זלנסקי דחה את “חברות ללא קול” — מדוע המחלוקת בין אוקראינה לאיחוד האירופי חשובה - 23.05.2026
- Новости Израиля
סידור נדיר מסאטאנוב: כיצד כתב יד משנת 1749 קישר בין אוקראינה, צפת ומוזיאון ANU בתל אביב - 23.05.2026
- Новости Израиля
יהודים ואוקראינים: היסטוריה בת אלף שנים של שכונה במחקר של ערוץ היוטיוב האוקראיני “על שם ט.ג. שבצ'נקו” – אנו ממליצים - 23.05.2026
- Новости Израиля
…
הביטוי «אוקראינה – מולדת החסידות» נשמע רגשי, אך יש לו בסיס היסטורי רציני. מקורות אנציקלופדיים ואקדמיים מודרניים מציינים כי החסידות נולדה במאה ה-18 בשטחים של מערב ומרכז אוקראינה של היום – בעיקר בפודוליה ובוולין, סביב חוג הבעש”ט ותלמידיו. עם זאת, חשוב לציין: הנוסחה על «37 השושלות העיקריות, שמתוכן 15 מגיעות משטח אוקראינה של היום» היא יותר תכנית פופולרית מאשר תקן אקדמי מחמיר ומקובל. אך המסקנה הכללית אינה משתנה: המרחב האוקראיני היה אחד המרכזים העיקריים להולדת והתפתחות מוקדמת של עולם החסידות.
בחסידות מדברים בדרך כלל על חצרות או שושלות – קווי רבי, שלרוב נקראו על שם ערי מוצאם. במשך שניים וחצי מאות נוצרו קווים רבים כאלה: רשימות מודרניות כוללות עשרות ומאות שמות, ולא רישום קנוני אחד. לכן, כאשר מדובר על «37 העיקריות», נכון יותר להבין זאת כרשימה מותנית של הבתים ההיסטוריים הבולטים ביותר, ולא כרשימה סופית שכולם מכירים בה באותה מידה.
יהודים מאוקראינה: אוקראינה כמולדת החסידות – 37 השושלות העיקריות ושורשיהן האוקראיניים
ערש החסידות האוקראינית ומדוע יש ויכוח סביב המספר «37»
מייסד החסידות ישראל בן אליעזר, הידוע יותר כבעש”ט (בערך 1700–1760), היה קשור לפודוליה ולמז’יבוז’. לאחר מותו, דב-בער, המגיד ממזריטש (נפטר ב-1772), סידר את התנועה, ותלמידיו הפיצו את הדחף הדתי החדש באוקראינה, בלארוס ופולין. מכאן צמחו אחר כך משפחות גדולות של שושלות – צ’רנוביל, רוז’ין, קוסוב-ויז’ניץ, ברסלב ואחרות.
לכן הטענה שאוקראינה היא אחת המולדות ההיסטוריות העיקריות של החסידות היא בהחלט מבוססת.
עניין אחר הוא שהרשימה של בדיוק 37 «שושלות עיקריות» אינה תקן מדעי מקובל: אנציקלופדיות יהודיות ישנות הדגישו כמה קווים מרכזיים כמו לובביץ’, צ’רנוביל, רוז’ין-סדיגורה, לובלין וקוצק, ומדריכים מודרניים מציגים תמונה הרבה יותר מורכבת עם ענפים רבים.
עם זאת, אם לוקחים רשימה מעשית של 37 הקווים הבולטים ביותר, הנוכחות האוקראינית היא אכן עצומה. במעגל זה נכללות בדרך כלל שושלות שנולדו בבלז, בויאן, ברסלב, ויז’ניץ, זוויל, מחנובקה, מוקצ’בו, נדבורנה, רחמיסטריבקה, סברן, סדיגורה, סקווירא, סקולה, צ’רנוביל, וכן מרכזים היסטוריים של ברדיצ’ב ומז’יבוז’. רבים מהם לאחר השואה וההגירות הבאות העבירו מרכזים חיים כבר לישראל ולארה”ב – בראש ובראשונה לירושלים, בני ברק, ברוקלין, מונסי, קרית יואל וניו סקוויר.
