מחבר: SuperKids

הרכב הג’אז הישראלי Yogev Shetrit Trio יופיע ב-Bouquet Kyiv Stage באוגוסט 2026 - 17.07.2026 - Новости Израиля

בצ’רנוביץ החלו ליצור את ‘מרחב השיקום’ הישראלי לילדים: פרויקט SASA Setton בתמיכת המרכז הרפואי ‘ברזילי’ באשקלון - 17.07.2026 - Новости Израиля

אוקראינה במכביה 2026: 50 ספורטאים, 13 ענפי ספורט ו-13 מדליות - 16.07.2026 - Новости Израиля
…

יו”ר חדש לעצרת הכללית של האו”ם – ממדינה שבה ישראל אינה מוכרת רשמית

העצרת הכללית של האו”ם ב-2 ביוני 2026 בחרה את יו”ר המושב ה-81 שלה. הוא הפך לשר החוץ של בנגלדש חלילור רחמן, שזכה ב-99 קולות לעומת 91 קולות של המועמד מקפריסין אנדריאס ס. קאקוריס. ההצבעה התקיימה במטה האו”ם בניו יורק, והמושב ה-81 של העצרת הכללית יתחיל את עבודתו בספטמבר 2026.

פורמלית זו פרוצדורה רגילה בתוך האו”ם.

אבל עבור ישראל יש בחדשות אלו תת-טקסט פוליטי לא נעים. לבנגלדש אין יחסים דיפלומטיים עם ישראל והיא אינה מכירה במדינה היהודית. בשנת 2021 הוסרה מהדרכונים של בנגלדש הנוסחה “תקף לכל מדינות העולם, פרט לישראל”, אך אז הדגיש שר החוץ של המדינה: עמדת דאקה כלפי ישראל לא השתנתה, אין הכרה.

ובאפריל 2025 החליטו השלטונות של בנגלדש להחזיר לדרכונים את הנוסחה הקודמת “except Israel” – לאחר לחץ מהרחוב ופעולות פרו-פלסטיניות המוניות. Arab News דיווח כי מחלקת ההגירה קיבלה הוראה להדפיס שוב את ההסתייגות הזו, ובכך למעשה לסגור בפני אזרחי בנגלדש את הנסיעות לישראל.

לכן מינויו של חלילור רחמן נראה לא כחדשות נייטרליות על כוח אדם.

עבור הקהל הישראלי זהו עוד סימן: אפילו במקום שבו הסמכויות נראות פרוצדורליות, הזירה הבינלאומית נותרת מלאה במדינות שלגביהן ישראל אינה שותפה, אינה שכנה ואינה מדינה עם זכות למקום נורמלי במערכת האו”ם, אלא גירוי פוליטי.

מה יכול יו”ר העצרת הכללית

יו”ר העצרת הכללית של האו”ם – אינו המזכיר הכללי ואינו ראש מועצת הביטחון. הוא אינו מפקד על כוחות שמירת השלום, אינו מטיל סנקציות ואינו יכול לכפות על מדינות להצביע כך או אחרת.

אבל לומר שתפקיד זה בכלל לא אומר כלום, גם זה לא נכון.

היו”ר מנהל את הישיבות, משפיע על ארגון הסדר היום, מתאם דיונים גדולים, ממנה התייעצויות לא פורמליות, משתתף במשא ומתן עם מדינות ועוזר לעצב את האווירה הפוליטית של המושב. באו”ם, שבו החלטות לעיתים קרובות הופכות לכלי לחץ על ישראל, אפילו שליטה פרוצדורלית יש לה משמעות.

לפעמים חשוב לא רק הטקסט של ההחלטה.

חשוב מי מקבל את המיקרופון ראשון. מי מקבל את הבמה. כמה מהר מכונסים הדיונים. איזו נושא מוצג כ”עדיפות גלובלית”, ואיזו נושא נדחק לצללים תחת נוסחאות דיפלומטיות.

הפלסטינים ציינו במהירות את הניצחון, רוסיה מיד נכנסה למשחק

סוכנות הפלסטינית WAFA כבר ב-2 ביוני 2026 דיווחה על בחירת שר החוץ של בנגלדש ליו”ר המושב ה-81 של העצרת הכללית של האו”ם. בפרסום צוין במיוחד כי רחמן דיבר על משבר האמון במערכת הבינלאומית ועל האתגרים הקשורים למלחמות וסכסוכים.

זה נראה צפוי.

בנגלדש תומכת באופן מסורתי בסדר היום הפלסטיני, והדיפלומטיה הפלסטינית יודעת לעבוד במהירות עם סמלים בתוך האו”ם. יו”ר חדש ממדינה שאינה מכירה בישראל ומחזירה את ההסתייגות האנטי-ישראלית לדרכונים – עבור רמאללה זהו סימן פוליטי נוח.

כמעט מיד הופיעה גם רוסיה.

משרד החוץ הרוסי, באמצעות מנהל מחלקת הארגונים הבינלאומיים קיריל לוגבינוב, בירך את רחמן והצהיר על נכונות לשיתוף פעולה קונסטרוקטיבי הדוק. הצד הרוסי גם הודיע כי הוא מצפה ליו”ר החדש של העצרת הכללית לביקור במוסקבה לדיון בנושאי סדר היום של האו”ם; לפי נתוני TASS, הביקור מתוכנן ל-7–9 ביוני 2026.

הנוסחה מוכרת: “שיתוף פעולה קונסטרוקטיבי”, “תפקיד מרכזי של האו”ם”, “ענייני העולם”, “הדרום והמערב הגלובלי”.

אבל בשנת 2026 כבר אי אפשר לקרוא מילים כאלה ממוסקבה כפרוטוקול דיפלומטי רגיל. רוסיה מנהלת מלחמה נגד אוקראינה, חוסמת החלטות צודקות במועצת הביטחון, משתמשת באו”ם כזירה לתעמולה ובו זמנית מתקרבת לאיראן – אויבת ישראל ושותפה של מבנים טרוריסטיים במזרח התיכון.

למה מוסקבה ממהרת כל כך

עבור רוסיה העצרת הכללית של האו”ם – זו לא רק במה. זה מרחב שבו אפשר לטשטש אחריות, לחפש קולות של מדינות הדרום הגלובלי, לקדם שיחה על “רב-קוטביות” ולהסיט את תשומת הלב מהתוקפנות הרוסית לכל משבר אחר.

לכן ההזמנה של רחמן למוסקבה נראית הגיונית.

לקרמלין משתלם לעבוד עם אלה שמדברים בשפת “רפורמות האו”ם”, “שוויון ריבוני” ו”אינטרסים של הדרום הגלובלי”, אך עם זאת עשויים להיות פחות רגישים לביטחון הישראלי, לכאב האוקראיני ולמהות האמיתית של המלחמה הרוסית. מוסקבה תמיד מחפשת לא רק בעלי ברית, אלא גם במות נוחות שבהן הרטוריקה שלה נשמעת חזק יותר מהעובדות.

עבור ישראל זו היסטוריה מוכרת.

כאשר באו”ם דנים בחמאס, “חיזבאללה”, איראן או המלחמה בעזה, העמדה הישראלית לעיתים קרובות טובעת ברוב אוטומטי, המוכן לגנות את ישראל מהר יותר מאשר את הטרוריסטים. אם לכך מתווספת גם פעילות דיפלומטית רוסית, התמונה הופכת לעוד יותר לא נעימה.

עבור ישראל זה לא סוף העולם, אבל סימן רע

אין להפריז בכוחו של יו”ר העצרת הכללית. חלילור רחמן לא יוכל לשכתב את אמנת האו”ם, לכפות על מדינות החלטות או להפוך את העצרת הכללית למנגנון מנוהל לחלוטין נגד ישראל.

אבל סמלים בפוליטיקה הבינלאומית גם עובדים.

העצרת הכללית הפכה מזמן לזירה שבה ישראל לעיתים קרובות מוצאת את עצמה כמטרה נוחה. החלטות, דיונים דחופים, נאומים רועשים, נוסחאות מאשימות, לחץ מצד בלוקים אנטי-ישראליים – כל זה לא מתחיל מיו”ר אחד, אבל היו”ר יכול לקבוע את הטון, הקצב והמסגרת הפוליטית.

עבור חדשות ישראל | Nikk.Agency הסיפור הזה חשוב לא כעוד חדשות מניו יורק, אלא כתזכורת למציאות שבה ישראל חיה. מוסדות בינלאומיים אינם קיימים בוואקום. הם מתמלאים במדינות עם האינטרסים, הדעות הקדומות, הבריתות, הפחדים והעסקאות שלהן.

בנגלדש, ישראל והבעיה הישנה של האו”ם

המצב במיוחד מראה בגלל מדינת המוצא של היו”ר החדש. בנגלדש – מדינה מוסלמית גדולה בדרום אסיה, משתתפת פעילה בארגונים בינלאומיים ותומכת קבועה בסדר היום הפלסטיני. עמדתה כלפי ישראל נותרה נוקשה: אין יחסים דיפלומטיים, אין הכרה, והנוסחה הדרכונית “except Israel” חזרה לשימוש פוליטי לאחר לחץ המוני מהרחוב.

לישראלים חשוב לראות את ההקשר הזה ללא אשליות.

באו”ם מדברים לעיתים קרובות על שלום, דיאלוג, זכויות אדם ומשפט בינלאומי. אבל כאשר יו”ר העצרת הכללית הופך לנציג מדינה שבה עצם האפשרות ליחס נורמלי לישראל נותרת רעילה פוליטית, לירושלים יש סיבות להסתכל בקפידה על המושב העתידי.

זה לא אומר שכל צעד של רחמן יופנה אוטומטית נגד ישראל.

אבל זה אומר שישראל לא יכולה להתייחס לבחירתו כאל שינוי טכני. במיוחד כאשר הצד הפלסטיני מהיר לקבע את האירוע בשדה המידע שלו, ורוסיה כמעט מיד מזמינה את היו”ר החדש למוסקבה.

המסקנה העיקרית: האו”ם שוב בודק את עמידות הדיפלומטית של ישראל

המושב החדש של העצרת הכללית של האו”ם יתחיל בסתיו 2026. עד אז לישראל כבר תהיה משימה ברורה: לא לחכות עד שסדר היום ייקבע עבורה, אלא לעבוד מראש עם בעלי ברית, מדינות נייטרליות ואלה שאינן רוצות להפוך את האו”ם לבמה של לחץ אוטומטי על המדינה היהודית.

בעולם המודרני דיפלומטיה – זו לא רק הצהרות רשמיות.

זו מאבק על השפה, על סדר הדיון, על הזכות להסביר את הביטחון שלך לא אחרי האשמות, אלא לפניהן. ישראל מכירה היטב את המחיר של רגעים שבהם ארגוני טרור מקבלים מסך פוליטי, ומדינות הקשורות לאויבי המערב ובעלי ברית של איראן מתחילים לדבר בשם “השלום”.

לכן הסיפור עם בחירתו של חלילור רחמן חשוב.

הוא מראה כמה מהר סביב דמות חדשה באו”ם נבנה מעגל האינטרסים המוכר: הדיפלומטיה הפלסטינית רואה הזדמנות, רוסיה רואה במה, בנגלדש מקבלת יוקרה, וישראל שוב צריכה להתכונן למאבק קשה על הלגיטימיות שלה במערכת הבינלאומית, שלעיתים קרובות מדי מבלבלת נייטרליות עם עיוורון נוח.

הרכב הג’אז הישראלי Yogev Shetrit Trio יופיע ב-Bouquet Kyiv Stage באוגוסט 2026 - 17.07.2026 - Новости Израиля

בצ’רנוביץ החלו ליצור את ‘מרחב השיקום’ הישראלי לילדים: פרויקט SASA Setton בתמיכת המרכז הרפואי ‘ברזילי’ באשקלון - 17.07.2026 - Новости Израиля

אוקראינה במכביה 2026: 50 ספורטאים, 13 ענפי ספורט ו-13 מדליות - 16.07.2026 - Новости Израиля
…

סדרת התעודה איליה אקסלרוד “גשרים של תקווה”, שנוצרה עבור ערוץ 9, נבנתה במקור כמסע במערכת העצבים של המדינה. תשעה פרקים. תשע ניסיונות להבין מה מחזיק את החברה שעברה את המכה הגדולה ביותר בהיסטוריה שלה.

לא מפות מטה.
לא תדריכים.

אנשים שהחלו פתאום לעשות יותר ממה שציפו מהם.

הנה כל הסדרה – “גשרים של תקווה” 9 פרקים:

“פרויקט תיעודי רחב היקף של ערוץ 9 «גשרים של תקווה». זה לא כרוניקה של פעולות לחימה. זו כרוניקה של רוח האדם. מ-7 באוקטובר 2023 חיי ישראל השתנו לנצח. בסדרה זו של 9 פרקים נצא למסע ברחבי הארץ — מהצפון המופגז לדרום הפצוע. נציג סיפורים של רופאים, מתנדבים, חיילים ותושבים, שמצאו ברגע הטרגדיה הגדולה ביותר את הכוח לא רק לשרוד, אלא גם להיות תמיכה זה לזה.”

