נעים קאסם מאיים על רחוב לבנון — “חיזבאללה” שוב מעמיד את הנשק מעל המדינה

צלם ישראלי יוצר פרויקט המוקדש לנשים אוקראיניות בישראל. דוגמניות מצטלמות בתלבושות אוקראיניות מסורתיות על רקע ערי ישראל, ומאחדות את התרבות וההיסטוריה של שני העמים. - 30.05.2026 - Новости Израиля

באודסה נפגשו שלוש קווי ביטחון: אוקראינה, ישראל והאופוזיציה האיראנית - 30.05.2026 - Новости Израиля

יהודים מאוקראינה: 8 ילידי אוקראינה מתוארים על שטרות ישראלים - 30.05.2026 - Новости Израиля
…

מזכ”ל “חיזבאללה” נעים קאסם נשא נאום חריף, שהוקדש לציון יום השנה לנסיגת צבא ישראל מדרום לבנון, ובפועל סירב לדון בפירוק הארגון מנשקו בתנאים של ביירות, וושינגטון או ישראל.

המשמעות המרכזית של הצהרתו לא הייתה רק בהתקפה נוספת על ישראל. קאסם תקף גם את המדינה הלבנונית עצמה: הוא קרא לרשויות לוותר על משא ומתן ישיר עם ישראל, האשים את הממשלה בחוסר יכולת להגן על הריבונות והצהיר כי לעם יש זכות לצאת לרחובות נגד “הפרויקט האמריקאי-ישראלי”.

לישראל זהו אות חשוב. מדובר לא רק ברטוריקה של “חיזבאללה”, אלא במאבק על מי שולט בדרום לבנון – המדינה הרשמית או מבנה חמוש פרו-איראני.

מדוע התאריך חשוב: מה משמעות יום השנה ה-26 לנסיגת ישראל מדרום לבנון

נאומו של קאסם היה קשור לאחד התאריכים הסמליים ביותר עבור “חיזבאללה” – נסיגת הכוחות הישראליים מדרום לבנון במאי 2000.

ישראל השלימה את נסיגת הכוחות מדרום לבנון ב-24 במאי 2000, וחזרה לגבול הבינלאומי בהתאם להחלטת מועצת הביטחון של האו”ם 425. בלבנון התאריך הזה התקבע בזיכרון הפוליטי כ”יום ההתנגדות והשחרור”, שנחגג בדרך כלל ב-25 במאי. לכן בשנת 2026 מדובר בדיוק ביום השנה ה-26 לאותם אירועים: ממאי 2000 עד מאי 2026 עברו 26 שנים.

עבור “חיזבאללה” התאריך הזה הפך מזמן לחלק מהלגיטימציה העצמית. הארגון מציג את נסיגת ישראל כהוכחה ליעילות ה”התנגדות” החמושה ומשתמש בטיעון הזה בכל פעם שדורשים ממנו להעביר את הנשק למדינה.

אבל עבור ישראל וחלק ניכר מהקהילה הבינלאומית הלוגיקה הזו נראית אחרת. לאחר שנת 2000 דרום לבנון לא הפכה לאזור שקט בגבול. להפך, שאלת הנוכחות החמושה של “חיזבאללה” הפכה למקור איום מתמיד לצפון ישראל, לתושבי הגליל, לקיבוצים בגבול ולמדינה הלבנונית עצמה.

מה אמר נעים קאסם ולמה זה נשמע כמו אתגר לביירות

בנאומו קאסם הצהיר כי “חיזבאללה” לא תיכנע ולא תקבל את לוגיקת הפירוק מנשק, אם היא, לדבריו, פותחת את הדרך לישראל לתקוף את לבנון. הוא הציג את הדרישות לארגון להניח את הנשק כחלק מהלחץ האמריקאי-ישראלי על ביירות.

במיוחד חריפה הייתה התקפתו על הממשלה הלבנונית. לפי הציטוט שהובא, קאסם למעשה הצהיר לרשויות: אם המדינה לא מסוגלת להבטיח ריבונות, היא צריכה ללכת. בהמשך הוא הלך עוד יותר רחוק – דיבר על זכות העם לצאת לרחוב ולהפיל את הממשלה במאבק נגד “הפרויקט האמריקאי-ישראלי”.

דווקא החלק הזה הופך את הנאום למסוכן במיוחד. זה כבר לא רק סירוב להתפרק מנשק. זו ניסיון להעביר את הוויכוח על הביטחון למישור של לחץ פנימי על מוסדות המדינה בלבנון.

פירוק מנשק כקו העימות המרכזי

הלחץ על “חיזבאללה” מתגבר לא מהחודש הראשון. ארה”ב וישראל דורשות שלבנון תצמצם בפועל את המבנים החמושים מחוץ לשליטת המדינה. במאי 2026 וושינגטון הטילה סנקציות חדשות על פוליטיקאים לבנוניים, אנשי ביטחון ודמויות הקשורות ל”חיזבאללה”, והאשימה אותם בתמיכה בהשפעת הארגון על מוסדות המדינה ובהפרעה למאמצי הפירוק מנשק.