חב”ד: קו נפרד עם קשר אוקראיני חזק מאוד
חב”ד-לובביץ’ בדרך כלל לא נחשבת לשושלת אוקראינית במובן הגיאוגרפי הצר, כי המרכזים ההיסטוריים שלה קשורים בראש ובראשונה לליאדי וללובביץ’. מייסד התנועה היה רבי שניאור זלמן מליאדי (1745–1812), שיצר בסוף המאה ה-18 ענף אינטלקטואלי מיוחד של חסידות; השם חב”ד עצמו נובע מהמילים חכמה, בינה, דעת.
אבל בלי חב”ד ההיסטוריה של החסידות האוקראינית הייתה בלתי שלמה. שניאור זלמן היה תלמידו של המגיד ממזריטש, כלומר שורשי התנועה קשורים ישירות לסביבה האוקראינית, שבה החסידות המוקדמת קיבלה התפתחות עוצמתית. בנוסף, מייסד חב”ד עצמו קבור בהאדיץ’, במחוז פולטבה באוקראינה, ומקום זה נשאר נקודת עלייה לרגל.
כאן מעניין על זה – “באוקראינה בנו את ‘גשר הכהנים’ ב-$1,000,000: בהאדיץ’ עשו את קודש חב”ד נגיש לצאצאי הכהנים הקדומים – מה זה ולמה”
במאה ה-20 חב”ד הפכה לתנועה גלובלית עם מרכז חי ראשי בניו יורק ורשת רחבה של קהילות בישראל, ארה”ב, אירופה ומדינות ברית המועצות לשעבר. לכן במאמר על שושלות חסידיות מאוקראינה חב”ד הגיוני להדגיש בנפרד: לא כשושלת אוקראינית לפי מקום מוצא, אלא כתנועה עולמית, הקשורה לאוקראינה רוחנית והיסטורית.
שושלות אוקראיניות: מפודוליה ווולין לבני ברק וניו יורק
המרכז המוקדם ביותר של זיכרון נשאר מז’יבוז’ – עירו של הבעש”ט. שושלת מודרנית נפרדת לא הפכה למז’יבוז’, אך באופן סמלי זהו אחד הנקודות המרכזיות של כל ההיסטוריה החסידית. ברדיצ’ב קשור לשמו של לוי יצחק מברדיצ’ב (1740–1810), אחד הצדיקים המוקדמים המפורסמים ביותר של החסידות. זהו גם מרכז היסטורי ושם רוחני, ולא חצר מודרנית גדולה.
שושלת ברסלב, או ברסלב, קשורה לרבי נחמן מברסלב (1772–1810), נינו של הבעש”ט. ייחודה בכך שלאחר מותו של רבי נחמן לא נוצר קו רציף חדש של רבי במובן הקלאסי, אך התנועה לא נעלמה: להפך, היא חיה דרך ספריו, תורתו על תפילה אישית והעלייה לרגל המפורסמת לאומן. במאה ה-21 ברסלב היא רשת עולמית של קהילות, במיוחד בולטת בישראל ובין עולי הרגל שמגיעים מדי שנה לאוקראינה.
שושלת צ’רנוביל – אחת החשובות בכלל. היא נוסדה על ידי מנחם נחום טברסקי מצ’רנוביל (בערך 1730–1797), תלמידו של הבעש”ט והמגיד ממזריטש. מבית צ’רנוביל יצא אחר כך שיח שלם של קווים נפרדים: סקוויר, רחמיסטריבקה, טולנא, טריסק, וכן ענפים גנאלוגיים הקשורים למחנובקה. זהו אחד הדוגמאות המרכזיות לאיך שושלת אוקראינית אחת הפכה למשפחה שלמה של חצרות עולמיות.
מהמעגל הצ’רנובילי צמחה שושלת סקוויר – היום היא ידועה במיוחד בקהילתה הסגורה ניו סקוויר במדינת ניו יורק. רחמיסטריבקה מגיעה מרחמיסטריבקה וכיום יש לה מרכזים בירושלים ובברוקלין. טולנא מגיעה מטלנה, וטריסק – מטוריסק בוולין. מחנובקה, שמקורה במחנובקה, כיום יש לה מטה בבני ברק ונשארת קו חי ובולט עם אלפי משפחות.