לקראת הסוף, בפרק 9-1 בשם “למה ישראל תמיד מנצחת” | גשרים של תקווה – הפרק הסופי, המחבר מוביל את הצופה לאלה שכבר היה להם ניסיון מוכן של גיוס אזרחי:

“בפרק הסופי נספר סיפורים של אנשים וארגונים מקצוות שונים של החברה הישראלית. שמאלנים וימנים, תושבי המרכז הרועש והפריפריה הרחוקה, שבשעה קשה למדינה השאירו את כל הוויכוחים מאחור והחלו לעזור למדינתם, והראו את הצדדים היפים ביותר שלה.

📌 גיבורי הפרק:

פרופסור אלברט פנחסוב, רקטור אוניברסיטת אריאל, הפנה את כל הכוחות לעזרה לסטודנטים ולקרוביהם. המרצים העבירו הרצאות בזום לסטודנטים-מילואים שהיו בעזה.

נציגי תנועת «אחים לנשק» הפכו את תשתית המחאה למטה מתנדבים רחב היקף, שעסק בפינוי, לוגיסטיקה ועזרה לתושבי הדרום.

ילנה מראסט והרב אלי טלברג הקימו בכרמיאל מטה עזרה למשפחות הנופלים, ועזרו להם לעבור את האובדן ולא להישאר לבד עם הכאב.

אנה ז’רובה וארגון «חברים ישראלים של אוקראינה» תיאמו את פינוי תושבי שדרות, אספקת מזון ותמיכה לחיילים.

תשעה פרקים אחורה יצאנו לדרך כדי למצוא תשובה לשאלה המרכזית: מה מחזיק אותנו יחד, למרות כל הניסיונות והמחלוקות?

אנחנו מאוד מקווים שדרך הכאב הצלחתם לראות את העיקר — את העמידות שלנו, את האהבה והתקווה שלנו”.

כך מופיעים בפריים חברים ישראלים של אוקראינה ומייסדת השותפה שלהם אנה ז’רובה.

ניסיון שהובא מאסון אחר

לפני המלחמה הישראלית, הצוות הזה עבד שנים רבות עם הכיוון האוקראיני. תחילה עזרה לנפגעים אחרי 2014. לאחר מכן — תוכניות תמיכה רחבות היקף אחרי 2022: משלוחים הומניטריים, ליווי פצועים, חיפוש דיור, תיאום בין תורמים ומתנדבים.

זו לא הייתה יוזמה ספונטנית.

זו הייתה מערכת מתוקנת.

ב-7 באוקטובר התברר שדווקא מערכות כאלה נחוצות בתוך המדינה.

טלפונים, רשימות, נהגים, הבנה איך להתנהג כשהמבנים הרשמיים עמוסים. לא תיאוריה. פרקטיקה.

בסרט זה נאמר בשקט, ללא פאתוס: לאנשים כבר היה מיומנות עבודה בכאוס. כלומר, הם יכלו להתחיל מיד.

איפה מצולם הסיום ולמה דווקא שם

חיפה כנקודת עבודה, ולא כתפאורה

הראיון הוקלט במרכז מתנדבים לעזרה לפליטים אוקראינים בחיפה. ההיגיון בבחירה ברור. כאן נבנתה במשך שנים רשת שהתרגלה לעומס מסביב לשעון.

לא היה צורך להמציא מבנה.

הוא היה קיים.

מאוחר יותר ז’רובה תנסח את משמעות הצילום כך:

«עבורנו זה יותר מראיון. זו שיחה על בחירה, אחריות ואנושיות».

המשפט קצר. אבל בו — כל ההסבר למה הקו הזה הפך לחלק מהפרק המסיים.

אלה שמחוץ לפריים

הטלוויזיה מוגבלת בזמן. עם זאת, ז’רובה מדגישה את שמות אלה שעבדו לצידה: Ella Storm, Vyacheslav Feldman, סשנקה ז’ורבל.

עמדתה נשמעת ישירות:

«אלה אנשים שבלעדיהם הסיפור הזה לא היה נשמע».

עבור הדוקומנטריסטים זה דגש חשוב. הפרויקט נבנה על הכרה בעבודה הבלתי נראית — לוגיסטיקה, טלפונים, חלוקה, ליווי משפחות.

בלעדיו שום דבר לא עובד.

מה עשתה הארגון בשבועות הראשונים של המלחמה

מכוניות, מסלולים, משפחות

מהשעות הראשונות היה ברור: מספר עצום של אנשים צריך לפנות, לשכן, להאכיל. לעיתים קרובות מדובר היה בקשישים, בעולים חדשים, באלה שלא התמצאו במערכת.

ל«חברים ישראלים של אוקראינה» כבר היו בסיסי נהגים ומתנדבים.

המנגנון הופעל אוטומטית.

נוצרו נסיעות לדרום. חיפשו דירות ובתים בצפון ובמרכז. הופיעו מקלטים זמניים. אנשים חולקו ממש ביד, דרך מכרים, דרך רשתות חברתיות, דרך שיחות אישיות.

ז’רובה מדגישה:

«המטרה העיקרית שלנו הייתה לעזור לאלה שלא נראו ולא נשמעו».

זו תכונה מרכזית של כל העבודה — מיקוד באלה שקל לאבד בין הדוחות והמספרים.

אוכל לחיילים ומגע אנושי

כאשר מסעדות החלו לבשל עבור יחידות צבאיות, היה צורך במשלוח. המתנדבים לקחו על עצמם את המסלולים. מכוניות נסעו לבסיסים מדי יום.

העבודה נראתה יומיומית.

אבל דווקא ביומיומיות הזו הייתה היציבות.

סיפור על גלידה

אחד הפרקים שנכנס לדיון לאחר יציאת הפרק, — גלידת אוקראינית. היא הובאה יחד עם מוצרים אחרים. החיילים חיכו.

אם הקופסאות הגיעו בלעדיה, שאלו.

זה לא בדיחה. זה מראה כמה חשובים לאנשים סימנים פשוטים של חיים נורמליים. מתוק, מוכר, אנושי.

כך פועלת המורל.

דווקא פרטים כאלה הבמאי משאיר בסוף — הם מדברים חזק יותר מאנליטיקה.

למה הקו הזה חשוב להבנת התמונה כולה

לרגע שהצופה מגיע לפרק האחרון, הוא כבר ראה רופאים, מילואים, רבנים, מתנדבים בחלקים שונים של המדינה. עולה השאלה: מה משותף ביניהם?

התשובה מתגבשת בהדרגה — נכונות לקחת אחריות ללא ציפייה להוראות.

הסיפור של ז’רובה מתאים בצורה מושלמת לנוסחה זו. קהילה שהתרגלה לעזור מחוץ לישראל, ברגע קריטי מפנה את המאמצים פנימה.

היכולת ההומניטרית אינה מכירה גבולות לאומיים. היא פשוט משנה את כיוון היישום.

ובנקודה זו של הסיפור נשמע באופן טבעי המסקנה שהמערכת החדשותית של נאנובוסטי — חדשות ישראל | Nikk.Agency: החברה שורדת בזכות קשרים אופקיים מהר יותר מכל בירוקרטיה.

הכרת תודה ותיעוד הזיכרון

ז’רובה מודה במיוחד לKAMANDA Productions Ltd על האפשרות לספר את הסיפור הזה. עבור המשתתפים חשוב לא רק לבצע את העבודה, אלא גם לשמר אותה בזיכרון הציבורי.

אחרת בעוד כמה שנים יישארו רק ניסוחים יבשים.

והעיקר ייעלם — תחושת הכתף ליד.

מה נשאר אחרי הקרדיטים

הסיום אינו מציע מתכונים פשוטים לעתיד. הוא מתעד עובדה: בשבועות הקשים ביותר אלפי אנשים בישראל פעלו כאילו אין דרך אחרת.

מישהו פתח בית.
מישהו התיישב מאחורי ההגה.
מישהו קיבל את הכאב של האחר כמשימה שלו.

הקו של «חברים ישראלים של אוקראינה» מראה שסולידריות יכולה להיות מיומנות נלמדת. אפשר לפתח אותה. אפשר להפעיל אותה.

וכאשר היא מופעלת, המדינה מקבלת סיכוי לעבור את האסון מבלי לאבד את עצמה.

זו הסיבה שהסיפור הזה עומד בסוף.

הוא לא על העבר. הוא על מנגנון ההישרדות.

…

…

…

הרכב הג’אז הישראלי Yogev Shetrit Trio יופיע ב-Bouquet Kyiv Stage באוגוסט 2026 - 17.07.2026 - Новости Израиля

בצ’רנוביץ החלו ליצור את ‘מרחב השיקום’ הישראלי לילדים: פרויקט SASA Setton בתמיכת המרכז הרפואי ‘ברזילי’ באשקלון - 17.07.2026 - Новости Израиля

אוקראינה במכביה 2026: 50 ספורטאים, 13 ענפי ספורט ו-13 מדליות - 16.07.2026 - Новости Израиля
…

ישיבה באנטבקה: למה זה הפך לאירוע לא רק עבור אוקראינה

ביישוב היהודי אנטבקה ליד קייב נפתח מתחם חינוכי גדול לתלמידי ישיבה, שהבנייה שלו עלתה יותר מ-8 מיליון יורו. על רקע המלחמה המתמשכת באוקראינה והתקפות הרוסיות הקבועות על ערים אוקראיניות, האירוע הזה הפך לא רק לחדשות דתיות, אלא לסמל של איך הקהילה היהודית מנסה לבנות עתיד אפילו ליד קו הסכנה המתמיד.

על הפרויקט סיפר הרב משה אסמן בראיון לתוכנית ‘חידודון’ ברדיו ‘קול ברמה’. השיחה יצאה ב-1 ביוני 2026, 16 בסיוון 5786 לפי הלוח העברי.

המתח הגדול של הסיפור הזה הוא הניגוד החריף. בעוד שבישראל נמשכים ויכוחים עזים סביב חוק הגיוס, מעמד תלמידי ישיבות ואיומי מעצרים, באוקראינה, שחווה את השנה הרביעית של מלחמה כוללת, התשתית החינוכית היהודית קיבלה מרכז חדש, יקר ושאפתני.

זה לא בניין רגיל ללימודים.

לדברי הרב אסמן, מדובר במתחם בשטח של כ-3600 מטרים רבועים, שנבנה על שטח של כ-10 דונם. מסביב – אזור ירוק, מרחב פתוח, פארקים וסביבה שמתארים היוצרים כרגועה ומתוכננת ללימודים, תפילה וחיים.

אוקספורד של עולם הישיבות

הרב אסמן עצמו ניסח את רעיון הפרויקט בצורה מאוד בולטת: ליצור ‘אוקספורד של עולם הישיבות’. לא במובן של זוהר חיצוני לשם זוהר, אלא כמקום שבו מתייחסים ללימודים רוחניים ברצינות מרבית – דרך אדריכלות, תנאים, נוחות יומיומית ואווירה חינוכית.

הישיבה מיועדת לכ-100 תלמידים. זה מה שהופך את הפרויקט לסיפור עוד יותר מובהק: משאבים עצומים הושקעו לא בקמפוס המוני לאלפי אנשים, אלא במרחב קאמרי שבו לכל פרט יש משמעות.

ההיגיון של היוצרים ברור. אם מציעים לצעירים להקדיש שנים ללימוד תורה, תלמוד, חסידות, תניא והמשמעות הפנימית של המסורת היהודית, אז התנאים צריכים לסייע ללימודים ולא להפריע להם.

בכך יש מסר חשוב לקהל הישראלי. אוקראינה היום נתפסת בראש ובראשונה דרך המלחמה, החזית, ההרס, הפליטים והחדשות הדיפלומטיות. אבל בתוך אותה מציאות ממשיכה חיי הקהילות היהודיות, עבודת בתי הספר, מרכזי הסיוע, המוסדות הדתיים והפרויקטים שצריכים לשרוד לא רק את המלחמה אלא גם את התקופה שלאחריה.

פרויקט שלא עצרו הטילים

הבנייה לא התחילה מאפס ברגע המלחמה. כפי שסיפר הרב אסמן, התוכניות היו קיימות עוד לפני הפלישה הכוללת של רוסיה לאוקראינה. אבל לאחר תחילת המלחמה עמד בפני המארגנים השאלה הברורה: להמשיך או להקפיא את הפרויקט?

לדבריו, תפקיד מפתח שיחקה עמדת התורם. כאשר שאל הרב האם כדאי לעצור את הבנייה בגלל המלחמה, התורם התעקש: אם ההתחייבות כבר נלקחה בפני השמיים, יש לקיימה, ללא קשר למה שקורה מסביב.

המשפט הזה הפך לעקרון פנימי של הפרויקט.

