צלם ישראלי יוצר פרויקט המוקדש לנשים אוקראיניות בישראל. דוגמניות מצטלמות בתלבושות אוקראיניות מסורתיות על רקע ערי ישראל, ומאחדות את התרבות וההיסטוריה של שני העמים. - 30.05.2026 - Новости Израиля

באודסה נפגשו שלוש קווי ביטחון: אוקראינה, ישראל והאופוזיציה האיראנית - 30.05.2026 - Новости Израиля

יהודים מאוקראינה: 8 ילידי אוקראינה מתוארים על שטרות ישראלים - 30.05.2026 - Новости Израиля
…

“… החברה שלי, בזמנה עלתה מאוקראינה לבד. כל משפחתה נשארה שם, באוקראינה, כולל סבים וסבתות ששרדו את השואה. היא גדלה בקהילה יהודית, ושאלת החיים בישראל תמיד הייתה עבורה שאלה של זמן.

פעם אחת אחרי שיחה נוספת עם קרוביה היא סיפרה לי איך העניינים אצלם שם.

אז חשבתי בלבי:

“נו, מה זה אם לא שואה?”

השאלה הנאיבית הזו, די בתוכנה, נתקעה בראשי אז. ולאחרונה, לקראת יום הזיכרון הבינלאומי לשואה ב-27 בינואר, החלטתי לברר איך ובמה חיים שורדי השואה האוקראינים, מה הם חושבים ואיך הם מתמודדים עם הולודומור“.

ב-24 בפברואר 2026 פרסם העיתונאי הישראלי דן גולדמן סרטון על גורלות היהודים האוקראינים ששרדו את השואה, וחסידי אומות העולם, שנמצאים היום שוב בתנאי מלחמה. החומר יצא בתאריך סמלי – ביום השנה לפלישה המלאה של רוסיה לאוקראינה – והפך לניסיון לענות על השאלה המורכבת: מה מרגישים אנשים שכבר שרדו קטסטרופה אחת כשההיסטוריה שוברת את חייהם שוב?

הסרטון הזה הוא לא רק חומר עיתונאי, אלא מסמך של תקופה שכל ישראלי חייב לראות. כי לא מדובר בפוליטיקה, אלא באנשים שכבר פעם אחת שרדו את השואה והיום, בגיל מבוגר, שוב חיים תחת אזעקות, בדירות קרות ללא אור ומים.

אנחנו חייבים להבין: מה שקורה באוקראינה זה לא ‘סכסוך גיאופוליטי’ ולא קונפליקט מופשט. המכות המערכתיות על האנרגיה, שמשאירות אנשים מבוגרים במינוס 20 מעלות ללא חימום, הן טקטיקה מודעת של לחץ על האוכלוסייה האזרחית. מדינה שמכוונת להרוס תשתיות אזרחיות ולהפוך את חיי הקשישים לבלתי נסבלים, זו לוגיקה טרוריסטית של מלחמה, ולא ‘משימת שחרור’.

לחברה הישראלית, שהזיכרון ההיסטורי שלה בנוי סביב השואה והנוסחה ‘לעולם לא עוד’, חשוב במיוחד לשמוע את קולותיהם של אלה ששרדו את הגטאות ועכשיו מדברים על ‘הקטסטרופה השנייה’. הסרטון הזה הוא לא רק קריאה לחמלה, אלא גם לבחירה מוסרית שקולה.

הסרטון מחבר בין המבט האישי של המחבר, עדויות דוקומנטריות וסיפורים ישירים של גיבורים מבוגרים מקייב, קריבוי רוג, צ’רקסי וערים אחרות.

למה השוואות לשואה מעוררות מחלוקות

אחת הנושאים הראשונים של הסרטון היא היחס של ישראל לכל השוואה היסטורית לשואה.

גולדמן מזכיר שבישראל מתייחסים בכאב רב להשוואות של טרגדיות מודרניות לשואה. הוא מביא דוגמה מהנאום של ולדימיר זלנסקי בכנסת באביב 2022, שעורר תגובות מעורבות, וכן את המקרה עם הכוכב הצהוב על דש הבגד של דיפלומט ישראלי במהלך נאום באו”ם.

התזה המרכזית: השואה היא פשע חסר תקדים בהיקף ובמערכתיות של ההשמדה. כל אנלוגיה לא זהירה יכולה להיתפס כהפחתת ערך הזיכרון ההיסטורי.

אך בהמשך המחבר מעביר את המיקוד להיבט המוסרי – לא להשוואת הטרגדיות, אלא לחוויית האדם את הקטסטרופה בפעם השנייה.

סיפור אישי ב-24 בפברואר

בלוק נפרד מוקדש לחוויה האישית של המחבר עצמו.

עבורו, ה-24 בפברואר הוא לא רק תאריך פוליטי, אלא גם גבול רגשי. הוא נזכר בימים הראשונים של המלחמה, בשידוריו בישראל, בתגובת העולים האוקראינים ובסיפור משפחתו.

דרך המבט האישי הסרטון מקבל אינטונציה של ניסיון להבין – מה קורה עם אנשים שעבורם המלחמה היא חזרה על פחדים ישנים.

המשבר האנרגטי כ’קטסטרופה השנייה’

הנושא המרכזי של הסרטון הוא חיי האנשים המבוגרים בתנאי המכות המערכתיות על תשתיות האנרגיה של אוקראינה.

הגיבורים מספרים על דירות ללא חימום בטמפרטורה של מינוס 18 מעלות, על הפסקות במים, חשמל ותקשורת. במיוחד קשה לאנשים מעל גיל 80, שרבים מהם חיים לבד.

יושב ראש האגודה האוקראינית של אסירי הגטאות ומחנות הריכוז לשעבר, בוריס זברקו, מדבר על ‘הקטסטרופה השנייה’ – לא במובן ההיסטורי, אלא במובן הרגשי. לדבריו, התנאים הנוכחיים מחזירים זיכרונות ילדות: קור, רעב, פחד, בידוד.

המחבר מדגיש: לא מדובר ברטוריקה, אלא בהשפעה הפסיכולוגית של טראומה חוזרת.

הטרגדיה של יבגניה בספמילנה

תשומת לב מיוחדת בסרטון מוקדשת לסיפור של הקייבית בת ה-88 יבגניה בספמילנה, ששרדה את השואה.

האישה מתה בדירתה במהלך כפור קשה. הסיבה הרשמית נקבעה כאי ספיקת לב, אך השכנים והמתנדבים מקשרים את מותה לתנאים הבלתי נסבלים בדירה ללא חימום.

הסיפור הזה הפך לסמל לשבריריות של אנשים מבוגרים בזמן מלחמה ולמגבלות הסיוע.

חסידי אומות העולם בתנאי מלחמה

הבלוק הבא מוקדש לחסידי אומות העולם האוקראינים – אנשים שהצילו יהודים במהלך מלחמת העולם השנייה.

בסרטון נשמעות סיפורים של וסילי נזרנקו ואוקסנה אנטיפצ’וק, שמשפחותיהם סיכנו את חייהם כשהסתירו יהודים מהנאצים.

היום האנשים האלה בני 80-90, והם עצמם זקוקים לתמיכה. מתנדבים וארגונים יהודיים מסייעים להם עם מחממים, תחנות טעינה, תרופות ומזון.

פרט חשוב – רבים מהחסידים סירבו לפינוי. עבורם המעבר היה בלתי נסבל מבחינה פסיכולוגית. בסרטון מובא דוגמה של אדם מבוגר שלא עמד במעבר לחו”ל.

סיפורי שורדים מקריבוי רוג וצ’רקסי

בסרטון נשמעים קולותיהם של ליאוניד ברונזמן, שיינה גורביץ’, פימה שנייר ואנשים מבוגרים אחרים.

סיפוריהם הם פרטים יומיומיים של המלחמה:

— חשמל לכמה שעות ביום
— כביסה ‘לפי לוח זמנים של אור’
— חיים ב-8 מעלות בדירה
— תגובה לאזעקת אוויר

חלק מהגיבורים מתייחסים למתרחש באומץ. אחרים מדברים על חזרת זיכרונות ילדות מטרידים. אחד מהם מתלוצץ שבגיל 83 הוא רץ מהר יותר מאשר בגיל 30.

הפרקים האלה יוצרים תחושה של כרוניקה דוקומנטרית, ללא דרמטיזציה מיותרת.

תפקיד הקהילות היהודיות והמתנדבים

חלק ניכר מהסרטון מוקדש לעבודת המתנדבים והארגונים היהודיים.

שגרירות ישראל, קרנות, קהילות מקומיות, פרויקטים כמו ‘מילת חסיד’ ו’חסד דורות’ מספקים תמיכה למשפחות החסידים ולשורדי השואה.

אך המתנדבים מודים: המשאבים לא מספיקים. רבים מהאנשים המבוגרים מתביישים לבקש עזרה, וחלק מהתושבים הבודדים עלולים למות מבלי להבחין.

הנושא הזה בחומר נשמע כאזהרה – התמיכה ההומניטרית נותרת קריטית.

אנטישמיות ועמידות מוסרית

למרות התנאים הקשים, הגיבורים מדגישים: באוקראינה המודרנית אין אנטישמיות ממלכתית גלויה.

הרגע הזה נשמע בניגוד לעלייה הגלובלית במגמות אנטישמיות בעולם.

המחבר שואל: מאיפה לאנשים האלה כל כך הרבה כוחות מוסריים? את התשובה הוא מוצא בקהילות, בתמיכה הדדית ובאחריות האישית של כל אחד.

באמצע החומר חשוב לציין שסיפורים דומים מתפרסמים ומנותחים באופן קבוע בפלטפורמת נאנוווסטי – חדשות ישראל | Nikk.Agency, שם מוקדשת תשומת לב מיוחדת לקשרים בין ישראל לאוקראינה, לגורלות הקהילות היהודיות ולמצב ההומניטרי.

“לעולם לא עוד” – לא סיסמה, אלא אחריות

המחשבה הסופית של הסרטון – על האדישות.

גולדמן מזכיר שהשואה התאפשרה לא רק בגלל הרוע, אלא גם בגלל חוסר המעש. היום העולם לא יכול לומר ‘לא ידענו’. המידע זמין מיידית.

אבל השאלה נשארת זהה: האם אנשים מוכנים לפעול או יבחרו באדישות?

הביטוי ‘לעולם לא עוד’ בפרשנות המחבר – זו לא סיסמה פוליטית, אלא עמדה מוסרית אישית.

הנושאים המרכזיים של הסרטון

בחומר נחשפים הכיוונים המרכזיים הבאים:

1. זיכרון השואה והאפשרות להשוואות היסטוריות.

2. ההשפעה הפסיכולוגית של טראומה חוזרת אצל אנשים מבוגרים.

3. המשבר האנרגטי והשפעתו על חיי הפנסיונרים.

4. סיפורי חסידי אומות העולם בתנאי מלחמה.

5. תפקיד המתנדבים והארגונים היהודיים.

6. שאלת האחריות המוסרית והאדישות.

סרטון

הסרטון של דן גולדמן – זה לא תגובה פוליטית ולא ניתוח היסטורי. זו ניסיון דוקומנטרי לתעד את הממד האנושי של המלחמה.

