“וקורינני”: (יהודים, טטרים קרים, בולגרים, הונגרים) – הקרנת בכורה של סרט דוקומנטרי על “קהילות לאומיות ועמים ילידים של אוקראינה” התקיימה באוקראינה - 13.05.2026
- Новости Израиля
הרוסים ערפו את ראשיהם של שני לוחמים אוקראינים: המטה הכללי של הכוחות המזוינים של אוקראינה דיווח על פשע מלחמה חדש של הכובשים הרוסים בכיוון זפוריז’יה - 13.05.2026
- Новости Израиля
הניסיון האוקראיני נגד רחפני FPV הגיע לצה”ל: תיל פשוט הפך לחלק מהמלחמה החדשה בצפון - 12.05.2026
- Новости Израиля
…
קייב בשלושה ימים.
כמה פעמים המשפט הזה נשמע בפברואר 2022 — בביטחון עצמי יהיר, עם חיוך אימפריאלי, עם חוצפה טלוויזיונית. עברו יותר מארבע שנים של מלחמה גדולה, ועכשיו אוקראינה בצו רשמי “מאפשרת” לרוסיה לערוך מצעד בכיכר האדומה.
חה-חה, כמו שאומרים.
ב-8 במאי 2026 הופיע באתר נשיא אוקראינה צו מס’ 374/2026 “על עריכת מצעד בעיר מוסקבה“.
הנה – https://www.president.gov.ua/documents/3742026-59389
במסמך נאמר: לאפשר ב-9 במאי 2026 לערוך מצעד במוסקבה, ובזמן המצעד — מ-10 בבוקר לפי שעון קייב — להוציא את הכיכר האדומה מתוכנית השימוש בנשק האוקראיני.
פורמלית — מסמך.
בפועל — טרולינג ברמה 80.
זו הסיבה שהסיפור התפשט כל כך מהר: הוא עוסק בו זמנית במלחמה, במשא ומתן, בחילופי שבויים, בתיווך אמריקאי ובכך שאוקראינה למדה לדבר עם מוסקבה בשפה שמבינים שם במיוחד בכאב.
מה בדיוק חתם זלנסקי
הצו האוקראיני נראה כמעט יבש מבחינה בירוקרטית. אבל כאן טמונה העוצמה. הטקסט לא נראה כמו מם, לא נכתב כבדיחה ולא מעוצב כפוסט רגשי ברשתות החברתיות.
הוא נראה כמו מסמך רשמי.
זו הסיבה שהאפקט חזק יותר: המדינה שרוסיה התכוונה “לכבוש בשלושה ימים”, עכשיו מחליטה באופן תיעודי היכן ומתי מוסקבה יכולה לערוך את המצעד שלה.
הטקסט המלא של הצו בתרגום מאוקראינית:
”
צו נשיא אוקראינה מס’ 374/2026
על עריכת מצעד בעיר מוסקבה
בהתחשב בבקשות הרבות, למטרה הומניטרית, כפי שנקבע במשא ומתן עם הצד האמריקאי ב-8 במאי 2026, אני מצווה:
לאפשר ב-9 במאי 2026 לערוך מצעד בעיר מוסקבה (הפדרציה הרוסית).
בזמן המצעד — מ-10 בבוקר לפי שעון קייב ב-9 במאי 2026 — להוציא את הכיכר האדומה מתוכנית השימוש בנשק האוקראיני.
כיכר האדומה:
55.754413 37.617733
55.755205 37.619181
55.753351 37.622854
55.752504 37.621538צו זה ייכנס לתוקף ביום חתימתו.
נשיא אוקראינה ו. זלנסקי
8 במאי 2026
”
עבור התעמולה הקרמלינית זו תמונה מאוד לא נעימה. המצעד ב-9 במאי ברוסיה הוצג במשך עשורים כהפגנת עוצמה, כוח ובלתי מנוצחות היסטורית. ופתאום מופיע מסמך אוקראיני שהופך את ה”עוצמה” הזו לאזור גישה זמני.
לא מצעד ניצחון.
מצעד שאוקראינה ברוחב לב “אפשרה”.
