13 במרץ 2026 ב-Havana Music Club בתל אביב יתקיים הקונצרט המצופה של להקת הרוק האוקראינית “בז אובמז’ן” – במסגרת סיבוב ההופעות העולמי “לבבות חזקים”!
מטרה גדולה: סיבוב ההופעות “לבבות חזקים” הוא צדקה. המטרה העיקרית היא איסוף כספים לרכבים ורחפנים לצבא האוקראיני. התרומה שלכם: כל כרטיס שנרכש הוא לא רק כניסה לאולם, אלא עזרה ממשית למגיני אוקראינה.
בואו לחוות את האווירה של אחדות ומוזיקה אוקראינית כנה. מחכים לכם!
13 במרץ 2026
יום שישי, 20:00
תל אביב Havana Music Club, רחוב יגאל אלון 126.
זו תהיה הופעה עוצמתית של אחת הלהקות הפופולריות והכריזמטיות ביותר באוקראינה, שתביא לישראל צליל חי ורגשות כנים. הלהקה, הידועה במוזיקה הכנה והחזקה שלה, תשמח את מעריציה בישראל עם להיטים חדשים.
הקונצרט של הלהקה הוא לא רק מוזיקה, אלא סיפור של חירות, כוח רוח ואי-כיפוף, שהם מגלמים ביצירתם.
“בז אובמז’ן!” בישראל: אחת מלהקות הרוק החזקות ביותר באוקראינה בתל אביב 13 במרץ 2026 במסגרת סיבוב ההופעות העולמי “לבבות חזקים”!
היסטוריית הלהקה והתרומה שלה לתרבות האוקראינית
“בז אובמז’ן” כבר מזמן כבשה את אהבת הקהל ברחבי העולם. מאז הקמתה, הלהקה הצליחה לאסוף אלפי מעריצים במדינות שונות, והשירים שלהם זכו למיליוני השמעות באינטרנט. זוכי פרסים מוזיקליים יוקרתיים רבים, כמו M1 Music Awards, “זולוטוי ז’אר-פיצי”, YUNA, הלהקה מזמן התבססה כסמל לתרבות אוקראינית עצמאית וכנה.
מאז תחילת המלחמה הכוללת באוקראינה, הלהקה לא רק המשיכה בפעילות היצירתית שלה, אלא גם תמכה באופן פעיל במדינתה. יותר מ-300 קונצרטים במהלך המלחמה, בהם אספו יותר מ-102 מיליון גריבנה לתמיכה בצבא האוקראיני. ההופעות הללו היו לא רק ביטוי למוזיקה שלהם, אלא גם תמיכה מדהימה לחיילים האוקראינים ולעם. כל הופעה היא לא רק הופעה, אלא מעשה אמיתי של סולידריות ואומץ.
תוכנית הקונצרט
הקונצרט יתחיל ב-20:00, ופתיחת הדלתות לקהל תהיה ב-19:00. המקום – Havana Music Club, תל אביב, רחוב יגאל אלון 126.
מחירי הכרטיסים:
כרטיס כניסה לאירוע ניתן לרכוש מראש, והמחיר יהיה תלוי במיקום. אל תפספסו את ההזדמנות להיות חלק מאירוע היסטורי – קונצרט של להקת רוק אוקראינית בישראל!
ציטוטים והצלחות הלהקה
הלהקה “בז אובמז’ן” במהלך שנות הקריירה שלה הפכה לסמל של סצנת המוזיקה האוקראינית. הם לא רק אוספים קהלים גדולים, אלא גם משתתפים בפרויקטים תרבותיים וחברתיים חשובים.
למי שלא יכול לחכות לקונצרט, ללהקה כבר יש כמה להיטים פופולריים שניתן להאזין להם באינטרנט.
הקונצרט של “בז אובמז’ן” בתל אביב מבטיח להיות אירוע מוזיקלי אמיתי של השנה. הקהל ייהנה לא רק מלהיטים חדשים, אלא גם מאווירת רוק אמיתית, מלאה באנרגיה של חירות ומאבק. צליל חי, רגשות עוצמתיים ואווירה ייחודית יהפכו את הערב הזה לבלתי נשכח.
“הקונצרטים האלה הם אנרגיה של חירות, הם סמל לאי-כיפוף, שאנחנו מביאים לעולם דרך המוזיקה,” ציינו נציגי המארגנים.
הקונצרט הזה חשוב לא רק למעריצי המוזיקה, אלא גם לכל מי שמעריך חירות, עצמאות ותומך באוקראינה במאבקה.
הקונצרט של “בז אובמז’ן” בתל אביב הוא לא רק אירוע מוזיקלי, אלא הזדמנות לחוש את רוח אוקראינה, את כוחה ואומץ ליבה, שהלהקה האגדית הזו מביאה. הם ממשיכים להשריש השראה באנשים ברחבי העולם, והמוזיקה שלהם היא עדות חיה לעמידות העם האוקראיני.
ב-15 במרץ 2026 ולדימיר זלנסקי חתם על צווים שהכניסו לתוקף החלטות חדשות של מועצת הביטחון הלאומית של אוקראינה על סנקציות נגד חברות ואזרחים רוסים ואיראנים הקשורים לתחזוקת מכונת המלחמה של רוסיה. לאותו חבילה נפרדת נכללו גם פרלימפיים רוסים שהשתתפו במלחמה נגד אוקראינה, הצדיקו את התוקפנות והשתמשו במעמד הציבורי להפצת תעמולה.
לקהל הישראלי זו לא סתם ידיעה אוקראינית ולא עוד רשימת שמות בירוקרטית.
למעשה מדובר בדבר חשוב בהרבה: קייב מתעדת רשמית שהמערכות הצבאיות הרוסיות והאיראניות פועלות זה מכבר כמערכת מקושרת. מה שהתחיל כאספקת רחפנים, רכיבים וטכנולוגיות, הפך לשרשרת יציבה של ייצור, הכשרה, הרחבה ושימוש קרבי. וזה כבר נוגע לא רק לאוקראינה.
מה בדיוק נכלל תחת הסנקציות
לחבילת הסנקציות הקשורה לתעשייה הצבאית הרוסית נכללו 130 אנשים פיזיים ו-48 ישויות משפטיות. תחת ההגבלות נפלו מבנים שמשרתים את ייצור הנשק המשמש למתקפות על ערים אוקראיניות, קהילות ואנרגיה.
ביניהם – חברות הקשורות לאספקת רכיבים לציוד ניווט לווייני מסדרת ‘קומטה’. זו לא פרט טכני קטן ולא חלק משעמם של המסמך שניתן לדלג עליו. מערכות כאלה משמשות ברחפנים רוסיים, טילים שיוטיים ובליסטיים, תחמושת מונחית, וכן באמצעי תקיפה אוויריים שרוסיה ממשיכה להכות בהם בשטח אוקראינה.
בנפרד, בחומרים מוזכרים גם מפעלים המעורבים בייצור מערכת הטילים ‘אורשניק’.
וכאן מתחיל הדבר המעניין ביותר. קייב מראה שהסנקציות מוטלות כבר לא ‘על פני השטח’, לא למען כותרת רועשת ולא למען מחווה פוליטית סמלית. אוקראינה מנסה להאיר את הצמתים הספציפיים של המלחמה: מי מספק, מי אוסף, מי עוזר לעקוף את ההגבלות, מי מספק הכוונה, מי מרחיב את הייצור. כלומר, מכים לא על השלט, אלא על המכניקה הפנימית.
למה ברשימה נמצאות חברות ואזרחים איראנים
עוד יותר חשוב לישראל חלק אחר של ההחלטה.
אוקראינה מצהירה במפורש שחברות ואזרחים איראנים המעורבים בייצור רחפנים וטילים איראניים, המשמשים לא רק נגד אוקראינה אלא גם במזרח התיכון – כולל נגד מדינות המפרץ, נכללו תחת הסנקציות. זו כבר נוסחה ברורה מאוד, ללא גוונים דיפלומטיים רגילים.
מדובר גם באותם ישויות משפטיות ופיזיות שעזרו לרוסיה להפעיל, לפרוס ולהרחיב את ייצור ה’שאהדים’ בשטח הרוסי. יתר על כן, סנקציות הוטלו גם נגד מדריכים איראנים שהכשירו מפעילים רוסים של רחפנים אלה. וזה כבר רמה לא רק של אספקה, אלא גם של העברת ניסיון קרבי, מיומנויות וטכנולוגיות שימוש.
לקורא הישראלי כאן אין צורך בתרגום ארוך מאוקראינית לשפת הביטחון האזורי. הכל נקרא בבירור: אם אותן שרשראות ייצור וצבאיות איראניות פועלות נגד אוקראינה ומשמשות במקביל בארכיטקטורת האיומים במזרח התיכון, זה אומר שזה מעגל סיכון אחד. לא שני משברים נפרדים. אחד.
וזו בדיוק הסיבה שחדשות כאלה לישראל יש להן משמעות רבה יותר מאשר רק ‘עוד צו של זלנסקי’. נאנוווסטי – חדשות ישראל | Nikk.Agency לא פעם הפנו תשומת לב לכך שהשיתוף פעולה בין מוסקבה לטהראן מזמן יצא מגבולות החלפת נשק סיטואציונית. כעת קייב למעשה מעצבת זאת כבר בשפת מדיניות הסנקציות: עם שמות, מבנים, פונקציות והפניה ישירה לאיום בינלאומי.