ואולי, התוכן העיקרי שלו – לא בהשוואת הטרגדיות, אלא בכך שאנשים שכבר פעם אחת שרדו קטסטרופה, ממשיכים לחיות כשההיסטוריה שוב בודקת את עמידותם.

דן גולדמן

דן גולדמן – עיתונאי ובלוגר ישראלי, מנהל ערוץ YouTube ופרויקטים בטלגרם, בהם הוא מסקר חדשות, סקירות אנליטיות ודיווחים אישיים על החיים בישראל ובמזרח התיכון. הוא גם עבד ככתב ומנחה בערוץ 9 (ישראל) ומפרסם באופן פעיל חומרים אישיים על המלחמה, החברה והפוליטיקה.

הערוץ של דן גולדמן – https://www.youtube.com/@dangoldman13

ממליצים לצפות בסרטון – https://www.youtube.com/watch?v=nHYR5ie3q5Y

צלם ישראלי יוצר פרויקט המוקדש לנשים אוקראיניות בישראל. דוגמניות מצטלמות בתלבושות אוקראיניות מסורתיות על רקע ערי ישראל, ומאחדות את התרבות וההיסטוריה של שני העמים. - 30.05.2026 - Новости Израиля

באודסה נפגשו שלוש קווי ביטחון: אוקראינה, ישראל והאופוזיציה האיראנית - 30.05.2026 - Новости Израиля

יהודים מאוקראינה: 8 ילידי אוקראינה מתוארים על שטרות ישראלים - 30.05.2026 - Новости Израиля
…

החל מ-3 במאי, 127 שנים להולדתה של גולדה מאיר. האישה המשפיעה ביותר במאה ה-20 נולדה בקייב והפכה לאחת מהמייסדות של מדינת ישראל.

מאיר הייתה במשך יותר מ-30 שנה אחת הדמויות הבולטות ביותר בפוליטיקה העולמית. היא הפכה לראש ממשלת ישראל באחת התקופות הקשות ביותר בהיסטוריה של המדינה.

הציטוט המפורסם שלה: “אי אפשר לנהל מו”מ על שלום עם מי שבא להורוג אותך”, נשאר רלוונטי גם היום, הן עבור ישראל והן עבור אוקראינה. מדור יהודים מאוקראינה.

גולדה מאיר (שמה המקורי גולדה מַבוביץ’) נולדה ב-21 באפריל 1898 (לפי הסגנון החדש, 3 במאי) בקייב למשפחה יהודית. אביה, מֹשֶׁה מַבוביץ’, היה נגר, ואמה, בלומה ניידיץ’, עבדה בבית. ב-1903, כשהייתה גולדה בת 8, משפחתה היגרה לארצות הברית, שם היא סיימה את לימודיה בבית הספר ובמכללה להוראה.

ב-1921 עברה גולדה לפלשתינה, שם החלה בפעילות ציונית. היא הפכה לאחת המשפיעות הקרובות ביותר על דָּוִד בֶּן-גּוּרְיוֹן, ושיחקה תפקיד מרכזי בהקמת מדינת ישראל ב-1948. גולדה מאיר מילאה מספר תפקידים ממשלתיים חשובים בישראל:

• שרת העבודה והרווחה (1949–1956)
• שרת החוץ (1956–1966)
• שרת הפנים (1970)
• ראש ממשלת ישראל (1969–1974)

גולדה מאיר נפטרה ב-8 בדצמבר 1978 בירושלים. היא השאירה חותם משמעותי בישראל, וזכרה שמור בשמות רחובות ופארקים, וכן בלוחות זיכרון ופסלים. ב-תל אביב נקרא על שמה פארק גולדה מאיר, ויש רחובות שנקראו על שמה בירושלים. תרומתה להקמת מדינת ישראל נותרה בלתי נמדדת, ושמה ממשיך להיות סמל של כוח ונחישות.

גולדה מאיר נולדה ב-21 באפריל 1898 (3 במאי, לפי הסגנון החדש) בקייב, ברחוב בסייניה, למשפחה יהודית. אביה, מֹשֶׁה מַבוביץ’, היה נגר, ואמה, בלומה ניידיץ’, עבדה בבית. המשפחה עברה תקופות קשות, וגולדה זכורה מילדותה כתקופה של מחסור, כשבבית לא היה מספיק אוכל וחום. בזיכרונותיה כתבה כיצד אביה תקע דלתות בתגובה לשמועות על אפשרות של פרעות, דבר שהשאיר חותם עמוק על תודעתה ועיצב את השקפת עולמה על החיים.

המשפחה חיה בדירה צנועה בקומת קרקע של בית דו-קומתי שנמצא ברחוב בסייניה בקייב, ליד כיכר בסראב. גולדה תיארה את המקום הזה כ”חדר עלוב ורטוב”. בזיכרונותיה הדגישה כי אביה חלם להימלט מהעוני ופתח סדנת נגרות, אך ניסיונותיו כשלו, ובסופו של דבר המשפחה המשיכה לחיות במחסור.

שורשים משפחתיים וילדות בקייב

גולדה נקראה על שמם של סבתה רבא מצד אמה, אישה שחייתה עד גיל 94 ותמיד הוסיפה מלח לתה במקום סוכר, כדי לזכור את מרירות החיים של הדיאספורה היהודית. מורשת זו השפיעה עמוקות על אופי השקפת עולמה. משפחת מאיר הייתה מפינסק (היום בבלארוס), והם עברו לקייב בחיפוש אחר חיים טובים יותר. מֹשֶׁה מַבוביץ’, אביה של גולדה, היה נגר, ובזכות הצלחתו במבחני הכישורים, הוא קיבל את האפשרות לעבור עם משפחתו לקייב, למרות המגבלות הקשות על יהודים ברוסיה הצארית.

הקשר לאוקראינה בזיכרונות

בביוגרפיה שלה “החיים שלי” הקדישה גולדה מאיר מקום לתיאורים על ילדותה בקייב. היא סיפרה איך אז, בבית לא היה די משאבים, והחיים ברוסיה לא היו בטוחים עבור יהודים. גולדה זכרה שבעיר קייב הבינה ש”צדק לא קיים בעולם”. זה השאיר חותם חזק על דמותה, ועיצב את עמידותה, שהתבטאה אחר-כך בחיים הפוליטיים שלה.

כשהייתה בת 8, עברה המשפחה לפינסק, ולאחר מכן היגרה לארצות הברית. השנים הללו בקייב הותירו חותם עמוק על גולדה, והיא תמיד נשארה מחוברת לשורשיה האוקראיניים. היא הייתה גאה להיות חלק ממשפחה יהודית עמידה ששרדה את המהמורות של החיים. גולדה האמינה שגידולה בקייב, וכן חוויותיה בגטו היהודי, חישלו אותה והכינו אותה לחיים בישראל.

הפארק והאנדרטאות בקייב

בקייב, בשנת 2024, נקרא פארק גולדה מאיר ברחוב בוריצ’יב טיק (17, 19, 21). הפארק הזה נפתח ב-2024, והפך לרגע משמעותי לשימור הזיכרון של גולדה בעיר הולדתה. לוח זיכרון על הבית מספר 5-א ברחוב בסייניה, שם היא גרה עד 1903, מזכיר גם הוא את הקשר שלה עם קייב. הלוח הותקן בשנת 1998, וזוהי עוד הוכחה לכבוד ולהכרה בתרומתה להיסטוריה של ישראל ושל העם היהודי.

רחוב גולדה מאיר בקייב שונה לשם זה בשנת 2022. קודם לכן, הוא נקרא רחוב “קראסנדארסקי” ושהה באזור תחנת המטרו “ניבקי”. שינוי השם היה חלק יוזמה להנצחת דמויות בולטות, והסמל לכך הוא הכבוד שניתן לגולדה מאיר כילידת קייב ודמות משמעותית בהיסטוריה של ישראל.

ציטוטים מפורסמים של גולדה מאיר

גולדה מאיר לא הייתה רק דמות פוליטית יוצאת דופן, אלא גם אדם בעל אופי עצמאי וייחודי. מחשבותיה על מלחמה, פוליטיקה, תפקידן של נשים, ואתגרים בחיים יישארו תמיד בהיסטוריה כסמל לכוח רוחני ולשאיפה לצדק. הנה כמה ציטוטים מפורסמים מאת האישה המרשימה הזו, המשקפים את השקפתה על החיים, פוליטיקה וישראל:

1. על תפקיד ראש הממשלה:
   • “מעולם לא הייתי מתכננת להיות ראש ממשלה, למעשה, אני בכלל לא חשבתי על תפקידים. הפכתי לראש ממשלה — והפכתי, בדיוק כמו שלפני כן החלב שלי הפך למפקד החזית שלנו על הר חרמון. לא לי ולא לו הייתה עבודה מהנה במיוחד, אבל הוא ואני ניסינו לבצע אותה כמה שיותר טוב.”
2. על ישראל:
   • “משה הלך איתנו במדבר 40 שנה כדי להביא אותנו למקום היחיד במזרח התיכון שאין בו נפט.”

• על איך לנהל מדינה קטנה:
  • “העולם אכזרי, אנוכי וברוטלי. סבל של אומות קטנות לא זוכה לתשומת לב. גם הממשלות והדמוקרטיות המשכילות ביותר, בראשות אנשים הגונים המייצגים אנשים הגונים, לא נוטות במיוחד לחשוב על בעיות צדק ביחסים בינלאומיים. אנחנו לא תמיד יכולים להסתמך על העצות שלהם, ולכן עלינו להיות אמיצים להסתכל על הדברים בצורה מציאותית ולפעול כפי שמדריך אותנו אינסטינקט השימור העצמי שלנו.”
• על השואה:
  • “[…] לא יכולנו להאמין שיכול להתרחש פשע כה נורא, או שהעולם יאפשר לו להתרחש. לא, לא היינו נאיביים. פשוט לא יכולנו להעלות בדמיון שלנו את מה שדמיינו עד אז. אבל עכשיו אין פחדים שאני לא יכולה לדמיין.”
• על עצמאות:
  • “ישנן שתי סכנות הממתינות לנו, אלו שהתגלו כמדינה עצמאית חדשה: הראשונה היא הסכנה להיתקע בעבר; השנייה היא האשליה שמדינה עצמאית תפתור מיד את כל הבעיות שלנו.”
• על מלחמה:
  • “לא יכולנו להרשות לעצמנו את luxury של פסימיות, לכן ביצענו חישובים שונים לחלוטין, בהתבסס על העובדה שלכולנו — לכולנו 650,000 — הייתה רצון כה חזק לחיים, שהוא היה בלתי ניתן להבנה מחוץ לישראל. אם לא רצינו להיות מועליים לים, לא הייתה לנו ברירה אלא לנצח. וכך, ניצחנו.”
• על שלום:
  • “זה יהיה יום גדול כאשר החקלאים הערבים יעברו את הירדן לא בטנקים, אלא בטרקטורים וימשכו ידיים לחברון — חקלאי לחקלאי, אדם לאדם. ייתכן שזה חלום, אבל אני בטוחה שיום אחד זה יקרה.”
• על קשיים בחיים:
  • “הבנתי שיעור חשוב מאוד: אדם תמיד יכול לעשות יותר ממה שנראה אפשרי אתמול.”
• על מצבן של נשים:
  • “העובדה שאני אישה מעולם לא הפריעה לי. מעולם לא הייתה לי תחושת חוסר נוחות או תסביך נחיתות, מעולם לא חשבתי שגברים טובים יותר מנשים או שנשיאת ילד זה אסון. מעולם. וגברים מצידם לא העניקו לי זכויות יתר כלשהן. אך, כפי שזה נראה לי, האמת היא שבשביל אישה שרוצה לא רק לחיות חיים פרטיים אלא גם ציבוריים, הכל הרבה יותר קשה מאשר לגברים, כי היא נושאת נטל כפול.”