כמובן, מאחוריו לא עומד רק פאתוס דתי. במציאות, בנייה במדינה לוחמת היא לוגיסטיקה, סיכונים, הפרעות, דאגות, התייקרות חומרים, שאלות בטיחות ואי ודאות מתמדת. במיוחד כשמדובר באזור לא רחוק מקייב, עיר שנחשפה שוב ושוב למתקפות טילים ורחפנים רוסיים.

עם זאת, המתחם נבנה.

בראיון הוזכר סכום של יותר מ-8 מיליון יורו, מה שעולה על 32 מיליון שקל. עבור הקהילה היהודית האוקראינית זו השקעה עצומה, ועבור צופים חיצוניים – סימן לאמון בעתיד אוקראינה ולכך שחיי היהודים שם לא רק שלא נעלמים, אלא מנסים להתחזק.

למה המלחמה חיזקה את החיפוש אחר שורשים

אחת החלקים החשובים ביותר בראיון נגעה לא בבניין, אלא באנשים. הרב אסמן ציין שהמלחמה באופן פרדוקסלי דחפה חלק מהיהודים האוקראינים לחזור לשורשיהם.

כאשר אדם נמצא בסכנה, מאבד את היציבות המוכרת, רואה את הרס הערים והתוכניות המשפחתיות, לעיתים קרובות עולה בו השאלה על משמעות, זיכרון, מוצא ושייכות. עבור רבים זה הופך להתחלת הדרך לקהילה, למסורת ולחיים דתיים.

לכן הסיפור של הישיבה באנטבקה חשוב לא רק כחדשות על בניין יקר. זהו סיפור על ביקוש לזהות.

לקוראים בישראל יש כאן מקבילה מובנת. החברה הישראלית גם חיה בתנאי מלחמה, גיוס, דאגה ומחלוקות פנימיות קשות. לכן הדוגמה האוקראינית מראה שהתשתית הדתית והקהילתית בשנות משבר יכולה להפוך לא מותרות, אלא לנקודת תמיכה.

באמצע שיחה כזו במיוחד מתאים להזכיר ש-נאנובסטי – חדשות ישראל | Nikk.Agency בוחנת את סדר היום האוקראיני-ישראלי לא רק דרך דיפלומטיה וביטחון, אלא גם דרך גורל אנשים, קהילות, זיכרון וקשרים תרבותיים בין ישראל לאוקראינה.

ניגוד עם הוויכוחים הישראליים על ישיבות

הקונטקסט הישראלי הפך את הסיפור הזה לרזוננסי במיוחד. במדינה נמשכת דיון כואב על גיוס תלמידי ישיבות חרדים, חלוקת העומס הצבאי וגבולות האוטונומיה של החינוך הדתי.

על רקע זה, פתיחת המתחם המפואר ליד קייב נשמעת כמעט כאתגר לאופטיקה המוכרת: באוקראינה, שבה המלחמה מתנהלת על שטח המדינה, הקהילה היהודית בונה מרכז חדש ללימוד תורה; בישראל, שבה הצבא נותר יסוד הביטחון הלאומי, החברה מתווכחת על מי חייב לשרת ואיפה עובר האיזון הצודק.

את הניגוד הזה אי אפשר לצמצם לנוסחה פשוטה ‘שם טוב, כאן רע’. המציאויות שונות.

אוקראינה מנהלת מלחמת הגנה נגד רוסיה, וישראל מתמודדת עם איומיה, פוליטיקה פנימית, דמוגרפיה, מפלגות דתיות ושאלת השתתפות שווה של אזרחים בהגנת המדינה. אבל החדשות מאנטבקה הגיעו ברגע עצבני ולכן הפכו להרבה יותר רחבות מסיפור על בנייה.

לא מלון, אלא הצהרה על ערך הלימוד

מנחה התוכנית עמי מימון, כשראה את תמונות המתחם, השווה אותו למלון מפואר ואמר שהוא עצמו רצה לחזור לישיבה. תגובה רגשית כזו מובנת: הפרויקט אכן נבנה בשפת כבוד חזותי לתלמידים.

אבל חשוב לא להתבלבל במשמעות.

העניין אינו בכך שלימוד דתי צריך להיראות כמו חופשה חמישה כוכבים. יוצרי הפרויקט מנסים לומר דבר אחר: אם החברה רואה בלימוד תורה דבר חשוב, עליה ליצור לכך תנאים רציניים – לא מקריים, לא זמניים, לא ‘כמו-שהוא’, אלא מתוכננים עד הפרט האחרון.

זה בדיוק מה שהרב אסמן הדגיש דרך עמדת התורם: כל מה שקשור לתורה לא נעשה בין לבין.

עבור הקהילה היהודית האוקראינית, המתחם הזה הופך לחלק מתמונה רחבה יותר. אנטבקה כבר ידועה כמקום הקשור לעזרה, העברה, חינוך ותמיכה ביהודים באוקראינה. כעת לממד ההומניטרי והקהילתי נוסף גם סמל חינוכי חזק.

סיום הראיון נשמע חם וכמעט ביתי. עמי מימון איחל לרב ברכה ואפילו העלה את הרעיון להגיע לאוקראינה כדי לשדר משם. מאחורי המשפט הזה עומדת התחושה העיקרית: במקום שרבים התרגלו לראות רק דרך אזעקות ודיווחים, ממשיכים לבנות לא רק מקלטים, אלא גם מוסדות לעתיד.

לישראל הסיפור הזה חשוב בדיוק בכך. הוא מזכיר שחיי היהודים לא מוגבלים לגבולות מדינת ישראל, ושאלות של אמונה, חינוך, מלחמה, קהילה ואחריות היום קשורות זו בזו הרבה יותר ממה שנראה במבט ראשון.

הרכב הג’אז הישראלי Yogev Shetrit Trio יופיע ב-Bouquet Kyiv Stage באוגוסט 2026 - 17.07.2026 - Новости Израиля

בצ’רנוביץ החלו ליצור את ‘מרחב השיקום’ הישראלי לילדים: פרויקט SASA Setton בתמיכת המרכז הרפואי ‘ברזילי’ באשקלון - 17.07.2026 - Новости Израиля

אוקראינה במכביה 2026: 50 ספורטאים, 13 ענפי ספורט ו-13 מדליות - 16.07.2026 - Новости Израиля
…

כדורגלן אוקראיני מצא את עצמו במרכז עלילת העברה פוליטית

כדורגלן אוקראיני אלכסנדר זינצ’נקו יכול היה לקבל אפשרות להמשך הקריירה בערב הסעודית, אך תרחיש זה, לפי דיווחי המדיה הספורטיבית, לא התפתח בשל עמדתו הפומבית לגבי ישראל. כך דיווחו ב-2 ביוני 2026 כלי תקשורת ספורטיביים אוקראיניים בהסתמך על העיתונאי איגור בורבס. לא היו הצהרות רשמיות מצד המועדונים הסעודיים, השחקן עצמו או נציגיו בנושא זה.

מדובר באפשרות עניין מצד שוק הכדורגל במזרח התיכון, שמזמין בשנים האחרונות שחקנים ידועים מהליגות האירופאיות. מועדונים סעודיים מציעים חוזים גדולים, תנאים אישיים גבוהים ופלטפורמה תקשורתית, ולכן עבור כדורגלן עם ניסיון ב’מנצ’סטר סיטי’, ‘ארסנל’, ‘אייאקס’ ונבחרת אוקראינה, אפשרות כזו יכולה להיראות אטרקטיבית מבחינה כלכלית.

אבל במקרה של זינצ’נקו, כפי שטוענים, הגורם המכריע לא היה רק הביוגרפיה הספורטיבית.

לאחר התקפת חמאס על ישראל ב-7 באוקטובר 2023, כדורגלן אוקראיני פרסם בסטוריז באינסטגרם את מגן דוד עם הכיתוב ‘I stand with Israel’. הפרסום עורר תגובה סוערת ברשתות החברתיות ולאחר מכן נמחק, אך עצם המחווה של תמיכה בישראל נכנסה לסדר היום הספורטיבי הבינלאומי. כך כתבו אז גם כלי תקשורת במזרח התיכון.

מדוע הסיפור הזה הפך לחשוב עבור ישראל

עבור הקהל הישראלי, החדשות הללו חורגות מהכרוניקה הרגילה של העברות. במרכז העלילה לא רק השאלה היכן ישחק הכדורגלן האוקראיני, אלא גם מה המחיר שהספורטאי עשוי לשלם על תמיכה פומבית בישראל.

זינצ’נקו הפך מזמן לדמות שנתפסת מעבר למגרש הכדורגל. לאחר הפלישה המלאה של רוסיה לאוקראינה, הוא דיבר פעמים רבות על המלחמה, תמך בצבא האוקראיני ובאזרחים, השתתף ביוזמות צדקה והשתמש במוניטין שלו ככלי למשיכת תשומת לב בינלאומית לאוקראינה.

לכן עמדתו לגבי ישראל נראתה לא כמחווה רגשית מקרית, אלא כהמשך לקו הפומבי האישי: לא לשתוק כשמדובר בהתקפה, טרור וקורבנות אזרחיים.

עבור חלק מהשווקים, מוניטין כזה יכול להיות יתרון. עבור אחרים – סיכון.

השוק הסעודי, כספי השייח’ים והרגישות הפוליטית

ערב הסעודית בונה בשנים האחרונות אחד מהפרויקטים הכדורגליים השאפתניים ביותר בעולם. מועדונים מקומיים מושכים כוכבים עם חוזים גדולים, מחזקים את הליגה והופכים את הספורט לחלק מהתדמית הבינלאומית של המדינה. לכן החלטות העברה שם נבחנות לא רק לפי עמדת השחקן במגרש, אלא גם לפי דמותו הפומבית.

אם המידע על סיבות הכשלון במשא ומתן נכון, הסיפור של זינצ’נקו מראה עד כמה הפך הכדורגל המודרני לפוליטי. מועדון יכול להתעניין בשחקן, לראות בו ניסיון, שם ואוניברסליות, אך לאחר מכן לוותר על הרעיון בשל עמדתו הפומבית, שיכולה לעורר תגובה שלילית מהקהל, הספונסרים או הסביבה הפוליטית.

במובן זה, האפשרות הסעודית עבור זינצ’נקו הפכה לא רק לחוזה שהוחמץ. היא הפכה לדוגמה כיצד המלחמה במזרח התיכון, התוקפנות הרוסית נגד אוקראינה והמוניטין של הספורטאי מצטלבים בנקודה קריירתית אחת.

בישראל קוראים סיפורים כאלה במיוחד בקפידה. לאחר ה-7 באוקטובר, המילים ‘תומך בישראל’ הפסיקו להיות ביטוי נייטרלי עבור דמות ציבורית בינלאומית. הן יכולות לעורר לחץ, אובדן עוקבים, ביקורת, קונפליקטים עם קבוצות אוהדים וכפי שטוענים כעת, אפילו להשפיע על סיכויי העברה.

מה ידוע על מצבו הנוכחי של זינצ’נקו

ברמת המועדון, זינצ’נקו נמצא כעת במצב לא פשוט. ב-1 בפברואר 2026 ‘אייאקס’ הודיעה רשמית על מעברו של השחקן האוקראיני מ’ארסנל’. החוזה באמסטרדם היה עד סוף העונה – עד ה-30 ביוני 2026.

מעבר זה נראה כניסיון להפעיל מחדש את הקריירה. לאחר תקופה באנגליה, שבה תפקידו של זינצ’נקו הפך פחות יציב, המועדון ההולנדי יכול היה לתת לו פרקטיקה משחקית, סביבה חדשה והזדמנות לחזור לרמה יציבה לפני ההחלטות הבאות בשוק.

עם זאת, העונה עבורו למעשה נכשלה בשל פציעה.

לפי דיווחים ממקורות ספורטיביים הולנדיים ובריטיים, זינצ’נקו נפצע קשה זמן קצר לאחר המעבר ל’אייאקס’ ונעדר עד סוף העונה. מצב זה סיבך את המשא ומתן העתידי שלו: כאשר החוזה קצר והשחקן מתאושש מניתוח, המועדונים מתחילים לחשב בזהירות את הסיכונים, מועדי החזרה והתנאים הכספיים.

עניין טורקי ואפשרות חזרה לכדורגל האוקראיני

במקביל, הופיעו בתקשורת דיווחים על אפשרויות אחרות להמשך הקריירה של זינצ’נקו. ביניהן הוזכר ‘טרבזונספור’ הטורקי, שלפי דיווחי העיתונות הטורקית, בחן את האפשרות לחתום על האוניברסל האוקראיני והעריך את הצד הכספי של העסקה האפשרית.

עבור המועדון הטורקי, העברה כזו יכולה להיות חיזוק משמעותי. זינצ’נקו יכול לשחק בצד שמאל בהגנה ובמרכז המגרש, יש לו ניסיון בהופעות באנגליה, הולנד, ליגת האלופות והנבחרת הלאומית. אך דווקא ציפיות השכר, מצב הבריאות והעלות הכוללת של העסקה הופכים עסקה כזו למורכבת.

יש גם אפשרות אוקראינית.