מה אומרים בקייב על הקשר בין רוסיה לאיראן
יועץ – נציג הנשיא של אוקראינה לענייני מדיניות סנקציות ולדיסלב ולסוק ניסח את משמעות החבילה החדשה ללא עטיפה דיפלומטית מיותרת. לדבריו, התעשיות הצבאיות הרוסיות והאיראניות כבר מזמן מקושרות, והחבילה החדשה מראה את המשתתפים המרכזיים המעורבים בייצור אמצעי תקיפה המשמשים למתקפות רוסיה נגד אוקראינה ואיראן נגד מדינות רבות.
זו אמירה חשובה.
כי קייב כבר לא מתארת את הבעיה כמלחמה מקומית, סגורה בגבולות מזרח אירופה. אוקראינה מנסה להשיג סנכרון רחב יותר של סנקציות ומדברת ישירות על הצורך לנתק את שרשראות האספקה, כולל רכיבים קריטיים. במילים אחרות, מדובר לא רק בעונש על האשמים, אלא בניסיון לכבות את המנגנון עצמו שמייצר את האיום.
לישראל זה נשמע לא כמו רטוריקה בינלאומית מופשטת, אלא כמו עלילה מוכרת היטב. כאן מבינים היטב: האיום מופיע לא רק ברגע שיגור הטיל ולא רק בשנייה כשהרחפן כבר באוויר. הוא נולד קודם – במעבדה, במחסן, בתוכנית הלוגיסטית, בשרשרת האספקה האפורה, במרכז האימונים, שבו מישהו מלמד מישהו להרוג בצורה יעילה יותר.
למה הצעד הזה חשוב עכשיו, ולא ‘מתי שהוא אחר כך’
כי מדובר כבר לא באספקות חד פעמיות.
אם בעבר רבים ניסו לראות בעזרה האיראנית לרוסיה כמקור חיצוני – כאילו, טהראן שלחה משלוח, מוסקבה קיבלה משאב, בזה נגמר הכל, – כעת אפילו החלטות אוקראיניות רשמיות מראות תמונה אחרת. נוצרת שיתוף פעולה תעשייתי יציב, שבו הטכנולוגיות האיראניות והיכולות הייצור הרוסיות משלימות זו את זו.
וזה כבר מסוכן יותר.
הרבה יותר.
כי תכנית כזו יודעת לשכפל את עצמה. היום – ‘שאהדים’ על האנרגיה האוקראינית. מחר – פתרונות מותאמים לתיאטראות אחרים. ואם השחקנים הבינלאומיים לא מספיקים לסנכרן סנקציות על רכיבים, מהנדסים, מתווכים ומדריכים, אז צריך להגיב כבר לאיום מוכן, ולא למנוע אותו.
למה אוקראינה כללה בנפרד בסנקציות את הפרלימפיים
ההחלטה השנייה נוגעת ל-10 פרלימפיים רוסים. לפי הנתונים של הצד האוקראיני, כולם השתתפו במלחמת הכיבוש נגד אוקראינה, הפיצו תעמולה רוסית והשתמשו באירועי ספורט כפלטפורמה להלבנת פשעי רוסיה והכיבוש.
על רקע נושאים על תעשייה צבאית, טילים, רחפנים ומערכות ניווט, הסעיף הזה עשוי להיראות משני. אבל רק במבט ראשון.
הלוגיקה של קייב כאן מאוד נוקשה, וצריך להודות, עקבית: המלחמה לא משרתת רק מפעלים וקבלנים צבאיים. היא משרתת גם אנשים שהופכים את התוקפנות לרקע ציבורי מקובל. כשאדם קודם משתתף במלחמה או עוזר להצדיק אותה, ואז יוצא למרחב הספורט כאילו כלום לא קרה, הוא כבר עובד לא רק כספורטאי. הוא עובד כחלק מטכנולוגיה פוליטית.
לישראל זה גם נושא מובן. כאן יודעים היטב איך אלימות, טרור או תוקפנות מערכתית מנסים לכסות בתרבות, רטוריקה הומניטרית, פלטפורמות בינלאומיות וסיפורים על ‘מחוץ לפוליטיקה’. אבל במציאות ‘מחוץ לפוליטיקה’ שם בדרך כלל נגמר בדיוק ברגע שמדובר על הקורבנות.
ואוקראינה, כנראה, החליטה לא להעמיד פנים יותר שזה עולמות שונים.
באופן פורמלי, הבסיס להחלטות היו צווים של נשיא אוקראינה מס’ 243/2026 ומס’ 244/2026, שהכניסו לתוקף את החלטות מועצת הביטחון הלאומית מ-14 במרץ 2026 על יישום אמצעים כלכליים מיוחדים ואחרים. אבל המשמעות הפוליטית האמיתית רחבה יותר מהמסמכים עצמם.
קייב מראה שהמלחמה לא מתנהלת רק בקו החזית. היא מתנהלת בכל השרשרת – מיצרנים ומדריכים איראנים ועד מבנים הגנתיים רוסיים ודמויות מדיה שעוזרות למערכת הזו להיראות מקובלת. וזה אולי המסקנה החשובה ביותר לישראל מכל הסיפור: הסכנה היום לא רק במכות נפרדות, אלא בעומק שבו כבר התמזגו אלה שעושים מהמלחמה סחורה, טכנולוגיה ודגם ייצוא של איום.
הקהילה היהודית של קייב מעניקה סיוע משמעותי בהגנה על אוקראינה עם פרוץ מלחמה בקנה מידה מלא בשנת 2022. לוחמים יהודים לא רק מגנים על המדינה בחזית, אלא גם מספקים תמיכה טכנית, הומניטרית וחומרית לכוחות המזוינים של אוקראינה (ZSU).
שמעון ברימן באתר האינטרנט “זוסטריך יהודי-אוקראיני” (אוקראינית) מדברת על כך שנציגי הקהילה היהודית הפכו לחלק מכוחות ההתנגדות האוקראינית, מרגישים חלק מהעם האוקראיני ותופסים את המלחמה כמבחן אישי ואתגר עבור הקהילה. השתתפותה של הקהילה היהודית, בין אם בשדה הקרב ובין אם באמצעות תוכניות התנדבותיות, מלמדת על עוצמת הפטריוטיות והרצון להגן על עצמאותה של אוקראינה.
ביוגרפיות של לוחמים: כיצד מצטרפים יהודי קייב לשורות ה-ZSU
שני החברים, בוגרי בית ספר יהודי דתי מקייב, מגנים כל אחד על אוקראינה בדרכו, עוזרים לה להדוף את התוקפנות הרוסית, תוך שמירה על ישראל והרהורים בעתיד יחסי אוקראינה-יהודים לאחר המלחמה.
איגור (יעקב דוד) טיש (29) ועקיבא אלכסנדר גילגור (36) חברים מילדות. בגלל הפרש הגילאים, הם כמו אחים צעירים ומבוגרים יותר – הם מתייחסים זה לזה באותה צורה.
הם אוחדו על ידי הגימנסיה היהודית מס' 299 “אורח חיים” במחוז אובולונסקי בקייב – בית הספר הממלכתי הראשון לחקר השפה היהודית ומסורות היהדות, הפועל באוקראינה מאז 1990.
סיפורו של איגור טיש: “מכבדים את הפטריוטיות שלי כאן”
איגור טיש, יהודי במוצאו, ששירת בעבר בצבא הישראלי (צה”ל) 2.5 שנים עד 2017, הועלה לדרגת סמל בכיר בצה”ל. השתתף בפעולות סיכול טרור ביהודה באזור תקוע.
בשובו לאוקראינה, עם פרוץ מלחמה בקנה מידה מלא, הצטרף לשורות הכוחות המזוינים של אוקראינה. הוא מכיר בכך שהצבא האוקראיני מעריך את הניסיון והידע שלו שהובאו משירותו בישראל. בראיון שמעון ברימן הוא אמר:
האם החיילים האוקראינים שלצדו ידעו שהוא בא מישראל ובעל ניסיון קרבי בצה”ל?
“בהתחלה היו בדיחות – “תראה, הוא רודף צהל”, והסתכלו עליי כאילו אני קוריוז. אחר כך שאלו למי יש ניסיון קרבי – קראתי לעצמי, קיבלתי מפקד חוליה, אחר כך מפקד מחלקה. ידעתי שאני יכול לעזור עם הניסיון הישראלי שלי כאן. הוא מלמד את חייליו, נתן את הפקודות הנכונות וזכה באמון העם.
החבר'ה אפילו התבדחו: “המפקד שלנו הוא יהודי, ולמחלקה שלנו יש מדינה ישראלית נפרדת”..
איגור חולק את הניסיון שלו שהשירות בכוחות המזוינים של אוקראינה מבוסס על כבוד הדדי ותמיכה, ולאום לא משחק תפקיד. פטריוטיות, לדבריו, היא הרצון להגן על המדינה ולתמוך במי שנמצא בקרבת מקום בחזית.
“גילויי אנטישמיות? בכלל, לאף אחד לא היה אכפת שאני יהודי ושירתי בצבא הישראלי. הפכתי למפקד, הראיתי את עצמי כמפקד טוב ואנשים הלכו אחרי.
כשהחזקנו בחזית ליד גדוד אזוב, נודע לי שמפקד החוליה שלהם נלחם איתם – יהודי ששירת בצה”ל.
לחטיבת הסער השלישית, שהתפצלה מאזוב, יש מערכת יחסים חשובה מאוד עם יהודים ומיעוטים לאומיים אחרים; הם מענישים אנשים על אמירות רעות על לאומים מסוימים”.