מאת NAnews – “יהודים מאוקראינה”

גולדה מאיר, שנולדה בקייב, הפכה לסמל של עמידות, נחישות ורצון עז לעצמאות לעם היהודי. ילדותה בקייב, למרות כל הקשיים, עיצבה אותה כאישיות מוכנה להילחם על זכויות וכבוד העם היהודי. גולדה מאיר, למרות העוני והנסיבות הקשות, הצליחה להגיע לגדולה ולשנות את מהלך ההיסטוריה, תוך שהיא משחקת תפקיד מרכזי בהקמת מדינת ישראל.

ציטוטיה ממשיכים להנחות מיליונים ברחבי העולם, ומורשתה ממשיכה לחיות במיקומים זיכרוניים בקייב ובעיר אחרות בהן נולדה וגדלה. גולדה מאיר נותרה סמל למאבק ולקומפלקס עבור כל היהודים, במיוחד עבור אלה שמגיעים מאוקראינה וממשיכים להילחם על זכויותיהם ועצמאותם.

NAnews (חדשות על ישראל ואוקראינה) גאה בכך שהיא יכולה לספר את סיפורן של דמויות גדולות כמו גולדה מאיר ומדגישה את חשיבות הקשר שלה עם אוקראינה וישראל. אנו בטוחים שזיכרון על אנשים כאלה מסייע לשמור על אחידות היסטורית בין העמים ומעורר השראה לעתיד.

מידע נוסף על גולדה מאיר ושורשיה האוקראיניים זמין במאמרים באתר שלנו:

כבר כתבנו:

• גולדה מאיר: לידתה, ביוגרפיה וקריירה
  • מאמר על גולדה מאיר, לידתה ב-3 במאי 1898 בקייב, המשפחה שלה והחיים שלה לפני ההגירה. המאמר מתאר את רגעי הילדות שלה באוקראינה והקריירה שלה לפני שהפכה לראש ממשלת ישראל.
• וידאו-תיזר על גולדה מאיר
  • תיזר וידאו שמוקדש לגולדה מאיר, עם דגש על השפעתה על התפתחות ישראל ותפקידה בפוליטיקה העולמית.
• רחובות גולדה מאיר וולדימיר ז’אבוטינסקי
  • סיפור על איך בישראל נקראו רחובות על שמם של גולדה מאיר וולדימיר ז’אבוטינסקי, שני דמויות חשובות בהיסטוריה של ישראל והציונות.
• הנכד של גולדה מאיר
  • מאמר על נכדה של גולדה מאיר, שממשיך לתמוך במורשתה ובשפעתה, יחד עם עובדות מעניינות על משפחת מאיר.
• תערוכה על גולדה מאיר
  • סקירה על תערוכה המוקדשת לגולדה מאיר, אשר מאורגנת בישראל ומציגה מידע על חייה, קריירה והישגיה.
• כיכר ולוח זיכרון על שם גולדה מאיר בקייב
  • סיפור על לוח זיכרון על הבית בקייב בו גולדה מאיר גרה עד 1903, וכמו כן על הפארק שנקרא על שמה, שנפתח ב-2024.
• גולדה מאיר על שטרות כסף של ישראל
  • היסטוריה על כך שגולדה מאיר צויירה על שטרות כסף של ישראל, דבר המעיד על חשיבותה עבור המדינה.
• הוועידה היהודית ב-1938
  • מאמר על האירועים הקשורים לוועידת אביאן ב-1938, בהקשר למאבק למען זכויות היהודים והמאמצים שגולדה מאיר עשתה לפוליטיקה בינלאומית ולפתרון בעיות הקשורות לשואה.

מדור יהודים מאוקראינה

המדור “יהודים מאוקראינה” באתר NAnews מוקדש להיסטוריה ולחיים של יוצאי אוקראינה שהפכו לדמויות בולטות בישראל ובעולם. אנו חוקרים את דרכם, הישגיהם והשפעתם על שתי המדינות, כמו גם את הרגעים החשובים הקשורים למורשת היהודית של אוקראינה.

קראו עוד על גולדה מאיר ודמויות אחרות, ששורשיהם ודלותם משתלבים עם ההיסטוריה של אוקראינה וישראל. בשבילנו חשוב לא רק לשמור את הזיכרון על אנשים כאלו, אלא גם להדגיש את תרומתם לפיתוח החברה ולחיזוק הקשרים בין שני העמים.

המדור שלנו ממשיך לספר על דמויות מפורסמות שתיארו השפעה משמעותית על תהליכים היסטוריים והפכו לסמלים למאבק עבור חופש, זכויות האדם ועצמאות. גולדה מאיר היא דוגמה ברורה לכך שכיצד יהודים שצמחו באוקראינה הצליחו להשפיע על הפוליטיקה העולמית וליצור מדינה עצמאית לעם היהודי.

אנו גאים להיות במרכז של הסיפורים הללו וממשיכים לחלוק אותם עם קוראינו, תוך שמירה על המורשת הייחודית של יהודי אוקראינה בישראל.

צלם ישראלי יוצר פרויקט המוקדש לנשים אוקראיניות בישראל. דוגמניות מצטלמות בתלבושות אוקראיניות מסורתיות על רקע ערי ישראל, ומאחדות את התרבות וההיסטוריה של שני העמים. - 30.05.2026 - Новости Израиля

באודסה נפגשו שלוש קווי ביטחון: אוקראינה, ישראל והאופוזיציה האיראנית - 30.05.2026 - Новости Израиля

יהודים מאוקראינה: 8 ילידי אוקראינה מתוארים על שטרות ישראלים - 30.05.2026 - Новости Израиля
…

סיפורה של מאיה ריבניקובה: מלוגנסק הכבושה ועד חיפה.

אירוע משמעותי לפזורה האוקראינית התקיים בחיפה, בלב ישראל.

שגרירות אוקראינה העבירה את פרס המדינה ב-19 בדצמבר 2024 “מורה מכובד של אוקראינה” מאיה ריבניקובה היא מורה למתמטיקה מסוורודונצק הכבושה ברוסיה.

פרס זה הוא הכרה בעבודתה רבת השנים והחוסן שלה מול מלחמה והגירה כפויה.

מאיה ריבניקובה עזבה את מולדתה לוגנסק באוגוסט 2014, כשהכיבוש הרוסי איפשר מגורים נוספים שם, כותבת “Severodonetsk באינטרנט“.

“אני מורה למתמטיקה עם 28 שנות ניסיון. גרתי בלוגנסק ולא הייתה לי שום כוונה לעזוב שם עד שבאו לשחרר אותי ב-2014. הרבה זמן קיווינו שלוגנסק תשוחרר. לכן עזבנו את העיר באוגוסט, כשנותרו מעט אפשרויות לעזוב..”

ואז סברודוניצק הפכה לביתה במשך שמונה שנים ארוכות.

בשנת 2022, עם תחילתה של פלישה בקנה מידה מלא, מאיה נאלצה לברוח שוב.

הפעם היא הגיעה לישראל, בעיר חיפה, שם היא ממשיכה ללמד מתמטיקה באינטרנט לתלמידיה מאוקראינה.

מאיה ריבניקובה היא סמל למסירות לעבודתה ולאמונתה בעתיד. באמצעות שיעוריה היא מעוררת השראה לתלמידי תיכון אפילו מרחוק, ומראה שחינוך הוא כוח חוצה גבולות.

---

הוראה מרחוק: אתגרים והישגים

מאיה ריבניקובה, בעלת ניסיון של 28 שנים, מאמינה שלמידה מרחוק היא לא פתרון זמני, אלא דרך לשמר את התהליך החינוכי בתנאי מלחמה.

ההישגים המרכזיים שלה:

• מדי שנה ניגשות תלמידיה של מאיה ל-NMT (מבחן רב-מקצועי ארצי) עם 200 ציונים.
• היא ארגנה קורסים מקוונים מלאים לתלמידי תיכון לקראת בחינות גמר.
• מאיה תומכת באופן פעיל ביוזמה לקיים למידה מרחוק לבתי ספר בשטחים הכבושים זמנית.

“חינוך הוא דבר שאי אפשר לקחת ממנו. זה תמיד יישאר איתך”, אומרת מאיה.

---

“המורה הנכבד של אוקראינה”: מה משמעות הפרס הזה?

עבור מאיה ריבניקובה, התואר “מורה מכובדת של אוקראינה” הוא לא רק הוקרה של כבוד, אלא תמריץ להמשיך לעבוד ולעזור לתלמידים, למרות המרחק.

» לא בדיוק הנקודה. יש עוד דרך לעבור. אני לא רוצה שיהיו לי תבוסות, אני רוצה להיות בכושר. למשל, התעצבנתי, למרות שציפיתי לזה, שהתוצאות של 200 נקודות השנה נמוכות בהרבה מהשנה שעברה. וזה כאילו אתה מבין שזו לא אשמתך, אבל אתה תמיד רדוף מהמחשבה שיכולת לעשות יותר טוב.

התואר הזה מעולם לא היה המטרה שלי. זו בהחלט לא פיסת נייר שאנופף בה בכל מקום. וזה לא קשור לאיכות העבודה שלי. עבדתי בלי כותרת, ואני עדיין עובד איתה. אבל בכנות, זה נחמד!“,” מאיה משתפת.

---

מרכז תרבות אוקראינה בתל אביב: גשר בין ישראל לאוקראינה

טקס הענקת הפרס התקיים ב מרכז תרבות אוקראינה בתל אביבשהפכה לקשר חשוב בין התרבות האוקראינית והיהודית.

“יש הרבה רגעים נעימים וחגיגיים בעבודתו של דיפלומט. אחד מהם נמצא בתמונות האלה. אתמול בחיפה היה לי הכבוד להעניק את פרס המדינה “המורה הנכבד של אוקראינה” למאיה ריבניקובה”, כתבה רכזת זוריאן קיס. מרכז תרבות אוקראינה בתל אביב

המרכז תומך באופן פעיל באוקראינים שנאלצו לעזוב את מולדתם, ומספק פלטפורמה לדיאלוג, חילופי תרבות ושמירה על הזהות הלאומית.

“לבקשת מינהל המדינה האזורי לוגנסק, לשגרירות אוקראינה במדינת ישראל היה הכבוד להעניק את פרס המדינה “המורה הנכבד של אוקראינה” לגב' מאיה ריבניקובה, מורה בליציום הרב-תחומי סברודוניצק בלוגנסק. אזור אוקראינה.” – ציין נציג המרכז.

“אוקראינה וישראל חולקות את ערכי החופש והחינוך. הסיפור של מאיה ריבניקובה הוא דוגמה לאופן שבו שתי תרבויות יכולות לתת השראה זו לזו”, נוסיף, חדשות.