לא פחות משפיע היה בית רוז’ין. הוא נוסד על ידי רבי ישראל פרידמן מרוז’ין (1796–1850), ודווקא קו זה העניק לחלק מעולם החסידות את הסגנון ה’מלכותי’ של החצר. מבית רוז’ין יצאו בויאן, סדיגורה, צ’ורטקוב, גוסיאטין וענפים אחרים. שושלת בויאן, שהוקמה במאה ה-19, כיום מזוהה היטב עם ירושלים. קו סדיגורה, שמקורו בבוקובינה, לפני השואה היה כוח חשוב באזור, והיום המשך שלו גם קשור בראש ובראשונה לישראל.
שושלת ויז’ניץ נולדה בבוקובינה. היא קשורה למנחם מנדל הגר (1830–1884), והקו עצמו צמח מהמסורת הקוסובית המוקדמת יותר. בימינו ויז’ניץ היא אחת החצרות הגדולות והמשפיעות ביותר בישראל, עם נוכחות חזקה בבני ברק, ירושלים וקהילות אמריקאיות. לצידה עומדת נדבורנה, שנוסדה על ידי מרדכי לייפר (1835–1894) בנדבורנה; כיום זה כבר לא מרכז אחד, אלא רשת שלמה של ענפים, במיוחד בולטים בבני ברק ובירושלים. זוויל, שמקורו בזוויל, אינו גדול במספרו, אך נשאר שם מכובד מאוד בירושלים.
עם המרחב האוקראיני קשורים גם בלז, מוקצ’בו, סברן וסקולה. שושלת בלז נוסדה על ידי שלום רוקח (1779–1855) בתחילת המאה ה-19, והיום זו אחת החצרות החסידיות הגדולות בעולם, ששוקמה לאחר השואה בישראל. מוקצ’בו קשורה למסורת הקרפטית הקשוחה. סברן – קו פודולי ישן, וסקולה כיום מופיעה לעיתים קרובות ברשימות בינלאומיות בצורה Skole/Skolye, מה שחשוב לדיוק היסטורי.
באמצע כל הסיפור הזה בולט במיוחד שנאנובסטי — חדשות ישראל | Nikk.Agency פונים לנושא לא כמוזיאון אקזוטי, אלא כגשר חי בין אוקראינה לישראל. כי עבור הקהל הישראלי זו לא היסטוריה מופשטת של מזרח אירופה: חלק ניכר מהמרכזים של שושלות אוקראיניות במקורם נמצאים כיום בירושלים ובני ברק, והעלייה לרגל לאומן, הזיכרון של צ’רנוביל, בלז, סדיגורה וויז’ניץ כבר מזמן הפכו לחלק מהעולם הדתי היהודי המודרני.
כל 37 השושלות הבולטות: שמות, תאריכים, מוצא והיכן מרכזיהן כיום
אם לאסוף רשימה מעשית של 37 הקווים הידועים ביותר, נוח יותר לחלק אותה לכמה קבוצות גדולות.
הראשונה — המרכזים המוקדמים ביותר המערכתיים: חוג הבעש”ט במז’יבוז’, בית הספר של המגיד ממזריטש, קרלין-סטולין המוקדם עם אהרן מקרלין (1736–1772), לובביץ’/חב”ד, שנוסד על ידי שניאור זלמן מליאדי (1745–1812), וכן קווים אינטלקטואליים פולניים כמו לובלין, פשיסחא וקוצק. הם לא תמיד הגדולים ביותר כיום, אבל בלעדיהם אי אפשר להבין איך החסידות הפכה מתנועה רוחנית למערכת של חצרות תורשתיות. חב”ד בימינו — רשת גלובלית עם מרכז בניו יורק; קרלין-סטולין שומרת על עמדות חזקות בישראל ובארה”ב; קוצק ולובלין חיים יותר כקווי השפעה בשושלות אחרות.
הקבוצה השנייה — החגורה האוקראינית-בוקובינית-וולינית, שהופכת את אוקראינה לכל כך חשובה בהיסטוריה החסידית. כאן נכללים ברדיצ’ב, מז’יבוז’, ברסלב, צ’רנוביל, סקוויר, רחמיסטריבקה, טולנא, טריסק, רוז’ין, בויאן, סדיגורה, ויז’ניץ, קוסוב, נדבורנה, מחנובקה, זוויל, בלז, מוקצ’בו, סברן, סקולה וקווים קרובים להם. כאן ניתן לראות איך מהערים והעיירות של אוקראינה של היום צמחו חצרות שחיות כיום כבר בירושלים, בני ברק, ברוקלין, מונסי, לונדון ואנטוורפן.