איגור נפצע קשה בשנת 2024, יומיים לפני שהגדוד עזב עמדות ביער סרבריאנסקי. בספטמבר 2024, איגור טיש, מפקד מחלקה של הכוחות המזוינים של אוקראינה, נפצע קשה לאחר שגונן על שניים מחייליו מפני תקיפת מזל”ט רוסי. הוא איבד חצי מזרועו השמאלית.
“באתי לחבר'ה להחליף אותם בשמירה, שאלתי אם מערכת הלוחמה האלקטרונית (לוחמה אלקטרונית נגד מל”טים – ש”ב) עובדת. אומרים לי: “הסוללה מתה, הפיקוד יודע, אבל לא עושה כלום”, ואני מיד שומע שמזל”ט עף. כולם נשכבו. קפצתי לנסות להפעיל את ה-REB. וברגע הריבאונד, מזל”ט עם חומר נפץ עף אחורה. זה אומר שכיסיתי שני חיילים עם עצמי בקפיצה הזו, וחייל אחד שעמד מעבר לפינה מת מרסיסים”.
חבריו של סמל שני הצבאות הפצוע, איגור טיש, אספו במהירות כספים באוקראינה, בישראל ובארצות הברית עבור התותבות שלו. כעת מחליטים באיזו מדינה יתבצע שיקום רפואי נוסף של טיש, והאם יישלף השבר שעדיין נמצא בגופו.
קייב רבי יעקב דב בלייך נתן לאיגור תפילין חדשות שיונחו על ידו הימנית והבריאה.
עקיבא אלכסנדר גילגור ותרומתו ליצירת מל”טים לצבא
עקיבא אלכסנדר גילגור, מהנדס וראש הקהילה היהודית קרלין-סטולין בקייב, מעורב באופן פעיל בתמיכה בצבא האוקראיני. הוא מנהל מעבדה המפתחת טכנולוגיות חדשניות, כולל רחפנים ומערכות למלחמה ברחפנים של אויב. מטרתו היא לחזק את הצבא האוקראיני באמצעות פתרונות היי-טק המסייעים לחיילים לשרוד בשדה הקרב.
“התפקיד שלי הוא להגן על החייל האוקראיני”, אומר עקיבא. “אנחנו מפתחים טכנולוגיות שיעזרו לכוחות המזוינים האוקראינים להגן על עצמם, לא לתקוף”.
עקיבא גם מעורב באופן פעיל בסיוע הומניטרי, מספק לקהילה היהודית בפודול מזון, תרופות וחפצים נחוצים. הוא רואה משימה חשובה במעשיו – לעזור לאנשים לשרוד בתנאי מלחמה ולתמוך בצבא.
עזרה הדדית מחברים מישראל: תמיכה רפואית וטכנולוגיות מתקדמות
בנוסף להשתתפות ב-ZSU, לוחמים יהודים מקבלים עזרה מחברים בישראל בצורת ציוד רפואי כמו חוסמי עורקים וערכות הלבשה, שנשלחו לבקשת לוחמים יהודים אוקראינים.
“עדיין יש לי הרבה חברים ועמיתים בצה”ל בישראל. אנחנו שומרים על קשר במהלך המלחמה עם רוסיה. “
איגור טיש גם מציין כי מדריכים ישראלים מלמדים לוחמים אוקראינים טכניקות הישרדות ורפואה, מה שהופך אותם מוכנים יותר לתנאי לחימה.
“אנשים רבים מדברים על מדריכים ישראלים בחלקים מסוימים של הכוחות המזוינים של אוקראינה. אני שומע כל הזמן שהישראלים עוזרים. אף אחד מעולם לא דיבר רעה על ישראל. שאלו אותי למה עזבתי שם – ממדינה כל כך מפותחת”, מספר איגור.
כך, תמיכה מוסרית וחומרית מישראל מעוררת השראה בלוחמים אוקראינים ומחזקת את ביטחונם העצמי.
סכסוך זהות: יהודים בצד של אוקראינה ורוסיה
עם זאת, לצד השאיפות האצילות של עזרה, ישנם גם היבטים טרגיים הקשורים לעובדה שיהודים מצאו עצמם משני צידי הסכסוך. באותם ימים שבהם איגור טיש עבר טיפול לאחר שנפצע, נודע על מותו של לוחם יהודי ששימש כמפעיל מזל”ט בצד הרוסי. מקרה זה מזכיר את ההקבלות הטרגיות של מלחמת העולם הראשונה, כאשר יהודים ממדינות שונות הרגו זה את זה בזמן ששירתו בצבאות יריבים.
פילוסופיה יהודית ופטריוטיזם
עבור יהודים רבים, ההשתתפות בהגנה על אוקראינה הופכת לסמל לשינוי בהקשר ההיסטורי. גילגור מסביר שלמרות ההיסטוריה הקשה של יחסי אוקראינה-יהודים, כיום יש להם הזדמנות לעזור למדינה שנתנה מקלט, ולעשות זאת בכבוד.
“אם אנחנו מחשיבים את עצמנו כעם הנבחר, אז בואו נראה לאוקראינים דוגמה כיצד הם יכולים להיות אדיבים ולהגן על עצמאותם”, מסכם גילגור.
דוגמה לדורות הבאים: כיצד יהודי קייב מתאחדים במאבק
בנוסף להשתתפות בפעולות האיבה, הקהילה היהודית של קייב תומכת באופן פעיל בפרויקטים הומניטריים שמטרתם לסייע לאוכלוסייה. עקיבא אלכסנדר ושותפיו מארגנים חגים יהודיים ותומכים בעניים, עושים הכל כדי להקל על תנאי החיים של הקהילה בתקופות מלחמה קשות.
עבור עקיבא, מלחמה זו היא לא רק מאבק למען שלמותה הטריטוריאלית של אוקראינה, אלא גם דרך לחזק את הקשרים בין העם היהודי והעם האוקראיני. הוא בטוח שהקשרים הללו יתחזקו לאחר המלחמה, ושהקהילה היהודית תישאר חלק חשוב מהחברה האוקראינית.
“אנחנו כאן כדי לעזור. הקהילה שלנו נמצאת כאן במשך מאות שנים, ואנחנו נתמוך באוקראינה כמולדתנו”.
כיצד התמיכה הישראלית מסייעת לכוחות המזוינים של אוקראינה: טבלת כיוונים עיקריים
סוג התמיכה
תֵאוּר
חומרים רפואיים
ישראל מספקת חוסמי עורקים, חבישות וערכות רפואיות הכרחיות לכוחות המזוינים של אוקראינה
טכנולוגיות
עקיבא גילגור מפתח רחפנים ומערכות להגנה על חיילים אוקראינים
מדריכים צבאיים
מומחים ישראלים מאמנים חיילים אוקראינים בטיפול רפואי ובטקטיקות
סיוע הומניטרי
תמיכה במשפחות מעוטות יכולת וחגיגות לקהילה
גורלות שזורים זה בזה: המאבק המשותף של אוקראינה וישראל
השתתפותה של הקהילה היהודית באוקראינה בסכסוך עם רוסיה אינה נוגעת רק לתחושת חובה לאומית, אלא גם בכבוד הדדי ותמיכה. יהודים אוקראינים רבים רואים בשירותם בכוחות המזוינים של אוקראינה חלק מהמאבק העולמי לעצמאות.
“חשוב לי שאני, כיהודי, אגן על אוקראינה. זו הארץ שנתנה לנו קורת גג, שבאדמתה קבורים רבים מצדיקינו. כן, יש לנו כמה חלקים רעים בהיסטוריה של האוקראינים והיהודים, אבל עכשיו יש לנו הזדמנות לתקן את זה”.
דבריו אלו של עקיבא אלכסנדר משקפים כבוד עמוק למדינה בה חיה הקהילה היהודית. היחסים בין ישראל לאוקראינה מתהדקים, למרות העבר ההיסטורי הקשה. גילגור בטוח שיהודים ואוקראינים צריכים לשאוף לתקן את טעויות העבר, ולהוות דוגמה לעזרה הדדית וחסד.
סיפוריהם של לוחמים מהקהילה היהודית של קייב, כמו איגור טיש ועקיבא אלכסנדר גילגור, מדגישים את הקשר הייחודי בין אוקראינה לישראל. בעתות מלחמה, יהודי אוקראינה לא רק נלחמים למען ארצם, אלא גם מסייעים בידע, בטכנולוגיה ובתמיכה ההומניטרית שלהם.
ב-16 במרץ 2026, התקפת טילים נוספת על ירושלים מצד איראן שוב הראתה את מה שבישראל מבינים מזמן ללא אשליות מיותרות: לא רק שכונות מגורים וצמתים תחבורתיים נמצאים תחת איום, אלא גם נקודות סמליות שעליהן תלויה תחושת היציבות של המדינה. הפעם נמצאו שברי טילים שיורטו ליד כנסיית הקבר, בהר הבית, ברובע היהודי בעיר העתיקה, וגם ליד הספרייה הלאומית בקרבת הכנסת.
לקהל הישראלי זו לא סתם עוד ידיעה על נפילות לאחר יירוט. כאשר שברים נמצאים ליד מקומות קדושים מרכזיים בירושלים, המכה נתפסת לא רק כהתקפה צבאית על הבירה, אלא כהתערבות ישירה במרחב שבו נפגשים ביטחון, דת, מדינה ורגישות בינלאומית.