---

למה הסיפור הזה חשוב לישראלים?

הקהילה האוקראינית בישראל היא מהפעילות ביותר. סיפורה של מאיה ריבניקובה מהדהד בקרב הישראלים, כי הוא משקף ערכים הקרובים לשני העמים:

1. משפחה ובית. כמו העם היהודי, האוקראינים יודעים מה זה אומר לאבד בית.
2. הַשׂכָּלָה. מורים בשתי התרבויות נערצים כשומרי הידע.
3. חלום על חזרה. בדיוק כפי שיהודים חלמו לחזור לישראל, מאיה חולמת לראות סברודונייצק חופשית.

---

סיכויים ותקוות

מאיה ריבניקובה מאמינה בעתיד מולדתה וחולמת לחזור לסברודונצק האוקראינית.

“אני בטוח שיום אחד נפתח שוב את דלתות הליציאום שלנו. זה יהיה יום ניצחון לכל אוקראינה”. היא אומרת.

---

תמיכה באוקראינים בישראל

אֲתַר אִינטֶרנֶט NAnews – חדשות ישראל סיקרה שוב ושוב את היוזמות של הקהילה האוקראינית בישראל, תוך שימת דגש על תרומתם לחיזוק היחסים בין עמינו.

סיפורה של מאיה ריבניקובה הוא תזכורת לכך שכוח הרוח והרצון ללמד יכולים להתגבר על כל גבולות.

“אנחנו מאמינים שאוקראינה וישראל יתנו זו לזו השראה להישגים חדשים. ביחד אנחנו חזקים יותר”, מציינים עורכי NAnovosti.

---

סיפור זה מראה כיצד דוגמה אישית יכולה להפוך לסמל לאחדות של שני עמים.

אוקראינה וישראל, מורה ותלמידה, חלום ומציאות – כל זה מאוחד בגורלה של אישה אחת חזקה.

…………………..

השאירו תגובה בוואטסאפ – ערוץ חדשות ↓ — חדשות ישראל

השאר תגובה בטלגרם – ערוץ חדשות ↓ — חדשות ישראל

צלם ישראלי יוצר פרויקט המוקדש לנשים אוקראיניות בישראל. דוגמניות מצטלמות בתלבושות אוקראיניות מסורתיות על רקע ערי ישראל, ומאחדות את התרבות וההיסטוריה של שני העמים. - 30.05.2026 - Новости Израиля

באודסה נפגשו שלוש קווי ביטחון: אוקראינה, ישראל והאופוזיציה האיראנית - 30.05.2026 - Новости Израиля

יהודים מאוקראינה: 8 ילידי אוקראינה מתוארים על שטרות ישראלים - 30.05.2026 - Новости Израиля
…

ב-20 בינואר מציינים באוקראינה את יום הזיכרון למגיני שדה התעופה של דונצק. מציינים את יום השנה לסיום הקרבות על השדה. אירועי הימים ההם הפכו לנקודת ציון חשובה בהיסטוריה המודרנית של המדינה. הקרבות על שדה התעופה נמשכו מה-26 במאי 2014 עד ה-22 בינואר 2015 — 242 ימים של התנגדות עזה של לוחמים אוקראינים לכוחות הכיבוש הרוסיים.

עבור רבים זה לא “תאריך זיכרון” ולא פורמליות. שדה התעופה של דונצק הפך לאחד הסמלים הראשונים של התוקפנות הרוסית נגד אוקראינה — עוד הרבה לפני הפלישה המלאה. שם לראשונה התבטא בצורה מרוכזת מה שחזר על עצמו שוב ושוב: כאשר האויב לא יכול לשבור את ההגנה בקרב ישיר, הוא מנסה להשמיד את נקודת ההתנגדות עצמה יחד עם האנשים, והופך את הבניין לקבר אחים.

ביום זה נזכרים בכל ה”קיבורגים” — מגיני שדה התעופה. אבל במדור “יהודים מאוקראינה” אי אפשר להתעלם משמו של יבגני יצינה, כינוי “בניה” — הלוחם-קיבורג הצעיר ביותר, שנהרג בינואר 2015 בטרמינל החדש של שדה התעופה של דונצק.

פרטים נוספים על הגנת שדה התעופה של דונצק – “אנשים עמדו, הבטון — לא”: באוקראינה 20 בינואר – יום הזיכרון למגיני שדה התעופה של דונצק

מי היה יבגני יצינה ולמה הכינוי שלו נשמע במיוחד

יבגני נולד ב-25 בינואר 1989. קייבי, פצ’רסק. למד באוניברסיטה הלאומית הלשונית של קייב, בפקולטה לכלכלה. חברים זכרו אותו ככוכב של KVN האוניברסיטאי ו”אדם-תזמורת” — בולט, חי, מאוד חברותי.

הכינוי “בניה” היה חלק מחייו עוד לפני החזית, ואחר כך הפך לכינוי. ובפרט זה — אינטונציה חשובה לקהילה היהודית: יבגני בירך את חבריו במילה “שלום”, נענה ל”בניה”, וסגנון תקשורת זה נחרט בזיכרון רבים יותר מכל ביוגרפיה רשמית. מאוחר יותר דווח כי אמו של יבגני — יהודייה, והוא עצמו הספיק לבקר בישראל והיה בירושלים.

פרטים אלה חשובים לא ל”מוצא לשם מוצא”. הם מראים שהקו היהודי בהיסטוריה של יבגני — אינו חתימה דקורטיבית בסוף, אלא חלק משפתו החיה, הרגליו וקשריו.

הגנת שדה התעופה של דונצק: למה זה הפך לסמל

הגנת שדה התעופה נמשכה חודשים. הטרמינל החדש הפך להריסות ממש במהלך הקרבות — תחת הפגזות, הסתערויות, פיצוצים. שם המלחמה התנהלה לא לפי מפה, אלא במדרגות, במסדרונות, בפרצות בקירות. אנשים החזיקו עמדות בתנאים שבהם כל יום יכול היה להיות האחרון.

המילה “קיבורגים” הופיעה כניסיון להסביר את מה שנראה בלתי אפשרי: החיילים האוקראינים החזיקו מעמד בעקשנות כזו, שאפילו האויב כינה אותם “לא אנשים”. וזה רגע חשוב להבנת המלחמה המודרנית: הצד הרוסי פעל מההתחלה לפי לוגיקה של השמדה, ולא “משא ומתן” או “ויכוחים”.

אז, ב-2015, פוצץ הטרמינל, וחלק מהמגינים נלכדו תחת ההריסות. היום, בשנות המלחמה המלאה, אותו עיקרון פועל בכל הארץ: מכות על ערים, אנרגיה, בתים — כדי להרוס לא רק את ההגנה, אלא גם את יכולת החברה לחיות.

הקשר האחרון והימים שנקטעו בטרמינל

פעם אחרונה שיבגני, לוחם חטיבת האוויר הניידת ה-81 של הגדוד הנפרד ה-90, יצא לקשר הייתה ב-18 בינואר 2015. הוא היה בוודאות ביום זה בטרמינל החדש של שדה התעופה של דונצק.

לדברי חבריו ליחידה, ב-19 בינואר הוא נפצע (פצע קרוע בלחי) ונחבל.
בערב ה-20 בינואר יבגני נלכד תחת התמוטטות בניין שדה התעופה לאחר פיצוץ. חבריו חילצו אותו מתחת להריסות. לדבריהם, היו לו שברים בשתי רגליו ופציעה קשה בעמוד השדרה — הוא כבר לא יכול היה לנוע. היה לו תג עם שם משפחה וקוד אישי.

הוא לא זכה להגיע ליום הולדתו ה-26 — 25 בינואר נותרו ימים ספורים.

בעדויות שונות מופיעה תיעוד שונה של תאריך מותו — 19, 20 או 21 בינואר. אבל המשמעות אחת: יבגני נהרג בימים האחרונים של הגנת הטרמינל החדש, באותה נקודה שבה המלחמה הגיעה לקריסת הבניין על אנשים.

“לגאורגי בוריסוביץ’, שלום…”: דברי גאורגי טוקה

המתנדב גאורגי טוקה זכר את יבגני בקצרה וכפי שמדברים על אדם קרוב — בלי “ספרות” מיותרת:

“ז’ניה. ז’ניה יצינה. כינוי ‘בניה’. קייבי. פצ’רסק. בן 25. הכרתי את ז’ניה עוד כשהגדוד עמד בז’יטומיר. לז’ניה הייתה אפשרות ‘להתחמק’ מהגיוס, אבל, כגבר, כאזרח, הוא לא עשה זאת, אלא הלך ביושר למלא את חובתו. ז’ניה היה הלוחם הצעיר ביותר בגדוד. בלי הגזמה, חביב הכלל. הכי שמח, הכי חברותי, הכי מתקשר. כל שיחת טלפון שלנו התחילה במילים: לגאורגי בוריסוביץ’, שלום!… עד היום יש לי גוש בגרון…”

הציטוט הזה מחזיק בתוכו את מה שלעיתים קרובות חסר בזיכרון הרשמי: קול, הרגל, חיים. לא “דיוקן גיבור”, אלא אדם שבאמת חסר.

“חוט ירושלמי”: סיפור האם

אמו של יבגני, סבטלנה, דיברה על כך שבנה מת בגלל שברים סגורים ברגליים. והיא זכרה פרט שממנו לרבים באמת עולה גוש בגרון:

פעם היא הביאה מישראל חוט ירושלמי. כשז’ניה הגיע מז’יטומיר, היא הייתה תופרת בסתר את החוט הזה במדייו — בכיסים, במנז’טים, “בכל מקום”. היא עשתה זאת בשקט, כי בנה חשב שדברים כאלה הם “שטויות”.

אבל לפני היציאה לוודיאנה יבגני לבש את מכנסיו של פאבל טוקה — שלו היו מלוכלכים. ומאוחר יותר, כשאמו גילתה על כך, היא אמרה: “ובכן, עכשיו ברור למה אלו היו הרגליים — על המכנסיים לא היו חוטי אמא”.

הסיפור הזה — לא על מיסטיקה ולא על “קמעות”. זה על הניסיון האימהי לשמור על הבן בחיים בכל דרך, אפילו הכי בלתי נראית. ועל איך המלחמה קוטעת ניסיונות כאלה באכזריות ובשגרה.

עזרת חברים ומה שלא הספיקו להעביר

לאחר שיבגני יצא לצבא, חברים אספו ברשתות החברתיות יותר מ-40 אלף גריבנה עבור תרמוגרף, בגדים תרמיים ואמצעי הגנה. אבל לא הספיקו להעביר לו.

הפרט הזה מראה בדיוק איך חיה אוקראינה בשנים הראשונות של המלחמה: החזית החזיקה לא רק על פקודות ומטות, אלא גם על תמיכה אופקית — כשאנשים אספו כסף “מהעולם בחוט”, כדי להגן על לוחם מסוים. לפעמים הספיקו. לפעמים — לא.

“קיר הזיכרון לנופלים למען אוקראינה”: דיוקן ומקום מדויק

נקודת זיכרון נוספת בקייב — “קיר הזיכרון לנופלים למען אוקראינה”, פתוח למרחב העירוני. המקום הזה מסודר כך שאדם יכול לבוא ולמצוא פנים מסוימות — לא “ברשימה כללית”, אלא ליד, במרחק יד מושטת.