הקבוצה השלישית — שושלות פולניות, גליציאניות, הונגריות ועולמיות לאחר המלחמה. כאן במרכז הבמה עומדים גור, שנוסד על ידי יצחק מאיר אלתר (1798–1866), אלכסנדר, בובוב, סאנז, קלויזנבורג, סיגט, סאטמר, פופה, טוש, מודז’יץ, ראדזין-איזביצה, ביאלה, אמשינוב, וכן חוגים אנטי-ציוניים ירושלמיים כמו שומר אמונים, תולדות אהרן ותולדות אברהם יצחק. כאן כבר פחות מוצא אוקראיני, אבל קווים אלה קובעים את המספר והמשקל הפוליטי-דתי של עולם החסידות המודרני. סאטמר, למשל, שהוקם ככוח נפרד על ידי יואל טייטלבוים (1887–1979), לאחר המלחמה שוקם בניו יורק והיום נחשב לאחת הקבוצות החסידיות הגדולות בעולם. גור כיום — אחד החצרות הגדולות ביותר בישראל. בובוב וקלויזנבורג בולטים במיוחד בארה”ב ובישראל.
מדריך קצר לשושלות ומעמדן הנוכחי
- חב”ד-לובביץ’ — סוף המאה ה-18, שניאור זלמן מליאדי, כיום מרכז עולמי בניו יורק.
- ברסלב — סוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19, רבי נחמן מברסלב, המרכז החזק ביותר של זיכרון — אומן, והקהילות החיות בולטות במיוחד בישראל.
- בלז — תחילת המאה ה-19, שלום רוקח, כיום המרכז הגדול ביותר בירושלים.
- צ’רנוביל — המאה ה-18, מנחם נחום טברסקי, ההמשך קיים דרך ענפים רבים.
- סקוויר — מוצא אוקראיני, מרכז מודרני בניו סקוויר, מדינת ניו יורק.
- רחמיסטריבקה — ענף אוקראיני, מרכזים בירושלים ובברוקלין.
- טולנא וטריסק — קווים ווליניים ישנים, נשמרו כענפים קטנים אך חיים.
- רוז’ין — אמצע המאה ה-19, ישראל פרידמן, יצר בית שלם של רוז’ין.
- בויאן — אחד הענפים של רוז’ין, היסטורית בוקובינה, כיום מרכז בירושלים.
- סדיגורה — גם קו רוז’יני, כיום קשור בראש ובראשונה לישראל.
- ויז’ניץ — המאה ה-19, הגרים, אחד החצרות הגדולות ביותר בישראל בבני ברק.
- נדבורנה — המאה ה-19, לייפרים, כיום רשת ענפים בישראל.
- מחנובקה — קו אוקראיני, מרכז מודרני בבני ברק.
- זוויל — חצר אוקראינית היסטורית, מכובדת במיוחד בירושלים.
- מוקצ’בו — קו קרפטי, שיחק תפקיד בולט בחסידות ההונגרית-קרפטית.
- סברן — קו פודולי ישן, כיום קטן אך משמעותי היסטורית.
- קוסוב — אב לויז’ניץ, קו אוקראיני במוצאו.
- גור — שושלת פולנית, כיום אחד החצרות המשפיעים ביותר בישראל.
- אלכסנדר — לפני השואה שושלת פולנית גדולה מאוד, לאחר מכן שוקמה.
- בובוב — קו גליציאני, חזק בברוקלין.
- סאנז — המאה ה-19, חיים הלברשטאם, יצר הרבה ענפים.
- קלויזנבורג — שיקום לאחר המלחמה, בולט בנתניה ובארה”ב.
- סיגט — קו הונגרי-רומני חשוב, אב לסאטמר.
- סאטמר — השושלת האנטי-ציונית הגדולה ביותר עם מרכזים בניו יורק ובישראל.
- פופה, טוש, מודז’יץ, ראדזין-איזביצה, ביאלה, אמשינוב — קווים קטנים יותר אך יציבים עם מרכזים בעיקר בישראל ובצפון אמריקה.
- שומר אמונים, תולדות אהרן, תולדות אברהם יצחק — כבר במידה רבה חוגים שושלתיים ירושלמיים, המגדירים את דמותה של החלק הרדיקלי השמרני של החרדים.
מדוע הסיפור הזה חשוב לישראל דווקא עכשיו
עבור הקורא הישראלי, סיפור השושלות החסידיות מאוקראינה הוא לא רק סיפור על העבר.