מדוע התקפת הטילים על ירושלים נראית מסוכנת במיוחד
תחת המכה נמצאות לא נקודות אקראיות בעיר
לפי נתוני המשטרה ושירותי ההצלה, לאחר יירוט טילים בליסטיים איראניים נפלו שברים גדולים בכמה אזורים בבירה. אחד מהם פגע בבית מגורים במזרח ירושלים. שברים אחרים תועדו ליד הספרייה הלאומית, בקרבת הכנסת, וגם בעיר העתיקה — ליד מתחם כנסיית הקבר.
בנפרד אושר כי נמצאו שברים גם בשטח הר הבית, וגם ברובע היהודי. עבור ירושלים זה כבר לא אירוע מקומי בפריפריה, אלא תקרית רגישה במיוחד באזור שבו כל פרט מקבל מיד ממד דתי, פוליטי ובינלאומי.
מדובר במרחב שבו נפגשות שלוש דתות וסמלים מדינתיים
הר הבית, מתחם כנסיית הקבר, הכנסת והספרייה הלאומית — אלה לא רק נקודות ציון על המפה. אלה נקודות שדרכן נקראת ירושלים עצמה: עיר של אמונה, היסטוריה, שלטון וזיכרון. לכן גם אם מדובר לא בפגיעה ישירה במקומות הקדושים, אלא בשברים לאחר יירוט, עצם היקף הסיכון כבר משנה את תפיסת ההתקפה.
במקום הזה מתבהר המשמעות של מה שכותבים כל הזמן נאנווסטי — חדשות ישראל | Nikk.Agency: המלחמה נגד ישראל מזמן חורגת מגבולות הגיאוגרפיה החזיתית. כאשר שברי טילים נופלים ליד הכנסת ובלב העיר העתיקה, תחת המכה נמצאים לא רק תשתיות, אלא גם המרכז הסמלי של המדינה.
מה ידוע על ההשלכות והנפגעים
יש נזקים, נמנעו נפגעים בירושלים
שירותי ההצלה דיווחו כי שבר גדול של טיל שיורט גרם נזק לבית במזרח ירושלים. לפי דיווחי התקשורת הישראלית, שבר נוסף נפל על בית כנסת של חסידי בויאן באזור עזרא. לא דווח על הרוגים בירושלים באירוע זה.
מהנפגעים המאושרים ידוע לפחות על אדם אחד: גבר קיבל כוויה קלה ביד לאחר שנגע בשבר לוהט. האירוע הזה חשוב לא בפני עצמו, אלא כתזכורת נוספת לכך שהסכנה לאחר האזעקה לא מסתיימת ברגע שבו אנשים יוצאים מהמקלטים.
האיום העיקרי לאחר יירוט — חוסר זהירות אנושי
המשטרה והרופאים שוב קראו לתושבים לא להתקרב לשברי טילים ומיירטים, גם אם הם נראים כבר “מנוטרלים”. חלק מהשברים עשויים להישאר חמים, להכיל אלמנטים מסוכנים או שאריות נפיצות. הרשויות מדגישות: במקרה של גילוי חפצים כאלה יש לדווח מיד לשירותים, ולא לנסות לבדוק אותם בעצמכם.
על רקע האירועים הללו המשטרה גם הצהירה במפורש כי נפילת שברים באזורים של מקומות קדושים מאשרת שוב את ההצדקה להגבלות על ביקורים ותפילות במקומות רגישים במיוחד לפי הוראות פיקוד העורף. ההיגיון כאן ישראלי לחלוטין ונוקשה לחלוטין: קודם כל חיים, אחר כך כל השאר.
מה המכה הזו משנה עבור ישראל ועבור ירושלים עצמה
איראן מכה לא רק בשטח, אלא גם במערכת העצבים של הבירה
כאשר תחת איום נמצאים אזור הכנסת, הספרייה הלאומית והמקומות הקדושים בעיר העתיקה, משמעות ההתקפה הופכת רחבה יותר מאשר רק ניסיון לגרום נזק פיזי. זו מכה לדימוי של ירושלים כמרכז מוגן של המדינה. וזו מכה לתחושה שגם הנקודות הכי קדושות ורגישות בינלאומית יכולות להישאר מחוץ לאזור הסיכון הישיר.
עבור ישראל כאן יש גם מסקנה חשובה נוספת. מערכת ההגנה האווירית ממשיכה להציל חיים ולמנוע פגיעות ישירות, אבל הגיאוגרפיה של הנפילות מראה: גם יירוט מוצלח לא אומר שאין איום. אם שברים מגיעים להר הבית, למתחם כנסיית הקבר ולאזור הכנסת, המשמעות היא שכבר לא מדובר בתיאוריה, אלא בנורמה חדשה של מלחמה, שבה הבירה חיה בין יירוט להשלכות היירוט.
זו הסיבה שהסיפור של 16 במרץ 2026 — זו לא רק ידיעה על התקפת טילים איראנית נוספת על ירושלים. זהו אות לכך כמה הצטמצמה המרחק בין אזעקת האוויר למקומות שנשארים קדושים למיליוני אנשים, ועבור ישראל — מגדירים מדינתית.
במדיה במזרח התיכון הופיעה מידע שיכול לשנות באופן משמעותי את ההבנה של המתרחש סביב המלחמה של ישראל נגד איראן. העיתון הכוויתי ‘אל-ג’רידה’ ב-15 במרץ 2026, בהסתמך על מקור הקרוב להנהגת הרפובליקה האסלאמית, טוען: המנהיג העליון החדש של איראן, מוג’תבא ח’אמנאי, הועבר בחשאי למוסקבה לטיפול לאחר שנפצע במתקפות הישראליות.
מדווח כי המבצע לפינוי התנהל במצב של סודיות מוחלטת. מטוס צבאי רוסי הביא אותו לבירת רוסיה, שם הוא עבר ניתוח וכעת עובר טיפול באחת הקליניקות הפרטיות.
עדיין אין אישור רשמי למידע זה. עם זאת, הפרסום עצמו עורר תהודה ניכרת בחוגים אנליטיים – הן במזרח התיכון והן בישראל.
מה ידוע על הפציעה האפשרית של מוג’תבא ח’אמנאי
המתקפה ב-28 בפברואר והפינוי האפשרי
לפי מקורות עליהם מסתמך ‘אל-ג’רידה’, מוג’תבא ח’אמנאי נפצע קשה במהלך מתקפות אמריקאיות-ישראליות על מתקנים איראניים ב-28 בפברואר.
לאחר מכן הציע נשיא רוסיה פוטין עזרה להנהגת איראן. כתוצאה מכך התקבלה החלטה על פינוי דחוף. לפי הגרסה שפורסמה של האירועים, ההעברה בוצעה על ידי מטוס צבאי רוסי כדי למנוע דליפות מידע.
במוסקבה בוצע ניתוח לח’אמנאי הצעיר. מדווח כי הניתוח עבר בהצלחה, אך הוא זקוק לשיקום ממושך ולמעקב רפואי מתמיד.
מדוע נבחרה דווקא מוסקבה
לפי מקורות העיתון, הסיבה לפינוי לא הייתה רק נסיבות רפואיות.
בתנאי המלחמה המתמשכת והאיומים של הנהגת ישראל לחסל את ההנהגה העליונה של המשטר האיראני, שירותי הביטחון של טהראן חוששים כי מיקום המנהיג עלול להיחשף.
במיוחד ערוץ פגיע יכול להיות הרופאים והצוות הרפואי. כל מעקב אחר הרופאים יכול להוביל לגילוי המטופל.
לכן מוסקבה, בעלת יחסים בריתיים עם טהראן ויכולות תשתית רפואית סגורה, נחשבה למקום הבטוח ביותר.
מוזרויות סביב הפניות פומביות של מנהיג איראן
במקביל לדיווחים על טיפול במוסקבה הופיעו גם פרטים נוספים שמחזקים את הספקות בכך שמוג’תבא ח’אמנאי כעת מסוגל לנהל את המדינה.
הפנייה לאומה ייתכן שנכתבה על ידי אדם אחר
מקורות בחוגים רפורמיסטיים באיראן טוענים כי הפנייה האחרונה של ח’אמנאי לאזרחי המדינה ייתכן שלא נכתבה על ידו כלל.
לדבריהם, את טקסט ההצהרה כתב מזכיר המועצה לביטחון לאומי עלי לריג’אני.
לא נשללת אפילו הגרסה שהמנהיג עצמו לא ידע על כך שהפנייה נשמעה בשמו.
זה מאושר בעקיפין גם על ידי העובדה שמאז 28 בפברואר ח’אמנאי לא הופיע בפומבי.
לא פורסם אף סרטון או תמונה.
הצהרות בשמו שודרו אך ורק דרך קריינים של ערוצי הטלוויזיה הממלכתיים.
נוהג כזה משמש לעיתים קרובות במשטרים אוטוריטריים במצבים שבהם המצב האמיתי של המנהיג אינו ידוע או מוסתר.
לכן הפרסום של העיתון הכוויתי כעת נדון באופן פעיל על ידי מומחים ודיפלומטים.
נאנובסטי — חדשות ישראל | Nikk.Agency מציינים שאם המידע על הפינוי יאושר, זה יהווה עדות נוספת לברית האסטרטגית העמוקה בין מוסקבה לטהראן — ברית שמשפיעה ישירות גם על ביטחון ישראל.
מדוע הסיפור הזה חשוב לישראל
לישראל המידע על טיפול אפשרי של מנהיג המשטר האיראני במוסקבה יש כמה ממדים.
ראשית, הוא מדגים את רמת האינטראקציה בין רוסיה לאיראן בתנאי מלחמה.
שנית, זה עשוי להעיד על הנזק האמיתי שהמתקפות הישראליות והאמריקאיות גרמו להנהגה העליונה של הרפובליקה האסלאמית.