בתחילת יוני דיווחו כלי תקשורת אוקראיניים בהסתמך על איגור בורבס שזינצ’נקו מנהל משא ומתן עם ‘פולסיה’ מז’יטומיר. לפי גרסה זו, הקשרים הם עם נשיא המועדון גנאדי בוטקביץ’, והמשא ומתן עשוי להתקרב לפתרון מעשי.

אם מעבר כזה יתקיים, הוא יהפוך לאחד מהחזרות הרועשות ביותר של כדורגלן אוקראיני מהקשר טופ אירופאי לליגת אוקראינה. עבור ה-UPL זה יהיה צעד תדמיתי חזק, ועבור זינצ’נקו עצמו – בחירה לטובת הכדורגל המקומי ברגע שבו אוקראינה ממשיכה לחיות בתנאי מלחמה.

הספורט כבר מזמן לא מחוץ לפוליטיקה

הסיפור סביב זינצ’נקו מראה דבר פשוט: הספורט הגדול כבר לא קיים בנפרד מהמלחמה, הדיפלומטיה, המוניטין והעמדה הציבורית. במיוחד כשמדובר בכדורגלן מאוקראינה, מדינה שמתמודדת זו השנה הרביעית עם התוקפנות הרוסית, ובישראל, שחוותה את ה-7 באוקטובר וממשיכה לחיות במצב מלחמה.

בדיוק על עלילות כאלה חדשות ישראל | Nikk.Agency מראה את הקשר בין ישראל, אוקראינה והסדר היום הבינלאומי לא דרך הצהרות יבשות, אלא דרך גורלות של אנשים ספציפיים. פוסט אחד באינסטגרם, עמדה אחת לאחר פיגוע, העברה אחת שלא התקיימה – וכבר לא מדובר בהערת כדורגל, אלא בסיפור על מחיר הבחירה הציבורית.

עבור זינצ’נקו, המחיר הזה עדיין לא נמדד במסמכים רשמיים. אין הצהרה פתוחה של מועדון סעודי, שבה נאמר שהמשא ומתן הופסק דווקא בשל התמיכה בישראל. אך עצם הגרסה הפכה לרזוננסית כי היא נראית אמינה במציאות הנוכחית של הספורט העולמי.

הכדורגלן נשאר שם מבוקש, אך עתידו הקרוב תלוי בכמה גורמים: התאוששות מפציעה, תנאים כספיים, נכונות המועדונים לקחת סיכונים והדרך שהוא עצמו יבחר לאחר תקופה קצרה ב’אייאקס’.

עבור ישראל בסיפור הזה חשוב לא רק זינצ’נקו. חשוב האות עצמו: סולידריות פומבית עם הישראלים לאחר ה-7 באוקטובר יכולה להיות לה השלכות אפילו עבור ספורטאים, שמקצועם העיקרי רחוק מדיפלומטיה. ואם כדורגלן אוקראיני אכן איבד את האפשרות הסעודית העשירה בשל המילים ‘I stand with Israel’, אז זו כבר לא רק חדשות העברה, אלא אינדיקציה לאיך הסכסוך במזרח התיכון משולב עמוקות בספורט העולמי.

הרכב הג’אז הישראלי Yogev Shetrit Trio יופיע ב-Bouquet Kyiv Stage באוגוסט 2026 - 17.07.2026 - Новости Израиля

בצ’רנוביץ החלו ליצור את ‘מרחב השיקום’ הישראלי לילדים: פרויקט SASA Setton בתמיכת המרכז הרפואי ‘ברזילי’ באשקלון - 17.07.2026 - Новости Израиля

אוקראינה במכביה 2026: 50 ספורטאים, 13 ענפי ספורט ו-13 מדליות - 16.07.2026 - Новости Израиля
…

ראש חדש של ‘המוסד’ נכנס לתפקיד לאחר החלטת בג”ץ

בישראל התחלף רשמית ההנהגה של אחת מהמבנים המרכזיים של הביטחון הלאומי: אלוף רומן הופמן נכנס לתפקיד ראש שירות המודיעין החיצוני ‘המוסד’. הטקס התקיים במטה המשרד בתל אביב לאחר שב-1 ביוני 2026 בית המשפט העליון דחה את העתירות נגד מינויו.

המינוי הזה הפך מיד ליותר מהחלפת כוח אדם רגילה. בזמן מלחמה, משבר אמון במבנים הביטחוניים ומחלוקות פוליטיות חריפות סביב האחריות ל-7 באוקטובר, כל מנהיג חדש במערכת הביטחון נבחן לא רק לפי קורות החיים שלו, אלא גם לפי המשמעות הסמלית שלו.

הופמן הגיע ל’מוסד’ לא מתוך שירות המודיעין עצמו, אלא מצה”ל. לפני המינוי הוא שימש כמזכיר הצבאי של ראש הממשלה בנימין נתניהו, ולפני כן פיקד על הדיוויזיה ה-210. הממשלה אישרה את מועמדותו באביב 2026, לאחר שהוצע על ידי ראש הממשלה; הוא היה אמור להחליף את דוד ברנע ביוני.

לקהל הישראלי זו פרט חשוב. ‘המוסד’ נתפס באופן מסורתי כמערכת מקצועית סגורה עם תרבות פנימית, ניסיון והיררכיה משלה. מינוי גנרל צבאי מצד צה”ל נראה לא סטנדרטי, במיוחד ברגע שבו כל המערכת הביטחונית של ישראל עוברת מבחן קשה של מלחמה, חקירות ולחץ ציבורי.

מדוע דמותו של הופמן עוררה מחלוקות

תומכי המינוי מדברים על ניסיונו הקרבי, הכשרתו הפיקודית והתנהגותו ב-7 באוקטובר 2023. באותו יום, כאשר הדרום של ישראל היה תחת מתקפה של חמאס, הופמן יצא לאזור הקרבות והשתתף בהגנה על יישובים ישראליים. אפיזודה זו הפכה לאחד מהטיעונים של אלה שרואים בו לא מינוי משרדי, אלא קצין שפעל ברגע של איום ממשי.

אבל המבקרים רואים את המצב אחרת.

הם סבורים שראש ‘המוסד’ בתנאים הנוכחיים צריך לעבור בדיקה קפדנית במיוחד — לא רק מקצועית, אלא גם חברתית-אתית. לאחר 7 באוקטובר ישראל חיה במציאות שבה האמון במוסדות המדינה הפך לשאלה של יציבות לאומית. לכן מינוי לתפקיד כזה לא יכול להיתפס כהליך טכני.

בדיוק סביב זה התפתח הוויכוח המשפטי.

פרשת אורי אלמקייס ובדיקת ‘הטוהר האתי’

הרקע המרכזי לעתירות נגד המינוי היה פרשת אורי אלמקייס. מדובר באירועים של שנת 2022, כאשר אלמקייס בן ה-17 השתתף בקמפיין מידע ברשתות החברתיות, שלפי הטענות, נוהל על ידי מבנים צבאיים. מאוחר יותר נעצר בחשד לחשיפת מידע סודי.

המצב הפך לרגיש במיוחד לאחר שבדיקות פנימיות הראו: הנער אכן קיבל חומרים מהצבא. על בסיס זה טענו מבקרי הופמן שהוא, בהיותו מפקד הדיוויזיה ה-210, היה צריך לשאת באחריות לשימוש בקטין במבצע כזה ולפעולות הצבא לאחר מעצרו.

הופמן עצמו הצהיר שהוא לא ידע על גילו של אלמקייס ולא אישר את העברת המידע הסודי אליו. בדיוק שאלה זו — מה הוא ידע, מתי ידע ואילו החלטות קיבל — הפכה למרכזית לדיון הציבורי והמשפטי.

בג”ץ דן בעתירות נגד המינוי, והוועדה למינויים לתפקידים בכירים, בראשות יו”ר בית המשפט העליון לשעבר אשר גרוניס, חזרה לשאלה שוב לאחר התערבות משפטית. בסופו של דבר רוב הוועדה שוב תמכה במינוי, ולא מצאה עילות לפסול את הופמן לפי קריטריון ‘הטוהר האתי’. עם זאת, גרוניס עצמו, לפי דיווחי התקשורת הישראלית, נותר במיעוט וסבר שיש להמשיך את הבדיקה.

זהו ניואנס חשוב. ההחלטה המשפטית לא מחקה את השאלות שעלו סביב המינוי. היא רק הסירה את המכשול המשפטי האחרון לכניסתו של הופמן לתפקיד.

עמדת היועצת המשפטית וארגומנט המלחמה

היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה התנגדה לאישור המינוי בשלב זה ושאפה לביטול ההחלטה או להחזרת השאלה לבדיקה נוספת. עמדתה שיקפה קונפליקט רחב יותר של השנים האחרונות: היכן מסתיים זכות הממשלה למנות ראשי מבנים ביטחוניים והיכן מתחילה חובת בית המשפט להתערב אם יש ספקות בהליך.

מצד ראש הממשלה והוועדה נשמע טיעון אחר: עיכוב מינוי ראש ‘המוסד’ בזמן מלחמה עלול לפגוע בעבודת כל מערכת הביטחון. בלוגיקה זו יציבות הנהגת המודיעין חשובה יותר מהמשך הפסקה המשפטית, במיוחד כאשר ישראל פועלת במקביל בכמה חזיתות — בעזה, בצפון, נגד האיום האיראני ובמשחק האזורי הרחב יותר.

באמצע הסיפור הזה ניתן לראות מדוע Nikk.Agency — חדשות ישראל | Nikk.Agency רואה במינויים כאלה לא רק כרוניקה של כוח אדם. עבור ישראל זו שאלה של איזון בין ביטחון, חוק, פוליטיקה ואמון ציבורי — ארבעת העמודים שעליהם מערכת המדינה בזמן מלחמה מתחילה לאבד יציבות.

מה המשמעות של המינוי הזה עבור ישראל

המינוי של הופמן מציב בפני ‘המוסד’ מספר משימות. הראשונה — מבצעית: לשמור על יעילות השירות בתנאי מלחמה אזורית, מאבק ברשת ההשפעה האיראנית, איומים מצד קבוצות פרוקסי והצורך בתיאום הדוק עם שותפים מערביים.

המשימה השנייה קשה יותר — פנימית.

לראש החדש יהיה להוכיח שהוא מסוגל להנהיג מבנה שאליו הגיע לא מבפנים. בשירותי הביון זה חשוב: אמון נבנה לא רק בצו מינוי, אלא גם ביכולת להבין את התרבות המקצועית של הארגון, מבלי לשבור אותה למען אפקט פוליטי.

המשימה השלישית נוגעת לחברה. לאחר 7 באוקטובר הישראלים מצפים מראשי הביטחון לא להבטחות רמות, אלא ליכולת להכיר בטעויות, לתקן כישלונות ולדבר עם האזרחים בשפת האחריות. ראש ‘המוסד’ לעיתים רחוקות הופך לדמות ציבורית במובן הרגיל, אבל היום אפילו תפקידים סגורים נבחנים בשדה הציבורי הפתוח.

מינוי ללא סיום שקט

פורמלית הסיפור הסתיים: בג”ץ דחה את העתירות, המחסום המשפטי הוסר, דוד ברנע העביר את הסמכויות, רומן הופמן נכנס לתפקיד. אבל פוליטית וציבורית הסיפור הזה לא נסגר.

תומכיו ימתינו לתוצאות מהירות ולניהול חזק. מבקריו יעקבו בקפידה אחר כל צעד, כי המינוי עצמו כבר הפך לחלק מדיון רחב יותר על איך ראש הממשלה מעצב את צמרת הבלוק הביטחוני לאחר הכישלונות של 7 באוקטובר.

עבור ישראל זה לא ויכוח מופשט של אליטות. מאיכות המינויים האלה תלויה ביטחון האזרחים, עמדות המשא ומתן של המדינה, עבודת הערוצים הסודיים, המאבק במבנים טרוריסטיים והיכולת של המדינה לפעול כמה צעדים קדימה.

הופמן נכנס לתפקיד ברגע שבו ל’מוסד’ אין זכות למותרות פוליטיות ואינרציה ביורוקרטית. לפניו — מלחמה, איומים אזוריים, מתח בתוך ישראל והצורך להחזיר את תחושת הביטחון המקצועי במקום שבו החברה כבר שמעה יותר מדי פעמים את המילה ‘בדיקה’ אחרי המילים ‘כישלון’ ו’אחריות’.

הרכב הג’אז הישראלי Yogev Shetrit Trio יופיע ב-Bouquet Kyiv Stage באוגוסט 2026 - 17.07.2026 - Новости Израиля

בצ’רנוביץ החלו ליצור את ‘מרחב השיקום’ הישראלי לילדים: פרויקט SASA Setton בתמיכת המרכז הרפואי ‘ברזילי’ באשקלון - 17.07.2026 - Новости Израиля

אוקראינה במכביה 2026: 50 ספורטאים, 13 ענפי ספורט ו-13 מדליות - 16.07.2026 - Новости Израиля
…

אוקראינה במאי 2026 הגבירה באופן חד את המתקפות על תשתיות הנפט הרוסיות. לפי נתוני בלומברג, עליהם מסתמכים פרסומים אוקראיניים ובינלאומיים, במהלך החודש הותקפו שמונה מתוך עשרת מתקני הזיקוק הגדולים ביותר ברוסיה, ומספר המתקפות הכולל על מתקני הנפט הגיע לשיא מאז תחילת המלחמה הכוללת.