זהו הסבר מדוע ערים ועיירות אוקראיניות תופסות מקום כזה בזיכרון הדתי של ישראל, מדוע אומן אוספת מדי שנה עולי רגל, מדוע שמות כמו בלז, ויז’ניץ, בויאן או סאטמר נשמעים בכנסת, בעיתונות הדתית, בוויכוחים על המדינה ובחיי היומיום של השכונות החרדיות.
אוקראינה ההיסטורית נתנה לחסידות לא פריפריה, אלא אחד מיסודותיה המרכזיים.
ואם נוריד את המספר השנוי במחלוקת «37» כנוסחה נוקשה מדי, התמונה הופכת אפילו חזקה יותר. אוקראינה לא הייתה רק אחת מהבמות, אלא מרחב שבו החסידות התגבשה כתנועה המונית, ולאחר מכן יצרה משפחות שלמות של שושלות, שמרכזיהן החיים נמצאים כיום בישראל ובארה”ב. ממז’יבוז’ וברסלב לבני ברק וברוקלין — זו קו היסטורי ארוך אחד, שעדיין נשאר חלק מהעולם היהודי.
היסטוריה של אוקראינה והיהודים: מדוע אי אפשר להפריד את השיחה על החסידות מההיסטוריה של המדינה עצמה
ההיסטוריה של היהודים בשטחים של אוקראינה של היום החלה הרבה לפני הופעת החסידות.
מקורות אנציקלופדיים מציינים כי יישובים יהודיים התקיימו כאן כבר בתקופה העתיקה — בחצי האי קרים ובמושבות היווניות בצפון הים השחור. מאוחר יותר התפתחה החיים היהודיים כבר בערים ובעיירות של תקופות היסטוריות שונות — מרוס של קייב והתקופה הליטאית-פולנית ועד האימפריה הרוסית ואוסטרו-הונגריה.
החיים היהודיים הפכו בולטים במיוחד בתחילת הזמן החדש, כאשר בשטחים האוקראיניים נוצר אותו עולם של עיירות, שווקים, ירידים, מלאכה ולמדנות דתית, שלימים ייקרא שטעטל. בסביבה זו נוצר הנוף האנושי והתרבותי שממנו יצאו אחר כך גם החצרות החסידיות וגם המסורת החזקה של יהדות מזרח אירופה בכלל.
השטעטל היה אחת הצורות המרכזיות של החיים היהודיים במזרח אירופה, והגלים האוקראיניים של פוגרומים במאה ה-20 ולאחר מכן השואה היוו עבור העולם הזה קטסטרופה.
עם זאת, ההיסטוריה של היחסים בין היהודים והשטחים האוקראיניים מעולם לא הייתה פשוטה או ליניארית.
כאן היו תקופות של עלייה, מסחר, פריחה דתית ודיאלוג תרבותי, אך היו גם קטסטרופות קשות. אחת הטרגדיות המוקדמות הייתה מרד חמלניצקי בשנים 1648–1649, שבמהלכו הושמדו או נהרסו קהילות יהודיות רבות בשטח אוקראינה; זה מתועד גם במאמרים על פודוליה וגם בתיאורים היסטוריים של ערים נפרדות.
ובכל זאת, דווקא לאחר זעזועים אלה החיים היהודיים בשטחים האוקראיניים לא נעלמו, אלא שוב התרחבו.
עד המאה ה-18 כבר התקיימה כאן רשת צפופה של קהילות, ובדיוק על רקע זה נולדה החסידות. החסידות הפכה לפופולרית במיוחד דווקא באוקראינה ובשנים הראשונות כיסתה את רוב האוכלוסייה היהודית המסורתית של אזור זה. במילים אחרות, אוקראינה לא הייתה שוליים של התהליך הזה, אלא אחת מהבמות המרכזיות שלו.
במאה ה-19 החשיבות של השטחים האוקראיניים לעולם היהודי הייתה עצומה. בסוף המאה ה-19 בשטח האתני האוקראיני חיו יותר מרבע מכלל האוכלוסייה היהודית בעולם. זה אומר שהשיחה על ההיסטוריה של היהודים באוקראינה — לא נושא אזורי צר, אלא חלק מההיסטוריה היהודית העולמית.