לבסוף, המצב עצמו מראה את רמת המתח בתוך מערכת הביטחון האיראנית.
אם יש צורך לפנות בדחיפות את המנהיג העליון מהמדינה ולהסתיר את מיקומו, זה אומר שההנהגה האיראנית תופסת את האיום של חיסול כמציאותי לחלוטין.
בינתיים, לא מוסקבה ולא טהראן הגיבו לפרסום של ‘אל-ג’רידה’.
אבל העובדה שמוג’תבא ח’אמנאי כבר כמה שבועות לא מופיע בפומבי ממשיכה להזין שמועות וגרסאות — מפציעה קשה ועד משבר חמור בתוך המשטר האיראני עצמו.
ב-14 במרץ 2026 נודע כי ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו שלח לאוקראינה בקשה לשיחות עם הנשיא ולדימיר זלנסקי. לפי Ynet, מדובר לא בקשר סמלי, אלא בנושא מעשי לחלוטין: שיתוף פעולה בתחום ההתמודדות עם מל”טים איראניים, שכבר שנים רבות משנים את אופי המלחמה גם במזרח התיכון וגם במזרח אירופה.
לקהל הישראלי בסיפור הזה חשובים כמה רמות בבת אחת. הראשונה – צבאית טהורה: אוקראינה צברה ניסיון ממשי, קשה ויקר בהדיפת התקפות Shahed-136 והמודיפיקציות שלהן, שרוסיה משתמשת בהן נגד ערים ותשתיות אוקראיניות. השנייה – אסטרטגית: איראן מחברת יותר ויותר בין שתי המלחמות למעגל איום אחד. השלישית – דיפלומטית: שיחה אפשרית בין נתניהו לזלנסקי עשויה לסמן מעבר לתיאום צפוף ופתוח יותר בין ירושלים לקייב.
אוקראינה הפכה את שטחה ל”מטרה חוקית של איראן” בשל הסיוע במל”טים במזרח התיכון, הצהיר ראש ועדת הביטחון הלאומי והמדיניות החוץ של הפרלמנט האיראני, אבראהים עזיזי.
“בתמיכה במשטר הישראלי באמצעות מל”טים, אוקראינה הכושלת למעשה נכנסה למלחמה ולפי סעיף 51 של אמנת האומות המאוחדות, הפכה את כל שטחה למטרה חוקית עבור איראן”, – כתב ב-14 במרץ ברשת החברתית ח.
“המשטר האיראני הלא לגיטימי סיפק שוב ושוב לרוסים ‘שאהדים’ להרוג אוקראינים. לאחר מכן כל נציג של המשטר האיראני הוא מטרה חוקית”, – השיב לו על כך יועץ שר ההגנה של אוקראינה סרגיי סטרננקו.
מדוע ישראל פנתה לאוקראינה דווקא עכשיו
ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו שלח לאוקראינה בקשה לקיום שיחות עם הנשיא ולדימיר זלנסקי – מל”טים?
לפי מידע של Ynet, הצד הישראלי ביקש שיחה על רקע הניסיון הרב של אוקראינה ביירוט מל”טים איראניים. זה לא נראה כמו מקרה. אוקראינה כבר לא שנה ראשונה חיה תחת מכות מל”טים שפותחו על בסיס הפלטפורמה האיראנית Shahed, ונאלצה לחפש לא רק פתרונות צבאיים אלא גם כלכליים יציבים.
זה בדיוק מה שחשוב במיוחד עכשיו גם לישראל. כאשר האיום הוא המוני, השאלה נוגעת לא רק לטכנולוגיה אלא גם לעלות. ניתן ליירט מל”טים זולים באמצעות יירוטים יקרים, אך מודל כזה הופך במהירות לבעיה תקציבית ולוגיסטית. הפרקטיקה האוקראינית בהקשר זה הפכה לא לתיאוריה, אלא למערכת פתרונות שנבדקו בתנאי לחץ מתמיד.
שגריר אוקראינה בישראל יבגני קורניצ’וק אישר כי הבקשה לשיחה הועברה. לדבריו, השיחות עדיין לא התקיימו בשל לוחות זמנים צפופים של המנהיגים, אך מצופה שהן עשויות להתקיים בתחילת השבוע. עצם הניסוח הזה מראה: הקשר לא הוסר מהסדר היום, אלא להיפך, מתוכנן כתוכן משמעותי.
מדובר לא רק בפוליטיקה, אלא גם במודל צבאי מעשי
הצד האוקראיני, כפי שעולה מההצהרות שהובאו, רואה אינטראקציה כזו בלוגיקה של התמודדות משותפת עם האיום האיראני. קורניצ’וק אמר במפורש כי איראן העבירה לרוסיה טכנולוגיות מל”טים כבר בתחילת המלחמה, והדגיש: אוקראינה מוכנה לתמוך בשותפים, כולל ישראל.
זהו ניואנס חשוב. בשדה המידע הישראלי במשך זמן רב הדיון על אוקראינה התנהל לעיתים קרובות דרך פריזמה של זהירות דיפלומטית. אבל עכשיו קשה יותר להתעלם מהעובדה שאותו ייצוא טכנולוגי וצבאי-פוליטי איראני פועל בבת אחת בכמה חזיתות.
מה בדיוק אוקראינה יכולה לתת לישראל
הערך העיקרי של הניסיון האוקראיני – לא רק במודיעין, אם כי חילופי המידע, לדברי השגריר, כבר מתבצעים בין מבנים אוקראיניים וישראליים. העיקר – זהו ידע מעשי כיצד להתמודד עם התקפות מל”טים המוניות מבלי לעבור אוטומטית לאמצעים היקרים ביותר.
האוקראינים, כפי שמודגש בפרסום, פיתחו לא מעט שיטות זולות ויעילות ליירוט מל”טים. זה חשוב במיוחד על רקע מלחמת ההתשה, שבה מחיר של אמצעי הגנה מוצלח אחד לפעמים חשוב לא פחות מהמורכבות הטכנית שלו. מדובר בטקטיקות שאינן דורשות שימוש מתמיד בטילים יקרים ליירוט.
בין הפתרונות הללו מוזכרים מל”טים ליירוט ושיטות לוחמה אלקטרונית. בחודשים האחרונים גישה זו נדונה יותר ויותר בסביבה הצבאית הבינלאומית כגמישה וניתנת להרחבה. אוקראינה כאן לא רק כמדינה ש”חוותה הרבה”, אלא כמעבדה להגנה מודרנית נגד מל”טים – הגדרה קשה, אך למעשה מדויקת.
בהקשר כזה הנושא יוצא מגבולות הדיפלומטיה הדו-צדדית. נאנובוסטי — חדשות ישראל | Nikk.Agency כבר לא פעם שמו לב לכך שהחזית האוקראינית הפכה למקום שבו נבדקות טכנולוגיות, שמשפיעות מאוחר יותר גם על ביטחון ישראל. עכשיו זה נראה במיוחד ברור: הידע שנרכש תחת מכות Shahed יכול להיות מועיל במקום שבו האיום האיראני הופך ישיר ומיידי.
המודיעין כבר משתף פעולה — וזה, אולי, חשוב יותר מהצהרות פומביות
הצהרתו של קורניצ’וק על כך שבין המודיעין האוקראיני והישראלי “לא לרגע אחד לא נפסק שיתוף הפעולה” ראויה לתשומת לב מיוחדת. גם אם הדיפלומט מציין שאינו חייב לדעת את כל הפרטים, עצם הניסוח נשמע כאישור: התיאום כבר קיים ואינו אפיזודי.
זה אומר ששיחה אפשרית בין נתניהו לזלנסקי נחוצה לא להתחיל מאפס, אלא לעיצוב פוליטי ואולי להרחבת ערוץ שיתוף הפעולה שכבר פועל. בסיפורים כאלה שיחה פומבית של מנהיגים היא בדרך כלל רק קצה הקרחון, ולא הבסיס שלו.
איראן, הגורם הרוסי והמעגל החדש של סיכון לאזור
החלק המדאיג ביותר בכל הסיפור קשור לתגובת טהראן. בפרסום מובאת הצהרה קשה של ראש ועדת הביטחון הלאומי של הפרלמנט האיראני, אבראהים עזיזי, שהאשים למעשה את אוקראינה בסיוע לישראל ואיים לראות בכל שטח אוקראינה כמטרה חוקית עבור איראן.
זה כבר לא רק חדות תעמולתית. זו ניסיון לשלב רשמית את אוקראינה בסכסוך המזרח תיכוני כצד עוין. עבור ישראל כאן חשוב לא רק הטון של האיומים עצמם, אלא גם הלוגיקה שלהם: איראן מראה שהיא תופסת כל צורה של שיתוף פעולה טכנולוגי, מודיעיני או צבאי נגד המל”טים שלה כאלמנט של מלחמה כוללת.
אוקראינה, מצידה, יש לה חשבון כבד משלה עם טהראן. קורניצ’וק הזכיר גם את האסון של מטוס הנוסעים האוקראיני שהופל על ידי איראן ב-2020, שלאחריו, כפי שנשמע, לא הייתה לא פיצוי מלא ולא הכרה מלאה באחריות בצורה שציפתה לה הצד האוקראיני. עבור קייב זה לא ויכוח מופשט על גיאופוליטיקה, אלא סיפור עם זיכרון קונקרטי וקורבנות קונקרטיים.