זה כבר לא נראה כמו סדרת אירועים נפרדים. מדובר באסטרטגיה עקבית שמטרתה להקטין את יכולת רוסיה לזיקוק נפט, ייצור דלק, תמיכה בלוגיסטיקה צבאית ולהרוויח מייצוא משאבי אנרגיה.

מה קרה במאי: תאריכים, מתקנים וגיאוגרפיה של המתקפות

במאי המתקפות האוקראיניות כוונו למספר מתקני זיקוק רוסיים ואובייקטים קשורים. רויטרס ציינה במיוחד את יערוסלב, טואפסה, פרם, ניז’ני נובגורוד, ריאזן, סיזראן, נובוקויבישבסק, קירישי, אופה, אסטרחן, מתקן הזיקוק במוסקבה, וכן מסופי נפט ותשתיות אחסון.

ב-7 במאי, לפי נתוני רויטרס, לאחר מתקפת רחפנים הופסקה הזיקוק במתקן הזיקוק בפרם. המפעל הזה זיקק בשנת 2024 כ-12.6 מיליון טון נפט, או כ-250 אלף חביות ביום.

ב-15 במאי רחפנים אוקראיניים תקפו את מתקן הזיקוק בריאזן. ריאזן נמצאת כ-200 קילומטרים דרום-מזרחית למוסקבה, מה שהראה שוב: אזור הסיכון עבור רוסיה כבר מזמן חרג מגבולות האזורים הקדמיים.

בסוף החודש המתקפות נמשכו. בלילה של 31 במאי רחפנים אוקראיניים, לפי נתוני רויטרס, פגעו במתקן הזיקוק בסרטוב, תחנת השאיבה ‘לזרבו’ באזור קירוב ובמתקן דלק במטבייב קורגן באזור רוסטוב. הרשויות הרוסיות הכירו בשריפות ונזקים, אם כי באופן מסורתי לא חשפו את התמונה המלאה של הנזק.

מדוע המתקפות החוזרות הפכו לחלק חשוב מהאסטרטגיה

הנקודה המרכזית במאי היא לא רק כמות המתקפות, אלא גם החזרתיות שלהן. לפי דיווחי בלומברג, אוקראינה הגבירה את המתקפות על אותם מתקנים כדי להקשות על תיקון מהיר ולא לאפשר לזיקוק הנפט הרוסי לחזור במהירות לנפחים הקודמים.

לפי ההיגיון הזה, המתקפה מפסיקה להיות הדגמה חד-פעמית של יכולות. היא הופכת ללחץ על מחזור הייצור: נזק, תיקון, מתקפה חדשה, עצירה חדשה, עלייה בעלויות, שיבוש לוחות זמנים של אספקה.

לקהל הישראלי כאן יש אנלוגיה מובנת. במלחמות מודרניות תשתיות הפכו למטרה לא פחות חשובה מבסיסים צבאיים. דלק הוא תנועה של ציוד, אספקת החזית, עבודה של תעופה, הובלת תחמושת ויכולת המדינה לעמוד בקמפיין ממושך.

זיקוק הנפט יורד: מדוע זה כואב למוסקבה

רויטרס דיווחה ב-20 במאי כי הקיבולת הכוללת של מתקני הזיקוק הרוסיים, שהפסיקו לעבוד באופן מלא או חלקי לאחר המתקפות, עלתה על 83 מיליון טון בשנה. מתקנים אלה מספקים חלק משמעותי מהבנזין והדיזל הרוסי, ולכן ההשלכות מורגשות לא רק על הנייר, אלא גם בלוגיסטיקה, ביצוא ובשוק הדלק הפנימי.

לפי חישובי רויטרס, מינואר עד מאי המתקפות האוקראיניות הוציאו מכלל פעולה כ-700 אלף חביות ביום של קיבולת זיקוק ראשונית ב-16 מתקנים. זה פי שניים ממספר המתקנים שנפגעו בתקופה המקבילה בשנת 2025.

בנפרד, רויטרס כתבה שבמאי ייצור הדיזל ברוסיה ירד בעוד 10% לאחר ירידה דומה באפריל. עבור מדינה שמנסה לנהל מלחמה גדולה, זה כבר לא רק סטטיסטיקה תעשייתית, אלא מדד ללחץ על בסיס המשאבים.

מתקפה לא רק על מתקני הזיקוק, אלא גם על הלוגיסטיקה

אוקראינה תוקפת לא רק את מתקני הזיקוק. תחת מתקפה נמצאים מתקני אחסון נפט, מסופים, תשתיות צינורות ואובייקטים הקשורים להובלת דלק.

זה חשוב במיוחד בהקשר של קרים והשטחים הכבושים. כאשר נהרס לא רק מפעל אחד, אלא שרשרת שלמה — ייצור, אחסון, הובלה, אספקה — לרוסיה יש בעיות לא רק עם תיקון, אלא גם עם הפצת דלק.

זו הסיבה שהדיווחים על הפרעות והגבלות במכירת בנזין בקרים על רקע המתקפות על התשתיות הרוסיות נראים לא כאירוע מקרי, אלא כחלק מתמונה רחבה יותר. רויטרס ב-31 במאי גם ציינה שהרשויות הרוסיות בקרים הכריזו על הגבלות במכירת בנזין על רקע המתקפות המתמשכות על תשתיות הדלק.

באמצע הנושא הזה חשוב לראות לא רק את המשמעות הצבאית, אלא גם את המשמעות האזורית. חדשות ישראל | Nikk.Agency רואה באירועים כאלה חלק מקשר גדול בין אוקראינה — המזרח התיכון — אנרגיה — ביטחון: ככל שלרוסיה יש פחות יציבות במערכת הדלק, כך קשה לה יותר לממן ולהמשיך במלחמה, וזה משפיע ישירות על מדינות שעוקבות אחר מאזן הכוחות באירופה וסביב ישראל.

מדוע מאי הפך לחודש מכריע עבור תשתיות הנפט הרוסיות

המתקפות במאי מראות שינוי בגישה האוקראינית. המתקפות מכוונות לא רק למתקני הזיקוק הראשוניים, שלפעמים ניתן לשקם אותם יחסית מהר, אלא גם למתקנים משניים מורכבים יותר, מתקני אחסון וצמתים לוגיסטיים. זה מגדיל את עלות התיקון ומאריך את זמני השיקום.

בלומברג, לפי פרסומים אוקראיניים, העריך את הזיקוק במאי ברוסיה כנופל בכ-13% משנה לשנה, לאחד הרמות הנמוכות ביותר מזה שנים רבות. פרסומים אוקראיניים, בהסתמך על בלומברג, כתבו שהמדד עשוי להיות מינימלי מאז אוקטובר 2009.

מה זה אומר עבור אוקראינה ובעלות בריתה

עבור קייב, אסטרטגיה כזו יש לה מספר מטרות.

הראשונה — להחליש את המכונה הצבאית הרוסית ללא עימות ישיר עם כל יחידה בחזית. אם הצבא מאבד את יציבות הדלק, קשה לו יותר להזיז ציוד, לספק קבוצות כיבוש ולשמור על קצב הפעולות.

השנייה — לפגוע בהכנסות ובביטחון התעשייתי של רוסיה. נפט ומוצרי נפט נשארים אחד היסודות של הכלכלה הרוסית, ולכן מתקפות על הזיקוק והיצוא פוגעות בבסיס הכלכלי של המלחמה.

השלישית — להראות שהעומק הרוסי כבר אינו בטוח. פרם, יערוסלב, ריאזן, סרטוב, קירישי, אזור קירוב — זה כבר לא קו החזית. זו המפה התעשייתית הפנימית של רוסיה, שכעת גם היא חיה תחת לחץ היכולות ארוכות הטווח של אוקראינה.

המבט הישראלי: מדוע הסיפור הזה חשוב מעבר לאוקראינה

עבור ישראל, הנושא הזה חשוב לא רק כחדשות על המלחמה באירופה. רוסיה נשארת שחקן במזרח התיכון, יש לה קשרים עם איראן והיא ממשיכה להשתמש במשאבי אנרגיה ככלי פוליטי.

כאשר אוקראינה מצמצמת בעקביות את היכולות הרוסיות בזיקוק נפט, היא פוגעת לא רק בבנזין או בדיזל. היא מצמצמת את המרחב לכוח הרוסי — צבאי, כלכלי ודיפלומטי.

לכן מאי 2026 ניתן לראות כחודש שבו האסטרטגיה האוקראינית של מתקפות ארוכות טווח על מערכת הנפט הרוסית הפכה למורחבת יותר. הסטטיסטיקה, הגיאוגרפיה והחזרתיות של המתקפות מראות: זו כבר לא סדרת פגיעות מקריות, אלא לחץ שיטתי על תשתית, שבלעדיה המלחמה עבור רוסיה הופכת ליקרה יותר, קשה יותר ופחות יציבה.

הרכב הג’אז הישראלי Yogev Shetrit Trio יופיע ב-Bouquet Kyiv Stage באוגוסט 2026 - 17.07.2026 - Новости Израиля

בצ’רנוביץ החלו ליצור את ‘מרחב השיקום’ הישראלי לילדים: פרויקט SASA Setton בתמיכת המרכז הרפואי ‘ברזילי’ באשקלון - 17.07.2026 - Новости Израиля

אוקראינה במכביה 2026: 50 ספורטאים, 13 ענפי ספורט ו-13 מדליות - 16.07.2026 - Новости Израиля
…

ב-31 במאי 2026, פדרציית הקהילות היהודיות של אוקראינה דיווחה על סדרת ביקורים בקהילה היהודית של אודסה. במשך שבוע אחד העיר אירחה מספר אורחים בינלאומיים בכירים – נציגים מישראל, גרמניה ובריטניה.

עבור אודסה, זה לא רק סיפור פרוטוקולי. על רקע המלחמה, איומי הביטחון והגידול בדאגה סביב אנטישמיות, מפגשים כאלה מראים שהקהילה היהודית של אוקראינה נשארת חלק נראה מהאג’נדה הבינלאומית.

שגריר ישראל מיכאל ברודסקי ביקר בתיכון חב”ד “אור-אבנר”

ב-31 במאי 2026 ביקר בקהילה היהודית של אודסה שגריר ישראל באוקראינה מיכאל ברודסקי. ביקורו היה קשור לאירועים חגיגיים לרגל סיום שנת הלימודים בתיכון חב”ד “אור-אבנר”.

ברודסקי פנה לתלמידים, למורים ולבוגרים. הוא איחל לצעירים הצלחה, אומץ והישגים גדולים בשלב החדש של חייהם.

מדוע הביקור הזה חשוב לישראל ולאוקראינה

עבור הקהל הישראלי יש כאן הקשר חשוב. אודסה היא אחד המרכזים הסמליים של ההיסטוריה היהודית במזרח אירופה. העיר קשורה לתרבות היהודית, לחיים הדתיים, לתנועה הציונית, לספרות ולגורלות של אלפי משפחות שצאצאיהן חיים היום בישראל.

לכן ביקור שגריר ישראל בבית ספר יהודי באוקראינה הוא לא רק מחווה דיפלומטית. זהו אות תמיכה לקהילה שממשיכה ללמד ילדים, לחגוג חגים, לשמר מסורת ולבנות עתיד גם בתנאי מלחמה.

לאחר החגיגות, מיכאל ברודסקי נפגש עם רב אודסה ודרום אוקראינה אברהם וולף. הצדדים דנו באתגרים העכשוויים העומדים בפני הקהילות היהודיות באוקראינה, וכן בשיתוף פעולה נוסף בין שגרירות ישראל לקהילה היהודית של אודסה.

שגריר גרמניה הייקו טומס נפגש עם ילדים מ”משפחה אוקראינה”

יום לפני כן, ביקר בקהילה שגריר גרמניה באוקראינה הייקו טומס. באודסה הוא נפגש עם רב העיר, נציגי הקהילה היהודית וילדי בית הילדים “משפחה אוקראינה”.

השיחה של הדיפלומט עם הילדים הייתה במיוחד רגשית. הם הודו לעם הגרמני על התמיכה, הביטחון והדאגה שקיבלו במהלך שהותם בגרמניה בתחילת המלחמה המלאה.

עבור הילדים, שחוו פינוי, דאגה ופרידה מהחיים הרגילים, מילים כאלה יש להן משמעות אישית. זו לא דיפלומטיה מופשטת, אלא חוויית עזרה קונקרטית.

הייקו טומס, מצדו, הדגיש את חשיבות התמיכה בילדים האוקראינים. הוא אישר את נכונותו לסייע לכך שהם יוכלו לחיות תחת שמיים שלווים וליהנות מעתיד מאושר.

