקדושים. באוקראינה למסורת הזו יש מסלול משלה – ניז’ין וגאדיאץ’, מקומות הקשורים לרבנים הגדולים של חב”ד.

זו הסיבה שהמשתתפים מכנים אותם “מירון האוקראיני”.

מדוע ל”ג בעומר באוקראינה קשור לניז’ין וגאדיאץ’

ליהודי אוקראינה, בלארוס ורוסיה הייתה במשך יותר משני מאות מסורת מיוחדת: בל”ג בעומר לנסוע למקום מנוחתו של הרבי השני מלובביץ’ – רבי דובער שניאורי, הידוע כ”אדמו”ר האמצעי” של חב”ד.

הוא היה בנו של רבי שניאור זלמן מליאדי, מחבר “התניא” ו”שולחן ערוך הרב”, מייסד תנועת החסידות חב”ד.

במסורת החב”דית ל”ג בעומר אצל האדמו”ר האמצעי נחשב ליום מיוחד. בספר “היום יום” כתב הרבי מלובביץ’ כי אצל האדמו”ר האמצעי ל”ג בעומר היה אחד מהחגים הבולטים, שבו התרחשו הרבה ניסים, במיוחד הקשורים לילדים.

לכן אנשים חיכו ליום הזה כל השנה.

עבור משפחות רבות הנסיעה למקום הקדוש לא הייתה רק מנהג. זו הייתה תקווה – לילדים, לבריאות, להצלה אישית, לתשובה ברגע קשה בחיים.

מסורת שלא נשברה אפילו בשנים הסובייטיות

לאחר עזיבתו של האדמו”ר האמצעי מהעולם הזה המסורת לא נעלמה. כל שנה אלפי יהודים מערים שונות באוקראינה, בלארוס ורוסיה הגיעו לניז’ין, במחוז צ’רניגוב, כדי להתפלל במקום הקדוש שלו.

המסורת הזו נמשכה אפילו בשנות השלטון הסובייטי, כאשר החיים הדתיים היהודיים היו תחת לחץ, ושמירה גלויה על המסורת יכלה לעלות לאדם בעבודה, בלימודים, בחופש ובביטחון.

אבל אנשים בכל זאת נסעו.

לפעמים בשקט.

לפעמים בקבוצות קטנות.

לפעמים כמעט בסתר.

זו הסיבה שהנסיעה הנוכחית בזמן המלחמה נתפסת לא כאירוע דתי רגיל, אלא כהמשך של שרשרת זיכרון גדולה. אם המסורת לא הצליחו להשמיד המשטר הקומוניסטי, היא לא צריכה להיעצר גם על ידי המלחמה.

מי הגיע לל”ג בעומר בשנת 2026

השנה, למרות המצב הבטחוני המורכב, למקומות הקדושים הגיעו עשרות יהודים מערים שונות באוקראינה.

ביניהם הייתה קבוצה מדניפרו, משתתפים מקייב, נציגים מחרקוב וזפוריז’יה. אליהם הצטרפו גם 15 יהודים מניז’ין עצמה.

זו לא תמונה המונית של זמן שלום, כאשר ניתן לתכנן נסיעות בשקט, ללא דאגות, מחסומים, מגבלות וסיכונים צבאיים. אבל זו הסיבה שההגעה הנוכחית יש לה משקל מיוחד.

אנשים עשו דרך ארוכה כדי לא לתת למלחמה לקטוע את לוח השנה היהודי.

במקום התקיימה תפילה במקום הקדוש, הדלקת מדורה ל”ג בעומר וסעודת חסידים ברוח “שבת אחים” – אחדות אחים. עבור המשתתפים זה היה לא רק חג, אלא גם רגע של תמיכה פנימית.

כאשר מסביב המדינה חיה תחת מכות, עצם האפשרות להתאסף יחד, להתפלל ולשמור על המסורת הופכת לצורת התנגדות לפחד.

גאדיאץ’ וזיכרון הרבי הראשון של חב”ד

במקביל התקיימה גם טקס חגיגי בגאדיאץ’, ליד המקום הקדוש של רבי שניאור זלמן מליאדי – מייסד חב”ד, מחבר “התניא” ו”שולחן ערוך הרב”.

גאדיאץ’ תופסת מקום מיוחד בגיאוגרפיה החסידית של אוקראינה. עבור רבים מחסידי חב”ד זה לא רק עיר על המפה, אלא חלק ממסלול רוחני שמחבר את מזרח אירופה, הלמדנות היהודית, המחשבה החסידית והחיים היהודיים המודרניים.