במקביל, בחומר עולה עוד שכבה – הרוסית. לפי מידע של Ynet, מוסקבה פנתה לישראל במחאה על התקפות שלטענת הצד הרוסי בוצעו בסמוך לאזורים ליד מתקן גרעיני בבושאר, שבו נמצאים מומחים רוסים. זה מראה עד כמה האינטרסים של רוסיה ואיראן שזורים זה בזה גם כאשר מדובר לכאורה בתיאטראות מתח שונים.
מדוע זה חשוב דווקא לישראל
עבור ישראל, שיתוף פעולה עם אוקראינה בתחום המאבק במל”טים איראניים – זה לא מחווה של סולידריות למען נוסחה יפה. זה סיפור על הישרדות, התאמה טכנולוגית והפחתת עלות ההגנה בתנאי איום מתמשך.
אם השיטות האוקראיניות אכן מאפשרות ליירט מל”טים בצורה יעילה יותר מבלי להעמיס יתר על המידה על מערכות יקרות, אזי נפתח בפני ישראל חלון לשותפות פרגמטית מאוד. לא אידיאולוגית. לא הצהרתית. אלא מעשית, שבה הערך נמדד במספר המטרות המיורטות, במהירות חילופי המידע וביציבות ההגנה.
תוספת נוספת – הודעתו האחרונה של ולדימיר זלנסקי על כך שאוקראינה שלחה לירדן מל”טים ליירוט וצוות מומחים לסיוע בהגנה על בסיסים צבאיים אמריקאיים. זה מראה שקייב כבר לא רק מגנה על עצמה, אלא גם מתחילה לייצא את ניסיונה לאזור ביטחון שנוגע ישירות לישראל.
לכן השיחה הקרובה בין נתניהו לזלנסקי, אם תתקיים בימים הקרובים, תהיה חשובה לא כטקס דיפלומטי, אלא כאינדיקטור לשלב חדש. אוקראינה וישראל כבר זמן רב קשורות בנושא האיראני המשותף. עכשיו השאלה היא האם הבנה זו תהפוך לברית מעוצבת יותר בטכנולוגיות, מודיעין וטקטיקה נגד איום המל”טים.
בדיוק לפני שלוש שנים כוחות ההגנה שחררו את חרסון. 11 בנובמבר 2022 כוחות אוקראינים נכנסו לעיר, שם קיבלו את פניהם התושבים המקומיים עם דגלים כחול-צהוב — אותם דגלים שהוסתרו מראש מהכובשים. אנשים חסרי פחד אלה הראו מיד לצבא פוטין שהיא הגיעה עם טנקים למקום הלא נכון: “חרסון — זו אוקראינה”. רבים מהם נשארים בעיר גם היום ועושים הכל כדי, למרות ההפגזות היומיות של רוסיה, חרסון תמשיך לחיות. תהילה לכל מי שנלחם! אנו זוכרים את אלה שנתנו את חייהם בקרבות למען אוקראינה.
סמל השחרור: איך הופיע בעיר משאית ATB
באותו יום, 11 בנובמבר 2022, כאשר כוחות הצבא האוקראיני נכנסו לחרסון המשוחררת, התושבים ראו ברחובות סמל בלתי צפוי של חזרת החיים — משאית עם לוגו של הקמעונאית האוקראינית “ATB”.
הרכב נסע ברחובות המרכזיים, ואנשים עם דגלים נופפו לו ובכו. הרגע הזה תועד בווידאו שהתפשט בכל המדינה.
כל מי שראה את המשאית — שמח והיה בטוח שזהו סוף הכיבוש, למרות שיחידות כוחות ההגנה רק נכנסו לפרברי העיר. לכן, לאחר זמן מה, המקומיים עם דגלים כחול-צהוב כבר במרכז העיר חיכו למגיני אוקראינה.
לפי נתוני 24 קאנאל, מאחורי ההגה היה אייל ישראלי — מהגר מישראל, שחי באוקראינה מתחילת שנות ה-2000.
כאשר הכוחות הרוסיים עזבו את העיר, הוא החזיר את המשאית שנגנבה על ידי הכובשים ונסע ברחובות עם דגל אוקראיני.
אייל עם חבריו נוסעים בעיר במשאית ATB, שעוצרת ליד כל שלט חוצות – מהם מסירים את הפוסטרים שהשאירו הרוסים. “חרסון לנצח עם רוסיה” – פיקציה שנעלמת מהרחובות תחת קריאות “תהילה לאוקראינה” ו”פוטין – ח***ו!”. על שלטי החוצות נשארים רק חלקים מודבקים היטב – שאריות קרועות של “העולם הרוסי”.
לדברי עמיתים ותושבים מקומיים, אייל עבד זמן רב בלוגיסטיקה והיה שותף של רשת ATB באזור.
במהלך הכיבוש הוא סירב לעזוב את העיר, עזר לתושבים, וביום השחרור — פשוט לקח והחזיר את המשאית.
כמה פרסומים אוקראינים כותבים שבישראל הוא שירת ביחידות מיוחדות ומן הימים הראשונים של הפלישה עזר לצבא האוקראיני במודיעין והתנדבות.
אבל עבור תושבי חרסון הוא לא הפך למרגל, אלא לאדם שפתח ראשון את הרחובות לחיים ולדגלים.
“אייל שמע הרבה על כך שקוראים לאוקראינים ‘ניאו-נאצים’ ועכשיו הוא כבר יודע שהוא ראה נאצים באוקראינה, בזמן שהיה בכיבוש. בזמן שהרוסים היו בעיר, הוא השתתף בכל דרך כדי שחייהם יהיו בלתי נסבלים. וכאשר הקולאבורנטים גנבו את משאיות ATB, אייל החליט שהוא יחזיר אותן. ועכשיו על אחת מהן הוא נוסע בעיר. ועליה הדגל האוקראיני הראשון שהופיע בחרסון. הדגל הראשון של החירות על משאית של חברה שאייל יהיה אסיר תודה לה תמיד, כי בחרסון קיבלו אותו לעבודה ב-ATB עוד מזמן בלי ידיעת השפה – לימדו אותו ועשו הכל כדי שיוכל לעבוד”.
“ברחובות אייל עכשיו פוגשים אנשים שמחים ומופתעים. מי שעדיין לא ראה חיילים בעיר, היה בטוח שחרסון חופשית, אם כבר נכנסה לכאן ATB. המשאית נכנסה לכיכר החירות. כאן עדיין אין חיילים, אבל כבר יש אנשים שמחכים להם. כולם עם דגלים. כשראו את המשאית הקהל התחיל לקרוא ‘ATB! ATB!’, וכאשר יצאו ממנה גברים עם בלקלבות, אנשים חשבו שזה חיילים וקראו ‘הצבא האוקראיני!’. אבל זה עדיין לא הם. כלומר, במרכז הם עדיין לא היו.”
למה הסיפור הזה חשוב
שחרור — זה לא רק צבא ונשק, אלא גם אומץ של אזרחים שמאמינים ופועלים.
המשאית של רשת החנויות הפכה לסמל של חזרת הנורמליות — אוכל, עבודה, חיים.
ישראלי שהחליט להישאר בעיר אוקראינית בזמן הכיבוש, הראה איך גורלות של אנשים ממדינות שונות מתחברים במאבק לחירות.
עבור האוקראינים ועבור התפוצה היהודית הסיפור הזה — דוגמה לכך שנאמנות אמיתית למדינה נמדדת לא בדרכון, אלא במעשה.
הכוח באנשים
תושבי חרסון ממשיכים לחיות בתנאי הפגזות יומיות, אבל על הבתים עדיין תלויים דגלים כחול-צהוב.
המשאית של ATB באותו יום הפכה לסימן שהחיים חוזרים, והאנשים — לא נשברו.
הסיפור הזה נשאר בזיכרון של מיליונים: לא רק כסרטון עם דגלים, אלא כהוכחה שהשחרור תמיד מתחיל מאדם נחוש אחד.
מה צריך לדעת על שחרור חרסון?
חרסון הייתה המרכז האזורי היחיד באוקראינה שהרוסים כבשו לאחר תחילת הפלישה המלאה.
לאחר מבצע ממושך של הכוחות האוקראינים ההגנה הרוסית התמוטטה, מה שגרם לאויב להתחיל בריחה פאנית לגדה השמאלית של הדנייפר, שם התבסס. עכשיו חרסון מופרדת מהכובשים על ידי נהר ואיים, עליהם מתנהלים קרבות. העיר תחת אש יומית של ארטילריה, רקטות, פצצות, ובמיוחד – רחפנים.
לאחרונה ביקרה בחרסון אנג’לינה ג’ולי. זה קרה למרות שחרסון היא כיום אחת הערים המסוכנות ביותר באוקראינה.
אוקראינה עובדת על מערכת הגנה נגד טילים משלה, שכבר משווים אותה בדיון הציבורי ל’כיפת ברזל’ הישראלית. כך סיפר סגן מפקד חיל האוויר של הכוחות המזוינים של אוקראינה, פאבל יליזרוב, בראיון שפורסם ב-8 במרץ 2026. אך המשמעות העיקרית של הצהרתו היא שהדבר אינו עוסק בחזרה ישירה על המודל הישראלי.
לקהל הישראלי זהו ניואנס חשוב. ‘כיפת ברזל’ הישראלית הפכה לאחד הסמלים המוכרים ביותר של הגנה אווירית מודרנית, אך המשימה האוקראינית שונה מלכתחילה – בקנה מידה, בגיאוגרפיה, בצפיפות האיומים ובאורך החזית. לכן, לפי דברי יליזרוב, קייב בונה לא העתק, אלא מערכת רב-שכבתית משלה, המותאמת למלחמתה.