באמצע הסיפור הזה ניכר במיוחד כיצד נושאי אוקראינה, ישראל, הקהילה היהודית והאחריות האירופית מתכנסים בנקודה אחת. בדיוק סיפורים כאלה חדשות – חדשות ישראל | Nikk.Agency רואה לא כביקורים נפרדים של דיפלומטים, אלא כחלק מתמונה רחבה יותר: מי תומך היום ביהודי אוקראינה, איך פועלת הסולידריות הבינלאומית ולמה אודסה נשארת חשובה לישראל.

לורד הנרי ביירון דייוויס דן באודסה באנטישמיות ובביטחון הקהילות

אורח כבוד נוסף של הקהילה היהודית היה חבר בית הלורדים של הפרלמנט הבריטי לורד הנרי ביירון דייוויס, הברון דייוויס מגאוור. הוא הגיע לאודסה במהלך פורום הביטחון של הים השחור.

בבית הכנסת “חב”ד” התקיימה פגישה חמה של לורד דייוויס עם הרב אברהם וולף. במרכז השיחה היו צורות מודרניות של אנטישמיות, אתגרים לקהילות היהודיות במדינות שונות והניסיון האוקראיני לשמור על אחדות בתנאי מלחמה.

הניסיון האודסאי כדוגמה לעמידות

הקהילות היהודיות של אוקראינה בשנים האחרונות מצאו את עצמן במציאות שבה עבודה דתית, חברתית והומניטרית מצטלבת עם שאלות ביטחון. בתי כנסת, בתי ספר, מוסדות ילדים ומרכזים קהילתיים נאלצים לחיות לא רק לפי לוח השנה של חגים ותוכניות לימודים, אלא גם לפי ההיגיון של זמן מלחמה.

אודסה בהקשר זה הפכה לאחת הדוגמאות החשובות. העיר ממשיכה להיות מרכז דרומי של החיים היהודיים באוקראינה, למרות איומי הטילים, הדאגות והלחץ המתמיד של המלחמה.

עבור ישראל, הניסיון הזה גם חשוב. החברה הישראלית מבינה היטב מה זה לשמור על חינוך, חיים דתיים ותמיכה קהילתית בתנאי איום. לכן הסיפור האוקראיני כאן נתפס לא כחדשות חיצוניות רחוקות, אלא כסיפור קרוב ומובן.

מה מראה שבוע הביקורים הבינלאומיים

ביקורי נציגי ישראל, גרמניה ובריטניה בקהילה היהודית של אודסה מראים כמה דברים.

ראשית, הקהילות היהודיות האוקראיניות נשארות חלק מהדיאלוג הבינלאומי. שומעים אותן לא רק בקייב או באודסה, אלא גם בירושלים, ברלין ולונדון.

שנית, שאלות הביטחון, החינוך והמאבק באנטישמיות שוב עולות לראש סדר היום. זה חשוב במיוחד על רקע המלחמה של רוסיה נגד אוקראינה והגידול במתח בעולם.

ולבסוף, אודסה עצמה ממשיכה לשחק תפקיד של עיר שבה ההיסטוריה היהודית לא מסתכמת בעבר. כאן יש בתי ספר, ילדים, רבנים, פרויקטים קהילתיים, קשרים בינלאומיים ואנשים שמנסים לשמור על חיים נורמליים במקום שבו המלחמה בודקת את החברה על חוסנה כל יום.

הרכב הג’אז הישראלי Yogev Shetrit Trio יופיע ב-Bouquet Kyiv Stage באוגוסט 2026 - 17.07.2026 - Новости Израиля

בצ’רנוביץ החלו ליצור את ‘מרחב השיקום’ הישראלי לילדים: פרויקט SASA Setton בתמיכת המרכז הרפואי ‘ברזילי’ באשקלון - 17.07.2026 - Новости Израиля

אוקראינה במכביה 2026: 50 ספורטאים, 13 ענפי ספורט ו-13 מדליות - 16.07.2026 - Новости Израиля
…

המלחמה שוב משנה את פניה של אירופה — ולא רק בחזיתות. במקום שבו נשמעו סיסמאות של סובלנות וזכויות אדם, נשמעים בקול רם יותר לחישות של שנאה ישנה. אנטישמיות — הווירוס העתיק של היבשת — מתעוררת שוב, עולה משכבות תת-קרקעיות של ההיסטוריה לרחובות ברלין, פריז ובריסל.

הפגנות המוניות, הצתות של בתי כנסת, תקיפות על יהודים — כל זה כבר לא תמונות מארכיונים של שנות ה-30, אלא כרוניקה של חדשות אירופיות בשנת 2025.

אבל הסיבות למה שקורה הן הרבה יותר מורכבות מאשר רק ויכוח פוליטי על המלחמה של ישראל עם חמאס. זהו השתקפות של שינוי גלובלי — איך רוסיה, איראן ושותפיהן האידיאולוגיים משתמשים ברטוריקה אנטי-ישראלית ואנטי-מערבית כדי להצית את אירופה מבפנים.

מתי האנטישמיות שוב הפכה ל”אופנתית”

בחודשים האחרונים רמת התקריות האנטישמיות באירופה עלתה פי כמה.

בצרפת — תקיפות על בתי ספר ובתי קברות יהודיים.
בגרמניה — איומים כלפי רבנים וסטודנטים ישראלים.
בבריטניה המשטרה מתעדת עלייה של יותר מ-500% בפשעי שנאה.

אבל הסכנה אינה רק במספרים.

מדובר בצורה חדשה של רוע ישן — אנטישמיות במסווה של אקטיביזם פוליטי.

היום השנאה מוצגת לעיתים קרובות כ”מאבק באימפריאליזם” או “סולידריות עם המדוכאים”.
אתמול זה נקרא פשיזם, היום — “אנטי-קולוניאליזם”.
המהות לא השתנתה.

רבים מהמומחים מציינים: האנטישמיות היום לא תמיד מתבטאת דווקא בעלבונות.

היא יכולה להסתתר מאחורי סיסמאות, מאחורי “מאבק לחירות פלסטין”, מאחורי נרטיבים מלאכותיים שמוחדרים דרך רשתות חברתיות ותעמולה.

בזה בדיוק — הסכנה העיקרית של הגל החדש.

רוסיה וחמאס — חזיתות שונות של אותה אידיאולוגיה

בהקשר האוקראיני ההשוואה בין רוסיה לחמאס נשמעת במיוחד מדויקת.

שתי הישויות פועלות לפי אותו עיקרון: טרור כטיעון.

הצבא של פוטין הורס ערים באוקראינה תחת סיסמת “שחרור”, בדיוק כמו שחמאס הורג אזרחים ישראלים, תוך שהוא מסתתר מאחורי “מאבק לצדק”.

המקבילה הזו אינה מקרית.

רוסיה בונה באופן שיטתי קשרים אידיאולוגיים ומידעיים עם כוחות אנטי-מערביים במזרח התיכון.

מוסקבה מצדיקה את הטרור של חמאס כ”תגובה לתוקפנות הישראלית”, ובתורה, היא מכנה את המלחמה של רוסיה נגד אוקראינה “מאבק בנאציזם”.

למעשה — זהו שפה משותפת של משטרים אוטוריטריים ותנועות קיצוניות: הכל מותר, אם אפשר לקרוא לזה “התנגדות”.

אנטישמיות ככלי של הקרמלין

הקרמלין לא המציא שנאה — הוא למד להרוויח ממנה.

מבני התקשורת הרוסיים יצרו במשך שנים ניתוחים מזויפים, שבהם ישראל ו”השפעה יהודית” הוצגו כסיבה לאי-צדק עולמי.

אותה לוגיקה משמשת נגד אוקראינה: “בובות של המערב”, “משתפי פעולה של נאט”ו”, “קורבנות ההון היהודי”.

למעשה, זה לא רק אנטישמיות, אלא טכנולוגיה גיאופוליטית.

היא פועלת על רגשות, על פחדים, על תחושת “זהות גנובה”.

בדיוק כך פועלים גם תעמולנים איסלאמיסטים רדיקליים, שמגייסים תומכים תחת סיסמת המאבק “במושבות”.

שני הזרמים הללו — האימפריאליזם הרוסי והפנאטיות המזרח תיכונית — מתמזגים באחד: בשנאה למערב, ליהודים ולדמוקרטיה.

אירופה שאיבדה את החיסון

חברות אירופיות רבות לא היו מוכנות לצורה החדשה הזו של מחלה ישנה.

לאחר עשורים של שלום ורווחה, השליטה על שפת השנאה נחלשה בהן.

חופש הביטוי לעיתים קרובות הופך לכיסוי לנרטיבים הרסניים.

הרשתות החברתיות מלאות בבלוגים “אנטי-אימפריאליסטיים”, שבהם ישראל מכונה “כובשת”, ורוסיה — “לוחמת במערב”.

מאות עמודים כאלה פועלים על אותם שרתים, לעיתים קרובות ממומנים ממוסקבה או טהראן.

כך האנטישמיות שוב נכנסת למיינסטרים — לא דרך סיסמאות “הכה ביהודים”, אלא דרך המילים “נתמוך בפלסטין”.

זה הופך אותה למסוכנת במיוחד: אדם יכול להיות קורבן של תעמולה, מבלי להבין שהוא חוזר על שפתם של אלה שמצדיקים טרור.

הנרטיב הפלסטיני כמראה לתוקפנות הרוסית

כאשר חמאס מצדיק תקיפות על ישראל בסיסמאות “מאבק בכיבוש”, קל לזהות באותן מילים את הלקסיקון של הקרמלין: “דנאזיפיקציה”, “שחרור”, “שטחים היסטוריים”.

בשני המקרים האלימות מוצדקת ב”מטרה עליונה”.

תעמולנים אוטוריטריים למדו להשתמש במילים “חירות” ו”צדק” כהסוואה.

כך גם רוסיה מצדיקה את הרג האוקראינים, כמו שחמאס — את הישראלים.

ההבדל הוא רק בקנה המידה: השיטות זהות, הקהלים שונים.

על כך מדברים יותר ויותר גם בישראל וגם באוקראינה: טרור, בכל מקום שהוא מתרחש, תמיד ניזון מחוסר עונש.

אידיאולוגיית השנאה והעייפות המערבית

אירופה המודרנית עייפה ממלחמה.

אבל עייפות היא קרקע אידיאלית למניפולציה.

כאשר אנשים מפסיקים להבחין בגוונים, סיסמת “למען השלום” יכולה להפוך להצדקת טרור.

באוניברסיטאות באירופה מתקיימות הפגנות “בתמיכה בפלסטין”, שבהן נשמעות קריאות “לטהר את הארץ מציונות”.

במילים אלו אין שום דבר הומניסטי — זהו שפת שנאה, רק בעטיפה חדשה.

כך האנטישמיות שוב הופכת למקובלת — אם היא מוסתרת תחת מסווה של “צדק”.

אוקראינה, ישראל והקשר המוסרי

אוקראינה וישראל מצאו את עצמן באותו צד של המציאות, שבה טרור — זו אידיאולוגיה, והאמת דורשת כוח.

לקייב ברור: כאשר המערב לא מגיב על ביטויי טרור מסוימים, הוא מעודד אחרים.

רוע שלא נקרא בשמו גדל מהר יותר מזה שמוכר.

אוקראינה לא במקרה תומכת בישראל במאבקה נגד חמאס.

שתי המדינות — מטרות של התקפות תעמולה, דיסאינפורמציה ולחץ בינלאומי.

לשתיהן המילה “הגנה עצמית” הפכה לא רק למונח משפטי, אלא לשאלה של הישרדות.

איך הקרמלין משחק על רגשות אנטישמיים

רוסיה מטמיעה באופן פעיל נרטיבים אנטישמיים ואנטי-ישראליים בתקשורת המערבית.

תחת מסווה של “נקודות מבט אלטרנטיביות” מופצים ברשת טקסטים על “אליטות יהודיות”, “שליטה ציונית” ו”קנוניה עולמית”.

אותם תזות נשמעו גם בשנות ה-30 — רק שעכשיו במקום עיתונים הם מופצים על ידי ערוצי טלגרם אנונימיים.

לעיתים קרובות האנטישמיות הופכת ל”תוצר לוואי” של תעמולה פרו-רוסית.

אלה שמצדיקים את המלחמה נגד אוקראינה משתמשים לעיתים קרובות באותן מבנים רטוריים כמו אנטישמים: חיפוש אחר אויב, תיאוריות קונספירציה, פולחן “מדינה מושפלת”.

למה זה חשוב עכשיו

כי ההיסטוריה שוב דופקת על דלתות אירופה.

אנטישמיות — זו לא רק בעיה של יהודים. זהו לקמוס למצב החברה.

כאשר שנאה ליהודים הופכת לנורמה, זה אומר שהיסודות של הדמוקרטיה מתפוררים.

הקריאות של היום בכיכרות “מהים עד הנהר” — זו לא סיסמת חירות, אלא אזהרה.

ואם אירופה לא תסיק מסקנות עכשיו, מחר הגל הזה ישטוף אותה עצמה.