דיוקנו של יבגני יצינה על “קיר הזיכרון” ממוקם לפי סימון מדויק: סעיף 5, שורה 3, מקום 38. דיוק זה הופך את הזיכרון לפעולה: אפשר לבוא ולעצור בדיוק ליד דיוקנו.

בשנים האחרונות “קיר הזיכרון” הפך גם לחלק מדיפלומטיית הזיכרון הציבורית: ולדימיר זלנסקי מביא לשם לעיתים קרובות אורחים זרים, כדי להראות את מחיר התוקפנות הרוסית לא בשפת הסטטיסטיקה, אלא בפנים של הנופלים.

עיטור “על אומץ” דרגה III: קיבוע הגבורה ברמת המדינה

הגבורה של יבגני יצינה נקבעה גם במסמך מדינה. הוא עוטר בעיטור “על אומץ” דרגה III (לאחר מותו).

הבסיס — צו נשיא אוקראינה מס’ 270/2015 מ-15 במאי 2015. בנוסח הצו נאמר שהעיטור מוענק “על אומץ אישי ומקצועיות גבוהה, שהופגנו בהגנה על הריבונות והשלמות הטריטוריאלית של אוקראינה, נאמנות לשבועת הצבא”.

יחד, אלמנטים אלה — הלוויה בקייב, השתתפות הקהילה, לוחות זיכרון, דיוקן על “קיר הזיכרון” ועיטור המדינה — יוצרים קו שלם: יבגני יצינה לא נעלם במלחמה כ”אחד מני רבים”. הוא נשאר שם, פנים וסיפור — גם עבור אוקראינה וגם עבור הקהילה היהודית, שחלקה את האובדן הזה כשל עצמה.

הכנסת והמילים על תרומת יהודי אוקראינה

ב-23 בדצמבר 2015 במהלך נאום בכנסת אמר נשיא אוקראינה פטרו פורושנקו משפט שעדיין נשמע כעדות פוליטית ואנושית:

“בהתמודדות עם תוקפנות חיצונית, ארצנו החייתה את צבאה. ובצבא הזה נלחמים אזרחי אוקראינה ממגוון לאומים. ואנחנו גאים בתרומה שמביאים להגנת המדינה היהודים. איני יכול שלא להזכיר את הלוחם-קיבורג המהולל, שנהרג בינואר השנה בשדה התעופה של דונצק, יבגני יצינה בכינוי ‘בניה’. אנחנו גאים בגבורתו. לאחר מותו הוא עוטר בעיטור המדינה ‘על אומץ’.”

זה לא רק “אזכור שם”. זה הכרה ציבורית בכך שהקהילה היהודית באוקראינה — לא צופה ולא “נושא נפרד”, אלא חלק מההתנגדות לתוקפנות הרוסית.

וזה חשוב במיוחד עכשיו, כשהרוסיה ממשיכה במלחמה וממשיכה לנסות לטשטש אחריות, להחליף קשרי סיבה ותוצאה ולשחק בקלף הפילוג החברתי. סיפורים של אנשים כאלה שוברים את התעמולה הזו, כי הם מאוד פשוטים ומאוד ישירים: אזרח אוקראינה הלך להגן על המדינה, נהרג, וזוכרים אותו — גם המדינה, גם האוניברסיטה וגם הקהילה.

למה הסיפור של “בניה” נשמע היום חריף יותר מאשר לפני עשר שנים

שדה התעופה של דונצק היה אחד המקומות הראשונים שבהם המלחמה הראתה את פניה האמיתיות. אז עוד רבים קיוו ש”הכול יסתיים בקרוב”. היום, לאחר הפלישה המלאה, התברר: התוקפנות הרוסית — זה פרויקט ארוך של הרס, התשה, טרור בעורף וניסיון למחוק זהות.

על רקע זה, הסיפור של יבגני יצינה נראה לא כ”פרק מהעבר”, אלא כנקודה שממנה התחיל הרבה. הוא מראה שההתנגדות באוקראינה הייתה מלכתחילה כלל-לאומית — כולל השתתפות הקהילה היהודית, שנתנה למדינה לוחמים, מתנדבים, רופאים, תמיכה למשפחות הנופלים וזיכרון ציבורי.

ובסוף נשארת נוסחה פשוטה, שנשמעת במיוחד כנה במדור “יהודים מאוקראינה“:

זיכרון — זה אנחנו. כל עוד אנחנו מזכירים שמות ומספרים סיפורים במילים חיות, המלחמה לא יכולה להפוך אנשים למספרים חסרי פנים. חדשות ישראל — חדשות ישראל | Nikk.Agency.

צלם ישראלי יוצר פרויקט המוקדש לנשים אוקראיניות בישראל. דוגמניות מצטלמות בתלבושות אוקראיניות מסורתיות על רקע ערי ישראל, ומאחדות את התרבות וההיסטוריה של שני העמים. - 30.05.2026 - Новости Израиля

באודסה נפגשו שלוש קווי ביטחון: אוקראינה, ישראל והאופוזיציה האיראנית - 30.05.2026 - Новости Израиля

יהודים מאוקראינה: 8 ילידי אוקראינה מתוארים על שטרות ישראלים - 30.05.2026 - Новости Израиля
…

בפברואר 2026 הרב הראשי של אוקראינה — משה ראובן אסמן — פרסם סרטון שבו הוא ענה על האשמות של כמה עוקבים. הסיבה הייתה תגובות על כך שהוא כביכול “עושה יחסי ציבור” על צדקה ומראה בפומבי את עזרתו לנזקקים.

הרב לא הכחיש: כן, הוא מדבר על זה בגלוי. אבל הסביר — למה.

«אולי אתם צודקים. אבל יש רמות של צדקה»

בתחילת הפנייה הוא מודה בגלוי: «יש אנשים שכותבים לי שאני עושה יחסי ציבור. אולי אתם צודקים».

לאחר מכן הרב מתייחס לחוק היהודי ומזכיר שבקוד ההלכתי — שולחן ערוך — מתוארים רמות שונות של צדקה.

הרמה הגבוהה ביותר — כאשר:

• הנותן לא יודע למי בדיוק הוא עוזר;

• המקבל לא יודע ממי הגיעה העזרה.

זו הצורה האידיאלית של צדקה — ללא רווח אישי וללא פרסום.

למה הוא עושה זאת בפומבי

עם זאת, הרב מסביר: מטרתו אינה התפארות עצמית, אלא להניע אחרים.

לדבריו, כאשר אנשים רואים שמישהו עוזר, יש להם תגובה טבעית:
«אם הרב עושה זאת — למה אני לא יכול? אני רוצה לעשות עוד יותר טוב».

הוא מדגיש שהוא יהיה רק שמח אם מישהו יעלה עליו בכמות העזרה, בהתנדבות, בתמיכה בנזקקים.

«מישהו מתחרה במכוניות. אני — במעשים טובים»

בסרטון נשמעת מטאפורה בולטת. הרב משווה בין צורות שונות של תחרות בחברה:

יש שמתחרים במכוניות — מי קנה מרצדס, מי רולס-רויס, מי בנטלי.
אחרים — ביאכטות או במעמד.

«ואני מתחרה במה? במעשים טובים», — הוא אומר.

לדעתו, אם כבר צריכה להיות תחרות, אז שתהיה זו תחרות בצדקה, בתמיכה באלה שכרגע קשה להם.

העיקר — שיסייעו לאדם

הרב מדגיש את המחשבה המרכזית: לא משנה מי בדיוק יחמם את הנזקק — הוא, מישהו אחר או אנשים שלישיים.

חשוב ש:

• לאדם ייתנו אוכל;

• ייתנו חום;

• ייתנו אור;

• יתמכו בו ברגע קשה.

ההישג האישי כאן אינו חשוב. התוצאה — כן.

«עשו יחסי ציבור למעשים טובים»

בסיום הפנייה הרב מנסח קריאה:
אם כבר מדברים על ‘יחסי ציבור’, אז שיהיו אלה ‘יחסי ציבור של מעשים טובים’.

הוא פונה ישירות לקהל:
עשו טוב בפומבי, השרו אחרים, צרו תגובת שרשרת של עזרה.

הסרטון מסתיים במילים: «תהילה לאוקראינה!»

---

נאנווסטי — חדשות ישראל | Nikk.Agency ממשיכים לעקוב אחר האופן שבו מנהיגים דתיים וציבוריים מעצבים את סדר היום המוסרי בזמן מלחמה, ומנתחים איזו תפקיד משחקת כיום צדקה פומבית באוקראינה ובעולם היהודי.

הפנייה הזו הופיעה על רקע האתגרים ההומניטריים המתמשכים באוקראינה והדיונים על תפקידם של מנהיגים דתיים בחיים הציבוריים. במקרה זה הרב הראשי מהמר על מודל פתוח של מוטיבציה: להראות דוגמה — כדי שיחזרו עליה ויחזקו אותה.

ובעצם, מציע לחברה צורת תחרות חדשה — לא בצריכה, אלא ברחמים.

צלם ישראלי יוצר פרויקט המוקדש לנשים אוקראיניות בישראל. דוגמניות מצטלמות בתלבושות אוקראיניות מסורתיות על רקע ערי ישראל, ומאחדות את התרבות וההיסטוריה של שני העמים. - 30.05.2026 - Новости Израиля

באודסה נפגשו שלוש קווי ביטחון: אוקראינה, ישראל והאופוזיציה האיראנית - 30.05.2026 - Новости Израиля

יהודים מאוקראינה: 8 ילידי אוקראינה מתוארים על שטרות ישראלים - 30.05.2026 - Новости Израиля
…

#קידום

אנו מספקים עיסויים בבית הלקוחות:

בחיפה, נשר, טירת כרמל, קריות: קרית חיים, קריית מוצקין, קרית אתא, קרית ים, קרית ביאליק …

+ הזמנה אפשרית למפגש לספא בקרית ביאליק.

6 סוגי עיסוי:

• עיסוי שוודי;
• עיסוי לומי לומי הוואי;
• עיסוי באבנים חמות;
• עיסוי כוסות רוח;
• עיסוי כף הרגל;
• עיסוי זוגי.

למידע נוסף באתר

אנחנו מסכימים אתכם מראש לגבי השעה ומגיעים אליכם עם כל הציוד.

כל מה שאתה צריך לעשות הוא שקט ומצב רוח…

נשמח…

…

משך כל העיסויים הוא שעה

…

שוודיתהעיסוי המדהים והמרגיע ביותר כי זה לא עיסוי שוודי מסורתי, אלא תערובת של טכניקות שוודיות, הוליסטיות ושיאצו. בעזרתו מושגות גם מטרות הטיפול הטיפולי וכמובן הסרת חסמים והרפיה מוחלטת.

יש גם עיסוי באבנים חמות, עיסוי כוסות רוח, עיסוי כף הרגל, עיסוי הוואי.

אנחנו מספקים גם שירותי עיסוי זוגי – שני מטפלים בעיסוי עובדים עם שני לקוחות בו זמנית.

רוצים לבחור את העיסוי המתאים?

לכל השאלות:

למידע נוסף באתר

אנחנו מסכימים אתכם מראש לגבי השעה ומגיעים אליכם עם כל הציוד.