עמדת “חיזבאללה” נותרת בעינה: אי אפשר לדון בנשק תחת לחץ ישראלי, אמריקאי או על רקע תקיפות על לבנון. בעבר קאסם כבר הצהיר שהארגון לא יאפשר לעצמו להתפרק מנשק ומוכן לדבר רק על “אסטרטגיה הגנתית” רחבה יותר, אך לא על העברת הארסנל למדינה.

עבור לבנון זהו מבוי סתום.

המדינה מנסה להיראות ריבונית, אך בתוכה פועלת כוח שיש לו צבא משלו, מדיניות חוץ משלו וקשר משלו עם איראן.

למה זה חשוב לישראל עכשיו

עבור הקהל הישראלי הסיפור הזה קשור ישירות לביטחון הצפון של המדינה. מדובר לא בפוליטיקה הפנימית הלבנונית הרחוקה, אלא בשאלה האם בגבול עם ישראל תפעל מבנה חמוש שמחליט בעצמו מתי לשגר רקטות, רחפנים או אמצעי נ”ט.

קאסם הצהיר בנפרד כי הרחפנים של “חיזבאללה” ימשיכו לרדוף אחרי החיילים הישראלים בדרום לבנון. על רקע דיווחים על תקיפות מתמשכות ומתח בכיוון דרום לבנון זה נשמע כאזהרה ישירה: הארגון לא מתכוון להיעלם בצל הפוליטי ולא רואה את השלב הנוכחי כגמור. סקירות אנליטיות על האזור גם מצביעות על כך ש”חיזבאללה” מתנגדת למשא ומתן ישראלי-לבנוני וממשיכה לפתח את המרכיב הרחפני נגד הכוחות הישראליים.

בהקשר זה חדשות – חדשות ישראל | Nikk.Agency שמה לב לפרדוקס המרכזי: קאסם מדבר על “ריבונות לבנון”, אך בו זמנית מסרב להכיר במונופול של המדינה הלבנונית על הכוח. כלומר, ריבונות בגרסתו – זה לא מדינה חזקה, אלא זכות “חיזבאללה” לשמור על מרכז כוח חמוש נפרד.

דרום לבנון שוב הופך לנקודת סיכון מרכזית

לאחר נסיגת ישראל מדרום לבנון בשנת 2000 היה צפוי שהגבול יהפוך בהדרגה ליציב יותר. אך במשך 26 שנים האזור לא הפך לאזור גבול רגיל. הוא נשאר מרחב של לחץ מתמיד, תקיפות הדדיות, פינוי, איומים ותמרונים פוליטיים.

כעת קאסם מנסה להחזיר את הנוסחה הישנה: “נשק ההתנגדות” כדרך היחידה לכאורה להגן על לבנון. אך במציאות דווקא הנשק הזה שוב ושוב מושך את המדינה לעימות עם ישראל, הורס את האזורים הדרומיים והופך את הממשלה הלבנונית לבת ערובה להחלטות שהיא לא תמיד שולטת בהן.

עבור ישראל המסקנה ברורה: כל עוד “חיזבאללה” שומרת על תשתית צבאית עצמאית, שאלת הביטחון של הצפון לא יכולה להיסגר רק בהצהרות דיפלומטיות.

מה עומד מאחורי המילים על ארה”ב ואיראן

חלק נפרד מנאומו של קאסם עסק בהסכם אפשרי בין ארה”ב לאיראן. המשפט שלו על כך שהסכם כזה “כולל את לבנון”, מראה כיצד “חיזבאללה” רואה את תפקידה: לא כמפלגה פנימית לבנונית, אלא כאלמנט בעסקה אזורית גדולה.

זו פרט חשוב. אם לבנון הופכת לנושא למשא ומתן בין וושינגטון, טהראן, ירושלים וביירות, אז “חיזבאללה” מנסה להבטיח לעצמה מראש זכות וטו. קאסם למעשה אומר: בלעדינו אף החלטה על דרום לבנון לא תהיה יציבה.

לכן נאומו נראה לא כנאום הגנתי, אלא כאולטימטום פוליטי.

באופן רשמי הוא מדבר על התנגדות לישראל. בפועל – מזהיר את הממשלה הלבנונית שניסיון לקחת את הנשק מ”חיזבאללה” עלול להוביל ללחץ ברחוב ולפיצוץ פנימי.

עבור ישראל, לבנון וכל האזור זה אומר דבר אחד: יום השנה לנסיגת הכוחות הישראליים מדרום לבנון שוב הפך לא לתאריך מהעבר, אלא לתזכורת למלחמה שלא הושלמה על השליטה בגבול.