הכיכר האדומה פחות חשובה מאשר השבויים האוקראינים
אבל מאחורי האירוניה הזו לא עומדת רק לעג לפוטין.
ולדימיר זלנסקי הסביר בנפרד את ההיגיון של ההחלטה האוקראינית. לדבריו, בימים האחרונים היו הרבה פניות וסימנים לגבי “הקונפיגורציה” של 9 במאי במוסקבה על רקע הסנקציות האוקראיניות ארוכות הטווח. הוא הזכיר שהעיקרון של הדדיות בפעולות אוקראינה ידוע היטב והובא לידיעת הצד הרוסי.
ואז נשמעה המשפט המרכזי: הכיכר האדומה עבור אוקראינה פחות חשובה מאשר חיי השבויים האוקראינים שניתן להחזיר הביתה.
כאן נגמרת הבדיחה ומתחיל הנושא המרכזי.
אוקראינה קיבלה את הסכמת רוסיה לחילופי שבויים בפורמט 1000 על 1000. כמו כן, אמור להיות מוסכם על הפסקת אש ב-9, 10 ו-11 במאי. דונלד טראמפ הודיע קודם לכן על הפסקת אש לשלושה ימים וחילופי 1000 שבויים מכל צד, וקרא לזה תוצאה של בקשתו לשני הצדדים.
כלומר, המצעד במוסקבה הפך לא למטרה, אלא לתפאורה להחלפה.
אוקראינה בחרה באנשים.
למה זה נראה כמו השפלה פוליטית למוסקבה
עבור רוסיה, 9 במאי מזמן הפסיק להיות רק יום זיכרון לניצחון על הנאציזם. הקרמלין הפך את התאריך הזה לפולחן של כוח צבאי, התפארות אימפריאלית והצדקה לתוקפנות חדשה.
לכן המצעד בכיכר האדומה — זה לא רק שורות, מוזיקה ובמה. זה המופע המרכזי של רוסיה הפוטינית.
והנה במופע הזה אוקראינה מכניסה את ההערה שלה: אפשר לערוך, את הכיכר לא נוגעים זמנית, הסיבה הומניטרית.
קייב בשלושה ימים, נכון?
עכשיו כבר לא הגנרלים הרוסים מספרים איפה תהיה אוקראינה. עכשיו נשיא אוקראינה חותם על מסמך על מה שיקרה במוסקבה, גם אם בצורה אירונית, דמונסטרטיבית ופוליטית עדינה.
עבור הקהל הישראלי, המהלך הזה מובן. באזור שבו לסמלים יש משקל עצום, לפעמים ניסוח אחד עובד חזק יותר מנאום ארוך. במיוחד כשהוא הופך את התמונה הרגילה של הכוח.
רוסיה רצתה להראות את המצעד כהוכחה לשליטה.
אוקראינה הראתה שהרעיון של המצעד הזה עכשיו תלוי לא רק ברצון הקרמלין.
טראמפ, הפסקת אש וחילופי 1000 על 1000
קודם לכן דונלד טראמפ כתב ברשת החברתית שלו שהוא שמח להודיע על הפסקת אש לשלושה ימים ב-9, 10 ו-11 במאי בסכסוך בין רוסיה לאוקראינה. לדבריו, היא אמורה לכלול הפסקת כל הפעולות הצבאיות וחילופי 1000 שבויים מכל צד.
זלנסקי בתגובה שם דגש לא על המצעד, אלא על החזרת אנשים מהשבי הרוסי. זו הבדל חשוב.
מוסקבה בונה פולחן סביב הכיכר.
אוקראינה מדברת על השבויים.
זו הסיבה שהצו נראה כל כך כואב לקרמלין. הוא מראה בו זמנית: אוקראינה שומרת על יכולות ארוכות טווח, שולטת בלוגיקה הצבאית שלה, משתמשת בעקרון ההדדיות ובו זמנית מוכנה לשים את השאלה ההומניטרית מעל למכה הסמלית על תמונת המצעד.