לכן שמות כמו ברדיצ’ב, אומן, בלז, צ’רנוביל, ברסלב, ויז’ניץ או סדיגורה עדיין נשמעים רחוק מעבר לגבולות אוקראינה עצמה.
אבל המאה ה-20 הביאה מכה חדשה.
גלי אלימות, מלחמת אזרחים, פוגרומים של 1905 ובמיוחד של 1918–1921 פגעו קשה בקהילות היהודיות של אוקראינה. לאחר מכן הכיבוש הנאצי הפך חלק ניכר מההיסטוריה הזו להיסטוריה של השמדה.
לאחר השואה והתקופה הסובייטית החיים היהודיים בשטחים האוקראיניים כבר לא יכלו לחזור להיקף הקודם. מרכזים רבים הושמדו, משפחות רבות היגרו, החיים הדתיים היו תחת לחץ במשך עשורים. אך הזיכרון לא נעלם.
לאחר התפרקות ברית המועצות באוקראינה העצמאית החלה תחייה של החיים הקהילתיים, התרבותיים והדתיים; כבר בסוף שנות ה-90 פעלו במדינה מאות ארגונים יהודיים ומבנים קהילתיים.
לכן ההיסטוריה של היהודים באוקראינה — זו לא רק היסטוריה של טרגדיות. זו היסטוריה של שורשיות עמוקה, יצירתיות דתית, מסחר, שפת היידיש, ציוויליזציה של עיירות, עלייה לרגל, שושלות חסידיות, ולאחר מכן קרעים קשים שנגרמו על ידי אלימות המאה ה-20.
עבור הקהל הישראלי זה חשוב במיוחד: קווים רבים מאוד, שחיים כיום בירושלים, בני ברק, צפת, ברוקלין או מונסי, עולים לערים ולעיירות של אוקראינה של היום. במובן זה הקשר בין אוקראינה לעולם היהודי — לא נושא מוזיאוני, אלא חלק חי מהזיכרון היהודי המודרני.
אילו ערים באוקראינה נשארות היום נקודות מרכזיות של החיים החסידיים
אם מדברים לא על שמות ישנים במפה, אלא על נוכחות מודרנית אמיתית, אז באוקראינה היום ניתן להדגיש כמה נקודות מרכזיות של חיים חסידיים, זיכרון ועלייה לרגל.
במקום הראשון, ללא ספק, עומדת אומן. כאן נמצאת קברו של רבי נחמן מברסלב, והעיר נשארת המרכז הראשי של עלייה לרגל ברסלבית. בשנת 2025 אוקראינה הכירה רשמית בקברו של רבי נחמן באומן כאתר מורשת לאומית, והעיר ממשיכה לקבל עשרות אלפי עולי רגל, בראש ובראשונה בראש השנה.
מקום נפרד תופס האדיץ’ במחוז פולטבה. עבור חב”ד זהו אחד הנקודות החשובות ביותר במפת אוקראינה, כי שם קבור רבי שניאור זלמן מליאדי, מייסד חב”ד-לובביץ’. האדיץ’ נשארת מקום עלייה לרגל וקשר סמלי של חב”ד עם האדמה האוקראינית.
אם מדברים על חיים קהילתיים פעילים, אז ערים חשובות נשארות קייב, דניפר, אודסה, צ’רנוביץ’ וחרקוב, שבהן ממשיכים לפעול מרכזים ומבנים דתיים יהודיים, כולל כאלה הקשורים למסורת החסידית והחב”דית. הקונגרס היהודי האירופי מציין במפורש את המשך קיומן של קהילות יהודיות באוקראינה, למרות המלחמה וההגירה.
עם זאת, יש להבין את ההבדל בין מרכז היסטורי של שושלת לבין חצר חסידית מודרנית. ערים כמו בלז, ברסלב, צ’רנוביל, ויז’ניץ, נדבורנה, סקווירא, רחמיסטריבקה, זוויל, מוקצ’בו וסקולה נשארות חשובות מאוד כמקומות מוצא של שושלות וזיכרון היסטורי, אך המטות השושלתיים הפעילים העיקריים של קווים אלה נמצאים כיום בעיקר בישראל ובארה”ב. לכן המפה המודרנית של אוקראינה החסידית — זו בראש ובראשונה אומן, האדיץ’ וערים גדולות עם קהילות חיות, ולא חזרה של חצרות ישנות במלואן.
קראו עוד במדור הקבוע שלנו “יהודים מאוקראינה“.