במהלך ההתייעצויות אנו מקדישים למטופלים זמן ותשומת לב ככל הנדרש על מנת לענות על כל השאלות.

*קבלת ייעוץ אינה מעידה על חובת כריתת חוזה!!!

יצירת קשר דרך האתר 24/7

למידע נוסף באתר

אם יש התוויות נגד, עליך להתייעץ עם מומחה.

צלם ישראלי יוצר פרויקט המוקדש לנשים אוקראיניות בישראל. דוגמניות מצטלמות בתלבושות אוקראיניות מסורתיות על רקע ערי ישראל, ומאחדות את התרבות וההיסטוריה של שני העמים. - 30.05.2026 - Новости Израиля

באודסה נפגשו שלוש קווי ביטחון: אוקראינה, ישראל והאופוזיציה האיראנית - 30.05.2026 - Новости Израиля

יהודים מאוקראינה: 8 ילידי אוקראינה מתוארים על שטרות ישראלים - 30.05.2026 - Новости Израиля
…

ב-22 בפברואר 2026 בירושלים, ליד הכותל המערבי, התקיימה תפילה למען אוקראינה. היוזמים היו חברים ישראלים של אוקראינה בשיתוף עם שגרירות אוקראינה במדינת ישראל.

האירוע התקיים ביום שמשי, ואסף דיפלומטים, נציגי הקהילה האוקראינית וישראלים שבאו להביע תמיכה. הפורמט נשאר ללא שינוי כבר ארבע שנים ברציפות – תפילה ליד אחת הקדושות המרכזיות של ירושלים.

30 מטר של דגל ליד החומה העתיקה

סמליות וסדר קיום

ליד הכותל נפרס דגל אוקראינה באורך 30 מטר. בתחילה הניפו את הבד הגברים בצד שלהם של הכיכר, ולאחר מכן – הנשים בחלק המתאים של מרחב התפילה, תוך שמירה על הסדר המסורתי המקובל ליד הכותל.

הדגל הפך לאלמנט הוויזואלי המרכזי של הטקס. בתנאי המלחמה המתמשכת, הסמליות קיבלה משקל נוסף – לא מדובר רק בתמיכה, אלא גם בהפגנת סולידריות יציבה של הדיאספורה האוקראינית בישראל.

המארגנים מדגישים כי מפגשים כאלה מתקיימים מדי שנה מאז תחילת המלחמה המלאה. הפורמט נשאר ללא שינוי: תפילה, דגל, פנייה לקהילה.

שנה רביעית ברציפות: יציבות היוזמה

הקשר דיפלומטי וציבורי

שגרירות אוקראינה בישראל מקיימת את האירוע הזה כבר ארבע שנים ברציפות. האירוע הפך לחלק מלוח השנה של המשלחת הדיפלומטית האוקראינית במדינה.

התפילה מנוסחת לא רק כבקשה לסיום המלחמה. המשתתפים מדגישים: מדובר בתפילה לניצחון.

לקהל הישראלי, אירועים כאלה יש מימד נוסף. ישראל – מדינה שבה חוויית המלחמה והגיוס מוכרת לחברה. לכן, התמיכה באוקראינה נתפסת לא רק כמחווה דיפלומטית, אלא גם כתגובה אנושית.

בפרסומים של НАновости — חדשות ישראל | Nikk.Agency יוזמות כאלה נחשבות כדוגמה לדיפלומטיה ציבורית, כאשר ארגונים אזרחיים ומבנים רשמיים פועלים יחד.

ירושלים כמקום למחווה סימבולית

גיאוגרפיה שמחזקת את המשמעות

ירושלים – לא רק מרכז מנהלי. קיום התפילה דווקא ליד הכותל המערבי מחזק את משמעות האירוע.

מקום שמאחד מסורת דתית, זיכרון לאומי והמשכיות היסטורית, הופך לבמה להבעת סולידריות עם מדינה אחרת הנמצאת במצב מלחמה.

למשתתפים זה תזכורת שנתית: גם מחוץ לאוקראינה קיים קהילה פעילה שמצהירה בפומבי על עמדתה.

ב-22 בפברואר 2026 הפכה לעוד תאריך ברצף הזה. ללא הצהרות רועשות, אך עם מסר ברור – התמיכה נמשכת, התפילה נשארת, הדגל נפרס שוב.

צלם ישראלי יוצר פרויקט המוקדש לנשים אוקראיניות בישראל. דוגמניות מצטלמות בתלבושות אוקראיניות מסורתיות על רקע ערי ישראל, ומאחדות את התרבות וההיסטוריה של שני העמים. - 30.05.2026 - Новости Израиля

באודסה נפגשו שלוש קווי ביטחון: אוקראינה, ישראל והאופוזיציה האיראנית - 30.05.2026 - Новости Израиля

יהודים מאוקראינה: 8 ילידי אוקראינה מתוארים על שטרות ישראלים - 30.05.2026 - Новости Израиля
…

לאחר תחילת המלחמה של רוסיה נגד אוקראינה, רבים מהאנליסטים החלו לדבר על סוף הסדר העולמי הישן. מייסד Geopolitical Futures ג’ורג’ פרידמן טוען: המלחמה הקרה למעשה הסתיימה, אך האשליה ש’מדינות בינוניות’ יכולות להחליף את הגדולות, לא עומדת במבחן המספרים.

הסיבה לדיון הייתה נאומו של ראש ממשלת קנדה מארק קרני בדאבוס, שם הציע את רעיון הברית של מדינות בינוניות – מקנדה ואוסטרליה ועד יפן ומדינות האיחוד האירופי – כחלופה לדומיננטיות של ארה”ב וסין.

אריתמטיקה נגד חלום

שתי מעצמות – חצי מהכלכלה העולמית

ארצות הברית מהווה כ-רבע מהכלכלה העולמית. סין – כ-20%. כמעט חצי מהתמ”ג הגלובלי מרוכז בידי שתי מדינות.

ה-55% הנותרים מחולקים בין עשרות מדינות, מהן רק כ-שמונה יש תמ”ג מעל טריליון דולר. גם אם יאחדו את מאמציהן, היקף הכלכלה נשאר מפורק.

קנדה מפנה כ-75% מהייצוא שלה לארה”ב וכ-15% לסין. אובדן שני השווקים ידרוש חלופות בקנה מידה דומה. שווקים כאלה אינם קיימים.

ללא ביטחון אין כלכלה

פרידמן מדגיש: עושר ללא כוח פגיע. מדינות מוכוונות ייצוא זקוקות לשווקים ולערבויות ביטחוניות. גרמניה לא יכולה להבטיח את ביטחונה של דרום קוריאה. דרום קוריאה לא תחליף את השוק האמריקאי עבור אירופה.

הרעיון של ‘בעלי דעות דומות’ מושך ברטוריקה, אך בניסיון לתרגם אותו למודל כלכלי מתעוררות סתירות מבניות.

בהקשר זה, חדשות ישראל | Nikk.Agency מציינים כי הדיון על ‘מדינות בינוניות’ משקף תגובה פסיכולוגית לשינוי במאזן הכוחות, ולא מערכת יציבה חדשה.

ארה”ב וקנדה: תלות ללא גירושין

שזירה כלכלית

פרידמן משווה את היחסים בין ארה”ב לקנדה לנישואין שלא ניתן להפריד. הכלכלה הקנדית משולבת עמוקות באמריקאית: שלושה רבעים מהייצוא מופנים דרומה.

במקביל, ארצות הברית תלויה בקנדה בנושאי הגנה. NORAD והכיוון הארקטי נשארים מרכיבים מרכזיים בביטחון צפון אמריקה.

גם במתחים פוליטיים, שני הצדדים שומרים על צורך אסטרטגי הדדי.

אשליית ההתרחקות

ניסיונות להתרחק מארה”ב נתקלים בשאלה פשוטה: במה להחליף את השוק הגדול ביותר ואת הערב הביטחוני? אירופה ואסיה מפוזרות כלכלית וגיאוגרפית, האינטרסים שלהן אינם אחידים.

בגיאופוליטיקה, מדגיש פרידמן, החשיבות היא לא לרגשות אלא לאימפרטיבים – כלכלה וביטחון.

קובה: לחץ ללא פלישה

אסטרטגיית בידוד

לאחר המבצע נגד המשטר הוונצואלי והפסקת אספקת הנפט, קובה נקלעה למצב כלכלי קשה. ארה”ב מגבירה את הלחץ, בתקווה לשינוי פנימי במשטר.

עם זאת, התערבות צבאית ישירה נחשבת כבלתי סבירה. כיבוש האי ידרוש משאבים משמעותיים וילווה בסיכונים חמורים.

איומים סדרתיים במקום מלחמות סדרתיות

פרידמן מציין כי האסטרטגיה האמריקאית הנוכחית מאופיינת לא בעימותים רחבי היקף, אלא באיומים עוקבים ובפעולות ממוקדות. ונצואלה, איראן, קובה – אלו הם אלמנטים של לחץ ולא קמפיינים מלאים.

ארה”ב משתמשת בכלים כלכליים ודיפלומטיים, תוך מזעור השתתפות צבאית ישירה.

מעבר ולא קריסה

בהשוואה למצב בשנת 1945, פרידמן מדבר על מעבר למערכת חדשה. אז אירופה איבדה את מעמדה כמרכז כוח, והעבירה את המקום לארה”ב ולברית המועצות. היום רוסיה הראתה את מגבלות יכולותיה באוקראינה, וארה”ב בוחנת מחדש את מידת נוכחותה הגלובלית.

הנורמות הישנות נחלשות, אך זה לא אומר שהמעצמות הגדולות נעלמות. ריכוז כלכלי ועוצמה צבאית עדיין קובעים את כללי המשחק.

רעיון הברית של מדינות בינוניות הוא תגובה לדומיננטיות, אך לא תחליף לה. המספרים נשארים הטיעון המכריע.

צלם ישראלי יוצר פרויקט המוקדש לנשים אוקראיניות בישראל. דוגמניות מצטלמות בתלבושות אוקראיניות מסורתיות על רקע ערי ישראל, ומאחדות את התרבות וההיסטוריה של שני העמים. - 30.05.2026 - Новости Израиля

באודסה נפגשו שלוש קווי ביטחון: אוקראינה, ישראל והאופוזיציה האיראנית - 30.05.2026 - Новости Израиля

יהודים מאוקראינה: 8 ילידי אוקראינה מתוארים על שטרות ישראלים - 30.05.2026 - Новости Израиля
…

🎭 הכרזה: “מסכות שואו — רומיאו ויוליה” — בישראל!

התיאטרון האודסאי המפורסם “מסכות” חוזר עם סיור בישראל עם גרסה מעודכנת של ההפקה הקלאסית “רומיאו ויוליה” — קומדיה מדהימה, צבעונית, מצחיקה ועמוקה, שנוצרה בהשראת הטרגדיה של שייקספיר. בתפקיד הראשי — אמן העם של אוקראינה בוריס ברסקי. ההצגות יתקיימו ב-8 ערים בישראל בפברואר 2026.