עבור נאנובוסטי — חדשות ישראל | Nikk.Agency הסיפור הזה חשוב לא כמם נוסף של המלחמה, אלא כדוגמה לאיך אוקראינה פועלת בכמה רמות: צבאית, דיפלומטית, הומניטרית ומידעית. ישראל יודעת היטב שהמאבק על המשמעות לפעמים לא פחות מהמאבק על הטריטוריה.
למה “מצעד הבושה” הפך למלכודת לקרמלין
רוסיה הפוטינית בנתה במשך שנים את המיתוס על מוסקבה הבלתי ניתנת לפגיעה. בתוך המיתולוגיה הזו הכיכר האדומה — כמעט במה קדושה של המשטר.
אבל המלחמה שינתה הכל.
עכשיו מוסקבה חיה עם איום של מכות ארוכות טווח אוקראיניות, עם דאגות לגבי רחפנים, עם סגירת שדות תעופה, עם שמירה עצבנית על מצעדים ועם הצורך לבקש שקט במקום שבו פעם צעקו על כל-יכולותם.
והנה מופיע צו זלנסקי.
הוא לא משמיד את המצעד פיזית. הוא עושה גרוע יותר לתעמולה: הופך אותו לאירוע מותר תחת סרקזם פוליטי אוקראיני.
המצעד כאילו מתקיים.
אבל כבר לא נראה כהפגנת כוח.
כי אם המופע הצבאי המרכזי שלך זקוק למשא ומתן בינלאומי, תיווך אמריקאי, מצב שקט וצו אוקראיני עם קואורדינטות הכיכר האדומה, אז זה כבר לא מצעד ניצחון.
זה מצעד פגיעות.
מה המשמעות של “עקרון ההדדיות”
זלנסקי הזכיר שעקרון ההדדיות בפעולות אוקראינה ידוע היטב לצד הרוסי. זהו איתות ברור: אם רוסיה מכה באוקראינה, אוקראינה שומרת לעצמה את הזכות להגיב.
אבל הפעם הטיעון הנוסף היה חילופי השבויים.
גישה כזו חשובה. אוקראינה לא מוותרת על הזכות לתגובה ולא עושה רושם שהאמינה ברצון הטוב של מוסקבה. היא פשוט מציינת: יש סיכוי להחזיר אנשים — אז צריך לנצל את הסיכוי הזה.
המלחמה לא מבטלת את החישוב הקר.
האירוניה לא מבטלת את המטרה ההומניטרית.
והצו, שנכתב כמעט בשפה בירוקרטית, למעשה מדבר בצורה מאוד קשה: אוקראינה רואה את מוסקבה, מבינה את משמעות הכיכר האדומה, יודעת להגיע, אבל היום בוחרת להחזיר את שלה.
למה זה חשוב לישראל
לישראל הסיפור הזה נקרא לא רק כטרולינג אוקראיני.
החברה הישראלית מבינה היטב מה זה שבי, בני ערובה, משא ומתן, מצב שקט, מתווכים והבחירה הכואבת בין אפשרות צבאית לסיכוי להחזיר אנשים הביתה.
זו הסיבה שהמשפט של זלנסקי על כך שהכיכר האדומה פחות חשובה מחיי השבויים האוקראינים נשמע בישראל במיוחד מובן.
אפשר לצחוק על ההשפלה הקרמלינית.
וצריך לצחוק, כי הגאווה האימפריאלית של רוסיה ראויה בדיוק לטון כזה.
אבל במרכז ההחלטה — לא בדיחה. במרכז ההחלטה — החיילים האוקראינים שיכולים לחזור מהשבי. המשפחות שלהם. החיים שלהם. הסיכוי שלהם לראות שוב את הבית.
לכן הצו האוקראיני על “אישור המצעד” עובד בשני רישומים. עבור מוסקבה — מכה עוקצנית על הגאווה. עבור אוקראינה — כלי שמלווה הסכם הומניטרי. עבור העולם החיצון — סימן שקייב יודעת לשלב כוח, אירוניה ואחריות.
קייב בשלושה ימים?
לא.
עכשיו מוסקבה לכמה שעות — לפי אישור אוקראיני.