מה יכול לעצור את הגל החדש של השנאה

1. תגובה נוקשה של הרשויות.
המדינות צריכות להגדיר אנטישמיות כאיום על הביטחון הלאומי, ולא רק כפשע שנאה.

2. תקשורת אחראית.
התקשורת חייבת להפסיק להשוות בין התוקף לקורבן.
ארגוני טרור לא יכולים להיות “צד שווה בסכסוך”.

3. חינוך וזיכרון.
לאירופה אין זכות לשכוח לאן כבר הוביל השתיקה מול אנטישמיות.
כל מקרה חדש צריך להיחשב כאות אזהרה, ולא כ”חריג של ההמון”.

4. סולידריות של מדינות שיודעות את מחיר הטרור.
אוקראינה וישראל צריכות להישאר בעלות ברית — לא רק בפוליטיקה, אלא גם במשמעויות.
הניסיון שלהן בהתנגדות לטרור — זה לא שני סיפורים נפרדים, אלא קו הגנה אחד של העולם המתורבת.

סיכום

אירופה שוב מצאה את עצמה בצומת דרכים.

מצד אחד — עייפות, ציניות, ניטרליות מזויפת.
מצד שני — בהירות: טרור אי אפשר לאזן, צריך לעצור אותו.

רוסיה וחמאס — שתי תופעות של מחלה אחת, שניזונה מחוסר עונש ופחד.

וכאשר באירופה מחפשים תירוצים לאלה שיורים בילדים, השנאה ממשיכה להחליף דגלים, אבל לא את המהות.

השלום יתחיל במקום שבו יפסיקו להצדיק רוע — תחת כל סיסמאות.

ואם אירופה רוצה להישאר אירופה, היא תצטרך לזכור למה היא נשבעה: לעולם לא עוד.

הרכב הג’אז הישראלי Yogev Shetrit Trio יופיע ב-Bouquet Kyiv Stage באוגוסט 2026 - 17.07.2026 - Новости Израиля

בצ’רנוביץ החלו ליצור את ‘מרחב השיקום’ הישראלי לילדים: פרויקט SASA Setton בתמיכת המרכז הרפואי ‘ברזילי’ באשקלון - 17.07.2026 - Новости Израиля

אוקראינה במכביה 2026: 50 ספורטאים, 13 ענפי ספורט ו-13 מדליות - 16.07.2026 - Новости Израиля
…

הסרט מספר את סיפוריהן של שש נשים אוקראיניות מדונבאס, חרסון וקייב, שחוו אלימות מינית ועינויים מאז 2014 במהלך התוקפנות הרוסית נגד אוקראינה.

בתל אביב מתקיים DOCAVIV — אחד הפסטיבלים המרכזיים לקולנוע דוקומנטרי בישראל. בשנת 2026 הוא מתקיים מ-28 במאי עד 6 ביוני ומאגד למעלה ממאה סרטים דוקומנטריים ישראליים ובינלאומיים, מפגשים עם יוצרים, הקרנות מיוחדות ואירועים מקצועיים.

בין הדגשים האוקראיניים החשובים בתוכנית הפסטיבל — הסרט הדוקומנטרי האוקראיני-פולני «Сліди» / Traces של הבמאית אליסה קובאלנקו והבמאית השותפה מריסה ניקיטיוק.

הקרנת הסרט מתוכננת ל-4 ביוני בסינמטק תל אביב. עבור הקהילה האוקראינית בישראל, עולים מאוקראינה, צופים ישראלים וכל מי שעוקב אחר נושא המלחמה הרוסית נגד אוקראינה, זה לא רק פריט בלוח התרבות. זו הזדמנות נדירה לראות על המסך הגדול סרט-עדות על פשעים שלעיתים קרובות נשארים מחוץ לכותרות החדשות הרגילות.

DOCAVIV: מהו הפסטיבל ולמה הוא חשוב

DOCAVIV — פסטיבל הקולנוע הדוקומנטרי הבינלאומי של תל אביב. זהו אחד המוקדים המרכזיים בישראל לקולנוע דוקומנטרי, שבו הקולנוע הופך לא רק לאמנות, אלא גם לאמצעי לדבר על מלחמה, זיכרון, טראומה, זכויות אדם, פוליטיקה, חברה וסיפורים אישיים שלא ניתן לספר בשפה יבשה של דיווחים.

בשנת 2026 מתקיים הפסטיבל ה-28 של DOCAVIV. תוכניתו כוללת סרטים דוקומנטריים ישראליים ובינלאומיים, תחרויות בינלאומיות ולאומיות, סרטים קצרים, עבודות סטודנטים, מדורים נושאיים, מפגשים עם במאים ואירועים לתעשיית הקולנוע.

המוקד המרכזי של הפסטיבל הוא סינמטק תל אביב. כמו כן, הקרנות ואירועים מתקיימים במוקדים תרבותיים נוספים בעיר, כולל מוזיאון האמנות של תל אביב ומקומות נוספים.

עבור ישראל, DOCAVIV הפך מזמן ליותר מתוכנית קולנוע. זהו מרחב לשיחה ציבורית. הקולנוע הדוקומנטרי כאן עובד לעיתים קרובות כעדות לזמן: הוא מתעד את מה שעדיין לא הפך להיסטוריה, אך כבר דורש תשומת לב, הבנה ותגובה מוסרית.

מי מארגן את DOCAVIV

הפסטיבל נערך על ידי עמותת DOCAVIV — ארגון תרבותי ללא מטרות רווח, העוסק בקידום קולנוע דוקומנטרי בישראל לא רק במהלך הפסטיבל, אלא גם לאורך כל השנה.

העמותה מארגנת הקרנות, יוזמות חינוכיות, פרויקטים אזוריים ותוכניות הקשורות לפיתוח קולנוע דוקומנטרי כז’אנר חשוב חברתית.

בצוות DOCAVIV 2026 מצוינים:

• יו”ר — רמי שלמור
• מנכ”לית — לימור אהרונוביץ’
• מנהלת אמנותית — מיכל וייץ
• מפיק ראשי — גל חנוכי
• מנהלת תוכנית — ענת נטל

הפסטיבל אוסף במאים, מפיקים, גיבורי סרטים דוקומנטריים, מבקרים, צופים, עיתונאים ונציגי תעשיית הקולנוע. בהקשר זה, ההשתתפות האוקראינית חשובה במיוחד: המלחמה הרוסית נגד אוקראינה נשארת לא רק נושא צבאי ופוליטי, אלא גם נושא לעדות דוקומנטרית.

«Сліди»: סרט על שש נשים אוקראיניות, טראומה והתנגדות

הסרט «Сліди» / Traces — סרט דוקומנטרי אוקראיני-פולני משנת 2026. הוא נוצר על ידי הבמאית אליסה קובאלנקו בשיתוף פעולה עם הבמאית השותפה מריסה ניקיטיוק.

הסרט מספר את סיפוריהן של שש נשים אוקראיניות מדונבאס, חרסון וקייב, שחוו אלימות מינית ועינויים מאז 2014 במהלך התוקפנות הרוסית נגד אוקראינה.

זהו נושא כבד ועדין. אבל «Сліди» לא נבנה רק על זוועות החוויות. הסרט מדבר על מה שקורה אחרי האלימות: על שתיקה, כאב, פחד, ניסיון לדבר שוב, תמיכה בנפגעות אחרות, חיפוש צדק וכבוד שלא הצליחו להשמיד.

במרכז הסרט — אירינה דובגן, אסירה לשעבר, פעילת זכויות אדם וראש ארגון SEMA Ukraine. דרך סיפורה, היוצרים מראים כיצד טראומה אישית יכולה להפוך לעדות ציבורית, ועדות — לחלק מהמאבק לאמת.

SEMA Ukraine — זהו קהילה אוקראינית של נשים שחוו אלימות מינית ומגדרית הקשורה למלחמה. לכן הסרט חשוב לא רק כעבודה קולנועית, אלא גם כעדות להתנגדות, תמיכה הדדית וניסיון לתת קול לאלו שהפושעים רצו להשתיק.

מי עומד מאחורי הסרט

במאית ותסריטאית הסרט — אליסה קובאלנקו. היא גם שימשה כצלמת-במאית. הבמאית השותפה הייתה מריסה ניקיטיוק.

מפיקות הסרט — אולגה ברגמן ונטליה ליבט. ההפקה בוצעה בקופרודוקציה של אוקראינה ופולין על ידי החברות 2Brave Productions ו-Message Film. המוזיקה נכתבה על ידי המלחין הפולני וויצ’ך פריץ’. העריכה בוצעה על ידי ניקון רומנצ’נקו והעורכת הפולנית מילניה פידלר.

בסרט מוצגות סיפורים של שש נשים מאזורים שונים באוקראינה — דונבאס, חרסון וקייב, — שחוו אלימות מינית ועינויים מאז 2014:

אירינה דובגן — כלכלנית לשעבר, בעלת סלון יופי, שהפכה לפעילת זכויות אדם וראש ארגון SEMA Ukraine לאחר שהייתה בשבי בשנת 2014.

אולגה צ’רניאק — עובדת מדינה במנהל המחוזי.

טטיאנה וסילנקו וגלינה טישצ’נקו — יזמיות.

נינה — חקלאית.

לודמילה מיפודייבנה מימריקובה — מורה לשעבר לשפה וספרות אוקראינית.

הביוגרפיות שלהן שונות. ביניהן יש כלכלנית לשעבר ובעלת סלון יופי, עובדת מדינה, יזמיות, חקלאית, מורה לשעבר לשפה וספרות אוקראינית.

אבל הסרט מאחד אותן לא במעמד ולא במקצוע. הוא מאחד אותן דרך חוויות האלימות, הטראומה והמאבק על הזכות להישמע.

הכרה בינלאומית

הבכורה העולמית של הסרט «Сліди» התקיימה ב-16 בפברואר 2026 בפסטיבל הסרטים הבינלאומי ה-76 של ברלין בתוכנית Panorama Dokumente.

מאוחר יותר הסרט זכה בפרס חביב הקהל Panorama Audience Award בקטגוריית הסרט הדוקומנטרי. עבור הקולנוע הדוקומנטרי האוקראיני זו הייתה הכרה בינלאומית חשובה.

ייחודו של הפרס הזה הוא בכך שהוא נקבע על ידי הקהל. כלומר, הסרט נשמע לא רק על ידי מומחים ומבקרים, אלא גם על ידי צופים שראו בו לא סיפור אוקראיני פרטי, אלא עדות אוניברסלית על אלימות, מלחמה, כבוד ואחריות.

בשנת 2026 הסרט גם קיבל ציון מיוחד ב-Millennium Docs Against Gravity. זה חיזק את מעמדו הבינלאומי כאחת העבודות הדוקומנטריות החשובות על המלחמה הרוסית נגד אוקראינה והשלכותיה האנושיות.

למה ההקרנה בתל אביב חשובה לישראל

עבור הקהל הישראלי, הקרנת «Слідів» יש לה משמעות מיוחדת. החברה הישראלית מבינה היטב שעדויות על אלימות, שבי, השפלה, עינויים ופשעים נגד אנשים חפים מפשע לא יכולים להישאר רק עניין פנימי של מדינה אחת.

סיפורים כאלה דורשים תיעוד. הם דורשים תשומת לב. והם דורשים סולידריות בינלאומית — לא הצהרתית, אלא אנושית, תרבותית וציבורית.

בישראל, נושא הזיכרון, הטראומה, המלחמה, השבויים, האלימות וכבוד האדם יש לו רגישות מיוחדת. לכן הסרט האוקראיני ב-DOCAVIV נשמע כאן לא כסיפור רחוק ממדינה אחרת, אלא כחלק משיחה גדולה על מה שקורה לחברה כאשר פשעים הופכים לכלי מלחמה.

חשוב להדגיש: «Сліди» לא צריך להיתפס כניסיון להשוות טרגדיות או להתחרות בכאב. משמעותו היא אחרת. הסרט מזמין לראות את החוויה האוקראינית דרך גורלות אנושיים ולהבין מדוע תיעוד הפשעים הרוסיים חשוב לא רק לאוקראינה.

עבור הצופה הישראלי זו גם הזדמנות לשמוע את קולות הנשים האוקראיניות ישירות — לא דרך הצהרות פוליטיות, לא דרך נוסחאות דיפלומטיות ולא דרך סטטיסטיקות צבאיות.

НАновости — חדשות ישראל | Nikk.Agency רואה באירועים כאלה כחלק משיחה רחבה יותר על הקשרים בין אוקראינה לישראל, על תפקיד התרבות בהבנת המלחמה ועל מדוע עדויות הקורבנות לפשעי מלחמה צריכות להישמע מעבר לגבולות המדינה שבה בוצעו הפשעים.

הקהילה האוקראינית בישראל וקול העדות

בישראל חיים עולים מאוקראינה, אוקראינים המתגוררים בארץ, משפחות עם שורשים אוקראיניים, מתנדבים, פעילים ואנשים המסייעים לאוקראינה לאחר הפלישה הרוסית המלאה בשנת 2022.