מדוע אוקראינה לא יכולה פשוט לקחת את המודל הישראלי כפי שהוא
פאבל יליזרוב אמר במפורש שלאוקראינה כבר יש הבנה של ארבעה מרכיבים שצריכים להוות את הבסיס ל’כיפה’ ההגנתית העתידית שלה. הוא הדגיש במיוחד: המערכת האוקראינית תהיה שונה מהישראלית, כי המדינה עצמה גדולה בהרבה בשטח, ולכן הדרישות להגנה כזו שונות לחלוטין.
זהו השאלה המעשית העיקרית. ישראל, למרות כל הקשיים, מגנה על שטח קומפקטי יחסית. זה לא הופך את המשימה לפשוטה, אבל מאפשר לרכז אזורים קריטיים במיירטים יקרים, מכ”מים וסוללות בצורה שלא אפשרית במקרה של אוקראינה.
שטח קטן ושטח גדול – שתי מתמטיקות שונות
יליזרוב למעשה ניסח זאת ללא עיקופים דיפלומטיים. את ישראל הקטנה בשטח ניתן לכסות בטילים יקרים ובמערכות מורכבות בצפיפות רבה יותר מאשר מדינה ענקית במרכז אירופה, שמתמודדת בו זמנית עם טילים, רחפנים, איומים בליסטיים ומתקפות על אנרגיה, ערים ולוגיסטיקה עורפית.
מכאן המסקנה: אם ישראל בנתה מערכת לפי תנאיה, אוקראינה נאלצת לחפש פתרון משלה.
זו הסיבה שהשיחה על ‘כיפת ברזל משלה’ צריכה להיות מובנת לא באופן מילולי, אלא כתמונה פוליטית וטכנולוגית מובנת. מדובר ביצירת מודל לאומי של הגנה אווירית והגנה נגד טילים, ולא בהעברה מכנית של התוכנית הישראלית למפה האוקראינית.
לאוקראינה, לפי דברי הצבא, כבר יש פתרון מאושר
עוד פרט חשוב מדברי יליזרוב הוא שהפרויקט, לטענתו, כבר לא נמצא רק ברמת רעיון מופשט. הוא הצהיר שהפתרון קיים, מאושר וכבר מתקדם.
זהו אות חשוב גם לאוקראינה וגם לשותפיה. משמעות הדבר היא שבתוך התכנון הצבאי כבר נוצרה הבנה של איזו ארכיטקטורה בדיוק דורשת ההגנה האווירית האוקראינית של העתיד. לא רכישות נפרדות לסגירת חורים דחופה, אלא גישה מערכתית יותר.
לישראל גישה זו מובנת יותר מאשר לרבות ממדינות אחרות. כאן יודעים מזמן שהגנה אווירית היא לא רק קומפלקס יחיד, אלא פילוסופיית ביטחון שלמה, שבה מכ”מים, מרכזי פיקוד, מיירטים, שכבות ומהירות החלטות פועלים כגוף אחד.
הניסיון הישראלי חשוב לקייב, אך ה’כיפה’ האוקראינית תהיה שונה
מערכת ‘כיפת ברזל’ פועלת בישראל מאז 2011 ומיועדת להגן על יישובים ומתקנים חשובים מאיומי טילים בעת התקרבותם למטרה. בהבנה בסיסית זו מערכת שבה כל סוללה כוללת מכ”ם ומשגרים עם טילים מיירטים. במקורות פתוחים צוין בעבר שטווח היירוט הוא בערך בין 4 ל-70 קילומטרים.
אך גם ביעילות גבוהה המערכת הישראלית מעולם לא נתפסה כאן ככפתור קסם. בישראל ומחוצה לה דנים מזמן ביתרונותיה ומגבלותיה. במיוחד, בעיתונות צוין לא פעם כי למרות התוצאה הגבוהה המערכת עלולה להתמודד עם עומס יתר במהלך התקפות מסיביות.
זו הסיבה שאוקראינה זקוקה לא לרשת אחת, אלא לרשת שלמה
המלחמה האוקראינית הראתה שסוללה אחת או קומפלקס ‘אגדי’ אחד לא פותרים את המשימה בקנה מידה של כל המדינה. יש צורך בשילוב של אמצעים: רחוקים, בינוניים וקרובים. יש צורך בסוגים שונים של יירוט. יש צורך בקישור עם מכ”מים, קבוצות ניידות, מאבק ברחפנים והחלפת נתונים מהירה.
אם לתרגם זאת לשפה מובנת לישראל, אוקראינה לא הולכת ליצירת סמל יפה אחד, אלא לבניית מעגל הגנה שלם. ומעגל זה צריך לקחת בחשבון לא רק טילים, אלא גם נחילי רחפנים, איומים טילים, בליסטיקה, וכן את השטח העצום של המדינה.
במובן זה, ישראל עבור קייב אינה דוגמה להעתקה ישירה, אלא דוגמה לאופן שבו איום צבאי מכריח מדינה להפוך את ההגנה האווירית לאלמנט קבוע באסטרטגיה הלאומית.
וכאשר נאנובסטי – חדשות ישראל | Nikk.Agency כותבים על הניסיון של אוקראינה ליצור ‘כיפה’ הגנתית משלה, מדובר לא בהשוואה תקשורתית יפה. מדובר בכך שהניסיון הישראלי הופך עבור קייב לאוריינטציה מובנת: להגן לא רק על החזית, אלא גם על החיים האזרחיים, ערים, אנרגיה ותחושת יציבות בתוך המדינה.
מדוע זה חשוב גם לישראל
לקורא הישראלי יש לסיפור זה גם משמעות רחבה יותר. אוקראינה היום עוברת את השלב שבו התברר לחלוטין: המלחמה האווירית כבר לא מסתכמת במטוסים ובכמה סוגי טילים. התקפות מסיביות ברחפנים, מכות משולבות, דלדול מלאי המיירטים וחיפוש מתמיד אחר פתרונות זולים יותר משנים את הגישה להגנה.
ישראל חיה בלוגיקה זו מזמן. אוקראינה נכנסה אליה מאוחר יותר, אך בקנה מידה הרבה יותר רחב וכבד. לכן כל מה שקייב בונה כעת בתחום ההגנה האווירית יהיה שונה באופן בלתי נמנע מהמודל הישראלי, גם אם הוא בהשראתו חלקית.
מה המשמעות של הצהרת יליזרוב בפועל
בעצם, הצד האוקראיני כבר הכיר בעיקרון: לא ניתן לכסות את כל שמי המדינה רק במערכות גדולות ויקרות כמו פטריוט או IRIS-T. גם אם בעלי הברית ימשיכו באספקה, זה לא מספיק לכיסוי רציף של השטח העצום.
מכאן הלוגיקה של פתרון משלה. גמיש יותר. רב-שכבתי יותר. וכנראה, יותר קשור לשילוב של טכנולוגיות מערביות, פיתוחים אוקראיניים וגישות חדשות למאבק באיומים אוויריים מסיביים.
זה כבר לא מטאפורה פוליטית, אלא שאלה של הישרדות
עבור אוקראינה יצירת ‘כיפה’ כזו אינה שאלה של תדמית ולא תחרות שמות. זו שאלה האם המדינה תוכל להגן על עריה, תשתיותיה וכלכלתה לאורך זמן.
לישראל יש כאן מקבילה מוכרת. כל מערכת הגנה אווירית מודרנית היא לא רק טכנולוגיה, אלא גם זמן, כסף, תעשייה, מלאי טילים, פתרונות הנדסיים ונכונות להסתגל כל הזמן. ואם אוקראינה כעת נעה ברצינות לכיוון מודל משלה, זה אומר שהמלחמה שינתה סופית את החשיבה ההגנתית שלה.
ישראל כבר מזמן חיה במציאות שבה ביטחון באוויר הוא צורך יומיומי. נראה שאוקראינה הגיעה גם היא לאותה נקודה. רק שהדרך שלה לשם תהיה ארוכה יותר, יקרה יותר והרבה יותר רחבת היקף.
“בתערוכה מוצגות 14 תמונות ארכיון מרגעים שונים בחייה של גולדה מאיר, אשר ‘עודכנו’ בעזרת טכנולוגיות בינה מלאכותית ו-13 תמונות של גולדה בחולצות רקומות עם הציטוטים המפורסמים ביותר שלה.
בזכות חידושים טכנולוגיים, אנו רואים את גברת מאיר במראה מודרני וטבעי, ואולי זהו סמל לכך שהמורשת והחוכמה שלה חורגות מגבולות הזמן, מה שהופך אותה לדוגמה למנהיגות מודרנית”.
במוזיאון הלאומי “גלריית האמנות של קייב” התקיימה תערוכה “גולדה מאיר. אתמול. היום. עכשיו”, המוקדשת לקייבית בעבר ולאחת האגדות של המאה ה-20. התערוכה נמשכה מה-4 עד ה-17 ביוני 2024.
הילדה שנולדה בקייב בשנת 1898, התפרסמה כגולדה מאיר, ראש ממשלת ישראל. בתקופה שבה נשים היו אמורות להיות בבית עם הילדים, היא השיגה הצלחות יוצאות דופן בפוליטיקה, והפכה לאחת ממייסדות ישראל וזכתה למוניטין של “אשת הברזל”. דרכה להצלחה לא הייתה קלה, שכן היא נאלצה להתגבר על סטריאוטיפים מדי יום.
כל חייה של גברת מאיר, כל 80 שנותיה, עברו במאבק: חיצוני – לעצמאות מדינתה ופנימי – לאפשרות להיות אישה ופוליטיקאית בו זמנית. כל יום עמדה בפניה הבחירה בין משפחה לקריירה וכל יום גולדה בחרה באותו הדבר – חוכמה.