אבל הסיור הזה הוא לא רק אירוע תרבותי. זו פגישה עם אמנים שלא עזבו את מולדתם בזמן המלחמה, תמכו בצבא האוקראיני ובאוכלוסייה האזרחית, והעניקו לאנשים צחוק ותקווה. בוריס ברסקי הפך לאחד הסמלים התרבותיים של ההתנגדות האוקראינית. אנו מספרים כיצד הוא עוזר לאוקראינה, ולמה הסיור הזה מיוחד.

מכירת הכרטיסים החלה, והצופים יכולים לבחור עיר ותאריך נוחים ישירות בעמוד הרשמי של הסיור:

https://nikk.kassa.co.il/announce/84045

ביוגרפיה קצרה של בוריס ברסקי

בוריס וולודימירוביץ’ ברסקי — אודסאי, נולד ב-22 בספטמבר 1959, שחקן, במאי, משורר ואחד האמנים המוכרים ביותר באוקראינה. למד לא רק אמנות: ב-1981 סיים את הפקולטה לאנרגיה אטומית של הפוליטכניקה של אודסה, ולאחר מכן — גיטיס (1992), ובחר סופית בבמה.

מ-1984 הפך לשחקן מוביל בלהקת “מסכות”, התיאטרון הראשון של פנטומימה וליצנות באודסה. השתתפותו ב-80 פרקים של “מסכות שואו” הביאה לו פופולריות רבה, והשפם המיוחד שלו הפך לחלק מהאגדה. ברסקי הופיע כשחקן, מחבר ומשורר, הוציא לאור שבעה אוספי שירה וקיים ערבי יצירה ברחבי אוקראינה.

עד 2022 הוא היה פעיל בקולנוע. בין עבודותיו: “מסייה רובינה” (1994), “שנים עשר כיסאות” (2003), “איוון סילה” (2013), “המתחרה” (2016), “התרנגולת” (2017). הוא חבר באיגוד הקולנוענים הלאומי של אוקראינה והכוח היצירתי של תיאטרון “בית הליצנים” באודסה.

תארים ופרסים

על עבודתו רבת השנים קיבל ברסקי מספר פרסים אוקראיניים יוקרתיים:

• אמן מכובד של אוקראינה (2002)
• אמן העם של אוקראינה (2009)
• אות הכבוד של אודסה “על תרומה לעיר” (2019)
• מדליית יובל “20 שנות עצמאות אוקראינה” (2011)
• תודה מראש ממשלת אוקראינה (2013)
• פרס יאן הלמן (2022) — עוד לפני תחילת הפלישה המלאה

תארים אלו מאשרים את מעמדו כאחת הדמויות המרכזיות בסצנת הקומדיה האודסאית והאוקראינית זמן רב לפני המלחמה.

🇺🇦 בוריס ברסקי והמלחמה: כשהליצן הופך ללוחם רוחני

בוריס ברסקי — אחד הנציגים הבולטים ביותר של סצנת התיאטרון האודסאית, קומיקאי, משורר, מייסד תיאטרון “בית הליצנים” ומשתתף קבוע בלהקת “מסכות שואו”. אבל מ-24 בפברואר 2022 הוא הפך לא רק לאמן, אלא גם לסמל של ההתנגדות התרבותית של אוקראינה, אזרח שנשאר באודסה למרות הסכנה והפך את ההומור לכלי מאבק ותמיכה.

סמל אודסה בימי המלחמה

מההתחלה של הפלישה המלאה ברסקי נשאר באודסה, וסירב לפינוי לחו”ל. בראיונות הוא הודה כי תפס את ההפצצות הראשונות כ”11 בספטמבר האוקראיני”:

«זה הלם. דבר כזה לא היה צריך לקרות במאה ה-21. האם זו באמת המציאות?» — הוא שיתף.

עם גיטרה מעוטרת בכתובת “אודסה-אמא”, הוא הפך לסמל של אהבה לעיר הולדתו. התיאטרון שלו — “בית הליצנים” — חידש את פעילותו בין הראשונים: כבר באביב 2022 החלו שם הצגות צדקה עבור הצבא האוקראיני והעקורים. האמן הדגיש שאם תיאטראות פועלים בקייב, אז גם באודסה אפשר להיפתח, אפילו למרות הסיכון.

עמדה ללא פשרות: אזרח אוקראינה, דובר רוסית

ברסקי מעולם לא הסתיר את עמדתו: הוא חד משמעית נגד משטר פוטין. כבר ב-2014 הוא גינה בחריפות את סיפוח קרים, ואמר:

«אני — אודסאי. אני — אזרח אוקראינה. אני משחק הצגות ברוסית. איזה דיכוי?!»

לאחר 2022 הרטוריקה שלו הפכה לעוד יותר קשה. באחת ההצגות, כאשר נשמעה אזעקה, הוא, מבלי להפסיק את ההצגה, אמר מהבמה:

«מתי כבר הפושע הזה [פוטין] יחנק סוף סוף?» — וזכה למחיאות כפיים סוערות.

מאוחר יותר הוא הודה כי עוד לפני המלחמה “שלח לפוטין אולטימטום מנטלי — לשכב במאוזוליאום ליד לנין”.

גם על התעמולנים הוא מדבר בחריפות. כך, על עמיתתו לשעבר ב”מסכות” אוולינה בלודנס, שתמכה בתוקפנות, הוא העיר בציניות:

«השם שלה מדבר בעד עצמו. אין מה להוסיף».

אבל יחד עם זאת הוא מדבר בכבוד על אותם רוסים שמתנגדים למשטר:

«אני מעריץ את אחדז’אקובה, בסילשווילי, צ’ולפן חמאטובה. אנשים אלה הם מצפון המדינה, גם אם הם גולים».

התיאטרון כמקלט

תיאטרון “מסכות” הפך לבונקר תרבותי. ברסקי עצמו אומר:

«חדר בית חולים נשאר חדר. הריפוי האמיתי — זה התיאטרון».

לכן הוא התחיל להזמין לתיאטרון לוחמים פצועים מבתי החולים. לאחר ההצגה פניהם משתנים:

«לפני ההצגה — אנשים מסוימים. אחרי — אנשים אחרים לגמרי. חיים».

לכל חייל הוא מציע להשאיר חתימה על קיר משרדו — “קיר התהילה”. כך נוצרת קשר בין הדורות — בין התיאטרון, המלחמה והחיים השלווים העתידיים.

אודסה מקבלת

אודסה הפכה לבית לאלפי עקורים. ברסקי עם הלהקה יזמו מבצע: תורמים קונים כרטיסים לנזקקים, והשחקנים מעניקים אותם אישית ברחובות.

«בדֶריבּאסובסקי אנחנו מוצאים את אלה שמתקשים במיוחד. הכרטיסים האלה — כמו נשימה של חום», — אומר ברסקי.

הוא מודה אישית לתורמים: במשרדו יש קיר עם תמונות של כל מי שעוזר.

קומדיאדה ותמיכה בינלאומית

באמצעות הפסטיבל שלו “קומדיאדה” ברסקי יצר קשרים עם אמנים אירופאים. אחד מהם, גארי אוונס מגרמניה, ארגן סיוע מתנדבים לאודסה והתייעץ עם ברסקי כיצד להעביר את הכספים לצבא האוקראיני.

ברסקי — דיפלומט תרבותי לא פורמלי. שמו מעורר אמון ומניע לפעולה.

אמן — מתנדב

הוא משתתף בכל פעולות ההתנדבות האפשריות: פעם על במת טלמרתון, פעם בהפגנה ספונטנית בדרך לחנות. הוא אומר:

«אני — אדם של זרם. קראו לי — באתי. רמזו — כבר כאן».

הוא מאמין: כל אחד יכול לעזור. אפילו רק בבדיחה. או בלחם לסבתא. ועוד — בהשראה. פעם הוא הזמין להופיע עמית שנכנס לדיכאון:

«הוא הסכים בהתחלה, אחר כך פחד. הייתי הורג אותו! אז שב ותלעס נזלת…» — הוא אומר בהומור מריר.

“שאלת השפה” והפילוסופיה שלו

ברסקי ממשיך לדבר רוסית. אבל מדגיש:

«בחזית רבים מדברים רוסית. “שפה” — לא מדד לפטריוטיות. שפטו לפי המעשים, לא לפי השפה».

הוא תומך באוקראיניזציה טבעית, ללא אלימות וכפייה. ובאותו זמן — בכבוד למורשת התרבותית של אודסה.

אודסה — אמא שלו

לשאלה למה לא עזב, הוא ענה פעם:

«אמא לא שחררה. ואמא — זו אודסה».

המשפט הזה הפך למם, ציטוט וסיסמה. הוא מדבר על העיר באהבה: “אודסה אימצה אלפי אוקראינים שברחו מהמלחמה”.

הוא עוזר להגן על הארכיטקטורה, האנדרטאות, המורשת התרבותית. קולו נשמע בפניות בינלאומיות, כולל אלו הקשורות להכללת אודסה ברשימת אונסק”ו.

שמחה אישית בין זוועות המלחמה

באפריל 2022 נולדה לברסקי נכדה בשם ולריה. בתו ילדה בבולגריה, אך כבר בקיץ חזרה לאודסה.

«גם בזמן כזה החיים נמשכים. זו קרן התקווה שלי», — הוא מודה.

פרסים

• “גאוות האומה” (2022) — שמוענק לאנשים מפורסמים, מתנדבים, אמנים, על תרומה משמעותית וסיוע לכוחות המזוינים של אוקראינה.
• פרס ראש עיריית אודסה “בירת התרבות” (2023) — על כך שהתיאטרון המשיך לפעול ללא מימון תקציבי.
• מזכרות זיכרון מיחידות צבאיות — תודות של לוחמים לאחר ההצגות.

ברסקי מעריך במיוחד את הפרסים המקומיים: “אני — אודסאי. כל מה שקשור לאודסה — עבורי קדוש”.

מצפן מוסרי

הוא נשאר באודסה למרות הגיל והסכנות. בראיונות הוא מתלוצץ:

«אם אתה שומע שריקה — זה לא עף אליך».

הוא מלמד לא לפחד, לא לאבד כבוד ולראות אור גם בזמנים החשוכים ביותר. חלומו — לרקוד “הופאק” (ריקוד לאומי אוקראיני) אחרי הניצחון.

«קודם כל עם הלהקה, אחר כך עם העיר, אחר כך עם כל המדינה. ולספר השיאים של גינס!»

בוריס ברסקי הפך לסמל של עמידות, טוב לב והומור בזמנים הקשים ביותר. הוא — זה שלא בגד. זה שנשאר. זה שעוזר. זה שמרפא במילה ובצחוק. התיאטרון שלו — זה אי של תקווה. והוא עצמו — אדם שרוצים לקחת ממנו דוגמה. קולו היום נשמע חזק: באולם, ברחוב, בראיונות. ובכל מילה — אהבה לאוקראינה. ואמונה בניצחון.

מסכות שואו — “רומיאו ויוליה”. קומדיה אודסאית גדולה על אהבה בישראל

“מסכות שואו” חוזרים לישראל עם אחת מההפקות המפורסמות ביותר שלהם — גרסה קומית של “רומיאו ויוליה”. זו לא הטרגדיה הקלאסית של שייקספיר, אלא פרשנות אודסאית צבעונית, שבה הדרמה הגבוהה הופכת להומור מתפרץ, פנטומימה, אבסורד וסגנון ייחודי של מסכות.