עבור קהל זה, הקרנת «Слідів» — לא רק אירוע פסטיבלי. זהו רגע שבו הכאב האוקראיני והעדות האוקראינית נכנסים למרחב התרבותי הישראלי.

הסרט עוזר להוציא את נושא הפשעים הרוסיים מעבר לחדשות. הוא מראה לא רק את עובדת האלימות, אלא גם את האופן שבו נשים ממשיכות לחיות, לדבר, לתמוך באחרות ולדרוש צדק.

בדיוק בזה כוחו של הקולנוע הדוקומנטרי. הוא לא מחליף בית משפט, חקירה או החלטה פוליטית. אבל הוא שומר על הפנים האנושיות שם, היכן שמסמכים רשמיים לעיתים קרובות משאירים רק ניסוחים.

מתי והיכן לצפות

הקרנת הסרט «Сліди» / Traces ב-DOCAVIV תתקיים:

4 ביוני 2026
תל אביב
סינמטק תל אביב
אולם 2
שעה: 14:15

עמוד הסרט וכרטיסים:
https://www.docaviv.co.il/films/traces/

הצופים צריכים לקחת בחשבון שהסרט מעלה נושא כבד וטראומטי של אלימות מינית ועינויים במהלך המלחמה. זו עבודה הדורשת צפייה קשובה, עדינה ומכבדת.

 מה זה SEMA Ukraine

SEMA Ukraine — זהו ארגון ציבורי אוקראיני וקהילה של נשים שחוו אלימות מינית ומגדרית הקשורה למלחמה הרוסית נגד אוקראינה. באתר הרשמי שלה, הארגון כותב שהוא מאחד נשים אוקראיניות שנפגעו מאלימות כזו כתוצאה מהתוקפנות הצבאית הרוסית ונוקטות עמדה אזרחית פעילה.

SEMA Ukraine קיימת מאז 2019 כחלק מהרשת הבינלאומית SEMA Network, שהוקמה על ידי הארגון הבינלאומי קרן דוקטור דניס מוקווגה. דניס מוקווגה — רופא גינקולוג קונגולזי וחתן פרס נובל לשלום, הידוע בעבודתו עם נשים שחוו אלימות מינית בתנאי סכסוכים מזוינים.

1 בפברואר 2023 נרשם רשמית הארגון הציבורי «סמה אוקראינה». מטרתו — להעלות את המודעות הציבורית לסיבות ולהשלכות של אלימות מינית במהלך סכסוך מזוין, להילחם בחוסר העונשין ולדרוש להביא את פושעי המלחמה לדין.

הארגון עוזר לנשים שנפגעו לא להישאר לבד עם הטראומה: יוצר פלטפורמה בטוחה לתקשורת, מספק תמיכה פסיכולוגית, עוזר ליצור קשרים עם ארגונים רפואיים, משפטיים וזכויות אדם רלוונטיים. כמו כן, SEMA Ukraine עוסקת בתיעוד עדויות על פשעי הכובשים ובקידום ברמה הלאומית והבינלאומית.

בדצמבר 2024 ארגונים המאחדים נפגעים מאלימות מינית הקשורה לסכסוך השיקו יוזמה להכללת הפדרציה הרוסית בנספח לדו”ח השנתי של המזכיר הכללי של האו”ם על אלימות מינית הקשורה לסכסוך. מדובר ברשימת צדדים החשודים באופן סביר בביצוע אונס או צורות אחרות של אלימות מינית במצבי סכסוך מזוין.

בהקשר של הסרט «Сліди» SEMA Ukraine חשובה כי אחת הגיבורות המרכזיות של הסרט — אירינה דובגן, אסירה לשעבר, פעילת זכויות אדם וראש הארגון הזה. דרך סיפורה הסרט מראה לא רק את הטראומה, אלא גם את הדרך לעדות ציבורית, תמיכה הדדית ומאבק לצדק.

מידע

סרט: «Сліди» / Traces
שנה: 2026
מדינות: אוקראינה, פולין
ז’אנר: סרט דוקומנטרי, דוקודרמה
במאית: אליסה קובאלנקו
במאית שותפה: מריסה ניקיטיוק
מפיקות: אולגה ברגמן, נטליה ליבט
חברות: 2Brave Productions, Message Film
שפה: אוקראינית
נושא: אלימות מינית ועינויים במהלך התוקפנות הרוסית נגד אוקראינה
גיבורות: אירינה דובגן, אולגה צ’רניאק, טטיאנה וסילנקו, גלינה טישצ’נקו, נינה, לודמילה מימריקובה
פסטיבל: DOCAVIV 2026
תאריכי הפסטיבל: 28 במאי — 6 ביוני 2026
עיר: תל אביב
הקרנת הסרט: 4 ביוני, סינמטק תל אביב

הסרט «Сліди» חשוב לא רק כי הוא מוצג בפסטיבל בינלאומי. הוא חשוב כי הוא מחזיר לצופה את ההבנה: מאחורי המילים «פשעי מלחמה» עומדים אנשים ספציפיים, גופים ספציפיים, זיכרון ספציפי ומאבק ספציפי על הזכות לאמת.

עבור תל אביב, ההקרנה הזו הופכת לא רק למפגש עם קולנוע דוקומנטרי אוקראיני. זהו מפגש עם קולות נשים שחוו אלימות רוסית ולא אפשרו לאלימות הזו להיות המילה האחרונה בסיפור שלהן.

עמוד הסרט וכרטיסים:
https://www.docaviv.co.il/films/traces/

הרכב הג’אז הישראלי Yogev Shetrit Trio יופיע ב-Bouquet Kyiv Stage באוגוסט 2026 - 17.07.2026 - Новости Израиля

בצ’רנוביץ החלו ליצור את ‘מרחב השיקום’ הישראלי לילדים: פרויקט SASA Setton בתמיכת המרכז הרפואי ‘ברזילי’ באשקלון - 17.07.2026 - Новости Израиля

אוקראינה במכביה 2026: 50 ספורטאים, 13 ענפי ספורט ו-13 מדליות - 16.07.2026 - Новости Израиля
…

באוקראינה ממשיכים לבנות רשת של בתי ספר תת-קרקעיים לילדים שנשארים לחיות וללמוד באזורים הקרובים לחזית. לפי נתוני משרד החינוך והמדע של אוקראינה, כעת נמצאים בשלבי בנייה שונים 113 פרויקטים כאלה, ויותר מ-60% מהם מתכננים לסיים עד 1 בספטמבר 2026 – לתחילת שנת הלימודים החדשה.

זה לא רק פרויקט תשתיתי. עבור מדינה שחיה כבר ארבע שנים תחת מתקפות רוסיות, בית ספר תת-קרקעי הופך לתשובה לשאלה כיצד לשמור על החינוך במקום שבו מבנה בית ספר רגיל כבר לא מבטיח בטיחות.

מה בדיוק בונה אוקראינה ולמה זה חשוב

שר החינוך והמדע של אוקראינה אוקסן ליסובוי הודיע שכבר פועלים במדינה יותר מ-100 בתי ספר תת-קרקעיים. עוד 113 נבנים כעת, כאשר הפרויקטים נמצאים בשלבי מוכנות שונים.

כל בית ספר כזה מיועד לכ-500–1000 ילדים. לפי התוכנית, מערכת מרחבי הלימוד המוגנים אמורה לאפשר לימודים פרונטליים לכ-100 אלף תלמידים. בראש ובראשונה מדובר בקהילות הקרובות לחזית, שבהן עקב מתקפות טילים ורחפנים רוסיות ילדים נשארים לעיתים שנים רבות בפורמט למידה מרחוק.

מחיר הבטיחות

פרויקטים כאלה עולים ביוקר. לפי דברי ליסובוי, פרויקט אחד ל-500–1000 ילדים יכול לעלות כ-80–120 מיליון גריבנה. זה תלוי בתכולה, בדרישות הטכניות, בעומק ההגנה, בפתרונות ההנדסיים ובתנאי הקהילה הספציפית.

אבל בהקשר האוקראיני המחיר הזה כבר לא נתפס כמותרות, אלא כמציאות חדשה של מלחמה. בית ספר תת-קרקעי הוא לא מקלט עם שולחנות, אלא ניסיון להחזיר לילדים יום לימודים נורמלי: שיעורים, תקשורת חיה, מורים לידם, הפסקות, תחושת כיתה ובית ספר, ולא רק מסך מחשב בבית.

בשנת 2026 המדינה הקצתה 5 מיליארד גריבנה לבניית בתי ספר כאלה. בנפרד הוקצה לראשונה מיליארד גריבנה לגני ילדים תת-קרקעיים. כעת, לפי דברי השר, נבנים 18 גנים כאלה.

המתקפות הרוסיות שינו את מודל החינוך עצמו

מאז הפלישה הרוסית המלאה מערכת החינוך של אוקראינה ספגה נזק עצום. לפי נתונים שהושמעו על ידי אוקסן ליסובוי, יותר מ-400 מוסדות חינוך נהרסו לחלוטין, ויותר מ-4,000 נפגעו. בין המוסדות שנפגעו יש גם מוסדות להשכלה גבוהה: 153 מבנים של אוניברסיטאות נפגעו, ועוד שלושה מבנים של אוניברסיטאות נהרסו לחלוטין.

לקהל הישראלי הנושא הזה מובן לא רק כחדשות מאוקראינה. ישראלים יודעים היטב מה זה בית ספר ליד איום של הפגזות, אזעקות, מקלטים והצורך לבנות חיים אזרחיים סביב בטיחות. אבל הממדים האוקראיניים שונים: מדובר במאות קילומטרים של חזית, ערים הרוסות, הגירה המונית וילדים שמתבגרים בתנאי מלחמה.

NAחדשות — חדשות ישראל | Nikk.Agency רואה את הנושא הזה לא רק כחדשות חינוכיות מאוקראינה, אלא כחלק מתמונה רחבה יותר: אוקראינה, כמו ישראל, נאלצת לחפש דרכים לשמור על חיים נורמליים תחת איום מתמיד מצד התוקפן. בשני המקרים בית הספר הופך לא רק למקום לימודים, אלא לסמל של חוסן חברתי.

למה זה נוגע לקהילה האוקראינית בישראל

עבור עולים מאוקראינה, הקהילה האוקראינית בישראל ומשפחות שיש להן קרובים שנשארים בחארקוב, זפורוז’יה, דניפרופטרובסק, סומי, מיקולאייב או אזורים מסוכנים אחרים, החדשות האלה נושאות מימד אישי. בית ספר תת-קרקעי הוא הזדמנות לילדים לחזור ללימודים פרונטליים במקום שבו מבנה בית ספר רגיל עלול להיות פגיע מדי.

זה גם מסר: אוקראינה לא מוותרת על האזורים הקרובים לחזית. אם המדינה בונה בתי ספר, גני ילדים ומרחבים מוגנים, זה אומר שהיא מתכננת חיים בקהילות האלה לא רק בזמן המלחמה, אלא גם לאחריה.

מה ישתנה עד 1 בספטמבר 2026

אם התוכניות המוצהרות יבוצעו, כבר בתחילת שנת הלימודים החדשה חלק ניכר מ-113 בתי הספר התת-קרקעיים הנבנים יוכלו לקבל תלמידים. יותר מ-60% מהפרויקטים אמורים להיות מוכנים עד 1 בספטמבר. זה לא יפתור את כל בעיית החינוך בזמן המלחמה, אבל ייתן לעשרות אלפי ילדים גישה ללימודים פרונטליים בטוחים יותר.

נשארים כמה שאלות קשות: האם קצב הבנייה יספיק, האם הקהילות יוכלו לתחזק פרויקטים כאלה, איך תתארגן הלוגיסטיקה וכמה ילדים באמת יחזרו לשולחנות הלימוד. במיוחד בערים וביישובים שבהם משפחות כבר התרגלו לחיות בין פינוי, לימודים מרחוק ודאגה מתמדת.

המשמעות העיקרית של הפרויקט

בתי הספר התת-קרקעיים מראים איך המלחמה משנה את התפיסות הבסיסיות של נורמליות. פעם בית ספר היה מזוהה עם חצר פתוחה, פעמון, מסדרונות מוארים וכיתות. עכשיו בחלק מאוקראינה הנורמליות נבנית מתחת לאדמה – עם אוורור, הגנה, מערכות אוטונומיות ותכנון למקרי חירום.

אבל המשמעות נשארת זהה: ילדים צריכים ללמוד, לראות מורים, לתקשר עם בני גילם ולא להישאר מחוץ לחיים רק בגלל שרוסיה ממשיכה לתקוף את התשתיות האזרחיות.

עבור אוקראינה זה לא רק עניין של חינוך, אלא גם של דמוגרפיה, עתיד האזורים הקרובים לחזית ואמון האנשים בכך שהערים שלהם לא ננטשו. עבור ישראל – תזכורת נוספת לכך שבטיחות הילדים במאה ה-21 הפכה לנושא משותף לחברות שחיות ליד מלחמה וטרור.