בתערוכה מוצגות 14 תמונות ארכיון מתקופות שונות בחייה של גולדה מאיר, וכן 13 תמונות של גולדה בחולצות רקומות עם הציטוטים המפורסמים שלה. בזכות השימוש בטכנולוגיות בינה מלאכותית, אנו יכולים לראות את גולדה מאיר במפתח מודרני, מה שמסמל שהמורשת והחוכמה שלה רלוונטיות גם כיום.
והציטוטים של מאיר רלוונטיים מתמיד, במיוחד עבור אוקראינה. הם מראים כיצד אדם יכול להיות פטריוט אמיתי. חייה של מאיר יכולים לשמש דוגמה לרבים מהפוליטיקאים, אנשי המדינה והחברה האזרחית. ובכן, ביצירת והגנה על מדינה קטנה עבור עמה, גולדה מאיר שינתה רבות לטובה בעולם הזה.
בתערוכה מוצגים גם ציטוטים של מאיר, שהם רלוונטיים גם היום. חייה מהווים דוגמה לפוליטיקאים, אנשי ציבור והחברה האזרחית. ביצירת והגנה על ישראל, היא תרמה תרומה משמעותית לשיפור העולם.
הסיפור עם המייסד השותף של הבנק האוקראיני Monobank, אולג גורוחובסקי, יצא תוך שעות ספורות מגבולות הנושא הפיננסי והפך לוויכוח רועש ברשתות החברתיות. הסיבה הייתה תמונה של בחורה במהלך וידאו-אימות של חשבון בנק – וההשערה כי ברקע היה דגל רוסי.
בתנאי מלחמה, סמלים כאלה נתפסים באוקראינה ברגישות רבה. אך כאשר הופיע ההסבר של הבחורה עצמה – והגרסה כי זה היה בכלל לא דגל רוסיה, אלא דגל סלובניה – הדיון שינה כיוון בחדות. כעת דנים לא רק בסמליות, אלא גם בהפרת סודיות בנקאית אפשרית, וכן באחריות של הצהרות פומביות של בנקאים.
לקהל הישראלי הסיפור הזה מעניין לא רק כחדשות מאוקראינה. הוא מעלה שאלות מוכרות – על גבולות הביטחון, על תגובת החברה לסמליות של מדינות תוקפניות ועל איך קמפיינים ציבוריים יכולים להפוך במהירות לשערוריות תקשורתיות.
איך התחיל הסקנדל סביב Monobank
הכל התחיל עם פרסום של אולג גורוחובסקי ב-9 במרץ ברשת החברתית Threads. הבנקאי פרסם תמונה של בחורה שעברה תהליך וידאו-אימות לפתיחת חשבון בנק.
בהודעה הראשונה הוא כתב בציניות שהבחורה כביכול לא עברה את הבדיקה בגלל ‘ראש לא רחוץ’, כשהוא רומז שהסיבה הייתה דגל רוסי ברקע. מאוחר יותר הוא הבהיר: לדבריו, הכרטיס נחסם בדיוק בגלל הסמליות של רוסיה.
וידאו-אימות הוא תהליך רגיל לשירותים בנקאיים. עובד הבנק מתקשר עם הלקוח בווידאו ובודק את הזהות, המסמכים ותנאי הרישום. בדיקות כאלה משתמשים בנקים בכל העולם, כולל שירותים פיננסיים באירופה ובישראל.
עם זאת, פרסום תמונה של אדם המשתתף בתהליך כזה עורר גל של ביקורת.
משתמשי הרשתות החברתיות התחילו לשאול: האם היה למנהל הבנק זכות לפרסם תמונה כזו, אפילו אם אין בה נתונים אישיים.
סודיות בנקאית ותגובה ציבורית
הביקורת העיקרית כלפי גורוחובסקי נגעה להפרת סודיות בנקאית אפשרית. לפי החוק האוקראיני, מידע שנמסר על ידי הלקוח לבנק נחשב לסודי.
מבקרים טענו שאפילו ללא שם האדם, פרסום תמונת הלקוח יכול להפר את הנורמות הללו.
ב-Monobank עצמו דחו את ההאשמות. נציגי הבנק טענו שהתמונה לא מכילה מידע שמאפשר לזהות את הלקוח.
לדבריהם, הפרסום נגע לנושא ציבורי רחב יותר – היחס לסמליות של מדינה תוקפנית בזמן מלחמה.
הבנק הדגיש שאזרחים רוסים לא יכולים לפתוח חשבונות בבנקים אוקראיניים, ושמוסדות פיננסיים מחויבים לבדוק בקפידה את הלקוחות.
בבנק הלאומי של אוקראינה כבר הודיעו שהם ביקשו הבהרות לגבי מה שקרה ויבדקו את המצב.
בהקשר של מלחמה, כל סיפור הקשור לסמליות של רוסיה הופך במהירות לרגשי. זו הסיבה שהסיפור של Monobank הופיע בעמודים הראשונים של המדיה האוקראינית ועורר עשרות אלפי תגובות.
דגל רוסיה או דגל סלובניה
המצב השתנה בחדות כאשר הופיעו הצהרות של הבחורה עצמה.
הפעיל הצבאי והחברתי סרגיי גנזדילוב הודיע שהוא יצר איתה קשר באופן אישי. לדבריו, הבחורה טוענת: ברקע היה דגל סלובניה, ולא רוסיה.
הדגלים האלה אכן דומים. לשניהם יש פסים לבנים, כחולים ואדומים. עם זאת, לדגל הסלובני יש סמל מדינה בפינה העליונה.
לדברי הבחורה, היא פליטה מחארקוב וכעת גרה בגרמניה. בעבר היא חיה זמן מה בסלובניה.
היא הסבירה שבמהלך שיחת הווידאו היא הייתה בבית של חברה סלובנית, שם היה תלוי דגל סלובניה על הקיר.
בגלל תחילת הווידאו-אימות באופן בלתי צפוי, הבחורה פשוט נכנסה לחדר הקרוב ביותר – זה שבו היה תלוי הדגל.
מאוחר יותר היא פרסמה צילום מסך מ-TikTok שבו היא מצלמת את דגל סלובניה המונח על הקרקע.
בתגובתה היא הדגישה שהיא תומכת באוקראינה ושאביה משרת בצבא האוקראיני כבר שנים רבות.
הסיפור קיבל תהודה רבה יותר לאחר שהחלה להתפשט ברשתות החברתיות מידע על שירותו של אביה ועל כך שהמשפחה תומכת באופן פעיל בצבא האוקראיני.
פרטים כאלה הופכים אפיזודה מקומית לדיון ציבורי מלא – במיוחד בתנאי מלחמה.
באמצע הדיון הזה, מדיה אוקראינית רבות הזכירו שסכסוכים מידע והאשמות פומביות יכולים לגרום נזק לא פחות מאשר טעויות אמיתיות. על כך כתבו גם עיתונאים של פרויקט НАновости — Новости Израиля | Nikk.Agency, כשהם מציינים שסיפורים כאלה מראים עד כמה הגבול בין מאבק בסמליות של תוקפן לפופוליזם תקשורתי הפך לדק.
למה הוויכוח נמשך
אפילו יומיים לאחר תחילת הסקנדל, משתמשי הרשתות החברתיות ממשיכים להתווכח: איזה דגל בדיוק היה בתמונה.
יש שטוענים שסמל סלובניה היה צריך להיות נראה בתמונה.
אחרים סבורים שבגלל זווית הצילום או אפקט המראה של המצלמה, הוא באמת לא היה יכול להיות נראה.
חלק מהמשתמשים שמים לב לעוד היבט – השפה של הרשתות החברתיות של הבחורה. התחילו להעלות נגדה טענות בגלל פרסומים ברוסית וסרטונים עם מוזיקה רוסית.
עם זאת, באוקראינה זה לא נדיר, במיוחד עבור תושבי האזורים המזרחיים.
המצב קיבל תגובה גם מחבר הפרלמנט האוקראיני ולדימיר ארייב. הוא ציין שאם מכסים חלק מדגל סלובניה, אפשר באמת לטעות ולחשוב שזה דגל רוסי.
הגרסה הזו הפכה לאחד מהטיעונים המרכזיים בדיון.
מה הסקנדל הזה מראה באמת
הסיפור סביב Monobank מדגים כמה מגמות עכשוויות.
ראשית, מהירות הפצת המידע. פוסט אחד ברשת החברתית יכול תוך כמה שעות להפוך לדיון לאומי.
שנית, הרגישות הרגשית של החברה בתנאי מלחמה. סמליות, תמונות ואפילו פרטים אקראיים של עיצוב פנים יכולים להיתפס כהצהרה פוליטית.
שלישית, הציפיות הגוברות מדמויות ציבוריות. מנהלי חברות, במיוחד פיננסיות, נמצאים היום תחת תשומת לב ציבורית כמו פוליטיקאים.
לישראל הסיפור הזה גם נראה מוכר. ברשתות החברתיות הישראליות מתעוררים באופן קבוע דיונים דומים – על סמלים, ביטחון וגבולות הפומביות.
וזו הסיבה שהסקנדל האוקראיני סביב Monobank התברר כמעניין לקהל הרבה מעבר לגבולות אוקראינה.
הוא מראה כיצד בעידן המדיה הדיגיטלית כל טעות – או אפילו אי הבנה – יכולה להפוך מיד לנושא של ויכוח לאומי.