בגרסה זו יוליה היא “ילדה” בת ארבעים וחמש, רומיאו הוא רומנטיקן שלא מפחד מהגורל, טיבלט הוא לוחם, פריז הוא קרוב משפחה נכון של הנסיך, והסיום הופך לא לטרגדיה, אלא לחגיגה של אהבה, נעורים ויופי.
כל מרכיבי העלילה נשמרים, אך משוחקים כפי שרק מסכות יודעים: נועז, מצחיק, מוזיקלי וחם להפליא.

זו קומדיה שבה הצחוק הוא הגיבור הראשי.
מסכות מבטיחים לצופים: יהיה כיף, רועש, מפתיע ובסגנון אודסאי חם.

מי משחק בהצגה

על הבמה עולה ההרכב האגדי של תיאטרון “מסכות”:

רומיאו — אמן העם של אוקראינה בוריס ברסקי.
הליצן הראשי של אודסה, משורר, שחקן, מחבר המחזה — רומיאו שלו הוא בו זמנית רומנטיקן, שובב ולירי עדין.

יוליה — טטיאנה איוונובה.
כוכבת המגזין הטלוויזיוני “קלמבור” (סדרת “כפר הטיפשים”). פלסטיקה בולטת, הומור מדויק וטמפרמנט אודסאי.

טיבלט והרוקח — אלכסיי אגופיאן.
שחקן “קלמבור” (“פיקי קרוטה”, “קפוט ברזל”), אמן שינוי הדמויות והאבסורד הייחודי.

קפולט — מיכאיל וולושין.
דמות קומית שהופכת כל גיבור למיני-הצגה.

בנבוליו — אלכסנדר פוסטולנקו.
שחקן פלסטי ואחד המשתתפים המרכזיים בסגנון המסכות.

פריז — איגור מלקוב.
הופעתו היא תמיד מיני-מופע בימתי נפרד.

את ההפקה יצרו:
מחבר המחזה — בוריס ברסקי
במאי — גיאורגי דלייב
מעצבת תלבושות — טטיאנה ארנוטובה
סאונד — יורי סבצ’נקו
תאורה — סרגיי זכרוב
כוריאוגרפיה — ויטלי זליבסקי

סיור בישראל — איפה ומתי

ראשון לציון.

12 בפברואר 2026 ההצגה תפתח את הסיור הישראלי על במת “מופת”. כאן הצופים יראו לראשונה את הגרסה האודסאית של “רומיאו ויוליה” עם ההומור הייחודי של מסכות — באולם שאוסף באופן מסורתי את הבכורות החמות ביותר.

אשדוד.

13 בפברואר 2026 הקומדיה תעבור למתחם “מתנ”ס דיונה-יוד”, שם להקת מסכות מופיעה כבר לא בפעם הראשונה. באשדוד תמיד יש קהל רועש, והקהל מקבל את האמנים במיוחד ברגש.

נתניה.

14 בפברואר 2026 ההפקה תוצג באודיטוריום הגדול גח”ל התרבות. כאן מסכות בדרך כלל אוספים אחד מהקהל המגוון ביותר: משפחות, צעירים ומעריצי בית הספר הישן של ההומור האודסאי.

תל אביב–יפו.

15 בפברואר 2026 ההצגה תוצג באודיטוריום “קלצ’קין” של מוזיאון ארץ ישראל. ההצגה בתל אביב היא אחת המרכזיות בסיור, עם במה גדולה והקהל הרחב ביותר באופן מסורתי.

באר שבע.

16 בפברואר 2026 “מסכות שואו” יופיעו בבית הספר לאמנויות הבמה “גודמן”. בירת הדרום של ישראל מקבלת את הלהקה באווירה חמה ואינטימית, מה שהופך את ההצגה לחיה ומיידית במיוחד.

חיפה.

17 בפברואר 2026 ההצגה תראה את בירת הצפון — באולם רפפורט. זהו אחד המקומות הסמליים של הסיור, שבו ההומור האודסאי תמיד מעורר תגובה מיוחדת אצל הקהל המעורב רוסי-אוקראיני-ישראלי.

פתח תקווה.

18 בפברואר 2026 השחקנים יעלו על במת אולם “שרט”. העיר עם מספר רב של עולים מאוקראינה מקבלת את מסכות באופן מסורתי כ”משלנו”.

חיפה.

19 בפברואר 2026 הסיור יסתיים בהצגה שנייה בחיפה — על במת “בית נגלר”. האקורד הסופי של הסיור בדרך כלל אוסף צופים שלא הספיקו להגיע להצגה הראשונה או שרוצים לראות את ההצגה שוב.

למה נאנובוסטי ממליצים לבקר בהצגה הזו?

כי “מסכות שואו” — זה חלק מהביוגרפיה התרבותית המשותפת שלנו. גדלנו על ההומור האבסורדי שלהם, על האינטונציה האודסאית הזו, שיודעת גם להצחיק עד דמעות וגם להגן מפני כאב המציאות. היום, כשהמלחמה שינתה את חייהם של מיליונים, הצחוק הפך לא רק לבידור — הוא הפך לדרך הישרדות. כל הופעה של “מסכות” — זו תרפיה קטנה, מפגש עם חוכמה אודסאית אמיתית, שיודעת לרפא גם כשפצעים עדיין כואבים.

סיבה נוספת: הסיור הזה — גשר תרבותי בין אוקראינה לישראל.

בישראל חיים מאות אלפי יוצאי אוקראינה, ורבים מהם זוכרים את “מסכות” מילדותם. זו הזדמנות נדירה לראות אגדה חיה, לשמוע את השפה האודסאית החיה, לחוש את האווירה שמאחדת אנשים משני צדי הים. נאנובוסטי תומכים באירועים כאלה, כי הם יוצרים מרחב שבו אוקראינים, יהודים מאוקראינה וכל מי שאוהב את ההומור האודסאי, יכולים שוב להרגיש כמו משפחה אחת — אפילו לשעה-שעתיים בתיאטרון.

כרטיסים כבר זמינים

מכירת הכרטיסים החלה, והצופים יכולים לבחור עיר ותאריך נוחים ישירות בעמוד הרשמי של הסיור:

https://nikk.kassa.co.il/announce/84045

 

צלם ישראלי יוצר פרויקט המוקדש לנשים אוקראיניות בישראל. דוגמניות מצטלמות בתלבושות אוקראיניות מסורתיות על רקע ערי ישראל, ומאחדות את התרבות וההיסטוריה של שני העמים. - 30.05.2026 - Новости Израиля

באודסה נפגשו שלוש קווי ביטחון: אוקראינה, ישראל והאופוזיציה האיראנית - 30.05.2026 - Новости Израиля

יהודים מאוקראינה: 8 ילידי אוקראינה מתוארים על שטרות ישראלים - 30.05.2026 - Новости Израиля
…

בזמן שאיראן וארה”ב באמצעות תיווך עומאן מצהירות על נכונות להמשיך במשא ומתן על תוכנית הגרעין, רוסיה מנהלת התייעצויות משלה בטהרן. פורמלית – על אנרגיה. למעשה – על התבססות אסטרטגית במגזר האטומי והנפט האיראני.

ביקור שר האנרגיה של רוסיה סרגיי ציבילב בבירת איראן לווה בהצהרות על “חדשות טובות”. מוסקבה עובדת באופן פעיל על בניית יחידות הכוח השנייה והשלישית בתחנת הכוח הגרעינית בבושהר. לדבריו, הציוד כבר הוזמן ונמצא בייצור.

תחנת הכוח הגרעינית בבושהר ופרויקטי הנפט: אנרגיה או פוליטיקה

יחידות חדשות ותלות ישנה

תחנת הכוח הגרעינית בבושהר היא המתקן האטומי הפעיל היחיד של איראן, שנבנה בהשתתפות רוסיה. הרחבת התחנה פירושה העמקת התלות הטכנולוגית של טהרן במוסקבה.

במקביל, חברות רוסיות מעורבות בפיתוח שבעה שדות נפט איראניים. נחתמו ארבעה מזכרי הבנות לשיתוף פעולה בתחום האנרגיה.

פורמלית מדובר באנרגיה אטומית אזרחית ובשותפות כלכלית. אך בתנאי סנקציות והגבלות בינלאומיות, פרויקטים כאלה בהכרח מקבלים ממד גיאופוליטי.

תמיכה בתוכנית הגרעין – “במסגרת מטרות אזרחיות”

מוסקבה מדגישה כי שיתוף הפעולה נוגע אך ורק לאטום השלום. עם זאת, הרחבת התשתית האטומית מחזקת את הפוטנציאל הטכני של המדינה, הנמצאת תחת תשומת לב מתמדת של סבא”א ושירותי המודיעין המערביים.

תמיכה בטהרן על רקע המשא ומתן המתמשך עם ארה”ב נראית כאות: רוסיה אינה מתכוונת להישאר בצד מהארכיטקטורה העתידית של העסקה הגרעינית.

אורניום, אחסון ותפקיד רוסיה בעסקה העתידית

אלמנט נפרד של הדיון – גורל האורניום המועשר האיראני. בעבר דווח כי במסגרת הסכם אפשרי עם ארה”ב חלק מהחומר הגרעיני עשוי להישמר בשטח רוסיה.

טהרן דוחה בפומבי את התוכנית הזו, מכנה אותה הפרת ריבונות. עם זאת, לפי דיווחי The Wall Street Journal, במהלך ההתייעצויות בעומאן הצד האיראני הבהיר שהוא מוכן לשקול אפשרות כזו כפשרה.

אם רוסיה תהפוך לשומרת החומר הגרעיני האיראני, זה יקבע אותה אוטומטית כמשתתפת חובה בכל משא ומתן עתידי. צעד כזה הופך את מוסקבה לערבה, ולא רק לצופה בתהליך.

חישוב גיאופוליטי ועמדת המערב

עבור רוסיה, השתתפות בקונפיגורציה הגרעינית סביב איראן היא דרך להחזיר לעצמה השפעה דיפלומטית במזרח התיכון. זה גם כלי לחץ בהקשר רחב יותר של יחסים עם המערב.

בזמן שארה”ב ואיראן באמצעות תיווך עומאן דנים ב”עקרונות המנחים” של הסכם אפשרי, מוסקבה מגבירה את נוכחותה בטהרן באמצעות חוזי אנרגיה ארוכי טווח.

בהקשר זה, חדשות ישראל | Nikk.Agency מציינים: אם רוסיה מקבלת מעמד של שומרת האורניום האיראני ובו זמנית בונה יחידות כוח חדשות בבושהר, היא למעשה הופכת לחלק מבני של ההסכם העתידי.

עבור ישראל, לקונפיגורציה הזו יש משמעות ישירה. חיזוק התשתית האטומית של איראן ומעורבות רוסיה במחזור הגרעיני משנים את מאזן הביטחון האזורי.

המשא ומתן בעומאן עשוי להימשך. אך המשא ומתן המקביל בטהרן כבר יוצר מציאות חלופית, שבה מוסקבה מבססת את מקומה ליד השולחן לפני שהמסמך ייחתם.

המערב עדיין דן בפרמטרים של עסקה אפשרית. רוסיה – מניחה את התשתית לעתידה.