שם גם התקיימה הדלקה מרכזית לכבוד ל”ג בעומר ויום השמחה של רבי שמעון בר יוחאי. בה השתתפו שליחי חב”ד ויהודים החיים ברדיוס של כמה שעות נסיעה מאזור זה.

עבור אוקראינה, שבה המלחמה שינתה מסלולים, הרגלים, לוחות זמנים ואת ההיגיון של התנועה עצמה, נסיעות כאלה דורשות לא רק אמונה, אלא גם נחישות.

מדוע חשוב לשמוע את הסיפור הזה בישראל

הקהל הישראלי מבין היטב מה זה אומר לנסוע למקום קדוש ביום שבו המדינה חיה במתח. מירון עבור ישראל – זה לא רק גיאוגרפיה, אלא גם סמל של זיכרון עממי, תפילה, אש, מוזיקה, בקשות וקשר אישי עם הדורות.

ליהודי אוקראינה יש נקודת משיכה דומה.

לא כל כך ידועה לציבור הישראלי הרחב.

אבל מאוד עמוקה.

ניז’ין וגאדיאץ’ הפכו עבורם למקומות שבהם ההיסטוריה היהודית לא שוכבת בספרים, אלא ממשיכה בדרך, בתפילה, במדורת ל”ג בעומר, בקולות האנשים שמגיעים אפילו כאשר המלחמה מתרחשת בסמוך.

עבור נאנוווסטי – חדשות ישראל | Nikk.Agency הנושא הזה חשוב במיוחד, כי הוא מראה את הקשר החי בין אוקראינה, ישראל והעם היהודי. מדובר לא רק בפוליטיקה, מלחמה או דיפלומטיה. כאן נראית צד אחר של אוקראינה – יהודית, חסידית, היסטורית, קשורה למקומות שיש להם משמעות לאלפי משפחות בישראל ובתפוצות.

“זה המירון שלנו”

הרב שניאור זלמן דייטש, האחראי מטעם פדרציית הקהילות היהודיות של אוקראינה על המקומות הקדושים במדינה, אמר שגאדיאץ’ וניז’ין – זה “המירון שלנו”.

המשפט הזה מסביר הרבה.

עבור אלה שלא יכולים ביום הזה להיות בישראל, ליד קברו של רבי שמעון בר יוחאי, המקומות הקדושים האוקראיניים הופכים לנקודה שבה ל”ג בעומר מרגיש לא כתאריך בלוח השנה, אלא כאירוע חי.

לדברי הרב דייטש, היה ברור שכמו בכל שנה, יהודי אוקראינה שוב יצאו לדרך כדי להתפלל ביום המיוחד הזה במקומות הקדושים.

גם אם הדרך לוקחת שעות.

גם אם המדינה נלחמת.

גם אם מזרח אוקראינה נשאר כיוון מסוכן.

בזה יש כוח של המסורת היהודית: היא לא מבטלת את הפחד, אבל לא מאפשרת לפחד להיות המילה האחרונה.

זיכרון שמחזיק אנשים יחד

הסיפור של ל”ג בעומר באוקראינה בשנת 2026 – זה לא רק הערה דתית.

זה סיפור על איך החיים היהודיים נשמרים במקום שבו ניסו לשבור אותם פעמים רבות. תחילה על ידי אימפריות, אחר כך על ידי המערכת הסובייטית, עכשיו על ידי המלחמה.

אבל אנשים ממשיכים להגיע.

להתפלל.

להדליק אש.

לבקש על ילדים, בריאות, הגנה, שלום והצלה.

לישראל זה תזכורת: העולם היהודי לא מוגבל לגבולות המדינה, אף על פי שישראל נשארת המרכז שלו. באוקראינה, בין דאגות והרס, עדיין יש קהילות, שליחים, משפחות, בתי קברות ישנים, מקומות קדושים ומסורות שמחברות את העבר עם ההווה.

ל”ג בעומר בניז’ין וגאדיאץ’ מראה שהזיכרון היהודי חי לא רק במקום שבו בטוח. לפעמים הוא מתגלה במיוחד במקום שבו מסוכן.

ולכן “המירון האוקראיני” בשנת 2026 – זו לא מטאפורה יפה, אלא תיאור מדויק של מה שקרה: אנשים הגיעו למקומות הקדושים שלהם, למרות המלחמה, כדי לומר דבר פשוט – המסורת נמשכת.